לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

3 שנים לאושר . . .



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

1/2009

תגיד לי איך לעצור את הדמעות .


אני לא יכולה להירדם. אני לא יכולה לישון על הכרית הזאת יותר.
זה לא בגלל שהיא לא נוחה, זה בגלל כל הדמעות שהרטיבו אותה.
ולא, אלה לא דמעות של כאב או סבל, אני יכולה להבטיח
אלה דמעות של געגועים. אלייך. רק אלייך.
עוד דמעה ועוד אחת יורדת מתוך עיני החומות, זולגות על לחיי,
משאירות שובל ארוך עד אינסוף של מים מלוחים,
חלק מהן מסתיימות בתוך הפה, חלק נופלות על הרצפה, וחלק נשארות על הכרית.
ידעתי מההתחלה שזה לא יהיה פשוט, אבל משהו ממך גרם לי לתת את הצ'אנס הזה.
אבל הגעגועים חזקים מדי, אני מתחילה להישבר,
ואני פוחדת שאני מתחילה לוותר.
אבל אני לא רוצה לוותר, ממש לא. אני נשברת.

זה גדול עליי.
גדול יותר מדי.
נכתב על ידי , 24/1/2009 11:56  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הן תמיד חוזרות בלילה


מצמידה ראשי אל החלון התקוע שנמצא בחדר ומביטה בחשיכה העמוקה של הלילה.
זיכרונות האתמול מתנגנים בראשי כמו בתוך תיבת נגינה המשחזרת את מנגינתה שוב ושוב .
אף צליל חרש לא נשמע באוויר הקליל , רק טפיחות קלות של רסיסי הגשם נשמעים מעבר לחלון .
ועדיין השקט נשמע , צולל כמו הטיפות של הגשם הראשון .
וזה מכה בי ,מכה בי בכל בכוח .
אינספור ניסיונות להילחם בזיכרונות שלעולם לא ירפו ממני , לשווא .
והינה הן שבות להן בחצות בדיוק , אלה שהכי מבינות אותי ,אלה שמזדהות איתי בכל מצב ,אלה שמנקות את עיניי מאותן התמונות שחרוטות זיכרוני ומכות בי בלי סוף .
הן חוזרות תמיד. בלילה .
והן יורדות בלי הפסקה,בלי התחשבות .
מרטיבות ומרוקנות את כל התכולה שלא הוצאתי במשך כל השעות השוממות שעברו .
מסיטה ראשי מעבר החלון .
קמה, נעמדת ..ניגשת למראה שפרוסה אל מול עיניי ומביטה בעצמי .
אני כבר לא מזהה את דמותי , השתנתי .
החוורתי , כבר אין לי לילה .
הן לא עוזבות אותי לרגע .
זה רק אני והן ערות בשעת הלילה, רק אני והדמעות .
נכתב על ידי , 24/1/2009 11:55  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



" - בצבא הכי חזק של העולם . . אלחם למענך - "


ואיך זה שאותו היום שהלכת, הרגשתי את ידיך מחבקות אותי בפעם האחרונה.
וזה לא היה חיבוק רגיל, זה היה חיבוק טעון ברגשות.
חיבוק של דאגה בכל דקה שעוברת, של געגועים עוד לפני שהלכת, של תפילה לשלומך בכל יום,
ואיך לא.. חיבוק של כל חייל שנהרג או נפצע, ולצעוק חזק ולהודות שאתה לא אחד מהם.
ואפילו שלא נתתי לך ללכת, אמרת לי שאתה חייב, ושאתה רוצה ללכת.
וכעסתי עלייך כל כך. כעסתי כי לא הבנתי למה אתה הולך ומשאיר אותי פה.
אני קטנה כל כך. כל כך קטנה לידך.
ואיך זה שאמרת לי שאני צריכה לשמור על עצמי.
הרי אתה זה שנלחם למעני, לא אני.
אתה שם מסכן את חייך, ואני יושבת באפס מעשה, לא כי אני לא רוצה, כי אני לא יכולה.
ואיך זה שאמרת שאתה עושה את זה בשביל הדבר שאתה חיי בשבילו- אני.
דווקא בשבילי. לא בשביל ילדים קטנים, או בשביל משפחה, חברים, מדינה אחת שלמה, בשבילי.
ואיך זה שבכל יום אני מתקשרת, כמה פעמים בכל יום. שולחת מכתבים, הודעות, אסמסים, ולא שומעת את קולך יותר.
ואיך זה שזה היה חיבוק אחרון ממך, ותפילה אחרונה ממני. כי אלוהים לא שמע אותי צועקת.
אולי זאת אשמתי, אולי לא צעקתי חזק מדי.
הלכת להילחם בשבילי, אבל לא חזרת בחיים בשבילי.
ועכשיו זה קשה לדעת, קשה להשלים, שאתה אחד מהחיילים האלה שלא יחזרו הביתה שוב.
ואיך זה שעכשיו אני צריכה להמשיך בחיי, להילחם, בשבילך. רק בשבילך. ובלעדייך.
נכתב על ידי , 24/1/2009 11:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

בת: 26

ICQ: 352562582 




31
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לadidoos אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על adidoos ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ