לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים הם מתנה, אבל בלי שובר החלפה.


אדם מחפש משמעות

כינוי: 

בת: 21

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2015    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2015


אני תופסת גיטרה ומחכה שהאצבעות ילטפו את המיתרים, אבל הן נשארות במקומן ללא נוע,

נדמה לי שאין בי יותר מנגינות.

מין סתירה בין רעש והמולה תמידית לדממת מוות בתוך הראש. 

משונה 

נכתב על ידי , 26/8/2015 00:07  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




לפני שנתיים התגייסתי לצה"ל.


מה שאומר, שסיימתי את שירותי הסדיר.


מה שעוד זה אומר, שאני נכנסת לקבע ובפעם הראשונה בחיי אני אתחיל לקבל שכר אמיתי, כמו של המבוגרים.


זה לא ישנה הרבה את המציאות, בעיקר יקנה לי ביטחון, על חיסכון קטן שינחם אותי בשנים שיבואו. אמשיך לעסוק בעיסוקיי שאני כל כך אוהבת- לפרקים, וכל כך שונאת בימים אחרים. 


החיילות שלי שהשתחררו אתמול, שבמקרה גם בנות מחזור הגיוס שלי, שאלו אותי בעיניים בורקות של התחלה חדשה אם אני מתבאסת. גם החיילים האחרים שאלו אותי "נו את כבר שבוזה?" כאילו בציפייה תמידית לגלות עייפות אצל הקצין התמים שבטיפשותו החליט להישאר.


"ממש לא", אני עונה לכולם. וגם עומדת מאחורי זה. אני מתעסקת עם דברים מדהימים שמפתחים אותי מאוד. זה בטח עדיף מלמלצר ולחלום על תאילנד.


אבל אני גם מודה שאני קצת עייפה. אני רוצה להשתחרר, זה נכון. אבל לא כמו כל החיילים השבוזים שצובעים עוד חודש על לוח השנה שלהם כי ככה צריך להרגיש כשאתה בצבא,


אלא כי אני פשוט צריכה שינוי.


וכן, משפיעה עליי הסביבה שלי. שכולם לומדים ועובדים וחוסכים ומוחים זיעה ממצחם כשעמלים על העבודות והמבחנים שיש להגיש למרצה, או אחרי משמרת ארוכה בעבודה לא מתגמלת, כי ככה זה כשמשוחררים ואתה בתחתית שרשרת המזון של העולם המודרני.


זה משפיע עליי כי אני רוצה להיות חופשיה ולבחור בעצמי איפה לגור ומה לעשות, ובעיקר לברוח רחוק מהעולם הזה, כי מתעצמת בתוכי פנטזיה ש"שם" טוב יותר.


אני חושבת שאחרי הכל אני שמחה במקום שלי, למרות הכעסים והעייפות והעצבים והטעויות והאכזבות. החיים הם כאלה, על ירוק או על אזרחי, במסגרת חונקת או חופשית להחריד.


אני כל כך מפחדת מהעצמאות, וכה כמהה לה.


 

נכתב על ידי , 22/8/2015 01:23  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אופיר ב-26/8/2015 00:07
 




אני רגילה 


אני מחפשת להגיע למצבים האלה 


הוא מתקרב, אני מתרחקת. לא רוצה 


הוא אוחז לי ביד מנסה להצמיד אותי לגופו 


אני מסתכלת על חברותיי בתחינה


עיזרו לי.


והן ממשיכות, שתויות


אני מרגישה איך הלשון שלו מחליקה לתוך הפה שלי


פלאשבקים מאז


הרבה זמן לא הרגשתי גוף של גבר


כמה רציתי


אני מרגישה שאני עומדת להקיא, כמעט נופלת


העולם מסתובב והוא נמצד עוד


אני בורחת לשירותים ובוכה 


 

נכתב על ידי , 8/8/2015 01:48  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אופיר, ב-22/8/2015 01:23
 



לדף הבא
דפים:  

24,494
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאופיר, אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אופיר, ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ