לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

My Yaoi World


בלוג סיפורים ופאן פיקשנים מקוריים בסגנון שונן איי ויאוי :)

Avatarכינוי: 

בת: 34

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2009

פרק 9 סוף סוף ... + שוב עיצוב חדש


  

חחח , מי היה מאמין  772  כניסות בתוך פחות מחודשיים .... תודה רבה לכם חברה !!!!!

  

ותודה ממש מיוחדת נשלחת במיוחד ל ayano_chi  על העיצוב המגניב שלי המון המון תודה לך !!!!

  




פריחה מאוחרת פרק 9 

 

"מה אתה עושה כאן?" עוד לפני שהספיק לעצור אותן, ברחו המילים מפיו של ניקי.
קיי לעומת זאת, לא נראה מופתע כל כך, "אני רוצה לדבר איתך.".
'על מה כבר יש לו לדבר איתי?' חלפה המחשבה במוחו של ניקולס, "טוב, בוא היכנס.".
קיי נכנס, סוגר אחריו את הדלת. השניים החלו עולים במדרגות אל חדרו של ניקי, "שב." החל הנער חום העיניים, מצביע על כיסא שעמד לצד שולחן העבודה שלו, לא רחוק מן המיטה.
"רוצה לשתות משהו?" שאל. מתיישב על המיטה. אך קיי רק נד בראשו לשלילה והתיישב מולו.
"אז, מה רצית להגיד לי?" קיי הביט סביב, כאילו בוחן את המקום, לאחר מכן נחו עיניו על פניו של ניקי,  מחפש דבר מה במבטו.
"נפגשת עם אדי?" שאל לבסוף, ניקי עצר לרגע, לא יודע מה לומר. מצד אחד זה כלל לא היה עניינו של קיי, וחוץ מזה הוא בקלות יכול היה לנסות אותו, ולהגיד שכן אבל למרות כל זאת הוא אהב אותו ולא רצה שיפגע, גם אם הסיכוי לכך היה קלוש.
"לא. למה?" אמר לבסוף.
קיי הביט בו בעיניים בוחנות, הוא ידע ששיקר, הרי הוא עצמו ראה אותם יחד. קרובים מתמיד, אז למה הוא מנסה להסתיר את זה, "אז, לא נפגשתם בכלל?".
"נפגשנו בבית הקפה כמה פעמים, אנחנו עובדים שם יחד אתה יודע." השיב ניקי, מכריח את עצמו להיות קר וענייני, למרות שזה כאב לו מאוד.
"ולא נפגשתם שוב?".
"כבר אמרתי לך שרק בבית הקפה.".
"אז לא התנשקתם?" חקר. משום מה השיחה הזאת החלה להיות ממש מביכה עבור ניקי, זה קם מן המיטה והחל פוסע לכיוון דלת החדר.
"אולי כדאי שתלך." קיי בתגובה קם ממקומו ונעמד מאחוריו, מחבק אותו קרוב, "אני רוצה שתלך." קרא ניקי, מנתק מעליו את הנער המופתע.
"אבל." הפעם היה זה קיי שהיסס, בעוד ניקי היה קר הרוח.
"אם זה מה שבאת להגיד לי, אז בבקשה תלך מכאן.".
"ניקי." החל קיי מתקרב על חברו חום העיניים, מלטף את פניו, אבל ניקולס לא יכול היה לשכוח את התנהגותו עוד באותו אחר הצהריים, כאשר העיף אותו קיי מביתו ואמר לו בצורה  הכי נוראית שהוא לא אוהב אותו.
"אני עייף מאוד, הודה לך אם תלך." אמר שהוא מסיט את ידו של קיי מעל פניו. אך זה לא וויתר, הוא תפס בידו של ניקי, זורק אותו על המיטה ומתקרב אליו אט – אט. "מה בדיוק נראה לך שאתה עושה?" קרא ניקולס, הוא היה אחוז בהלה.
קיי בתגובה התיישב על המיטה, בידו האחת תפס את ידיו של ניקולס, מונע ממנו לזוז ובשנייה החל מלטף את הנער ההמום מולו.
"מה לכל ה..." החל ניקי אך תגובתו נבלמה על ידי פה חם ומרטיט, אשר נח על שלו ולשון חמה אשר החלה חוקרת כל סנטימטר בפיו. רק מספר שעות מועטות עברו מאז התנשקו לאחרונה, אבל הפעם זה היה אחרת, לא היו כל לעג ובוז בנשיקותיו של קיי, רק תשוקה. תשוקה ודחף בלתי נשלט שניקי לא הבין אותו. אך למרות הכול, הוא אהב את זה, אהב את זה מאוד. קיי עצר את הנשיקה, ניקי הסיט את פניו הצידה, לוקח מעט אוויר ולאחר מכן הביט בהלם בחברו, שכרגיל נראה שליו ורגוע, כאילו דבר לא  קרה.
"המ." מלמל בעוד קיי מיהר להשתיק אותו, מניח אצבע רכה על שפתיו. " אבל...!" ניסה ניקי בשלישית, אך קיי בתגובה נישק אותו, לשונו חוקרת כל סנטימטר בפיו של הנער המופתע. ניקי שכב חסר אונים על המיטה, בעוד ידיו של קיי מלטפות את גופו לאורכו ולרוחבו, אחת מידיו משתחלת מתחת לחולצת הטי שלו.
"אני רוצה אותך." לחש הנער שחור השיער באוזנו, שעה שנשך אותה קלות.
"המ. קיי." מלמל ניקי בקושי, מרגיש את הלהט שהלך והתגבר בגופו זה דמה יותר ויותר לחלום שלו.
"מה העניין, אתה לא רוצה אותי?" שאל, קולו היה כה עמוק וחם. כל מה שניקי יכול היה לעשות הוא למלמל.
"לא. זאת אומרת, אני..." אך לא נראה היה שקיי התעניין כל כך במה שהיה לו להגיד, מנמיך את ידו אל מכנסי הפיג'מה של ניקי, מסיר אותם עד לקרסוליו ולאחר את תחתוניו. עתה היה ניקי ערום כולו, שולח מבט נבוך עד מאוד  בקיי, בעוד זה מלקק את שפתיו בתאווה.
"מה אתה?" שאל, מבחין כי הוא מנמיך את פיו מטה אל איברו. צרחה נמלטה מפיו של ניקי, כשהרגיש את הפה החם חובק את איברו ואת הלשון המדהימה שעברה סביבו. קיי עצר לרגע מחייך, הוא שחרר את ידיו של ניקי, מסיר מעליו את חולצתו, עתה היה ערום לגמרי, נבוך ונתון לחסדיו. ניקולס, המופתע והמבולבל, רק הביט בפני חברו במבוכה, בעוד זה החל מתפשט לאיטו. עכשיו היה גם הוא ערום, נשכב על המיטה לצד ניקי והחל ללטף אותו.
"אני." החל ניקי, אבל לפני שהספיק לומר משהו הרגיש את שפתיו של קיי, נחות על שלו בנשיקה כל כך מתוקה ומפתה בעוד ידיו מלטפת את אחת מירכיו החשופות של ניקולס. "אמ... קיי." קרא.
"אני אוהב אותך." נשמע קולו הלוחש. ליבו של ניקי פעם בחוזקה, האם הוא חולם, אם היה זה עוד אחד מאותם חלומות נוראיים שחלם, אם כן הוא היה אמיתי למדיי.
"אני אוהב אותך." חזר קיי בשנית, משכיב את ניקי על גבו ופיסק את רגליו. חיוך שבע רצון נשקף מעיניו הכחולות למראה הנער ששכב תחתיו. פניו היו סמוקות ונשימתו מואצת, הוא היה מוכן לרגע הגדול. ניקי שכב על גבו עצם את עיניו, מקבל אליו את אוהבו, חש בתוכו את אותה הנעיצה הכואבת אך עם זאת נעימה.
"אני אוהב אותך." לחש בלי קול.

למחרת בבוקר פקח ניקי את עיניו, תחושה נעימה זרמה לכל אורך גופו, תחושת התעלות. ניקי הביט אל המקום בו שכב קיי, ישן לו בשקט, מכורבל בן השמיכות.
ניקולס חייך, קם מן המיטה וניגש אל חדר האמבטיה, שוטף את גופו מסערת הרגשות שהתחוללה בו ליל אמש. לאחר מכן ירד אל המטבח, מכין לעצמו ארוחת בוקר.
כשנח מבטו על הטלפון אשר היה תלוי על הקיר במטבח, מחשבה נחמדה עלתה בראשו 'הוא וקיי יכולים לקחת יום חופש ולבלות את כל היום יחד' ניקולס חייך לעצמו וניגש אל הקומקום כדי להרתיח מים לקפה של קיי.
לאחר מכן הוציא את סל הפיקניק מאחד הארונות והחל ממלא אותו כריכונים עם גבינה ועגבנייה. פירות, לימונדה וקצת קפה שחור, חזק וחם (בדיוק כמו שקיי אוהב). הוא לקח את מפת הפיקניק והניח אותה מעל הסל. לאחר מכן מיהר להרים את השפופרת מצלצל אל בית הקפה והשאיר הודעה שגם הוא וגם קיי לא יגיעו היום.
בהתרוממות  רוח מיהר ניקי לחדרו והקפה של קיי בידו, הוא נכנס פנימה מניח את הכוס על שולחן העבודה שלו וניגש אל המיטה. "בוקר טוב." לחש, אך קיי בתגובה רק המהם, מתהפך על צידו כשגבו מופנה אל ניקי.
"בוקר טוב, אהובי." לחש בשנית, מעט נבוך מכך.
"מה השעה?" שמע אותו ממלמל.
"תשע." חייך ניקי.
קיי בתגובה קפץ מהמיטה בבהלה, "מה זאת אומרת תשע?" שאל, ממהר ללבוש את מכנסיו, נועל את נעליו.
"לכל הרוחות אני מאחר, למה לא הערת אותי?".
"אתה לא צריך להילחץ, אמרתי להם שלא תגיע היום?" הרגיע אותו.
"מה, למי אמרת?" תהה קיי.
"התקשרתי לבית הקפה ואמרתי להם שלקחת יום חופש.".
"ולמה בדיוק שתעשה דבר כזה?" שאל קיי, אבל לא נראה כאילו הוא שמח מהעניין, להפך, הוא נראה כועס.
"כי חשבתי שזה יהיה נחמד אם נבלה את היום ביחד.".
"באמת?" שאל, שולח אליו מבט עוקצני.
"כן... הכנתי לנו כבר את הכול, רק נשאר לנו לבחור את המקום לפיקניק שלנו.".
"פיקניק?".
"כן." החל ניקי, פניו האדימו קלות, "חשבתי שזה יהיה ממש כייף לצאת לפיקניק רומנטי, רק אתה ואני.".
"פיקניק רומנטי?" שאל  קיי, לובש את חולצתו, מרגע לרגע הוא נראה יותר מרוגז, היה זה משהו שניקי לא הצליח להבין.
"כן, חשבתי על פארק החירות, אבל מצד שני אני חושב שליד המפל יהיה הרבה יותר טוב, או שאשפר.".
"מה נדמה לך שאתה עושה?" קטע אותו קיי.
"מציע מקומות לפיקניק.".
"מי בכלל אמר שאני מעוניין בזה?".
"אתה לא?" התפלא ניקי, פיקניק רומנטי ושקט היה בדיוק מה שהם צריכים כדי לבלות קצת זמן איכות יחד ולהכיר אחד את השני טוב יותר.
"נדמה לי שאתה קצת מגזים עם התגובה שלך ניקי.".
"מגזים?", "אני בסך הכול רציתי לצאת לפיקניק רומנטי עם החבר שלי, במה בדיוק אני מגזים?".
"החבר שלך?" קולו של קיי היה קר ואכזרי, "מי בדיוק אמר שאני חבר שלך?".
"אתה לא?".
"אני לא זוכר שאמרתי דבר כזה.".
"אבל, אתה, אני, אתמול..." גמגם ניקולס מנסה לעקל את מה שקורה.
"אתמול בלילה היה מדהים והכול," הוא עצר לרגע שולח מבט קצר אל פניו ההמומים והעצובים של ניקולס, "אבל לא יותר." דבריו פגעו כחץ בליבו של ניקי, שעמד במקומו פגוע, לא יודע מה עליו לעשות.
"אבל, אתה. אמרת ש...ש..." נאבק בדמעות אשר איימו לחמוק החוצה.
"כבר אמרתי לך בעבר, אני נמשך אליך מאוד. אבל, אני לא  אוהב אותך.".
"אתמול בלילה זו הייתה רק זה משיכה, אני ממש מצטער אם גרמתי לך לחשוב אחרת." לחש מתקרב אליו, שולח יד אחת  ללטף את פניו. ניקי בתגובה זז הצידה, עדיין לא יכול להאמין שזה קורה לו.
"תלך מפה." לחש ללא קול.
"ניקי." ניסה קיי להגיד, אך הפעם היה זה תורו של ניקולס להיות הפגוע, "איזה חלק במשפט 'תעוף לי מהפנים' לא הבנת!" קרא.
קיי נאנח עמוקות, ניגש אל דלת החדר, ידיו על הידית, "תודה על אתמול." לחש וסגר אחריו את הדלת. משאיר את ניקי מאחור עם הכאב.
ניקולס עמד שם מספר דקות, עיניו נחות על כוס הקפה שהייתה מונחת על שולחן העבודה שלו, כאב גדול וכעס הציפו אותו.
"לך לעזאזל!" קרא, לוקח את הכוס ביד רועדת ומטיח אותה על הדלת הסגורה, שברי זכוכיות נחתו על הרצפה, נופלות אל תוך שלולית בוצית למראה, צבעה שחור.
"לך לעזאזל..." ניקי נפל על הרצפה, ידיו בין רגליו, דמעות החלו שוטפות את פניו, "איך האמנתי לו?" ייבב. "הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, ואני כמו טיפש האמנתי לו." הדמעות זלגו וזלגו, עד שראייתו היטשטשה כליל.
בסופו של דבר כשכבר נמאס היה לו לבכות, התרומם ניקי מן הרצפה, מחה את הדמעות ושלח יד אחת אל הטלפון שהיה על השידה לצד מיטתו.
בצעד נואש חייג את המספר, תחושת ריקנות עלתה בו, "הלו?" נשמע קול מהצד השני של הקו, הוא היה מנומנם, כאילו העירו אותו משינה.
ניקי לקח נשימה עמוקה, החלטי במה שעליו לעשות.
"אדי?".

 

ההמשך יבוא .....

 

 

 

נמנמנמ... טוב , זה הכול .. מקווה שהוא יצא טוב  כמו הפרק הקודם :)

 

 

עד הפעם הבאה

 

                         

 

נכתב על ידי , 16/2/2009 00:18   בקטגוריות אופטימיות נצחית, סיפורי YAOI, סיפורים בהמשכים  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   10 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של seiro ב-17/2/2009 18:23




19,104
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , סקס ויצרים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לseiro אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על seiro ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ