לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


פוטנציאל אינו מוחשי.

כינוי:  אֶרֶס

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2014


אני מפרקת את החיים שלי לרשימות. רשימות מכולת, רשימת מטלות יומית, רשימת מטרות לשבוע הקרוב, רשימת מטרות לחודש, לחצי שנה ולשנה הקרובות. הכל ברשימות. מה לעשות, מתי לעשות. קל יותר לסדר את החיים כך, זה מרגיע אותי מסערת הרגשות שנעה בתוכי ללא הרף. תמיד משהו זז בתוכי ואילו הרשימות עומדות במקום. זה נעים. מישהו כתב שזו התנהלות עצובה מאד, אבל אני מנותקת מזה רגשית. אולי זה מה שעושה את זה לכל-כך נוח.

נתתי לאחותי (שעברה לגור איתי) את השמיכה הסגולה. היא נעימה ומחממת ומתאימה בול למזג האויר היפהפה שיש עכשיו, נשיקת לילה טוב נהדרת לכל מי שיש לו שמיכת פוך, מרק או משקה חם. לעומתה, אני ישנה עם סדין דק ובלתי יעיל בעליל כשאני לבושה בגדים נוחים וחמים. אני צריכה להעביר לחדר השינה שמיכת פוך. אני קופאת מקור בלילה.

 

אתמול קניתי ענבים בסופר. המתנתי בסבלנות בתור לקופה, כשלפני שילמה אשה מבוגרת, אולי בת 60, על הקניות שלה. לא הרבה קניות. קופסת קורנפלקס, קוטג' וגבינות לבנות. היא שילמה בקופונים ובמזומן. סך הכל היה עליה לשלם במזומן 68 שקלים, אבל היה חסר לה כסף. שאלתי אותה כמה חסר לה (רציתי לעזור) והיא מיד אמרה: "לא, לא, לא, מה פתאום?" ופשוט הורידה מצרך אחד מהקניה. אחר כך הודתה לי על "רוחב הלב" שלי, או "נדיבות הלב" שלי, לא זוכרת. אני בכלל לא מרגישה נדיבה או רחבת לב... תמיד כשאני מציעה לעזור, זה מרגיש לי כאילו אני מזייפת.

נכתב על ידי אֶרֶס , 4/11/2014 08:49  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





11,752

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאֶרֶס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אֶרֶס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ