יומני היקר

  באחת מקבוצות בפייסבוק בה מזכירים אירועים בכל מיני תחומים

 ראיתי שלספר : ציפור הנפש מלאו 33 שנים !

וזה הביא אותי להזכר בספר

לקנותו  לנכדתי  ולקרא בו שוב

מיכל סנונית כתבה את הספר  בשנת 1985  .

הספר הפך עד מהרה לרב מכר בינלאומי, שזכה בפרסים רבים, וובשנת 1993 זכה במקום הראשון בתחרות עולמית לספרי ילדים

שנערכה בז'נבה .

כמו כן הספר תורגם לעשרות שפות

בתוך הגוף, עמוק עמוק, שוכנת לה הנפש. איש עוד לא ראה אותה, אבל כולם יודעים שהיא קיימת. ועוד אף פעם,

אף פעם לא נולד אדם שלא הייתה לו נפש. כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים ואינה עוזבת אותנו- אף לא פעם אחת-

כל עוד אנו חיים. בדומה לאוויר, אותו נושם האדם מרגע הולדתו ועד לרגע מותו.

ציפור הנפש בנויה מגרות מגרות, אשר רק היא יכולה לפתוח אותן. כל מגרה מייצגת רגש, שברגע שהמגרה שלו נפתחת הוא מתפרץ.

על פי הסיפור "לפעמים יכול האדם לבחור לעצמו ולסמן לציפור אילו מפתחות לסובב ואילו מגרות לפתוח.

ולפעמים זוהי הציפור שמחליטה בשבילו." ציפורי הנפש שונות ולכן אופיים של בני האדם שונה.

הספר מסתיים בהמלצה להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו.

את ציפור הנפש אנו חשים אך אי אפשר לצלם ולכן  אני מצרפת מספר צילומים מהאוסף שלי

של   הפרח היפהפה שלעולם לא מאכזב ביופיו  המופלא

ציפור גן עדן -סטרליציית המלכה .

ערכתי בקולאז' . הפרח  בצד ימין למטה -  ציפור גן עדן הלבנה הגדולה, ציפור גן עדן בננה, סטרליצייה ענקית ועוד.

זה שיח המתנשא לגובה 6 מטר  עם גזע עבה ועלים רחבים המזכירים את עלי הבננה ,

הפרחים דומים בצורתם לפרחי ציפור גן עדן אבל הם ענקיים. רוב הפרחים בתפרחת בצבע לבן ומיעוטם בצבע כחול.

{הכותרת נתן זך}

 סיפור ראשון

האמת שכתבתי אותו עוד ביום האחרון ללימודים

והכותרת היתה 30 ביוני -30 בצֵל

( *שלושים בצל- שיר של אהוד מנור ששר אורי פיינמן והיה פתיח לתוכנית ברשת ג' למי שזוכר ) 

הוא נותר בטיוטה

וכך כתבתי :

יצאתי בצהרי היום בדיוק !

למשימה קצרה, כי מי יוצא בחום הנורא ולחות שכזאת אם איננו חייב

זהו היום האחרון ללימודים !

ילדים נוהרים משער בית הספר הסמוך למקום מגורי

כולם בחולצת טריקו לבנה .

לילדה שעל צווארה היו תלויות  שתי מדליות בשרוך צבעוני נפלה אחת המדליות

היא לא שמה לב

הרמתי את המדליה ונתתי לה...

בשובי מצאתי על המדרכה את המדליה (אולי לא שלה) ואת השרוך שנתלש ממנה

אולי התאכזבה שנקרעה ובכל מקרה נותרה לה מדליה אחת למזכרת וגאווה !

ואז...

שמעתי את החדשות העצובות וכל כך קשות

ולא יכלתי לכתוב את הפוסט...

סיפור שני

  בנסיעה קצרה ברכבת ילד קטן דיבר בקולי קולות בזמן ההמתנה( מעל רבע שעה) לפני שהרכבת יצאה ובזמן הנסיעה

כל דבר שאמר ממש בקול רם, שהפריע את מנוחת השכנים...הנוסעים השקטים

שתי בחורות עזבו את המקום , אני משערת שבגללו .

אמו לא העירה לו ואני שידעתי שעלי לנסוע נסיעה קצרה סבלתי בשקט

ולפתע קמה אשה מהמושב האחרון וכעסה על האם ובקשה להשתיק את הילד

וטענה שגם היא גדלה ילדים וכו וכו'

לא קל להשתיק ילד, צריך להעסיקו בנסיעה ברכבת

אולי הוא רגיל לדבר כך ומי יודע מה הסיבה ...

לא יודעת אם האם ענתה לה

לקחתי את תיקי ופניתי לדלת כדי לרדת...

והסיפור השלישי

בדרך חזרה נכנסתי למספר דקות ל'חי פארק'

ברבורים, ברווזים שטים שם להנאתם

דגים צבעוניים

וסיקסקים מסתובבים באלגנטיות ובחופשיות

המקום שוקק חיים, במיוחד לפנות ערב כשהורים באים עם הילים הקטנים (יש שם מגרש משחקים ועוד...)

לידי עמדו 3 ילדים וביד אחד מהם כוס פלסטיק

ובתוכה

ביצה!

ביצה גדולה כמו של תרנגולת!

שאלתי אותם היכן הם מצאו את הביצה והם הראו לי את השיחים ששם מצאו ,

ממש בקרבת העופות השונים השוכנים שם

בקשתי מהם להשיב את הביצה למקומה
( לא יודעת אם מישהו מבין העופות עדיין יחפש אותה) ולהשליך את הכוס

הם צייתו והביצה הונחה בזהירות

את הכוס אחד הילדים העף למרחוק ( הסברתי שיש פח בקרבת מקום)

וסיפור קצרצר באותו מקום

  ילד אחר שטייל עם אביו ואחיו ראה אותי מצלמת ואמר לי שהוא גם רוצה לצלם

לפני שהספקתי להגיב אביו כעס עליו

חיכתי ואמרתי

ילדים...

מאחלת לכל הילדים ולהורים !

הנאה ומנוחה ועניין בחופשת הקיץ ( בקייטנות היקרות מידי , עם חברים וסתם בבית,

  ובחופשה עם ההורים וכמובן בקייטנות סבא-סבתא)

*שמתי לב כעת שעובר קו דק בין השיר :שלושים בצל :

 שלושים בצל,
אין לאן לברוח;
שלושים בצל,
עוד מעט אתחיל לצרוח. 
בין הילד הצורח

ובין הסיקסק המשמיע קולות רבים וצורחים  במיוחד אם מאיימים על הקן שלו. 
 

ועוד צילום אחד