לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Diamond of Brain


בלוג מאמרים, על כל נושא שבא לי לדבר עליו.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2009    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

1/2009

מאמר בנושא חינוך+שיחה מעניינת בעיקבות המאמר.


מחשבות בנוגע למערכת החינוך בישראל.

 

מערכת החינוך בישראל במצב רע. היא רעועה, מתוכננת גרוע, מבוצעת גרוע, ומלאה בפגמים בכול חלקיה. כתלמיד שמבין את חשיבות הלימודים, אני מבין יותר מכול שר חינוך או ביוקרט שיושב במשרדו, עד כמה רע המצב ומה יהיו ההשלכות בשל כך. ההשלכות יהיו חמורות כיוון שתלמיד מבלה בבית הספר כמעט חצי מהיום שלו, משמע כמעט מחצית מהשנה. בבית הספר מתמודד התלמיד עם חובות, אתגרים, בעיות, תחרויות, חברים והישגים. הוא משתנה רבות ומתבגר. בבית ספר גרוע, התלמיד יתפתח גרוע ובבית ספר טוב, התלמיד יתפתח טוב.

 

הבעיות במערכת החינוך קיימות בכול תחום. אם זה במשרד החינוך, אם זה בצורת ההתנהלות של בתי הספר, או תקשורת בית הספר מול העריה וכן במורות ובתלמידים. הבעיה הראשונה, היא התפיסה הרווחת במערכת החינוך, אך המוטעת לחלוטין, שמערכת החינוך כושלת בגלל שהילדים אינם מחונכים כראוי, אך למעשה, לא ניתן להאשים את חינוך הילדים, משום שחובת חינוך הילדים מוטלת על כתפי בית הספר. אם התלמידים אינם מחונכים, זה באשמתו.  כן, אפשר להטיל את האשמה על ההורים, או על הסביבה, או על כל דבר אחר, אך בסופו של דבר גורמים אלו אינם בשליטת מערכת החינוך והיא שולטת רק בעצמה. לכן, במקום להתלונן ולשחק ברולטה רוסית עם האשמה, מערכת החינוך חייבת להתבגר, ולהתחיל לתפוס מקום משמעותי וחיובי יותר בחיי התלמידים. החל מכיתה א', כשהתלמיד בתחילת דרכו בבית הספר, כבר אז יש להרגיל אותו לכך שבית סיפרו החדש הוא סמכות בפני עצמה. הוא צריך לדעת שזו סמכות, אומנם לא דמוקרטית, אך שהיא תתחשב בו, שהיא למענו ושאפשר לבטוח בה. במקום זאת הילדים רואים מולם מערכת חסרת שליטה, רעועה וחלשה וממש כמו עם היחס לחנון של הכתה, סביר להניח שהוא יתייחס אליה בזלזול ואדישות.  הפתרון לבעיה פשוט- צריך להיות למורים, למנהלות, לעובדי משרד החינוך ובעצם לכל העוסקים בצורה ישירה או עקיפה בהוראה, איכפת מהתלמידים, אכפת באמת ולא כמס שפתיים וצריך שהתלמידים ירגישו אכפתיות זו. לרוע המזל, אף שבעצם מזל כלל לא קשור לכך, מעטים העוסקים בהוראה שבאמת אכפת להם מהתלמידים. מעטים עוד יותר מנסים להפגין את האכפתיות. מעטי מעט עושים זאת נכון. הכי גרועים הם אלה שלא באמת אכפת להם, אבל הם מעמדים פנים שכן. לילדים, ואולי אפילו יותר לנערים, יש יכולת לחוש כשמשקרים להם. וכשהשקר בא מהמערכת, הדבר גורם לילד או לנער לא לבטוח בה. מצב זה פוגע קשות במוטיבציה של התלמיד ללמוד.

 

בעיה אדירה נוספת היא התקציב הזעום לחינוך והאופן הבלתי יעיל שבו משתמשים בו. אך לא אכנס לזה. אני לא מומחה לכלכלה, אז אני לא יודע בדיוק איך להגדיל את התקציב. אבל אני כן אתייחס לאופן שבו משתמשים בו. לאופן הבלתי יעיל שבו משתמשים בו. האנשים העומדים בראש מערכת  החינוך משקיעים את כספם בדברים שבסופו של דבר, תרומתם לחינוך מועטה ביותר, אם בכלל.  במקום לשפץ את הכיתות, לשלוח את המורים לקורס בהוראה, או לדאוג להסעות לילדים בכיתות הגבוהות, הכסף מבוזבז על אתרי אינטרנט שרוב התלמידים בכלל לא מודעים לקיומם, על מערכת בחירות מועצת תלמידים רהבתנית שאמורה ללמד "דמוקרטיה", או פשוט נעלם לאן שהוא . אני מציע למנהלים, שיתחילו לעשות את העבודה שלהם, וינהלו את התקציב נכון.

 

אבל האמת המרה היא, שחוסר היעילות בתקציב היא רק חלק מחוסר היעילות הכוללת של כל מערכת החינוך.  חוסר יעילות זו הוא מקל ענק שניכנס בגלגלי מערכת החינוך, כשתלמיד בכיתה י', סתם לדוגמא, מסיים מערכת מפוצצת של 10 שעות, אין לו קפיטריה ראויה לשמה, או קפיטריה בכלל בבית ספר, ההורים שלו צריכים לדאוג לו להסעות בעצמם, השיעורים משעממים וחסרי להט, והבית ספר מוזנח ומגעיל, הוא פשוט רואה ובצדק, בבית הספר חוויה שלילית. הוא כבר אינו רוצה ללמוד. אך אם בית הספר וכל מערכת החינוך היו יעילים יותר והתלמיד היה מרגיש  באווירה לימודית יעילה וכיפית, נחשו מה היה קורה? הופ, לתלמיד יש חשק ללמוד, וכשהוא חוזר הביתה, הוא לא מרוקן ומותש מיום מעייף ומרוצץ, אלא הוא שמח ומלא אנרגיה, סביר להניח שהוא יעשה שיעורים.  בסופו של דבר, הכול עניין של אווירה.

אפשר להכריח תלמיד ללמוד, אבל אי אפשר להכריח תלמיד ללמוד מרצון. הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות הוא לספק לו חוויה לימודית, שתגרום לרוב התלמידים לרצות ללמוד. ואם רובם ירצו ללמוד, תהיה בבית ספר אווירה חיובית.

 

 

עכשיו הייתי רוצה להגיע לבעיה הגדולה ביותר במערכת החינוך בישראל, אבל לפני זה אני רוצה להגיד משהו:

 

הרוב המכריע של המורים מבקש, ואף דורש מהתלמידים לא להעתיק במבחנים, אלא לחשוב בכוחות עצמם. זו גם הגישה הרשמית של מערכת החינוך.

אבל בפועל, מערכת החינוך שלנו מועתקת כמעט אחד לאחד ממערכת החינוך האמריקנית. העתקנו מהתלמיד לידנו, ועכשיו אנחנו תקועים עם מערכת החינוך המטופשת שלהם. אם משרד החינוך מעתיק את השיטות הבסיסיות ביותר שלו, אז כמו ילד שמעתיק משכנו במבחן, הוא יתקע עם אותן הטעיות.

אם תשאלו אותי, משרד החינוך צריך לשבת עם עצמו, ותכנן מערכת חינוך חדשה, שמותאמת לצורת החיים שלנו ולילדים שילמדו בעזרתה.

 

 

ואחרי שסיימתי עם זה,  אני רוצה להציג בפניכם מקרה כלשהוא:

שגי בן ה-15, בדיוק סיים מבחן ענק בספרות. הוא שינן חומר בטירוף שעות רבות כדי להיות מוכן למבחן. שגי עדיין לא יודע את זה, אבל בגלל שהוא לא כתב כמה דברים שהמורה חשבה שצריך לכתוב, אבל לדעתו הם היו חסרי חשיבות, הוא איבד 15 נקודות, וקיבל 85. אבל זה לא הנקודה. הנקודה היא שאם תעשו לשגי את אותו המבחן בדיוק שבוע לאחר מכן, הוא יקבל 50, פחות או יותר.  זה משום, שלמוח האנושי הרבה יותר קשה לזכור דברים משוננים, מאשר רעיונות ודעות.  כשרוב הילדים מסיימים עם בית ספרם, הם זוכרים את המושגים, הרעיונות והחומר הבסיסי שלימדו אותם, וכמעט לא יותר.  וזה מביא אותנו לבעיה שהיא לדעתי הקשה ביותר המערכת החינוך הישראלית בפרט, והמערבית בכללי:

מערכת החינוך שלנו דוגלת יותר בשינון טקסטים מאשר פיתוח ארבעת המטרות של חינוך במוחות התלמידים: יצירתיות, להט, ערכים וכישורים.

יצירתיות מתייחס, במובן הרחב של המילה, ליכולת של התלמיד לחשוב חשיבה עצמאית, לפתח רעיונות משלו ולמצוא פתרונות חדשים למצבים.

להט מתייחס לרצון ולכוח הרצון של התלמיד. האם הוא מוכן להשקיע כדי להשיג את הדברים שהוא רוצה ולחיות את חייו בכיף? האם הוא צמא לידע ולפיתוח עצמי? האם הוא מעז להציב מטרות גדולות ולעבוד כדי להשיג אותם? התשובה לכל השאלות האלה תמונה במידת הלהט של התלמיד.

ערכים, הוא המוסר והאחריות של התמיד. תלמיד שמסוגל לקחת אחריות על מעשיו, שיבחר בדבר הנכון גם אם הוא קשה יותר, שללא איום יראה להוריו מבחן גרוע, או לא ירעיש בכתה מתוך בחירה, הוא תלמיד עם ערכים גבוהים וחזקים. כישורים, הם דברים כמו מתמטיקה, פיזיקה, ביולוגיה, ספרות ותנ"ך, דברים שבהם משרד החינוך משקיע את רוב זמנו, אבל גם דברים כמו היכולת לפתור סכסוך, להיות חבר טוב, להגיע להחלטה הנכונה ועוד כישורי חיים.

 

כדי לטפח תכונות אלה, על משרד החינוך להפסיק עם מדיניות השינון, ולהתחיל להתרכז יותר בדיונים כיתתיים. דיונים כיתתיים הם פשוט שיחה בין התלמידים. המורה רוצה ללמד איך לפרק לגורמים בעזרת פירוק לקבוצות? שלא פשוט תראה לתמידים, אלא תוביל אותם לכך, בעזרת סידרת שאלות שהיא מציגה לתמידים. הנשיא חטף התקף לב והפך לצמח? המורה צריכה לנהל דיון על ההשפעות של זה על המדינה.

זו גם הדרך הכי טובה להציג שאלות מוסריות- המורה מציגה את השאלה, ונותנת לתמידים לומר מה הם היו עושים המצב כזה. התמידים גם יכולים להגיד לתלמידים אחרים, ולא דרך המורה, אלא פנים אל פנים. תפקיד המורה בדיון כזה הוא פשוט לשמור על תרבות השיחה, לומר את דעתה בנושא ולהגיב לתלמידים. וכמובן, להפסיק את הדיון כצריך.   מלבד זאת, צריך פחות לדרוש מהתלמידים לכתוב, ויותר להקשיב.  פחות לדרוש מהתלמידים לשנן למבחן, ויותר להתמודד עם שאלות שדורשות מהם לפתח תשובה במקום, בהיסתמך על מיומנויות שהם למדו בשיעור.

 

וזהו. זה מקצה השיפורים שהייתי מציע לערוך המערכת החינוך. אני מאמין שאפילו אם אחד או שניים מהדברים שהצעתי יילקחו וייושמו ניראה שיפור ניכר בציונים של התמידים, אבל גם הרבה מעבר לכך. מערכת החינוך תתחיל להוציא אנשים בוגרים, עצמאיים ,אינדיבידואלים, איכותיים וחזקים, שייצרו מדינה חזקה, עצמאית ואיכותית.  

 

 

 

 

 

אממ....זה הכל.

כמה ימים לאחר מכן דיברתי עם ידידה על המאמר, והיתפתחה שיחה מעניינת:

 

אומרת: || גמדים זה טעים, ואני לא קניבלית אומר/ת:

קראת את התגובה שלי למאמר שלך1?

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

כמו זה על החינוך, רק בכל מיני נושאים.

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

כן.

Gally || גמדים זה טעים, ואני לא קניבלית אומר/ת:

שלחתי לך פעמיים =\

Gally || גמדים זה טעים, ואני לא קניבלית אומר/ת:

נו ?

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

מה?

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

מה נו?

 אומר/ת:

נו

 אומר/ת:

מה דעתך ?

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

אממ...אני לא מסכים אם חלק מהדברים שאמרת. אני חושב שאת אמרת אותם כי את לא מכירה את המצב בבתי ספר אחרים, וכי את לא מבינה עד כמה חזקה השפעת הבצפר על ילדים דעתנים פחות ממך וממני. אפילו שגם יעלינו היא השפעה הרבה.

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

*או. לא ו, אלא או.

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

או כי את לא מבינה.

אומר/ת:

איך זה בדיוק השפיע עליי ? עלייך ?

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

אני לא יודע לגביך. אבל בטוח שבצורה מסויימת זה השפיע על הדעות שלך ועל האופי שלך. ואני לא יודע אם את מודעת לזה או לא, אבל כשאני אומר בצפר אני לא מתכוון רק למורים, אלא גם לאנשים שמקיפים אותך.

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

אמרי לי מי חבריך- ואומר לך מי את.

אומר/ת:

אני מבינה את הכוונה שלך

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

אני שמח.

 אומר/ת:

אבל אני לא נותנת לחברים שלי לעצב את הדמות שלי

 אומר/ת:

למשל .

 אומר/ת:

ואני לא מקבלת את מה שלדעתי לא מתאים לי.

 אומר/ת:

זה לא שמורים, בי"ס, חברים משפיעים עליי כל כך חזק , כי אצלי החינוך הוא עוד מהבית, ואני מי שאני בזכות הורי ובזכות מה שכביכול הספקתי "ללמוד" ולהכיר כל השנים

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

נכון. אבל אני בטוח שהבצפר השפיע עליך יותר משאת מודעת לזה. אני מבטיח לך שאם היים היית מתבגרת באורט אדיבי, היית בת אדם שונה.

 אומר/ת:

אני חושבת שבכל זאת , ההשפעה העיקרית היא מהבית .

 אומר/ת:

ומי שאצלו זה לא ככה

 אומר/ת:

עוצב ע"י החברה שנתקל בה .

אומר/ת:

וזה המקרה של "תראה לי את חברייך ואומר לך מי אתה"

 אומר/ת:

בעיקר .

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

אצל 90 אחוז מהנערים זה ככה.

 אומר/ת:

לא חבל ?

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

המעמד החברתי חשוב יותר מאשר המשפחה. או לפחות בשבילההם זה ככה.

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

אני לא יודע.

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

אם המשפחה עבריינית, והחברים בסדר?

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

אז זה טוב.

 אומר/ת:

נכון

 אומר/ת:

כי לא כל מי שגדל אצל משפחה עבריינית מסכים עם ההתנהגות של המשפחה שלו

אומר/ת:

אדם צריך לדעת לשלב

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

אני חושב שלך לא היתה בעיה כזאת, כי החברים שלך מתאימים לחניך שלך מהבית.

 אומר/ת:

ובעיקר - לדעתי , להבנות מעצמו.

 אומר/ת:

לא יודעת, החברים שלי לא עבריינים

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

קשה להיבנות מעצמך. רוב ההיתנהגויות שלנו באו מצפייה וחיקיו.

אומר/ת:

אבל הם לא כל כך משפיעים עליי

 אומר/ת:

נכון

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

לא בעיה כזאת. אלא זה שיש היתנגשות בין החינוך שלך מהבית לצפייה של החברים ממך.

 אומר/ת:

אבל צריך לנתב את זה לכיוון שלדעתנו הוא הטוב ביותר

 אומר/ת:

אפשר דוגמא ? אני לא בטוחה שהבנתי נכון

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

לא כל בן אדם יכול לעשות את זה, שלומית. למעשה, מעט מאוד יכולים.

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

אממ...טוב.

 אומר/ת:

מה זאת אומרת, הצייפיה של החברים

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

יודעת מה?

 אומר/ת:

כן

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

יש לי את הסרט המושלם כדי להמחיש לך את כוונתי.

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

תיראי את הסרט "בלופר".

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

זה על ילד טוב, ממשפחה מעולה, שמגיעה לבית בפר של עבריינים. ואת תיראי מה קורה לו.

hmncvh1@walla.com אומר/ת:

ואז תביני מה הכוונה ביתנגשות בין משפחה וחברים.

 אומר/ת:

הממ

נכתב על ידי , 22/1/2009 20:46  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

בן: 25

MSN: 




הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDiamond Mind אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Diamond Mind ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ