לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים הם מתנה,אבל בלי שובר החלפה.


אדם מחפש משמעות

כינוי: 

בת: 20

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2014

אני צריכה ג'וינט.


אני אוהבת את הבילויים הליליים של שישי בערב איתו. תמיד אנחנו עושים סיבובים עם האוטו בדרך חזרה. מנסים ללכת לאיבוד ומסתובבים ביישובים שמסביב וצורחים ביחד עם הרדיו, אם יש שירים טובים.


"אני צריכה לעשן" אמרתי בתום השיר. "לעצור?" הוא שאל. 


"לא. כן. אני צריכה ג'וינט. בוא נעצור לסיגריה רגע". הוא הסתכל עליי במבט תוהה. ירדנו והדלקתי סיגריה. 


כבר כמה ימים שאני מתה לעשן. אפילו חלמתי על זה בלילה.


סיפרתי לו שהשבועות האחרונים בשנת שירות היו בית זונות. קמים הולכים לים, וכשהערב יורד יוצאים לשתות. ובין לבין מעשנים, כי לאמריקאים תמיד היה. 


וזו התחושה הכי טובה בעולם. סיפוק כזה, של הרגשה טובה. מודעות מוחלטת, שליטה מלאה. אבל עם הרגשה טובה. כאילו שבאמת הכל נפלא. 


ובא לי כל כך, כבר כמה ימים.


אמרתי שאני גם לא יודעת, אם אצליח לסרב במידה וייזדמן. זה נשמע קצת מצחיק, אולי קצת צהוב, אבל מעבר למסגרת הצבאית, בקרוב אהיה עם דרגות על הכתפיים, ואני חושבת שאני מאמינה בזה שיש לי פתאום עוד קצת אחריות, גם כשאני לא על מדים. 


אבל אני כל כך צריכה את זה.


הלוואי שהייתי עכשיו באותם ימים זרוקים על החוף, בין הידיים שלו ובתוך המים, על החול, עם סיגריה טובה בפה. 


 

נכתב על ידי , 27/9/2014 01:08  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של sap sap ב-27/9/2014 01:19
 



תשרי


זו הולכת להיות שנה טובה, אני מרגישה את זה. 

 

 

 

 

שתהיה שנה של אושר. 

נכתב על ידי , 24/9/2014 19:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




נפגשנו בבר הקבוע שלי. ידעתי שאני אפגוש שם אנשים מוכרים אבל זה לא הפריע לי. זו הייתה רק פגישת היכרות, לא מעבר לזה. איש לא יתאר לעצמו שזה דייט לסביות.

דיברנו הרבה, יש לנו מן המשותף. וכמובן הגענו בסופו של דבר לשוחח על היציאה מהארון, ההשלכות, ומאיפה בכלל זה הגיע. 

לא רציתי לפרט, אבל זרקתי לה איזו מילה על הסלידה שלי מגברים. הזכרתי בחצי מילה את הימים הרעים איתו.

אני כבר מכירה קוסמיות, ויודעת שהדברים הפחות צפויים שיכולים לקרות- הם אלו שקורים, ולאחר כשתי לגימות מהבירה הרגשתי את היד שלו נוגעת בי במותניים, בדיוק במקום שאני הכי הכי שונאת שנוגעים בי. במקום שהוא תמיד היה נוגע בי.

בהתחלה לא זיהיתי אותו. הוא משוחרר כבר הרבה מאוד זמן, וההוכחה הניצחת היא הזקן והתלתלים שנשפכו לו מהראש. מה הסיכוי שאפגוש אותו כאן, ועכשיו?

חייכתי אליו. התנהגתי בנימוס, כמו שמצופה. שוחחנו דקות שנראו לי כמו נצח. לא הצלחתי להיות מגעילה, למרות שנשבעתי לי שלעולם לא אתן לאנשים כמוהו תחושת ניצחון כשייזכו בחיוך או בהתעניינות נימוסים של שיחת חולין. רציתי שיילך כבר, ורציתי להעלם ולצרוח. 

"אז דברי איתי מתישהו, כן?" בטח. אתה רוצה סקס. למה לא. יא חתיכת בן זונה שלקח לי את התמימות. 

ואז הוא הלך וכבר לא הייתי לגמרי איתה. היה לי קשה לחזור לשיחה, אבל ניסיתי. לא רציתי שהמחשבות יברחו אליו, אל היער, אל הטנדר שלו, אל הכאב שלי. 

אבל זה קשה.

האם אוכל לברוח ממנו אי פעם? 

נכתב על ידי , 20/9/2014 00:56  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

23,067
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאופיר, אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אופיר, ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ