לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

To Choose - סיפור בהמשכים


בלוג הסיפורים שלי =]

Avatarכינוי:  שחר || עוד אחת שכותבת 3>

בת: 20





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2014

פרק 7


 

בפרק הקודם:

"את בטוחה? החומר הזה קצת יותר חזק" שאל אותה ברונו.

בל הנהנה וקירבה את ידה. ברונו הרחיק את הסיגריה ולחש "אבל אני רוצה משהו בתמורה"

"אל תדאג, אתה תקבל" אמרה בל וקרצה לו.

ברונו קירב את הסיגריה אל שפתיה, נותן לה לקחת את החומר לריאות ולשחרר תוך כדי שהיא נשכבת חזרה בנינוחות.

"אוהבת?" שאל בחיוך.

"ממ.." בל מלמלה בהנאה.

"עכשיו תורי" התקרב ברונו לשפתיה.

 

=פרק 7=

"אני לא יודעת אם אני זוכרת את זה או שסיפרו לי את זה, אבל כשהייתי קטנה, אמי נהגה לומר לי "תני לי את ידך כדי לחצות את הרחוב" ואני הייתי עונה לה "לא, רק אשאיל לך אותה".

לתת את היד היה נשמע לי כאילו להוציא את היד ולתת אותה. האם לא באמת מדובר בזה כשאומרים "לתת יד"?
לאחוז בידו של מישהו זה הרבה יותר מסתם לעשות טובה, זה לא להקדיש כמה דקות שנותרו לך או להשאיל איזו חולצה, זה לתת מעצמך, זה להתמסר.
להושיט יד פירושו להיאחז ולתת לשני לאחוז בך. כשהעולם נהפך לתהום והכל נופל סביבך, ידיך לא נאחזות במשהו אלא במישהו, מישהו שלא נותן לך ליפול.
כשהושטת יד אחת אתה כבר לא יכול להרפות, היא כבר לא שייכת לך כי היא התמזגה ביד של השני. שתי הידיים נעשות ליד אחת. הידיים מאחדות בינינו, מלכדות אותנו, כשמושיטים יד אנו חדלים להיות "אני" כדי להיעשות ל"אנחנו". היד שלי היא כבר לא שלי, היא שלך או שלנו. לעולם לא ארפה ממך,יהיה אשר יהיה."

השבועות עברו אחד אחרי השני במהירות, בל התמכרה לחומר במהירות ובעוצמה, לא משאירה מקום בחייה לשום דבר אחר.

שגרת היום נעשתה אפלולית ושטחית, היא קמה בבוקר, מכניסה כדור לפיה, מתארגנת במהירות ונוסעת לבית הספר. בזמן נסיעתה באוטובוס קיבלה סמס מברונו 'יש הפתעה היום'. היא שלחה לו סמיילי והמשיכה להתבונן מחוץ לחלון.

בל התרחקה מכל תלמידי התיכון, יושבת תמיד מתחת לאותו עץ שבו הכירה את ברונו, המוזיקה באוזניה והכדור השני לאותו יום – כבר בידה.

"בוקר" מלמל ברונו וניתק את האוזניות מהפלאפון של בל.

בל ניפנה בידה והשעינה את ראשה על גזע העץ.

"מוכנה לזה?" צחקק ברונו והוציא מתיקו בקבוק מים מינרלים.

"מים?" גיחכה בל, "זאת ההפתעה?".

ברונו לא אמר מילה ופתח את הפקק, ריח האלכוהול המוכר והטעים הגיעה אל אפה של בל.

"כבר אמרתי לך שאני מתה עליך?" אמרה בל כשהיא חוטפת מברונו את הבקבוק ולוקחת לגימה ארוכה.

ברונו חייך והוציא מכיסו שני כדורים, אחד בלע מיד והשני העביר אל בל.

זה היה הכדור השלישי לאותו היום, הכמות הכי גדולה בזמן הכי קצר שיצא לבל לקחת מאז התחילה את הצלילה לעולם הסמים.

לא עברו חמש דקות וההשפעות החלו, בל נכנסה להתקף. האלכוהול והסמים היו שילוב קטלני ביחד.

ברונו נבהל וברח, משאיר את בל מפרפרת על הדשא.

"זה קרה לנו מתחת לאף ולא שמנו לב!"

"לא יכולנו לדעת, היא נעשתה מרוחקת"

"אל תאשים אותה בזה! זאת העבודה המחורבת שלך!"

בל שמעה במעורפל את הוריה, הם רבו ביניהם. היא הבינה כי הם גילו שהיא משתמשת.

"אנא מכם, שמרו את הריבים מחוץ לחדר, הילדה שלכם צריכה סביבה רגועה"
 אמר קול לא מוכר, בל ניחשה כי זאת הייתה האחות.

היא פתחה את עיניה, האור סינוור את עיניה. היא הרגישה כאבים בכל מקום, כאבים בלתי נסבלים.

"איפה אני?" שאלה בקול צרוד.

הוריה נעמדו במהירות ליד מיטתה, אמא מלטפת אותה ומרגיעה.

"אנחנו נשיג לך עזרה! את תלכי למכון גמילה טוב ותחזרי לעצמך!" אמר אביה וחייך אליה.

בל הסיטה את עיניה לכיוון הדלת ושם ראתה זוג שוטרים עומדים בפתח.

"מי אתם?" שאלה בחשש

 

 

xoxo

נכתב על ידי שחר || עוד אחת שכותבת 3> , 22/4/2014 05:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





55,180
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשחר || עוד אחת שכותבת 3> אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שחר || עוד אחת שכותבת 3> ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ