לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

~my think~


בבלוג היה מחשבות שלי:) על דברים שקרו לי או סיפור שאני כותבת

Avatarכינוי:  krembo93

בת: 26

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      




הוסף מסר

7/2011


שלום למי שקורא :)

יש לי בקשה ממש חשובה (לפחות לי חושובה)

התחלתי לכתוב סיפור ואני חייבת לשמוע דעה של אנשים אז בבקשה תיקראו ותגידו עם משהו חסר...

 

הסיפור:

 

זאת הייתה אחת הנסיעות השקטות שאדם נסע אי פעם עם משפחתו.

אדם ישב במושב האחורי מתבונן בנוף המתחלף בחוץ, הרבה מחשבות חלפו במוחו הבטן שלו פרפרה בהתרגשות ומתח מאז שהורי הודיעו שהם עוברים דירה עד לרגע שאמו אמרה שהם יצטרכו לגור חצי שנה עם ההורים שלה בעיר, לאדם לא היה בעיה עם אף אדם אבל כל פעם שהם הלכו להורים של אמו וזה לא היה  הרבה  אדם הרגיש כאילו הם לא ממש מחבבים אתו, לפעמים הוא חשב שהם לא אוהבים את זה שההורים שלו יתחתנו כי לאבא שלו היו חים מורכבים ואבא שלו עבר הרבה דברים שההורים לא היו רוצים שאדם כזה יפגוש את בתם, ואולי בגלל שהיה דומה כמו שתי טיפות מים לאביו זוג עיניים כחולות ושעיר שחור פחם, למרות שלאחיו דניאל  ושי היה אותו שעיר שחור אבל העיניים היו של האמא חומות בהירות.

לאדם היום שני אחים דניאל שקטן ממנו בשנתיים ובן 13 ושי בן ה6 ,בעינו לא היה משהו יותר חשוב לו מהמשפחה שלו והוא יהיה מוכן לשלם על כך בחייו שלא יקרה להם משהו

אדם ניסה להרגיע את עצמו במחשבות  מנחמות ושמחות אבל שי היה הראשון שהעז לשאול שאלה ולהפר את הדממה

"אמא,למה אבא לא בא איתנו?"

"אבא צריך לסדר כמה דברים בנוע לבית שנוכל לעבור אליו בהקדם האפשרי"

"אוקיי, ולמה אנחנו צריכם להיות אצל סבא וסבתא? זה לא שאני לא אוהבת אותם אבל כל פעם שאנחנו שם יש שם ריח מוזר כזה"

דניאל גיחך

אמם מביטה בהם מהמראה במבט נוזף "אני יודעת מתוק שלי אבל כל כך בריריה אנחנו צרכים לצאת מהדירה והבית שקנינו יהיה מוכן רק בעוד שישה חודשים , ודניאל מה אמרתי לך על דברים כאלה?"

"יש דברים שלא אומרים בטח לא צוחקים עליהם" דקלם דניאל

אדם סוף סוף הצליח לדבר "עוד כמה זמן אנחנו מגיעים"

"עוד חצי שעה"

"עוד חצי שעה!"אדם חזר אחריה בקוצר רוח

"אדם תרגע, רוצה שאני אפתח לך חלון?"

"לא אני לא רוצה כלום רק רוצה שהחצי שנה הזאת תגמר!"

"ואוו לא הגענו וכבר יש תלונות,אמא גם זה  דברים שלא אומרים?"

"דניאל תיהיה בשקט,אותך סבא לפחו מחבב אותי אני רגיש כאילו הוא רוצה לגעת בי עם שוקר"

"אדם זה ממש לא נכון" אמו ניסתה להגיע אותו "פשוט סבא צריך קצת זמן,והוא יאהב אותך"

כן 15 שנה לא הספיקו לא חשב אדם בליבו.

הטלפון ברכב צלצל אמו ענתה

"הלו?"

"אחותי!"נשמעה נהמה שהקפיצה את שי שבהה בחלל הרכב

"רמי, מה נשמע?"

"הכול פצצה, ואיתך? הבעל והילדים איתך?"

"רק הילדים"

תיראי מזה לא להאמין שאני לא מכיר את האחינים שלי,מסרי להם דרישת שלום  ושדוד רמי מצפה לראת אותם"

"שמעת את זה ילדים" שאלה אותם

"כן" ענו לה פה אחד

רמי צחק מעבר לקו "אם אני לא טועה אדם בן 15 בגיל של הבת שלי דנה?"

"כן,  בן 15 "

"אז הם ילמדו ביחד תומר עכשיו בן 14 ותמר הקטנה בת 12 "

ואיפה כרמל?"

"היא סימה שירות ועכשיו מתכוננת ללימודים הגבוהים, טוב מימי אני צריך לסיים פה כמה דברים אז אני יראה אותך ואת הילדים  אצל ההורים?"

"כן,ניפגש כבר שם"

השיחה הזאת הרגיע את אדם לפחות מישהו שם רוצה שהם יבואו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דנה הלכה הולך ושוב בסלון של הסבים שלה היא הסתובבה במשך יותר מרבע שעה ובין הכל בסיבובים היא עצרה רק להביט בטלפון הנייד שלה מצפה שהוא ישמע צילצול כדי שתוכל לצאת מארוחה הזאת היום הוא יום חמישי יש לה דברים לעשות כמו מסיבה ללכת ולדאוג שאורי יסתכל רק עליה, דנה ממש חיבבה את אורי היא כבר מחכה שנה שהוא יצע לה חברות אבל בנתיים כלום לא קורה לכן היא חייבת לנצל כל זמן להיות איתו כי אולי הוא יקבל סוף סוף את האומץ, תמר אחותה הקטנה יצאה מכליה שראתה אותה הולכת ככה

"את מוכנה אולי לשבת עשית לי כאב ראש עם כל הסיבובים האלה!!"

"לא,ואת יודעת למה לא? בגלל ארוחה הזאת אני לא אוכל לראות את.."

"אורי" השלימה אותה תמר "אולי כדי שתקדמי כמו שהוא התקדם"

"תהיי בשקט, את לא יודעת על מה את מדברת"

תמר גלגלה את עיינים ונשענה לאחור בספה

"את לא בדיוק יודעת מה הולך ביני ובין אורי" המשיכה דנה

אבל תמר לא הקשיבה היא במקום זה פנתה לאחיה תומר שישב מימינה בספת היחיד ובהה בשעון

"אז תומר מה הולך?" שאלה עוררה אותו

"אמ.. בסדר"

"תפילו לא מקשיבה לי" רטנה דנה לאחותה "חץ מזה הם אמורים לאסוף אותי בעשר עכשיו שבע אז אולי יהיה זמן" דנה בסוף מצאה את התשובה של עצמה לבעיה היא שילבה ידיים ותישבה ליד אחותה הקטנה

"עובד כל פעם" חייכה תמר

דלת הכניסה נפתחה ונכנסו בה שני גברים בעלי שעיר חום וגוף מוצק הצעיר בניהם דיבר

"תראו את הפרצופים האלו רק הלכתי להביא את סבא וכבר מתגעגעים לאבא שלהם" צחק רמי

הילדים לא כלום רק הביטו בו.

האבא והסבא התישבו יחד עם הילדים בסלון מחכים נשמעו צעדים מלמעלה הסבתא ירדה בזריזות במדגות לכיוון המטבח חוצה דרכיו את הסלון ברטינה "אף אחד לא דואג לאוכל?"      

נכתב על ידי krembo93 , 31/7/2011 16:14  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הייי


טוב אפשר לומר שאני חדשה בעניין הבלוגים...


מזה בכלל אומר בלוג?? בלוג זה מין פסיכולוג וירטאלי שאיתו 

אתה מספר לכל העולם מה הבעיה שלך, בתקוה שתקבל קצת תמיכה נפשית.


זה לא אומר שאנחנו לא מקבלים תמיכה בבית מהמשפחה או מחברים.


אבל תמיד היא איך שהוא לא מספיקה:(


ואיך שהוא הדברים שהם אומרים לא עוזרים לנו ,לא משנה מה הם יגידו


ינסו לעודד.


בדרך כלל סירטונים מצחקים עוזרים לי צחוק מהעבודה,סטנדאפ וסתם יוטיוב בכללי.


אבל עכשיו לא ניראלי שיעזור.


את מכירים את ההרגשה שאתם עומדים לאבד משיהוא או מהשהוא אבל אתם לא יכולים 


לעשות נגד זה כלום.(?)


במיקרה שלי זו ממש טובה שלי, יום חמישי קבענו להיפגש אבל לא יכולתי כי אמא שלי


הייתה בנופש והייתה צריכה שאני היה בחנות אז אמרתי לה שאני לא יכולה,


היא אמרה שעשיתי עוד דברים הברזתי לה ושסליחה לא תעזור לי הפעם.


ניסיתי,באמת שניסיתי שתבין אותי אבל היא לא, היא רואה הכל מנקודת המבט שלה.


ואמרתי לה את זה אמרתי לה גם שהיא לא תבין מזה להיות בת קטנה, בת קטנה זה 


לקבל הכל בחיים ולהרגיש כאילו זה לא מגיע לך,תמיד תרצי לעשות משהו ותרגישי שמישהו


כבר עשה את זה.


אבל את תחשבו שזו רק אני עשיתי דברים אני יודעת לבקש סליחה להגיד "אני מצטערת 


שפגעתי,שהברזתי,שזרקתי מילה או שכעסתי".


אבל איך שהוא היא הצליחה לשכוח את הדברים שעשיתי למענה אני לא


שוחכת מה היא עשתה למעני.


ובכיתי בגלל זה ואני חושבת שגם היא, אבל היא לא רוצה שניהיה חברות


כמו קודם.


אבל מזלי שיש לי אחיות כמו שיש לי תמיד כאן בשבילי לא משנה מה!


ובימים כאלו אני נזכרת במה שאבא שלי אומר :


"חברים מחלפים כמו גרבים, משפחה זה לכל החיים"


ואני יודעת שאם היא הייתה מכירה אותי (מחשבה:כאילו יותר מעשר שנים לא בספיקו 


לה להכיר אותי).


אז היא הייתה יודעת שאצלי משפחה תופסת המוןן מקום אצלי!


יש משהו שאחותי אמרה לי שאולי זה הזמן לפתוח דף חדש לשנה


הבאה, בלי לחץ, בלי משיהוא שיחזיר אותך לאחור פשוט להתקדם :)


אז אם נשארתם קרוא עד הסוף תודה שהקשבתם לי :) וסליחה על החפירה


ותזכרו תמיד!!! לא לתת לאף אחד להוריד ממכם את החיוך כי אין 


כמהו, ותמיד תסתכלו על דברים משתי נקודת המבט כי רק אז תבינו


מה באמת קרה.


נ.ב 


בהמשך אני הרשום סיפור מקווה שתהנו המשך יום/לילה טובקריצה


מוזמנים להגיב:) 

נכתב על ידי krembo93 , 11/7/2011 16:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , מתוסבכים , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לkrembo93 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על krembo93 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ