לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים הם מתנה, אבל בלי שובר החלפה.


אקזיסטנציאליזם

כינוי: 

בת: 23

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2017


היא תמיד נראתה לי כמו שקיעה סתווית.


עיניה כחולות-סגולות מצטמצמות על רקע גוון כתום רושף, צורב. להביט בה היה כמו להביט בשמש, כשהרגשתי איך באיטיות היא שורפת את כולי בדממת נצח, ביופי שכל כולו טרגדיה יפהפייה. לשקוע איתה לעת ערב היה לי לכבוד ולנחמה, ללטף וללחוש עד הבוקר הבא.

נכתב על ידי , 20/11/2017 16:41  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




לא יכול להיות שזה מספיק. 


לא יכול להיות שהאנושות מסופקת מהדליחות המופצת להמונים. שהרגש מגורה כל כך רק מעצם אזכורו. קהות חושים מוסווית, בחסות חשכת היום. 

אמנם, למהות החוויה וההיות ערך כה יקר, אך בתרבותנו זו תזכורות יש בשפע, ובזול. 


האם מופע האימים, טרגדיית החיות הפכה לטרגדיה מסוג אחר? 


קהל שבוי שמעלעל בעלון ומבלי משים הבמה נותרה ריקה.


רעש הרקע משתנה תדירות. המיצוי הוא בלתי נסבל. למוזיקה אין ולו נגיעה מזערית במנעד הרגשות שהתודעה האנושית יודעת להציע. איך יכול להיות שבתרבות הצריכה המודרנית בני אדם מסתפקים בסגפנות מחשבתית מחרידה, שלדי כאב מהלכים?


יש והסתיו מביא עמו בוהק ועכירות לימים, לעולם לא נוכל להכריע האם שקיעת האתמול הייתה יפה יותר

נכתב על ידי , 13/11/2017 16:46  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



השגיאה ביחס לחיים חיונית לחיים


"כל אמונה בערכם ובמעלתם של החיים מבוססת על חשיבה בלתי טהורה, המתאפשרת רק על ידי כך שההזדהות עם מכלול חייה וסבלה של האנושות אינה מפותחת ביחיד אלא בצורה חלשה ביותר. גם האנשים המעטים המסוגלים בכלל לחשוב מעבר לעצמם, אינם נותנים דעתם על החיים הכלליים האלה, אלא על חלקים מוגבלים מתוכם. כשאנו משכילים למקד את תשומת ליבנו בעיקר ביוצאים מן הכלל, כוונתי לכישרונות הגדולים ולנשמות הטהורות,רואים את הופעתם כמטרת התפתחות העולם כולה ושמחים במעשיהם, אזי יכולים אנו להאמין בערך החיים, כיוון שבתוך כך נעלמים מעינינו שאר בני האדם: קרי, כשאנו חושבים בצורה לא טהורה. ובדומה לכך, אם נפנה את תשומת לבנו לכלל בני האדם אך נייחס תוקף לסוג אחד בלבד של דחפים, לאנוכיים פחות מביניהם, ונצדיק אותם מול כל השאר, אז נוכל שוב לקוות מן האנושות למשהו, ובמובן זה להאמין בערך החיים: גם במקרה זה, אפוא, על ידי אי-טוהר בחשיבה. יכולים אנו אפוא לנהוג כך או כך,בהתנהגות זו נהיה יוצאי דופן בקרב בני האדם.


רוב בני האדם נושאים את החיים בלי לרטון יתר על המידה ומאמינים בערך הקיום,אבל הם עושים זאת בדיוק מפני שכל אחד מהם מתקיים כדי עצמו בלבד ומסרב לחרוג מעצמו כפי שעושים אותם יוצאי דופן שאינם מבחינים כלל במשהו חוץ-אישי, ולכל היותר מבחינים בו כצל קלוש. ערך החיים כדי האדם הרגיל, היומיומי, מושתת אפוא על כך, שבעיניו הוא חשוב מן העולם. המחסור הגדול בדמיון שבו הוא לוקה, מונע ממנו את היכולת להזדהות רגשית עם אחרים, ולפיכך אין הוא נוטל אלא חלק מזערי בגורלם ובסבלם. לעומת זאת, מי שביכולתו לקחת חלק ממשי באלו, חזקה שיטיל ספק בערך החיים; לו הצליח להקיף בקרבו, לחוש ולהכיר באנושות בכללותה, היה מתמוטט ובפיו קללה נגד הקיום- כי לאנושות בכללותה אין מטרות, ומכאן שהאדם, בראותו את ההתנהלות כולה, אינו יכול למצוא נחמה ומשען לעצמו, אלא את ייאושו. בראותו בכל מעשיו שלו לבזבוז. ואולם כשאנו חשים עצמנו מבוזבזים באנושות (ולא רק כיחידים), כדרך שאנו רואים את הפרח היחיד מבוזבז על ידי הטבע, הרי זו תחושה שמעל כל התחושות. אך מיהו המסוגל לחוש אותה? ברי שרק משורר: ומשוררים תמיד ידעו איך לנחם את עצמם. " 


 


מצאתי את הפרק הזה בין הדפים של 'אנושי, אנושי מדי' של ניטשה. 


יש נחמה מסוימת בהבחנה של תחושות תהומיות משותפות. 


הן כל פלוני הוא רק הלך ברחוב, אך העולמות המרהיבים נסתרים מן עינות החול, ובצר לנו נגזר על כולנו לעצום עינינו, 


וללכת לישון. 

נכתב על ידי , 5/11/2017 11:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





28,339
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לא' אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על א' ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ