לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים הם מתנה, אבל בלי שובר החלפה.


רב הנסתר

כינוי: 

בת: 22

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2017

הזעקה האחרונה


היה לי חשוב לראות אותה ולהיפרד. הן זוהי זכותו הטבעית של המתאבד לשאת דרשת שלום מוסווית בטרם לכתו.

אבל היא כבר אמרה שאיננה מעוניינת לשמוע, שלא אפרט. 

אז נסעתי לירושלים לראותה, כשכיסוי ראשה שהתווסף מאז החתונה מעיד על בחירה ברורה בחיים. ורציתי לומר, רציתי לבטא.. אבל המילים כמו סירבו לצאת אל האוויר הקפוא, כשממילא לא היו מוצאות מפלט באוזניים קשובות.

ובצדק, איש אינו מסוגל לכבד זאת.

האוטובוס הגיע ופנינו נפנו מעליהן. תיארתי לי שזו אולי הפעם האחרונה שנתראה. מה שבטוח- זו הייתה זעקתי האחרונה לעזרה. 

תחיי הבדידות לעד 

נכתב על ידי , 15/2/2017 23:39  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סהר תמיכה ב-16/2/2017 12:20
 




מהר מאוד הרגשתי את המשקל על הגב, ונדמה היה שעם כל צעד ההר רק ממשיך לגבוה. 

אגילי זיעה טפטפו על עיניי והריאות צרחו לאוויר. הדמויות התרחקו ונותרתי לבד להתמודד עם העלייה. הברכיים כמעט ונשברו וכל פסיעה הביאה איתה גל כאב, הגוף כבר קורס.

משכתי את עצמי למעלה. עוד סלע ועוד סלע והרגשתי איך נצח יכול לעבור בזמן מוגבל. 

 

וכשהגעתי למעלה והרוח קיררה את הפנים הצלחתי להשיב את הנשימה. הנוף שנגלה אליי הרהיב ביופיו, קרא לי לקפוץ לקראתו, להתייחד עם הבריאה.

וממרום מושבי, קצה גבול היכולת שגובהו מעל קצות ההרים, שאלתי אותי אם אכן ראויה הפסגה למורדות ההר, לגאיות ולבקעים?

האם היעד שווה את השריטות של הדרך? 

האם שווה לחיות חיים שלמים בשביל אותם הרגעים, כוס תה בסמוך לעננים? 

נכתב על ידי , 12/2/2017 23:27  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



טרגדיה בין כוכבית


המרחק בין הכוכבים גדול מכדי שנוכל לתפוס. הם נראים בבירור, והם כל כך רבים. אבל המרחק לעולם לא יוכל להצטמצם. כי כזהו היקום. ממרחק גופים עשויים להתעלות על מציאות עגומה. 


ולעיתים יחלוף אחר בסמוך, אך בטרם אספיק לגעת הוא יעלם אל תוך החלל.  


מותיר אחריו שובל גיצים וחול, לאבק בם את הלב.


וכך אני תלויה בין שמיים לשמיים בין מליארדי כוכבים, צוללת טובעת נשאבת נשרפת קורסת אל תוך עצמי ונכבית. אך האור ממשיך להיראות למרחק. בני אדם לעולם לא יוכלו לראות כוכב מת בזמן אמת. וככה אנחנו, נכבים לבד ואיש אינו מבחין.


 

נכתב על ידי , 8/2/2017 23:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

27,271
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לללא, אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ללא, ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ