לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים הם מתנה,אבל בלי שובר החלפה.


אדם מחפש משמעות

כינוי: 

בת: 20

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2014

כוכב נצחי


מה לו לעץ שרחק משורשיו?

תר אחר נקודת אור -

אך האור סופו לגווע. 

הוא רק נקודה.


כיצד ישכיל הוא לראות

בעוד שורשיו טמונים


כוכב נצחי,


מאיר על יערות והרים?


כוכב מאירו עוד בטרם נזרע 

כוכב מאיר על זו האדמה.


כי מה לו לעץ ללא עבר ושורשים?

גזעו דל, וענפיו בערפל משוטטים. 

 

 

 



חג חירות שמח. 

נכתב על ידי , 15/4/2014 01:26  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אז למרות שזה מתכון לאושר גדול, השהייה בבית ללא מעש פשוט לא מטיבה עמי. זה מזכיר לי את הימים של פעם, שאני מתרחקת מהם כמו מאש. 

היה לי השבוע מקרה שחשבנו להכניס את אחד החיילים לנוהל התאבדות. זה היה שטויות, הוא לא היה אפילו קרוב לזה, אבל "עם חיי אדם לא משחקים" אמרה לי גברת קצינה, ואותי זה קצת שיעשע, שמקרה כל כך שטותי מרים את הקב"ן על הרגליים,ועילה מספיק טובה להחרים את הנשק האישי, בזמן שאני עודני מסתובבת חופשיה. 

לפעמים אני נזכרת בימים של הקורס, איך הייתי מבקשת לצאת לשירותים, כשמאחורי הדלת הנעולה הייתי חותכת את מפרקי ידיי עד שכבר אפילו המים לא הצליחו לעצור את הדימום. או הפעם ההיא, שעמדתי קרוב קרוב לגדר התיל כשהנשק בידי, והאצבע דרוכה על ההדק.  

אני מוכירה למזלי שההגיון עודנו מספיק חזק מהרגש, וזכיתי לעבור לצד הפיקודי בשלום, כמעט ללא תקלות חמורות.

כשאני חושבת על העתיד אני מפחדת. תמיד אני מספרת לעצמי שהפעם זה ייראה אחרת, ולא אחטא לידיי, לא אפול לבור הכאב. אבל המקום הזה תמיד קורץ לי,תמיד קורא לי אליו, כי זה המקום הבטוח שלי. וכמה פעמים כבר אני יכולה להגיד ש"הפעם אין מקום לטעויות" ולקוות בסופו של דבר שזה רק משהו קטן, ולא חשוב.

לפעמים אני משתעשעת לי במחשבה המזוכיסטית, של מה יקרה אם. מה יקרה אם אפצע את עצמי לעיני כל, אם אכנס במכוון לנוהל התאבדות. זה יספק לי את הריגוש המתמיד. אבל משם כבר לא תהיה לי דרך חזרה, זה בטוח. 

איך אפשר לברוח מתשוקות האובדן? 

אני חייבת להעסיק את עצמי במשהו שהוא לא מחשבות. 

נכתב על ידי , 12/4/2014 20:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



רוצה להכיר


הילדה החדשה בבסיס מגניבה אותי לאללה. היא הטעם שלי לחלוטין. היא שלווה, צופיפניקית ערכית, למרות שהיא בת גרעין. נעים לדבר איתה, והקייס של הטבק שלה מגניב כזה, מזכיר לי אותה. וכיף לשבת איתה לסיגריה, וכל פעם לדלות עוד איזה פרט מידע מעניין על הבחורה. 


וכשהיא יושבת לידי והברך שלי מתחככת בשלה, או שהיא מניחה עלי את ידה, אני כולי מצטמררת ורוצה לחבק אותה חזק חזק.למה כולם סטרייטים במקום הזה?


 


אני כל כך רוצה להכיר מישהי. איזושהי אהבה אפשרית, למרות שזו אישה.


 


זה חונק שאף אחד שם לא יודע את זה. לא שמישהו צריך לדעת, אבל זה עצם העובדה שיש לי איזשהו סוד, תשוקה שאף אחד לא יודע עליה. 


 

נכתב על ידי , 11/4/2014 20:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

22,441
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאופיר, אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אופיר, ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ