לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים הם מתנה, אבל בלי שובר החלפה.


אדם מחפש משמעות

כינוי: 

בת: 22

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2016    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2016

נפרדנו כך


אולי קצת דחיתי את המחשבה על רגע הפרידה, אבל זה ללא ספק היה נוכח מאוד בין כל טלטלות המשתחררת-נשארת.


פרידה ממטפל היא פרידה מורכבת מכמה היבטים, כשבעיקרם נשמטת האחיזה המייצבת. הייתי מוחזקת,אלו הן מילותיה המדוייקות. הייתי מוחזקת ומוגנת למשך 45 דקות מדי שבוע, למשך כמעט שנתיים. ברוב הזמן לא נתתי לזה את הדעת, כמובן, כי זה פשוט היה. אבל לאחרונה זה התעצם מאוד, ונוכחותה בחיי הייתה הכרחית הן בהיותה דמות פיזית קיימת ומטפלת, והן ברוחה כדמות מלווה בחיים.


וזהו, השחרור כבר הגיע ואיתו גם תוקף התמיכה.


היא אמרה לי שליוויתי אותה הרבה ביום יום. שהיא חשבה עליי גם מעבר לאותן שעות, זה משהו שאין לי עם שאר המטופלים שלי. ככה היא אמרה. והעיניים שתמיד מושפלות נצצו וידעתי שאם לרגע אחד אשחרר את הנשימה, אתחיל לבכות.


רציתי להגיד עוד הרבה דברים אבל אני לא טיפוס של מילים. כל מה שהצלחתי להוציא היה 'תודה' קלושה, וקיוויתי מאוד שהיא הרגישה את העל-מילולי, כך שוב במילותיה, שהיה בכוונתי.


הלבד התמידי עכשיו הפך להיות מוחלט ומוגמר. זה מרגיש כמו ליפול אחור בידיעה שהפעם אף אחד לא נמצא לתפוס אותי בטרם אתנפץ. וזה כואב עכשיו יותר, כי משהו היה ועכשיו כבר אינו.


אני אוהבת אותך. ככה היא אמרה. ורציתי לומר גם אבל לא אמרתי.


הדבר האחרון שאמרה היה "תרגישי טוב", ככה סתם כאילו נתראה גם מחר. אבל אנחנו לא.


והידיים מגששות באפלה למצוא אחיזה חדשה ואני באמת לא יודעת מתי ואם בכלל היא תבוא.

נכתב על ידי , 28/9/2016 16:57  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אם לבכות היה עוזר


אם לבכות היה עוזר, אז לבטח הייתי טמונה ככל המתאפשר לי במגבלות הנוכחיות עמוק מתחת לשמיכה. הייתי משקה את הסדינים בדמעות ומחרישה צרחות לתוך הכרית.

אם לבכות היה עוזר לשנות את המציאות אז הייתי בוחרת להרטיב את התקופה היפה הזאת בעליצות ובשלווה. 

לא ככה הדברים היו מתוכננים, אבל ממתי תכניות הן חלק ממהלך המציאות?

והכל מתחרבש ומאולץ ואמור היה להיות, ומדהים איך משב רוח קטן, מעידה רגעית שמשנה הכל משפיעה בכזו עוצמה על החיים. 

בסך הכל רציתי מנוחה. אבל הבכי לא עוזר והוא לא מנחם ולו במעט. הדמעות שירדו ביחד עם נפילת המתח נמחו שוב ושוב עד שכבר יבש מאגרן מחוסר תועלת.

אני לא רוצה לבכות. אני רוצה לצאת גדולה מכל הסיפור ולחייך אל החיים שהם כל כך לא צפויים וכל כך סוערים. וזה קשה. כי קשה לומר תודה שזה נגמר יחסית בקלות, כי למה מלכתחילה זה מגיע. 

אבל הזמן ממשיך ללכת ואני יכולה להחליט להפנות לו את הגב או להמשיך ולהשתרך אחריו. כשלמען האמת אין פה ממש בחירה.

נכתב על ידי , 26/9/2016 22:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נחל אדום


עלים מצהיבים כיסו את האדמה ויצרו מרבדים מרבדים של כוכבים נושמים.


הנחל פכפך, והמים היו צלולים עד לכדי השתקפות פניי המיוזעות. ציוצי ציפורים ומשק כנפיים נשמע מבין השיחים והתעופף למשמע צעדינו האנושיים, עדות יחידה לאדם שנגלה לעולם טהור.


המחשבות שלי נדדו כהרגלן בין האטום הבודד לאיזו שמש במרחק שנות אור, וחזרו אליי לחלומות ומציאות נפרדים ושנשזרים ללא כל משמעות כי העיקר שיש על מה לחשוב.


ואני זוכרת רגע את חלוקי הנחל הלבנים מתחת לרגליים וברגע אחר את ראשי מוטל מדמם על הסלע. טיפות דם שנמהלו במים זכים.


וכשהתעוררתי רציתי לקוות שזה היה רק חלום רע. אבל הגבס והכאבים החזירו אותי לפער הזה שבין חלומות ומציאות.


את אלוהים לא מצאתי שם, ותחושות החופש והשחרור שכה כמהתי אליהן אבדו עוד בטרם הספקתי להתרפק עליהן.


 


 

נכתב על ידי , 23/9/2016 15:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

26,348
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לללא, אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ללא, ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ