לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פגישה מקרית- סיפור בהמשכים


לפעמים אנחנו פוגשים את האנשים הטובים ביותר בחיינו כשאנחנו במצבים הכי לא צפויים.

Avatarכינוי:  פגישה מקרית - סיפור בהמשכים

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728




הוסף מסר

2/2009

פגישה מקרית- פרק 3 + דמות חדשה


הלו[[=

הממ בפרק הזה מצטרפת עוד דמות:







קוראים לו פול דייהל.



טוב הנה ההמשך לסיפור:

"מאט??? מה אתה עושה פה???" שאלתי בהפתעה,

כמעט מתעלפת מהתדהמה שהכתה בי,

"אני.. אה.. היי" אמר וחייך חיוך קטן ומתנצל,

"אתם מכירים??" שאל קנט,

"אפשר לומר.. כן" אמרתי בחשש,

"למה לא סיפרת לי מאט??" צעק,

"לא ידעתי!" אמר מאט,

"קנט.. הוא לא ידע.. גם אני לא ידעתי" התקרבתי אליהם והתיישבתי על מיטתו של קנט,

"מה.. מאיפה אתם מכירים?" שאל,

"אנחנו.. הממ.. ידידים?" אמרתי,

"את שואלת אותי?" שאל קנט

"אנחנו הכרנו במרכז למוזיקה" אמר מאט.

"ו..?"&amp;amp;amp;amp;amp;nbsp; שאל קנט,

"ו..זהו... נכון סופי?" אמר מאט

"כן.. כן, זה הכל" אמרתי, מאוכזבת ממאט.

"אני.. רק.. אממ.. רציתי את האוזניות" אמרתי בגמגום ולקחתי את האוזניות השחורות והגדולות שהיו על המדף, בדרך הגנבתי מבט למאט, מקווה שהוא הבין את הרמז.

יצאתי מהחדר, וסגרתי את הדלת, מנסה לשמוע עוד קטע קטן מהשיחה.

"אז סופי היא אחותך?" שאל,

"אל תהיה מטומטם. גם ככה יצאת מפגר." אמר קנט, שמעתי את העצב בקולו,

"אני מצטער.. לא ידעתי שזאת היא"

"מה קורה בניכם?"

"כלום, ידידות." שיקר מאט.

"אני מכיר אותך כבר שבע שנים, אתה משקר." אמר בקשיחות קנט,

"אני.. לא יכול.."

"לא יכול מה? להגיד לי את האמת?"

"קנט תעשה לי טובה ותעזוב אותי. לפחות בעניין הזה."

הלכתי מהחדר, מתוחה ולא יודעת למה לצפות.

נכנסתי למיטה וניסתי להירדם.

כעבור כמה דקות שמעתי טריקת דלת חזקה, וצעדים העולים לחדרי.

"את פשוט זונה את יודעת את זה?? יוצאת עם כל בנאדם שאת רואה ברחוב?? את מודעת לזה שהוא בן 20 נכון??" צעק קנט,

"אז.. הוא סיפר לך" אמרתי, מנסה להתעלם מקיומו ולהישאר במיטה.

"למה זה קורה לי בכל פעם??"

"אני מצטערת קנט.. בהתחלה בכלל לא ידעתי שהוא בן 20... וגם בכלל לא ידעתי שהוא חבר שלך!"

"מה הוא סיפר לך?"

"הוא סיפר שהיום הוא הולך לחבר הכי טוב שלו, ושהמשפחה שלו לא ממש מודעת לקיומו"

"הוא סיפר לך למה?"

"כן"

"אני אהרוג אותו." סינן,

"אתה ניסית?"

"מה ניסיתי?"

"סמים."

"את לא מגלה להורים נכון?"

"אתה יכול להיות בטוח."

"שלא?"

"שלא."

"אז כן.." אמר קנט.

"הבנתי." התקרבתי אליו וחיבקתי אותו, דבר שקורה לעיתים רחוקות. אני עושה את זה כדי להרגיע אותו,

ידיו עטפו אותי ומייד ערסלו אותי בחיקו, כאילו הייתי תינוקת. אני אוהבת כשקנט מחבק אותי.. אני לא מרגישה מוזר,

אלא טוב. הוא כאילו מנתק אותי מכל העולם.

אחרי שהוא יצא מחדרי הלכתי לישון, מוטרדת ממה שאומר למאט כשאראה אותו, מובן שהייתי בטוחה שהקשר שלנו לא יתחדש שוב,

אבל בכל זאת קיוויתי..

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כשקמתי למחרת בבוקר רציתי לספר את זה לג'ס, אבל כשהגעתי לבית הספר, ראיתי שהיא עם נער מתולתל וחיוור, שבהתחלה נראה

לי קצת מרתיע, אך כשהתקרבתי, המראה שלו תפס אותי בצורה מדהימה, בקושי הצלחתי להסיר את עיני מימנו.

"סופי, הנה את!" היא התנפלה אלי בחיבוק,

"רציתי להכיר לך ידיד שלי..&amp;amp;amp;amp;nbsp; קוראים לו פול דייהל, ידידה של אמא שלי קישרה בנינו, והוא בא לכאן לחופשה, ומאוחר יותר השנה, אבוא להתארח בביתו" היא אמרה, זוהרת ומתרגשת,

"נעים להכירך פול, אני סופיה האנט" לחצתי את ידו,

"נעים גם לי" חייך חיוך קטן, וקולו היה ענוג ורך יותר ממה שחשבתי שיהיה.

הצלצול נשמע, והלכנו לכיתה, ג'ס דיברה ודיברה, ופול הקשיב ומידי פעם ענה על שאלותייה, אני הלכתי שותקת לצידם, מסתכלת את

כל הילדים, ובניהם גם איתרתי את רוי, ניסיתי להפסיק את רצף דבריה של גס'יקה, אך לשווא, היא הייתה עמוק בתוך השיחה.

הפלאפון שלי צלצל, להפתעתי מספרו של מאט הופיע על הצג,

"ג'ס זה מאט" אמרתי לה והיא הפסיקה לרגע והסתכלה על הצג, וחזרה לדבר,

"היי" אמרתי, מנסה להישמע שלווה,

"אני חייב לומר שמוזר לי לדבר עם אחותו של קנט בצורה כזאת.."

"יש לי שם, אתה יודע"

"אני מצטער.." גיחח,

"מה שלומך?" שאלתי,

"אני בסדר.. מבולבל קצת, אבל אסתדר"

"אני בטוחה שתגיע לתשובה הנכונה"

"כבר הגעתי אליה" אמר ואני נדרכתי, קיוויתי בכל מאודי שהוא לא יפסיק את הקשר,

"ומה היא התשובה?"

"ש... נמשיך להיפגש למרות זאת" חיוך ענקי הצטייר על פני, רציתי לקפוץ ולצרוח מאושר, אפשר להגיד שהאהבתי במאט

כשהוא ענה לי בפעם הראשונה.

"אני שמחה שאתה איתי בעניין"

"גם אני שמח" שמעתי את החיוך בקולו,

"אז.. נתראה, אני מניחה" אמרתי,

"כן, נתראה, אני כבר אתקשר אלייך"

"אני כבר מחכה"

"ביי סופי"

"להתראות מאט" אמרתי וניתקתי.

רק כשהשיחה נגמרה קלטתי שאני לבד בחוץ, והחלטתי להסתובב קצת.

בדרך ראיתי את פול על ספסל, יושב ושומע מוזיקה, החלטתי לנסות לפתח שיחה.

"היי" אמרתי ונעמדתי מולו, הוא הרים את ראשו וחייך בנועם, הוריד את האוזניות וכיבה את האייפוד.

"שלום" ענה ופינה קצת מקום על הספסל,

"למה אתה בחוץ?"

"המורה הנחמדה שלכם לא הסכימה לי להישאר בפנים"

"מתרגלים לנחמדות, אל תדאג" אמרתי והוא צחק צחוק קטן,

"אז.. מאיפה אתה בגרמניה?"

"אני מדיסלדורף, בנורדיין ואסטפאליה"

"לא אומר לי הרבה"

"תיארתי לעצמי" חייך,

"אף פעם לא הייתי שם.. מה יש שם?"

"בגרמניה?"

"כן..."

"את יודעת, אנשים, חנויות, ממשלה, עצים, פארקים.."

צחקקתי,

"לא ציפית לחייזרים או משהו דומה נכון?"

"לא..לא חשבתי אל גרמניה בצורה כזאת.. האמת לא נראה לי שאי פעם עצרתי את חיי בשביל לברר על גרמניה"

"תאמיני לי, גם אני לא" אמר וצחקנו שנינו, חזותו הקרה נשברה מיד בתחילת השיחה, והרגשתי נוח לדבר איתו,

"אז.. איך אתה וג'ס הכרתם?"

"היא סיפרה לך לא?"

"כן.. צודק"

"בכל מקרה, באתי בשביל לראות את המקום, ולהכיר קצת אנשים, ג'ס נראתה לי נחמד אז קפצתי על ההזדמנות,

ולא התאכזבתי"

"כן.. ג'ס מדהימה" אמרתי וחייכתי חיוך כנה,

"היא מדברת אלייך הרבה"

"באמת?" עניתי, מופתעת,

"כן.. היא סיפרה לי המון על החברות שלכן"

"ואיך אתה מתרשם מימנה?"

"אתן עושות רושם טוב מכל הבחינות, את והיא, גם בלי שום קשר לחברות.." אמר וקרץ,

"תודה, גם אתה עושה רושם לא רע"

"תודה גם לך"

"ו.. יש לך חברה בגרמניה?"

"לא.."

"בתול? אם אפשר לשאול?"

"אפשר.."

"והתשובה?"

"התשובה היא לא.. אני לא בתול.. ולך? יש חבר?"

"משהו דומה, אני יוצאת עם מישהו"

"מאט?"

"כן, איך ידעת?"

"ראיתי היום על הבעת הפנים שלך, וגם ג'סיקה סיפרה לי שהכרת מישהו.."

"היא לא יודעת את כל הפרטים.."

"מה היא לא יודעת?"

"שהוא.. בן 20"

"ואת?"

"אני בת 15 וחצי"

"וואו, זה הפרש די גדול"

"כן, אבל הוא מדהים"

"אני שמח" אמר וחייך,

"כן.. אני גם לא עושה מגילאים הבדל כזה גדול.. מעבר לזה שהוא יכול להיות תינוק יותר מימני בחלק מהדברים"

"גם אני לא.. "

"בן כמה אתה בכלל?"

"17"

"או, אתה יודע שג'ס בת 16 נכון?"

"באמת? הייתי בטוח שהיא גם..!" אמר מופתע,

"מה היא לא אמרה לך?? אוי אני מצטערת.. חשבתי שידעת!" אמרתי, מבוהלת,

הוא פרץ בצחוק,

"בטח שידעתי..! אני אל עד כדי כך טיפש"

"לפחות אתה שחקן טוב"

"אני מעדיף להתרחק ממשחק"

"למה?"

"יש לי.. טראומות"

"אתה מוזמן לספר לי"

"ביסודי הופעתי מול כל בית הספר, משהו כמו 3000 תלמידים, הייתי כל כך מתוח, עד שפשוט התעלפתי על הבמה"

ניסיתי לא לצחוק, אבל לא הצלחתי,

"כן.. מאז אני לא מתקרב לבמות" ענה וגם הוא צחק, השיחה שלנו נמשכה עד השיעור השני, וכשנשמע הצלצול צעדנו לעבר הכיתה,

לקחת את ג'ס החוצה,

ראיתי אותה יושבת על שולחנו של רוי, מצחקקת ולא מסיקה לפלרטט,

"שניתן לילדה קצת מרחב?" שאלתי,

"כן, אני לא רוצה להפריע" חייך ויצאנו מהכיתה,

אכלתי את ארוחת הבוקר שלי, כשבינתיים פול התעמק במשפחתי,

אחרי שאלותיו אני שאלתי אותו על משפחתו, בית ספרו, חבריו, תחביביו, הכל.

לאט לאט הכרנו אחד את השני הרבה יותר טוב.

בסוף היום, צעדתי לצידו של פול, והשתתפתי בשיחה הנמרצת שלו ושל ג'ס,

"תגידו בא לכם ללכת לאנשהו?" שאלתי,

"כן! לסטארבאקס. אני חייבת קצת קפאין" קפצה ג'ס,

"האמת אני חושבת שאת צריכה לשתות קצת אלכוהול" אמרתי וגיחחתי,

"טוב לא משנה לאן, העיקר שבדרך נעצור בסטארבאקס"

"טוב, טוב. פול, העדפות כלשהן?"

"את המדריך, אני המודרך." קבע,

"מעולה, בואו" עלינו על מונית לטיימס סקוור, עצרנו בסטארבאקס אחרי תחנונים רבים של ג'ס,

ובסוף גם אני קניתי קפה, והוספתי קצת וודקה מבקבוק קטן של אבסולוט שהיה לי בתיק,

ונתתי גם קצת לפול.

התהלכנו מחנות לחנות, והראינו לפול כל סנטימטר במקום.

נפרדתי מהם לשלום, נכנסתי למונית שנסעה לביתי ונסעתי.

כשהגעתי הביתה אימי חיכתה לי במבט זועם ועוין.


נכתב על ידי פגישה מקרית - סיפור בהמשכים , 15/2/2009 23:37  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פגישה מקרית- פרק 2


היי[=
טוב הנה ההמשך לסיפור:
"בן 20?" שאלתי בשלווה,
"כן.. מצטער שלא אמרתי כבר בהתחלה"
"אנחנו רק בהתחלה" אמרתי בחיוך,
"וואו, אני מופתע"
"לטובה אני מקווה.."
"בהחלט לטובה"
"ממה אתה מופתע?"
"מזה שאת.. לא מופתעת, אני מניח" אמר והביט בי במבט לא מבין,
"דבר ראשון, אתה לא נראה בן 16.. אבל רק עכשיו שמתי לב לכך, וגם.. אולי זאת תהיה חוויה לצאת עם מישהו באמת גדול מימני" עניתי.
"אז.. לא אכפת לך?"
"כן אכפת לי, אני אשמח אם לא תשק;ר לי בקשר לדברים כאלה, אבל.. חוץ מזה לא ממש"
"אני מתחיל לאהוב אותך" אמר וכרך את ידו סביב כתפי.
"רק עכשיו?" אמרתי והוא צחק.
הלכנו לאורך הרחובות והכבישים, מידי פעם עצרנו לקנות קפה, או משהו קטן לאכול..
"יש לך אחים?" שאל מאט תוך כדי לגימה מהקפה החם שלו,
"אחד גדול"
"בן כמה?"
"גם 20.. הוא מאומץ.. אני נולדתי אחרי זה.."
"באמת?"
"אההא"
"איך זה לחיות עם מישהו שלא מהמשפחה?"
"לא יודעת איך זה.."
"מה זאת אומרת?"
"אני גדלתי בתחושה שהוא אח שלי. אתה יודע, עשינו את כל הדברים שאחים עושים.. אנחנו מתנהגים כמו שני אחים,
ולמרות שאני יודעת שהוא לא מהמשפחה אני אוהבת אותו כאילו הוא אח שלי.. בעצם.. לא כאילו."
"את בטח יודעת איך לקבל אנשים בצורה טובה הא?"
"את זה אתה תחליט.. ומה איתך? לך יש אחים?"
"אחות קטנה בת 12 ואח קטן בן 10"
"ואתה מתנהג אליהם יפה?"
"אני חושב שכן.. אני לא הרבה בבית.. אבל כשאני כן אז אני נחמד אליהם"
"יופי, כי אח שלי הוא ניגוד מוחלט."
"יש לי חבר טוב בגיל שלו.."
"הוא כמוך?"
"יש הרבה דברים דומים"
"אתה מוזמן להכיר לי אותו"
"ככה את אוהבת את המערכות יחסים שלך? עם אנשים מבוגרים ממך בחמש שנים?"
"אני מאמינה שמנטלית אתה קטן מימני בחמש שנים"
"אני מקווה שלא" צחק והצמיד אותי על צד גופו חזק יותר ממקודם..
"אז.. מה את עושה היום בלילה?" שאל,
"אני חושבת שאהיה בביתי.. אתה?"
"החבר הזה שסיפרתי לך עליו, אני בא לבקר אותו.. המשפחה שלו לא מודעת לקיומי, למרות שאנחנו חברים הכי טובים כבר מלפני.. חמש או שש שנים.."
"לא קצת מוזר?"
"מוזר.. אבל אני מבין אותו.. אם הם היו מכירים אותי באמת הם היו חוששים שהוא איתי.. ויש להם סיבה טובה"
"כי?"
"כי אנשים הולכים אחרי אפילו בלי שאנסה להשפיע אליהם.. ואני לא הבנאדם המושלם להיות איתו"
"מאיזה סיבות?"
"העבר שלי היה קצת.. לא טוב. היו לי כמה בעיות עם סמים והייתי שותה הרבה"
"ועכשיו?"
"עכשיו רק סיגריה מידי פעם.. אני מתרחק מסמים ואלכוהול כמו מאש.."
"מעולה"
"אני שמח שאת שמחה"
"גם אני"
"הלכנו בסנטרל פארק כמה שעות טובות, דיברנו וצחקנו ומאוד התקרבנו אחד לשני.
בשמונה בערב מאט הודיע לי שהוא צריך ללכת לחשוב קצת מה הוא יגיד להורים של החבר שלו.
"אני מצטער.. שאני קוטע את זה כך, אבל אני חייב לבחון את עצמי ואת ההתנהגות שלי.. אני רוצה שהפגישה הזאת לא תגרום לריחוק ביני ובינו"
"זה בסדר, אני לגמרי מבינה"
"מצוין.. אז אני אתקשר אליך, בסדר?"
"אוקיי.. נתראה"
"נתראה" אמר ונשק על לחיי והפנה אלי את גבו.
הלכתי מחויכת לביתי, התרחצתי, הפעלתי את המערכת ונשכבתי על המיטה.
תמיד אהבתי לעשות את זה..
תמיד אהבתי להסתכל על כל הדברים שבחדר שלי..
החדר שלי הוא עליית הגג של הבית, התקרה עשויה מעץ שבצידי החדר הוא מתחיל להיות משופע..
בגלל שהחדר שלי מתפרש על כל עליית הגג הוא מאוד גדול.
ועל כל קיר יש משהו שונה:
יש קיר אחד שמלא בפוסטרים. המון המון פוסטרים של להקות שאהבתי ואני עדיין אוהבת.
על קיר אחר החתמתי את כל האנשים שהיו אצלי בחדר. המון פעמים אני כותבת עליו דברים שאני רוצה לזכור,
קטעים מסיפורים, ציטוטים, רגשות, כל מה שעולה על ראשי.באמצע הקיר יש ציור שג'ס ציירה,
הציור הוא כאילו מין חור גדול בקיר שנראה כאילו שברו אותו, ומאחוריו יש תמונה מדהימה [שגם אותה היא ציירה],
של חוף ים בשקיעה.
על קיר אחד יש המון מדפים עם המון דיסקים וספרים, והקיר שליד מיטתי הוא חלון. בחרתי בכוונה בקיר הרוך שיהיה החלון כי חשבתי שזה יהיה מאוד יפה כך. מאחורי ביתי רואים את שאר העיר. תמיד אהבתי את הבניינים שמוארים בלילה, את המכוניות שמתרוצצות ואת כל מה שקורה בחוץ.
ספה אחת אדומה עמדה ליד הקיר של החתימות, ושידה עם עשרה תאים בצבע לבן עמוסה בבגדי נעמדה ליד קיר הזכוכית.
הקשבתי בשקט למוזיקה שהתחלפה מרועשת לרגועה, ושוב פעם הפכה למרעישה.
"סופיה!!" שמעתי את אחי קורא בשמי,
"מה?" צעקתי בחזרה,
"תחלישי!"
"אוף נו זה בכלל לא חזק!!" עניתי בקול מתבכיין,
"זה כן! מאוד!!"
"אוף אתה ממש מעצבן" אמרתי בקול רגיל ויצאתי מהחדר בשביל לקחת את האוזניות.
"אמא ראית את האוזניות שלי?" שאלתי,
"בטח אצל אח שלך"
"טוב.." עליתי במדרגות מהסלון ופתחתי את דלת חדרו,
"קנט תביא לי את האוזניות" אמרתי והושטטתי את ידי קדימה בעיניים עצומות,
"סופי??" שמעתי את קולו של..
"מאט?? מה אתה עושה פה??"


מקווה שאהבתם [[=
הלכתי









נכתב על ידי פגישה מקרית - סיפור בהמשכים , 8/2/2009 21:34  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פגישה מקרית- פרק 1.


טוב אז הנה הפרק הראשון של הסיפור שלי.. הסיפור מסופר מנקודת המבט של אחת הדמויות:
פגישה מקרית- פרק 1:
ישבתי בשקט וחיכיתי לשיעור שלי. תופפתי בעדינות עם אצבעותיי על תיק הבאס שלי, והסתכלתי בעצבנות על השעון התלוי על הקיר. 'עוד שעה וחצי'. אמרתי לעצמי. 'מה אעשה כאן שעה וחצי? בטח אשתעמם למוות.. מעכשיו אני לא סומכת על השעון הדפוק בבית.'
זה היה ביום קייצי, במרכז המוזיקה לילדים מכיתות י' עד י"ב..
הייתי אמורה לבוא לכאן בחמש וחצי, ובמקום זה באתי בשלוש וחצי.
אני לומדת לנגן בגיטרה באס. אני חולמת להיות סולנית או באסיסטית של להקה בעתיד.
"סופיה האנט?" שמעתי את המזכירה קוראת בשמי ומצביעה על הטלפון שלידה,
ניגשתי ולקחתי את השפורפרת.
"סופי?" שמעתי את אימי בצד השני של הקו,
"אמא כמה פעמים אמרתי לך להתקשר לפלאפון שלי? בשביל זה יש לי אותו"
"זה לא משנה עכשיו, מה שמשנה זה שסבתא וסבא באים לארוחת ערב היום ורציתי לשאול אם תוכלי ללכת לקנות קצת מצרכים אחרי השיעור?"
נאנחתי,"כן, בטח אמא. מה צריך?" היא נתנה לי את הרשימה של המצרכים ואני חזרתי למקומי.
התיישבתי ליד בחור שכבר הספיק להתיישב ליד מקומי כשדיברתי בטלפון.
אני נבוכה לשבת ליד אנשים שאני לא מכירה.. זה כך תמיד אצלי.
"במה אתה מנגן?" שאלתי אותו בטעות, נבהלת שבאמת הוצאתי מילה מהפה ולא רק אמרתי אותה במוחי.
"צ'לו.. ואת באס אני רואה" אמר בקול נעים ובחיוך קטן,
"כן.. כמה זמן כבר?"
"שלוש שנים.. את?"
"שנה וחצי"
"אז איך זה שלא ראיתי אותך אף פעם?"
"השיעור שלי בחמש וחצי, כנראה שהשעון שלי בבית קצת מאחר.."
"קצת?" אמר וגיחח.
"רק טיפה.." אמרתי וצחקקתי.
"מאט" אמר והושיט את ידו ללחוץ את ידי.
"סופי"
"נעים להכיר אותך" חייך.
"גם אותך"
"בת כמה את?"
"15, אתה?"
"16.." אמר.
"כבר מבוגר.." הוסיף בציניות.
"קשיש ממש.." אמר וסרקזם נשמע בקולי.
הוא הביט בשעון שעל הקיר וקם ממקומו,
"טוב, אני חייב ללכת..נתראה" חייך והלך,
"נתראה.."
עברה לה שעה קלה, ונשאר לי רק עוד חצי שעה לחכות.
"שלום שוב" אמר מאט כשהוא יוצא לאזור הלובי שבו ישבתי על ספה שחורה וגדולה.
"שלום.. השיעור שלך הוא רק שעה?"
"כן.. שלך יותר?"
"שלי שעה וחצי.."
"נחמד.. תגידי, יש סיכוי שחאיר שתסיימי את השיעור שלך תתקשרי אלי ונצא לאנשהו?"
"זה יהיה נחמד" חייכתי,
"תרשמי" הוצאת את הפלאפון שלי ושמרתי את המספר של מאט.
"או קיי, אתקשר כשאסיים"
"מצויין, ביי בינתיים" אמר והפנה את גבו אלי והלך.
חיכיתי עוד קצת ונכנסתי לשיעור שלי.
אחרי שעה וחצי שעברה כמו דקה וחצי, יצאתי החוצה והתקשרתי למאט מיד.
"הלו?" שמעתי את קולו,
"היי מאט? זאת סופי.."
"סופי הבאסיסטית?"
"אפשר להגיד כך.. כן" אמרתי וגיחחתי,
"בואי ניפגש בתחנת האוטובוס.. אני גר ליד המרכז מוזיקה.. משם נחליט כבר מה נעשה"
"אוקיי.."
"להתראות" אמר וניתק.
צעדתי אל עבר תחנת האוטובוס ונוכחתי לדעת שהוא כבר היה שם.
"היי" אמר בחיוך רחב,
"היי, מה שלומך?"
"אני בסדר גמור.. ומה איתך?"
"אני מצויין" עניתי וחייכתי חיוך גדול.
הוא שם את ידו מעל כתפי והתחלנו ללכת.
"לאן?" שאלתי
"עוד לא החלטתי" אמר וחייך.
"או.. או קיי" המשכנו ללכת שותקים.
"הכיס שלך רוטט" אמר כעבור כמה דקות והצביע על מכנסי הג'ינס שלי,
הוצאתי את הפלאפון וראיתי את המספר של הבית על הצג.
"סופיה איפה את?" שמעתי את אימי צועקת מהצד השני של הקו,
"אני אהה.. מה זה חשוב?"
"את אמורה ללכת לקנות מצרכים לארוחת ערב!" צעקה אימי,
"או שיט שחכתי..! טוב אני מיד אלך לקנות ואגיע הביתה" אמרתי וניתקתי.
"אני ממש מצטערת, אני חייבת ללכת.. תתקשר אלי, ביי" אמרתי מהר והלכתי לעבר הסופר הקרוב.
באמצע הקניות הטלפון שלי צלצל, וקולו של מאט בקע מתוכו- "תפגשי אותי מחר במרכז העיר בשש, נתראה." אמר וניתק. חייכתי לעצמי. "נתראה." ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ התעוררתי בבוקר ושטפתי את פניי ויצאתי לבית הספר.
כשנכנסתי לכיתה פגשתי את ג'ס ונתתי לה חיבוק.
"שמעת שמגיע תלמיד חדש?" אמרה בהתלהבות,
"לא... לאיזה כיתה?" שאלתי, מקווה שמאט החליט להצטרף לחברה המקומית,
"לשלנו!" הצלצול קטע את שיחתנו והתיישבנו במקומות.
המחנכת נכנסה והתחילה להקריא את שמות הילדים. אחרי שסיימה נפתחה הדלת ונכנס התלמיד החדש.
אכזבה התעוררה בי כשראיתי שזהו לא מאט.
"זה התלמיד החדש שלנו, רוי. רוי סאונדרס הגיע ממסצ'וסטס לפני שבוע, ואני מקווה שתקבלו אותו יפה ותעזרו לו להתאקלם בבית הספר." הוא צעד במבוכה לאמצע הכיתה והתיישב על יד שולחן ריק.
העפתי בו כמה מבטים ולא התעמקתי בו יותר מידי. שום דבר בו לא עניין אותי במיוחד, אבל תיארתי לעצמי שבהפסקה גם אם לא ארצה ג'ס תגרור אותי בשביל להגיד לו שלום.
ג'ס היא חברתי הטובה ביותר. היא מאוד מוחצנת וחברותית, היא ממש חכמה, דעתנית ומאוד יפה בעיני..
הכרנו ביום הראשון של התיכון.
היא באה מפניקס ואני משיקגו.
מיד כשהזדמן לנו יצאנו להסתובב קצת בעיר, ולטעום קצת מהתפוח הגדול.
התיכון שלנו [כמו שאמרתי] ממוקם בניו יורק. רוב התלמדים כאן מאוד מבוססים מבחינה כספית, ומיעוט של תלמידים הלומדים במלגות. ג'ס היא אחת מהם.
כצפוי, בהפסקה אחרי וויכוח קצר שמן הסתם הנכנעת היתה אני, ג'ס לקחה אותי בידי לעבר רוי שישב בשולחנו ונרא קצת אבוד בין כל הספרים שנתנו לו.
"שלום" אמרה בחיוך רחב ג'ס ואני פלטתי אחד עלוב,
"היי, את.. ג'סיקה לא?" אמר גם הוא בחיוך,
"מודה באשמה" הוא הושיט לה את ידו, אך היא חיבקה אותו ובירכה אותו.
"ואת.. אני מצטער, שחכתי" חייך חיוך מתנצל,
"סופי, נעים להכיר" אמרתי ביובש ולחצתי את ידו.
אחרי שיחה קצרה בין ג'ס לרוי, וכמה הנהונים מהצד שלי, הלכנו החוצה.
"הוא כל כך חמוד!" צחקקה ג'סיקה,
"הוא בסדר.." סיננתי בשקט.
"ואת.. את צריכה לדעת איך להיות יותר חברותית! תפסיקי להיות כזאת אדישה" גערה בי,
"מה אני אעשה? הוא לא מעניין אותי"
"אז מי כן מעניין אותך?"
"מאט" אמרתי בשקט,
"מי?" עצרה אותי מהליכתי ונעמדה מולי,
"אף אחד.."
"נו, אמרת שם של מישהו, מי זה?"
"את לא מכירה"
"אם לא תספרי לי גם לא אכיר אותו..!"
"מאט.."
"מי זה מאט?"
"הכרתי אותו אתמול לפני הבאס.. אנחנו אמורים להיפגש היום בשש"
"באמת?? וואו! מזל טוב!"
"תודה.." אמרתי וחייכתי חיוך מבויש,
"סוף סוף יהיה לך חבר..! את כלכך מבוזבזת מבחינת מראה, עם איך שאת נראית את יכולה לקבל את כל מי ומה שאת רוצה!"
"אני לא רוצה אף אחד.."
"חוץ ממאט.."
"חוץ ממאט" אמרתי וצחקתי.
"אני אוהבת אותך את יודעת את זה?" אמרה ותפסה אתך פניי ונשקה לי על לחיי.
"גם אני אותך" חיבקתי אותה חזק,
"תודה אבל אני צריכה שיגיע לי קצת חמצן למוח בשביל שהוא לא יצטמק כמו שלך, אז תשחררי אחרת הלכה לי המלגה"
היום עבר מהר יותר משחשבתי, וציפיתי בכליון עיניים לפגישה עם מאט..
בחרתי בקפידה את בגדיי,לקחתי מונית לעבר המרכז ושם ראיתי אותו עומד בתחנת האוטובוס,
מיד חיוך גדול הצטייר על פני,
ויצאתי מהמונית והלכתי לעברו.
"היי" אמר וחייך חיוך רחב וחיבק אותי בעדינות, ידיו הארוכות הקיפו את גופי וריח הבושם שלו נשאב לתוך נחירי במהירות,
"שלום" החזרתי, והתחלנו ללכת,
"לפני שאנחנו מתחילים לצאת רשמית, שזה מה שאני מקווה שיקרה, אני חייב לספר לך משהו.."
"דבר"
"אני.. לא בן 16 אני בן 20.. חשבתי שזאת תהיה דרך טובה יותר להכיר אותך"
"בן 20?"


זהו, מקווה שאהבתם ושתהבו..
נכתב על ידי פגישה מקרית - סיפור בהמשכים , 4/2/2009 23:32  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפגישה מקרית - סיפור בהמשכים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פגישה מקרית - סיפור בהמשכים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ