לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים הם מתנה,אבל בלי שובר החלפה.


אדם מחפש משמעות

כינוי: 

בת: 20

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2015    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2015

סיפור על נעלי ספורט ודרך ארוכה


"לא עברת" 

היא אמרה לי לפני כשמונה חודשים.

אחרי כל המלחמות שנמשכו שנים ארוכות בסוף בכלל נכשלתי במבחני ההתאמה. 

"לא עברת" 

ככה היא אמרה רגע לפני שחזרתי הביתה.

 

                        ..............

 

הבנות נעו בחוסר נוחות במצב נוח עם צחקוקים נשיים כאלה של לחץ, והתזמורת שהחלה בזמרתה בטח לא הוסיפה לפעימות הלב לשוב לסידרן. הקהל צרח צרחותיו, ואנחנו התחלנו לצעוד, לרקע מקצב התופים והחצוצרות. 

 

                        ...............

 

"את לא תצאי לקצונה" 

הם תמיד אמרו לי.

ביום חמישי היא הודיעה לי שאצטרך למצוא כיוון אחר, אבל בשישי בבוקר כבר קניתי נעלי ספורט חדשות למבחני הכושר של בה"ד 1. ידעתי שבמלחמה מנצחים או מוותרים, ולא הייתה לי כוונה לוותר. 

 

                        ..............

 

"אני גאה בך על הדרך הארוכה שעשית, אני מקווה שגם את גאה בעצמך"

 

 

                     ...............

 

הכל פתאום מתערבב.

חוסר הוודאות, המבחנים, הראיונות, הכשלונות, בה"ד 1, הדמעת, ההשלמה, האכזבה והתקווה. 

הזכרונות רצים מולי כמו סרט נע, ואני מלאה בסיפוק. 

ריפרפתי קצת בהסטוריית הבלוג, קראתי את הקרבות המתועדים שנכתבו בייאוש. איזה קטע, אם היה אפשר להריץ את החודשים קדימה, היו נחסכות כל כך הרבה עוגמות נפש. ובעצם אולי זה מה שהופך את התהליך לכל כך מיוחד.

 

                      ...............

 

סיימתי את קורס הקצינים, רשמית אני קצינה.

סבא רעד מהתרגשות כשקרב אליי באיטיות ובעיניו דמעה. 

"אני מכיר אותך" הוא אמר. "ואני יודע שאת תצליחי".

לסיום הזה יש כל כך הרבה משמעות, זה מסר שאזכור לנצח.

אסור לוותר, אף פעם.

חבר'ה, 

 

ניצחתי!!!

נכתב על ידי , 23/1/2015 12:25  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של בקושי אד ב-23/1/2015 16:43
 



קבלת שבת


רגע לפני הסוף.

 

הים אז רעם והימים הוארו בברקים

לא עוד, לא עוד.

לא בבריחה, לא בשאלה.

תורי בשעלייך דרכים נסתרות

מפציעות בין שברי עצים,

למרגלותיהם עלים יבשים.

קומי צאי מתוך ההפכה

כי ימייך מילטפים בשמש חדשה

מקול מים רבים, ושברי ים

אלייך נגלה;

התעוררי, כי בא אורך 

לבשי בגדי תפארתך

דברי שירך 

התנערי מעפרך. 

קולך עוד ישבור ארזים 

יחצוב הלהבות.

השמיים צדקו, עוד יאמרו.

כי נפשך נבנתה

בשקט. בדמע, ובעלטה.

נכתב על ידי , 19/1/2015 13:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אמא שלי חולה מאוד והיא בבית חולים.


כמה שזה קשה לראות את אמא מחוברת לצינורות ומחטים, קשה יותר לראות אותה כל כך סובלת ולא להצליח לעזור.


בכל פעם שעולה לי לראש התמונה שלה שם חלשה ומתייסרת, עולות לי דמעות. זו אמא שלי.


כמה אני תמיד דוחה אותה מעליי, היא כל כך מובנת לי בחיי. מרימה אליה טלפון פעם ביומיים שלושה כדי שלא תעלב ותתלונן שאני נעלמת לה. אומרת בכוח שהכל בסדר, מחפשת נואשות אחר משפטים שימלאו את שלוש הדקות שאני מועילה להקדיש לה. 


הפעם היא שתקה. כשהצליחה לפקוח עיניים הסתכלה בי במבט עייף שלא יכולתי לשאת. אמא לא יכולה להיות חלשה. זו אמא שלי.


ובלילה חלמתי שהיא לא כאן יותר ובכיתי כל כך חזק שהתעוררתי רטובה מדמעות. וההרגשה הזו של החור שנפער בתוך הגוף מכרסמת בתוכי בכל פעם שיש סדק בחומת המגן של המחשבות, והשליליות מתמקמת בנקודות התורפה. 


לא רוצה לחשוב על עולם בלי אמא. 


חייבים למצוא אלטרנטיבה לחיים כאן. 

נכתב על ידי , 13/1/2015 21:56  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

23,445
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאופיר, אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אופיר, ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ