שלום, שמי חָזַה, וזה לא בגלל החזה, אלה שני תנועות שונות, פתח וסגול, וזה לא יפה שככה חשבתם אני רשמתי לי את זה בצד. ונעבור לנושא הפינה הערב, נערח מומחה, מומחה, כן כן רבותי כפי שאתם שומעים, הוא מומחה לפרידות ואקסים, ואני רוצה לשאול אותך, שמך דוקטור?
"אני לא דוקטור, אני מומחה, לא למדתי ולא עשיתי תארים."
"אבל אתה מומחה, זה נכון מה שאני מבינה?"
"כן.. ככה בדיוק, שמי פופקה טוטקה ואני יודע הכל."
"ככה? כל הכבוד, אז אני רציתי לשאול אותך, פופקה, -"
"אה... מר פופקה, בבקשה ממך."
"כן, מר פופקה, וובכן, אני רציתי לשאול אותך לגבי הנושא שלנו היום, -"
"תשאלי תשאלי! אני מוכן, "
"כן, רק אם תתן לי לדבר, אני אשאל-"
"בבקשה."
המנחה, חזה מתנשמת ארוכות ואז ממשיכה "הנושא שלנו היום, מר פופקה, "
"דוקטור, בבקשה ממך."
"מה?"
"דוקטור פופקה."
"אבל לא למדת אמרת, ולא ... בסדר, דוקטור פופקה, בבקשה."
"כן, מה השאלה."
"אני רוצה לשאול אותך."
"מה השאלה, "
"השאלה שלי היא כזאת."
"כן?"
"אבדתי את חוט המחשבה. מי אתה?"
"אני דוקטור פופקה, ואני מומחה לפרידות ו-"
"אה! נכון, והערב, אני רציתי לשאול אותך ואולי גם לענות קצת לטלפונים מהבית, על הנושא הישן והנושן והידוע, והחרוש,"
"אני לא חורש גברת, רק דברים בגין אינטקלט, אני לא עובד ביד, אני לא פלאח!"
"לא, פופקה-"
"דוקטור פופקה."
"דוקטור פופקה, זה לא... אני התכוונתי הנושא חרוש, לא אתה תחרוש, אני - טוב. בוא נעבור לשאלה עצמה."
"אני מקשיב. מה השאלה."
"השאלה היא כזאת."
"כן."
"כן, השאלה הולכת ככה."
"איזה שאלה."
"השאלה! ש-מירי תביאי לי את הכרטיסיות הוא משגע אותי."
מירי מביאה לה קופסא ובה כרטיסיות וורודות עם עיטור מנצנץ ומבריק בשלל צבעים. וחזה מתחילה לקרוא מן הכרטיסיות. "אז ככה,"
פופקה טוטקה התקרב ועם היד למשקפיו פער את עיניו וגבניו הזעופים קרוב קרוב למעשיה של חזה כאילו היה הדבר מוזר ביותר. חזה לא יכלה יותר והתנשפה זורקת הצידה את הקופסה והכרטיסיות ומפזרת את כולם באוויר כשלוחות נינג'ה זוהרות לכל עבר, גם על המצלמה.
"אני מבין שאת מאוד פופולארית בטלויזיה."
"תשתוק פופקה, אני עוברת לשיחות ושאתה תדבר איתם, אני לא רוצה שומעת מילה ממך, ברור?"
"הכל טוב ויפה."
"מילה אבל. רק שאני אגיד. תענה למתקשר."
"דבש ולימונים." ענה טוטקה.
"סבבה, ועכשיו למתקשר הראשון, מי על הקו?"
מתקשר על הקו: "שלום חזה"
"חזה, שמי חזה, עם חחחחח מהגרון פנימה"
"שלום חחזה, אני פשוט התקשרתי... כי אני לא יודע לאן עוד להתקשר."
פופקה פלט צחקוק ואז סדר את משקפיו, למראה האצבע המאיימת שנשלפה מצדה של חחזה.
"חחזה, הבעיה שלי היא כזאת, שלום גם לך פופקה."
"שלום וערב זך. מה שמך?"
"אני נתתי לך רשות לדבר?" התרעמה חזה על המומחה.
"האדון נשא את דבריו אליי, אז חשבתי."
"בסדר, אבל רק הפעם" - ואצבעה המאיימת נשלחה לה שוב.
"דבש ואבנים."
"ומה?"
"וסביונים."
"שמי אלי ריכטר."
"כן אלי, במה המומחה שלנו יכול לעזור לך. בוא תסביר לנו את הפוזיציה בה אתה נמצא?"
"מה? לא אני בבית."
"כן, אני התכוונתי, מה הבעיה, הפרובלמה, תסביר בבקשה לנו לפופקה ולצופים בבית, ואל תתקמצן. תוציא הכל יפה וטוב ומסודר על השולחן ואנחנו נטעם."
פופקה כחכח בגרונו ועבר לסדר שוב את משקפיו על אפו. חזה שלחה עליו כמה מבטים.
"ראו, הבעיה היא, נפרדתי לפני כמה חודשים, זה נראה כמו חודשים, אבל מי יודע כמה זמן עבר."
"על מה אתה מדבר?"
"אה זאת הבעיה."
"קצר ולעניין אדוני, קצר ולעניין."
"אה, טוב בסדר, האקסית שלי כל פעם שאני רואה אותה, מרגיש קשה וחזק בחזה כאילו המוות נוגס בי."
"אז תשים שום."
"שום? את חושבת שיעזור?"
"לא יודעת תנסה. מה פופקה, מה יש לך להציע לבחור."
"ההצעה שלי היא כזאת,"
"כן?" נשמע קולו של ריכטר מהקו.
"מי זאת בת כמה היא?"
"אה.. אני לא זוכר, כנראה היא הייתה קטנה ממני כנראה היא כבר בבית אבות."
"בן כמה אדוני?"
"אני מצלצל מהקבר."
"מהקבר?!" השתוממה חחזה, מתפרצת לשיחה "אני מאוד מקווה, שלא סידרת פה את התחקירנים שלנו ולא עשית לנו עכשיו שיחת גוביינא כי אנחנו נחפור אותך ונוציא אותך החוצה ונהפוך את האבנים הפוך, עם המצבה לבפנים, והטוסיק המת והמרקיב שלך החוצה בגשם ברוח והקור, שתרגיש מה זה למכור אותנו כאן."
"לא, אני... זה לא גוביינא זה שירות מיוחד, קדישא יש להם כלל עולמי. זה פרוטות, זה עובד על נרות, כל נר זה פעימה, יש לי קצת נרות אבל כל שנה כבר זה מספיק."
"אהא, נו תמשיך." אמרה חזה. ונשענה בראשה על ידה שנשענה על קצה מתנה
"אז הבעיה שלי.. את אה- אתה מבין פופקה, זה שכל פעם שאני נזכר או רואה אותה,"
"איך אתה רואה אותה אבל."
"אני מדי פעם יוצא מהקבר, לעשות הליכה."
"באמת ככה?"
"כן, אומרים לי החיפושיות שזה בריא."
"נכנסים חיפושיות בארון קבורה שלך? באמת?"
"בטח, כל הזמן, לא נותנים פרטיות. טוב אולי פה ושם איזה 6 שעות, אבל מיד טחח מתחילים לחגוג ולהרעיד לי את כל האגמון והמצעים והחיבורים של התפירה אל תשאל."
"הלאה, מה אתה יוצא, רואה אותה ו..?"
"ואני נתקף חזק כזה בפנים..."
"אתה עדיין מרגיש משהו? גם אחרי שאתה מת?"
"עזוב סיפור ארוך, מתתי ממזמן, ועדיין מרגישים. זה לא כמו שאתה חושב. הזמן מפסיק אבל עדיין משהו זז בפנים."
"אהא.. הבנתי. ממ ממ..."
"אז מה אני לא יודע מה לעשות."
"ואיך התחושה הזאת, תתאר אותה."
"זה, דוקטור, כאילו אלף טונות, עליך, ואתה לא יכול לנשום לשניה, אבל יותר עמוק, כאילו נגמר הכל לשניה ומפסיקים חותכים אותך הגורלות עם מספריים בפנים, ואין יותר כלום. שחור יותר שחור משחור. וכל המצב רוח נעלם לעזאזל, ואם אתה לא עושה עם זה משהו זה מושך אותך למטה עם כל השדים ואתה כבר לא תזוז יותר בחיים ו-"
"בסדר, ואז, תראה, איך אמרת שקוראים לך? אלי ריכטר? נכון?"
"כן. בבקשה דוקטור זה קשה לי, למרות המוות והכל, יש חיים אחרי המוות וכל זה, מה עושים."
"מה עושים?" חזרה חזה עם כל החזה והראש נרכנים קדימה לעבר פופקה טוטקה, עדיין נשענת עם הראש על היד והיד על המותן.
"תראו, זה מקרה קלאסי של טמטמת אוניברסלית, ואני מציע שכמה שיותר מהר, להעיר את כל השכונת מנוחים שלך, תתחילו חפלה, ותארגן לך איזה הרכב להקה, לך, תבואו לה ככה מתחת לבית או העבודה שלה, כל המתים מהלכים ותשירו לה ככה יפה איזה שיר אהבה..-"
"אבל לא, דוקטור יקר, זה לא... אני לא אוהב אותה אבל! דוקטור..! זה בדיוק העניין! אוהב אותה יותר מהכל, אבל לא ככה! לא רוצה אותה! באמת שלא, אני... זה משהו אחר, באמת קשה ועמוק ממני. מה זה דוקטור!"
"מאוד פשוט, זה מאוד פשוט, זה גם קלאסי."
"הכל קלאסי אצלו..." לחששה חזה.
"זה קלאסי, " חזר פופקה טוטקה, כלא שומע לחשושים, "שמעת פעם על המצפון, אדון ריכטר?
"בקטנה." מלמל ריכטר, דרך הקו.
"אז אולי, זה נשמע ונראה כמו דבר פעוט, מר... אלי. אך המצפון מחלחל עמוק וגדול מהמון דברים אחרים, וזה משפיע. על מהלכי ההיסטוריה והזמן עצמם."
"מה זה בכלל מצפון?" שאלה חזה, מנחת התשדיר.
"וובכן, חזה" ענה פופקה טוטקה המומחה,"וגם לכם הצופים בבית, המצפון, רק שניה." וטוטקה הוציא ספרון קטן, והחל מפשפש ומעלעל בין דפיו. חזה גהרה לידו וניסתה לקרוא : "מה זה? גרמנית?"
"שוש! זוזי! זה לא לעינייך! אני המומחה. תסתלקי מכאן. שבי במקום שלך."
חזה התיישבה בחזרה במקום וסדרה את חצאיתה שבקושי הספיקה לכסות עד קצות ברכיה. "אנחנו נעבור להפסקה קצרה, ואז נשוב ונעשה סיכום עם הצופים בבית, ונענה על שאלתו של אלי. אם פופקה יתעשת."
"האהאמ..!" כחכח באופן קולני טוטקה. והתשדיר בבית עבר לפרסומות.