לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים הם מתנה, אבל בלי שובר החלפה.


אדם מחפש משמעות

כינוי: 

בת: 22

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2016    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2016


יש בי צעקה

ודמעה שלא נותרה אדישה למראה שקיעה מדברית

פגישה חצי פגישה ושוב הכל הסעיר

וההליכה על הרציף הריק שלא נגמר הטיבה עם החלל שבפנים

ואיך אפשר שיחסר לי, אם הוא מעולם לא היה לי?

משבר האושר והדווי

נכתב על ידי , 19/7/2016 20:04  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ללא, ב-20/7/2016 08:48
 



מחשבות לעת שחרור


זה נורא קשה. 


זה קשה שלא מגיעה מחליפה, כשבין השורות המערכת אומרת: "במסגרת היעול, אנחנו נתפקד גם בלעדייך".


וזה נכון, אני מבינה. אני לא הזרוע המבצעית של הלחימה בדאע"ש או חיסול החמאס, אני רק.. תומכת.


וזה קשה שעוד נותר לי חודש אבל כבר שוכחים שאני קיימת ופתאום הצעירה הזאת שבאה רק לפני שמונה חודשים (ושהעברתי לה בעצמי את ההכשרה!) יותר משמעותית עבור החיילות שלי. ועבור המשימות שלי.


וזה קשה כי אני שואלת את עצמי מה כבר נתתי למקום הזה אם בכזו קלות מנדפים את מקומי, ומה טיבה של מערכת שבמסגרת התייעלותה מוחקת כל יכולת למלא משימות שבעצמה הכתיבה.


והשביזות הזאת שנפלה עליי בכזו הפתעה, ולבושתי גם מתגנבת בין שפתיי בסיטואציות לא ראויות (כמה שחור מצידי לומר לצוערות בהשלמה לקצונה שהמערכת הזאת מתישה אותי), והמדים כבדים עליי בחום הזה, ואני נזכרת שלפני שלוש שנים מדי הניילון בהקו בירוקותם כמו ניסו להיאחז בקרני שמש שיביאו לדהייתם, ולא הבינו שהדהייה בצבא היא לא רק שחיקת מדים.


והאהבה שלי לתפקיד ולצבא ולחיילים עוד מצליחים לתת לי כוחות מהיכנשהו בתוכי והרגל לא תרד מהגז עד הרגע האחרון, למרות ש ואפילו ש.. והעייפות הזו אולי תיגמר בסופו של דבר, בינתיים אני משתדלת להישאר כמו שהייתי לפני שנה ושנתיים עם אמונה אמיתית כאילו שהציניות והביקורת לא שחטו בי כל חלקה טובה.


 

נכתב על ידי , 14/7/2016 16:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שקיעה דועכת


השמש מפזרת בליטופיה את שארית היום, משלחת קרניים לשדות חיטה מזהיבים. נפרשים עד לקו האופק ונושקים לשמיים שדועכים לתוך עצמם.

וכשהלילה יורד, אני מרגישה כמיהה אמיתית לדממה אלמותית. מעין תשוקה עזה להינשב עד כלות.

להפסיק לנשום להפסיק להרגיש את זה. והשחור למעלה מחציף אליי כוכבים שוממים, ובפיהם שתיקה נוצצת שמשתקת אותי בפנים.

הם לא עונים וגם הוא לא עונה והרכבת עוד נוסעת ונעצרת ושבה למסלולה כתמול שלשום.

 

 

 

גם אברהם חלפי הבין

נכתב על ידי , 10/7/2016 21:55  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

26,013
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לללא, אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ללא, ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ