לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים הם מתנה,אבל בלי שובר החלפה.


אדם מחפש משמעות

כינוי: 

בת: 20

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2014


מחר יתחילו שבועיים אינטנסיביים ומשמעותיים. אני חייבת לעבור. לא הגעתי לשלב הזה בשביל ליפול.

והעיקר שיחזרו בשלום. 

נכתב על ידי , 19/7/2014 23:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק חדש.


עזבתי את הבא"ח בתקופה הכי פחות שיגרתית שהכרתי בצה"ל עד כה. האווירה מתוחה, הפחד באוויר. מנסים לשמור על שיגרה מינימאלית, שנסדקת בכל התראה מווינט.

נפרדתי מהחיילים היקרים והאהובים שלי, הרעיפו עלי הרבה אהבה ואיחולי בהצלחה מגומגמים בעברית קלוקלת.

המחליפה שלי הגיעה ממש ברגע האחרון, ואך בקושי הספקתי להביע ולשתף בכל מה שתיכננתי להעביר במהלך החודשים הארוכים שלי בתפקיד. הכל היה מוזר נורא. פשוט הסתלקתי משם. כיפים וחיבוקים חפוזים. כמה מילות פרידה וחיוכים עצובים. וזהו. עזבתי את המקום לצלילי האזעקה. 

 

למחרת כבר החלה הקליטה. הכל עובר לידי. כמו חלום שמתגשם, ואני רק צופה בו מהצד, לא מרגישה ולא קולטת. 

 

התחלתי את ההכנה לקצונה, ואני משקשקת. אני אתן את כל כולי אבל אני לא יודעת אם זה מספיק. וכל כך קשה לחשוב על העיקר, כשכולם בעזה. 

אני נושאת תפילות לשלום חיילינו. החברים, האחים שלנו. 

 

שתהיה שבת של שקט. 

נכתב על ידי , 18/7/2014 17:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"בגלל המצב"


בחיים לא דמיינתי ככה את השבוע האחרון שלי בבא"ח. ובכלל, איך הייתי יכולה לנחש?

הקצונה קרובה מתמיד אבל פתאום הכל מואר באור אחר. פתאום הכל כל כך מבולבל ואולי אפילו מעורער.

הרבה שאלות צפו, על החיל, על הצבא. עליי, על סובביי. וזה קצת מרעיד אותי, במיוחד לרקע המצב.

 

אז, "בגלל המצב" השבוע הזה קיבל תהפוכה של 180 מעלות. אין ספק שלהיות חיילת במהלך מבצע, זו חוויה שונה לחלוטין. במיוחד כשלנגד עיני אני רואה הכל. אני בלב העניינים.יודעת ראשונה, חווה כל נגמ"ש. 

ועם זאת גם כל כך צופה מהצד.

היו שני דברים שהפריעו לי בסיטואציה הקרבית הזאת שנקלעתי אליה-

דבר ראשון, שלא היה ביכולתי לעשות דבר. התפקיד שלי איננו אלא לימי שיגרה. ובמצב חירום, כל ההישגים ההבטחות והמילים היפות נדחקות הצידה למען המטרה האמיתית- להגן על המדינה.

הדבר השני, שהטריד אותי אולי יותר, זה עצם העובדה שגם לא רציתי. לא רציתי לקחת חלק וזה הפתיע אותי מאוד. לא שהיה לי תפקיד כל כך משמעותי בשבת הזאת שסגרתי, אבל ביני לביני הודיתי שאני מעדיפה לשכב במיטה הצבאית שלי וללמוד לקראת מבחן הפתיחה של ההכנה. לא רציתי לצאת החוצה אל המציאות העכשווית ולקחת חלק במאבק. וזה הטריד אותי כי תמיד חשבתי שלהפך. במיוחד עכשיו כשאני יוצאת לקצונה. אני צריכה להיות צמאה לצבא ולרוח הלחימה. 

 

אבל הכל היה כל כך רע השבוע. לכל הבנות פתאום יש חבר שנמצא בקו האש. ופתאום הבתים של כולנו נחרשים מאזעקות, ואנחנו כאן באמצע השממה. מתלוננות על חוסר במשמעות. 

והבנות היו רעות נורא. ממש כמו בהתחלה, מממש כמו ביסודי.

וזה כל כך לבד, וכל כך מעייף, וכל כך מאכזב לסיים ככה את פרק השירות הסדיר שלי (בתור משק"ית לפחות..).

והלוואי שהמחליפה שלי תהיה טובה. או לפחות אנושית.

 

הלוואי שהכל ייגמר במהרה. ובשלום.  

נכתב על ידי , 13/7/2014 23:31  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

22,840
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאופיר, אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אופיר, ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ