לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

מין: נקבה

MSN:  ברשימות





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2018

יותר מדי מילים


10 שנים עברו מאז פתיחת הבלוג וזה מרגיש אותו דבר.. המון דברים השתנו, דברים קרו, אנשים חדשים בחיים..אני זוכרת שהיה לי עוד בלוג לפני, עם המון קוראים, המון.. פוסטים שיצאו ישר מהלב.. אבל נאלצתי לסגור כי "עלו עליי". 


איך זה שגם אחרי 10 שנים אני עדיין כאן? חוזרת לכאן? אני חושבת שבגלל שכאן אף אחד לא מכיר אותי. גם האנשים שהכרתי בזכות ישראבלוג ונמצאים בחיים שלי, אם יראו את הפוסט הזה אז בסדר.. אני צריכה את זה בשביל עצמי. 


אחרי ריב עם בעלי החלטתי דווקא לבוא לכאן.. לא יודעת למה. בדר'כ מתפרקת בבכי(בחודשים האחרונים כבר פחות) או פשוט מנסה ללכת לישון.. הפעם באמת שאני לא יכולה. בא לי לשחרר. אני מוצאת פה את עצמי כותבת דברים שכנראה לא הייתי אומרת בחיים האמיתיים. שלא תבינו אותי לא נכון, בגלל דברים שעברתי בחיים, הם הפכו אותי לבן אדם שאני היום. אני לא משקרת. מה שיש לי להגיד אני אומרת - כמובן שבדרך נאותה. אני בחורה עם טאקט. אני עדיין 'מסתורית'. משתדלת לא לדבר ולא לספר יותר מדי למרות שהפכתי לחזקה בשנים האחרונות וזה גרם לי לדבר על הדברים בלי לחשוב אחורה או לבכות.. פשוט הסגנון דיבור ודברים מסוימים ומשפטים מסוימים חושבת שאצטרך להשאיר לעצמי ולפרוק את זה כאן.


אני מרגישה שאני עדיין צריכה לפענח את הנוסחה של עצמי. אני בעצמי לא מכירה את עצמי. אני יכולה למצוא את עצמי ברגעים שאני מחליטה החלטה, מתאפסת, ומרוב שאני כ'כ רוצה משהו מסוים אז גם משיגה אותו. ככה הייתי כל החיים.. בדיוק כמו שהפכתי ללוחמת בצבא. אחרי פרופיל נפשי עבדתי על כולם כי הרגגשתי שנאי צריכה את זה בשביל עצמי ושזה כנראה הדבר שיציל אותי - וצדקתי. אמרתי שהכל טוב ומסעיף נפשי ביטלו לי אותו ונהיה לי פרופיל קרבי. 4 שנים מלאות שירתתי.


אני מוצאת את עצמי לא מבינה את עצמי. הרבה פעמים אני תופסת את הראש ומנסה לחשוב מה לעזאזל אני עושה פה? מה התכלית שלי בחיים? מה נועד עבורי ומה אני אמורה לעשות? אני מרגישה לכודה. אני מרגישה שאני לוכדת את בעלי בשטויות שלי ושהוא לא יכול להשתחרר. הוא פה איתי תמיד. לכל שטות לכל בכי לכל שיגעון. אבל אני מרגישה שזה גדול. בגלל זה אני עוד מנסה לפענח את הנוסחה של עצמי. כי אני לא מכירה את עצמי. איך הוא יכול להיות איתי עוד? למה אני בפנים לא מסוגלת להכיל את כל האהבה הזאת? אני יודעת שהוא אוהב אותי. אני אוהבת אותו. אבל לפעמים יש לי מחשבות שבא לי לתפוס ביצים לקנות כרטיס הלוך לאיפשהו ולהיזרק שם עד שלא יודעת מה... לחשוב מה קורה עם עצמי. מה אני רוצה ומה יהיה. 


אני יודעת איזה בן אדם אני! לבעלי, למשפחה שלי, לחברות שלי.. את הנשמה אני אתן. וגם הם יודעים. אבל לפעמים.. אני חושבת.. מה איתי? למה כל דבר שאני רוצה לספר לחברה טובה אני חושבת פעמיים אחרי שאני מכילה כ'כ הרבה? כי עדיין, אני לא יודעת איך יכילו אותי ומה יחשבו עליי..


אני לא בהיריון אבל מדברים עלזה. אני חושבת.. איזו אמא אני אהיה? 


יש מצבים שאני בטלפון עם בעלי ואם אנחנו מדברים/מתוכחים בקטנה על נושא כלשהו שמציק לשנינו או סתם לא יודעת אני מוצאת את עצמי אח'כ מנתקת את השיחה שהסתיימה לא הכי טוב (והאמת שהיו מצבים שגם השיחה הסתיימה בטוב) ופשוט צועקת לעצמי אין לי כוח ונותנת אגרוף לקיר. יש מצבים שהכל נהיה שחור כאילו אני שיכורה ופשוט מה שנקרא לא רואה בעיניים ורק מרביצה לקיר כדי לשחרר כי פשוט אין לי דרך אחרת לעשות את זה. עד שאני לא מרגישה את היד ואני עוצרת..נשכבת במיטה נרגעת מהבכי ופשוט חושבת.. על מה? מיליון דברים שפשוט רצים בראש שגם לפעמים לא קשורים לאותו נושא בכלל..


הסברים. למה אני תמיד מרגישה שאני צריכה לתת הסברים? למה אני עדיין בבועה הזאתי שבגלל מה שאמרתי והשקרים שהאכילו אותי והחרטות שעברתי בחיים, מאז החלטתי שמשם אני צומחת ואני בחיים לא אהיה כזאת. בחיים. לא אפגע באנשים קרובים אליי. לשקר אין רגליים זה כבר למדתי. לא על בשרי למזלי, כי לא אני זאת ששיקרתי. 


אבל מאז שהחלטתי שאני לא אהיה כזאת, כל אדם שאני מרגישה שלא מאמין לי, ששואל שאלה ולא משנה על איזה נושא עכשיו, פשוט בכללי, אני מוצאת את עצמי נותנת תשובה מדויקת ומפורטת ואני שואלת את עצמי למה כוס עמק?! למה?? למה אני צריכה לפרט ולתת הסברים??


גם עם בעלי! אתה לא מכיר אותי?? לא הבנת מי אני?? אתה מכיר אותי הכי טוב. אני הכי פתוחה איתך. אל תנצל אותי לרעה! אל תנצל את הדברים הרעים שאתה יודע עליי לרעתי/ לטובתך!  גם ככה יש מצבים שאין לי כוחות נפשיים אז אני צריכה לספק הסברים וזה שואב מממני עוד כוחות.......


אני מותשת. 

כנראה שתמיד אני אשאר הילדה האבודה. יש מצב שהפוסט הזה עוד יערך.....

נכתב על ידי , 10/7/2018 22:28  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




97,401
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLost Girl אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Lost Girl ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ