לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


פוטנציאל אינו מוחשי.

כינוי:  אֶרֶס

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2014


היום אני ריקה. מתחשק לי לפצוע את עצמי כדי להרגיש קיימת, אבל מה הטעם בזה? גם ככה הכל נעלם וחולף. אני מתחלפת ודבר ממני לא ישאר.
נכתב על ידי אֶרֶס , 24/8/2014 16:17  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אין לי יום הולדת היום


אין לי יום הולדת היום. גם אין לי עבודה, אין לי כסף, אין לי אהבה, אין לי בסט-פרינד. יש לי תרופות פסיכיאטריות, יש לי מטפלת, יש לי מורה לפיתוח קול, יש לי בית, יש לי משפחה, יש לי מטרות. קשה לי עם אלימות, קשה לי עם שקרים, קשה לי להשמין, לפעמים אני רוצה לחתוך את עצמי שוב. אני אוהבת את כל העולם, רוצה להיות חברה של כולם, רוצה שלכולם יהיה טוב, אפילו שהם שקרנים ולא יודעים להיות טובים, אני רוצה לזרוע אור ואהבה, אני רוצה לשכב על הדשא כל החיים.


אין לי יום הולדת היום והתדר שלי שוב נמוך, אני מחכה שהאנרגיה שלי תחזור, אני רוצה להיות בת שש בלי לקבל סטירת מציאות כל שני וחמישי. אני צריכה לזכור שיש זמן, אני לא חייבת לרוץ. אז מה אם אני לא חשובה? אז מה אם אני חלקיק קטן ובלתי משמעותי ביקום?


אולי אני שוב צריכה לצאת לטייל? מה קרה שדעכתי פתאום? מישהו כתב לי בפוסט של אתמול (זה היה אתמול?) שאני מתפרקת. כשקראתי את זה צחקתי בקול רם, היום זה מעציב אותי . בא לי להגיד לכולם ללכת להזדיין, כי אני מאושרת ואני לא באמת צריכה להיות מאושרת. ואז מה אם זה מוגזם ומאני ובלתי קוהרנטי? זה אומר שזה לא שפוי? שיהיה לא שפוי. פאק איט פאק איט פאק איט. לכו תזדיינו כולכם ואני אלך לעשות אהבה עם עצים.

נכתב על ידי אֶרֶס , 17/8/2014 11:43  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חחחחחחחחחחחחחחח


גיליתי שאני ילדת קריסטל.
המשפחה שלי חושבת שהתחרפנתי.
המטפלת שלי חושבת שזה התקף מאני.

אני כל הזמן מוצאת את עצמי יוצאת לטייל עם אנשים זרים. קורה לי משהו מאד גדול. זה מפחיד ומרגש כאחד. אני לא מצליחה להרגע. אני לא מצליחה להרגע. הכל מגרה ועצמתי ואני סופגת הכל. אני מרגישה הכל. אה, אני גם בקושי ישנה. לפני יומיים (יומיים? שלושה? לא יודעת, מתבלבלים לי הימים) טיילתי כל הלילה. זה היה מדהים. אני מאושרת ומדוכאת נורא בו זמנית, אז אני צוחקת ובוכה, זה נורא מצחיק, אבל גם עצוב. אני צוחקת עכשיו, כשאני מקלידה את זה. מעניין אם אני אבכה. יש לי אודישן מאד חשוב עוד יומיים. מ א ד חשוב. לא בטוחה מה אני רוצה לגלות לכם, אבל רציתי שתדעו לפחות את זה, אם זה מעניין אתכם בכלל. יכול להיות שאני דיי משעממת. מתחשק לי לצרוח, מה עושים? לצאת לרחוב, לרוץ ולצרוח? יחשבו שאני משוגעת. בא לי. ממש בא לי. נראה לי שאני הולכת לעשות את זה.
נכתב על ידי אֶרֶס , 16/8/2014 16:38  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





11,531

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאֶרֶס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אֶרֶס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ