לפעמים אני פשוט רוצה לברוח.
בת 19 שחיה כמו ילדה בת 16,עם כול הדרמות והתככים,
נמאס לי מהילדותיות הזאת,אני רוצה להתבגר ולהתפתח.
נמאס לי מהשקרים ומהחוסר כנות,מה זה נותן בסוף?!
אני לפעמים מאבדת את עצמי,כמו בגיל 16,לא יודעת לאן אני שייכת.
אני מעולם לא הייתי לא לפה ולא לשם ופתאום בגיל 19 רוצים שאני אבחר?
אתייג את עצמי?אני בחברת האנשים הלא נכונים,זה מה שאני יודעת והיחידי שנכון,
(מן הסתם שלא כולם,אבל הרוב המשפיע והמכריע).
אני 40% "פריקית" כמו שאומרים,אוהבת מטאל,צבע שחור,דם,יש לי הרבה סממנים כאלו ואחרים מהסצנה.
אני 20% ערסית,יש לי אלמנט מרוקאי כלשהו קצת בדיבור,בהחלט בקללות ולפעמים בלבוש.
אני 25% "פאקצ'ה",יש לי פטיש לדברים חמודיים ורודים ופרוותים,לסטייל פריס הילטון,בלבוש ולפעמים בהתנהגות.
אני גם אפילו 15% "חננה",ואולי קצת גם "חנייבצ'ית",יש לי סטייל חננת קיבוץ כזה מידי פעם בלבוש ודיבור,
אני קוראת ספרים,והמון,אוהבת תיאטרון,מוסיקה קלאסית ואני אפילו שרה אופרה.
את כול זה אני משלבת,כי אני מגוונת,אני כבר טיפה יותר בוגרת,חלאס עם השטויות!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
