לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים הם מתנה,אבל בלי שובר החלפה.


אדם מחפש משמעות

כינוי: 

בת: 20

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2014

על בור ובאר.


התחלנו את ההשלמה החילית, וכיאה לחיל החינוך והזוהר פתחנו את הקורס במסע... מסע זהות. כן. חיל חינוך.


בכל מקרה, אחד השיעורים עסקו במקורות הכוח שלנו. המפקצית ערכה השוואה יפה בין המים שממלאים את הבאר למקורות הכוח שממלאים אותנו. 


תיקנתי אותה שהבאר לא מתמלאת מבחוץ אלא ממי התהום שלשמם היא נחפרה. מה שמתמלא הוא הבור. ואז חשבתי מה ממלא את הבור שלי.


 


 


באותו הערב העברתי לצוות פעילות על רבקה גובר. בחרתי בה בתור המנהיגה שלי, מפני שאני נפעמת מהעוצמות שלה. 


רבקה גובר שכלה את שני בניה במלחמת השחרור, ועל כן נקראה "אם הבנים". מה שמדהים, שעל אף שאיבדה את הדבר היקר ביותר בחייה, ועוד בהפרש של שלושה חודשים, אין היא וויתרה על עצמה. ויותר מכך- היא לא ויתרה על המקום שבו היא נמצאת.


רבקה גובר הקדישה את חייה למען התיישבות וקליטת עליה. וראו זה פלא- המנהיגה שלי עסקה בדיוק במה שאני עוסקת, ואמשיך להקדיש לכך את חיי. אני בטוחה בזה. 


ביקשתי מהן שיחשבו על המקום הנמוך ביותר שהן הגיעו אליו, ומה עזר להן לעלות למעלה. ובהקשר למקורות הכוח שלנו- מה מילא את הבור שלהן במים, או שמא זו בכלל הבאר, שהמים נובעים כבר מתוכה?


אני סיפרתי להן שהייתה לי תקופת שפל בחיים, תקופה שממנה הייתי יכולה רק להתחדש, כי הכל כבר נהרס, לא נותר בי דבר. הייתי זקוקה למים.


ומקור המים שלי היה העשייה. העשייה וההתחדשות הן אלו שנתנו לי משמעות בכל יום שפקחתי עיני. המטרה שלי, הצמיחה. כמו רבקה גובר. 


היום אני יכולה להעיד שאני בשלב מתקדם של ההתחדשות, במיוחד אחרי בהד 1, שעליו כבר פירטתי- הניצחון שלי על המערכת, החברה ועל עצמי. המים הגיעו מהמקור הפנימי שלי, באר עמוקה עם מים זורמים.


 


ומלבד הכוחות הפנימיים שמדי יום אני תרה אחריהם, ישנו עוד מקור מים שממלא את הבור. 


 


"אין הבור מתמלא אלא מחולייתו".


 


פעם לא הבנתי את המשפט הזה, היום אני מבינה.


תמיד כעסתי על עצמי שאני כזאת תלותית, אוהבת ומתאכזבת. אבל היום אני מבינה. האנשים היקרים לי בחיי,הם- הם חוליותיי הממלאות את ימיי במים מתוקים שמכסים את שחור הבור, ובלעדיהם הייתי נותרת ריקה ויבשה. 


וזה בסדר שהם באים והולכים. כי מאגרי מים לפעמים נגמרים וצריכים להתחדש ממקום אחר. והחיים צופנים בחובם אין ספור מאגרים כאלה, שבאהבה רבה אני אוספת אליי את כולם, ומקווה שגם אני מצליחה להזרים לבור שלהם ולו במעט, כוחות שימלאו את הבור שלהם.


 


אני עומדת בנקודת מפנה בחיי, אני מתחדשת וצומחת מההריסות. אני במקום אחר היום, ואני חייבת לזכור את זה. 


 


 


"איזה קרב אלוהים אדירים איזה קרב. בין הבור למים. 


לפחות יש פה קרב, לפחות יש מים.


פעם היה רק בור".


 


 

נכתב על ידי , 21/11/2014 16:07  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צחוק הגורל.


והוא צוחק על חשבוני. 
נכתב על ידי , 15/11/2014 13:29  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הארנב הלבן ב-15/11/2014 19:23
 



ימים לבנים ארוכים


ימי הרגילה חולפים ביעף, ואני.. רק סופרת את הימים שחולפים עליי בעוד אני בוהה בתיקרת החדר בציפייה שמשהו יקרה.

כרגיל.

אתמול המ"פ מהקורס שוב שלחה הודעה וניהלנו עוד שיחה שכזאת. כל כך התרגשתי, ופחדתי להגיד את הדבר הלא נכון. פחדתי שהיא תפסיק לשאול ולהתעניין, או שתחשוב שאני סתם גחמנית. כמו אחת שלא שווה את זמנה. 

אני תמיד מפחדת שהם ילכו אז אולי מלכתחילה עדיף לי שלא יתקרבו.

עצבות פתאום נחתה, אולי אני צריכה שתתחיל ההשלמה בכדי לא להתעסק בדברים לא רלוונטים, כמוני למשל.

 

נכתב על ידי , 13/11/2014 23:37  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הארנב הלבן ב-22/11/2014 00:08
 



לדף הבא
דפים:  

23,225
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאופיר, אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אופיר, ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ