הדייט של גברת אוזניות והמלך לא היה משהו.
ככה לפחות הם אמרו לי,מבלי לדעת ששניהם מספרים לי. הם חשבו את אותו הדבר על הדייט. אבל אני חושבת שדווקא יהיה המשך,צריך להיות.
ביקרתי אצל המלך בבית בשבוע שעבר. הייתי אצלו אולי שלושת רבעי שעה,הוא הכין לי קפה טעים ושיחקנו משחק קופסא מטומטם. זה היה נחמד.
רבתי עם אמא שוב. רציתי ללכת לאירועים של הלילה הלבן שהיה בתל אביב. היא אמרה לי לחזור עד ככה וככה,והככה שלה היה מוקדם מאוד. חזרתי ברבע שעה איחור מהשעה שהיא קבעה לי,כי אבא קצת התעכב בגלל שהיו פקקים בדרך לשם.היא כעסה כל כך כשחזרתי הביתה.בהתחלה היא שתקה. אחרי כמה רגעים היא באה ואמרה לי שבגללי כל השינה שלה הלכה לעזאזל,ושאני לא אדאג כי אני אשלם על זה.למחרת בבוקר גיליתי שהיא החרימה לי את המטען של האייפוד והכריזה שאסור לי להשתמש במחשב,כי עיצבנתי אותה.היא נתנה לי עונש. מה? מה עונש עכשיו? ואני חשבתי שעברתי את הגיל שנותנים בו עונשים,לפחות עונשים כאלה.
ככה יצא שעשר דקות אחרי שהתעוררתי כבר בכיתי בשקט בחדר שלי.
בערב היא סירבה לבוא לארוחת הערב אצל סבתא,אז נסעתי עם דוד שלי. כשהגענו לסבתא סיפרתי לה ולדוד מה שקרה.היא כמובן אמרה שאמא שלי היא זו שצודקת.ושאני,במילים כאלה ואחרות,טועה. היא גם האשימה את אבא שלי על זה שהוא הרס לאמא את החיים.
אחרי ארוחת הערב אבא הגיע לקחת אותי כדי שאשן אצלו. הלכנו לאכול גלידה ואז נסענו הביתה.
אין לי כוחות יותר לדברים האלה.
אני עייפה מהכל. כלום לא משמח אותי יותר,אין לי חשק לקום בבקרם כי אני לא בטוחה שיש לי למה,אין לי תיאבון-וכשיש לי אני אוכלת שטויות ורוצה להקיא.בכלל,טוב להיות רעבה,זה הדבר היחיד שמזכיר לי שאני לא מתה עדיין. כשהבטן שלי מקרקרת אני מרגישה משהו,מתוכי,וזה מוזר,אבל מוזר טוב.
אני רוצה לצאת למסיבות עד הבוקר,ולשתות ולהשתכר,ושבחורים יתחילו איתי.
ואם לא כל זה,אז לפחות לחזור באוטובוס הביתה מחזרות בכוחות עצמי,גם אם השעה תשע וחצי עברה כבר.
כושלמאמאמאמאמאאמאמא שלה בת זונה מטומטמת מסריחה שהחיים שלה עלובים כמו גוש חרא קטן ואידיוטי,אין לה אף אחד וכולם דורכים עליה ולא היה לה זיון כבר מליון שנה אז היא באה ויוצאת עליי שתמצא לעצמה חיים בת זונה מטומטמת
לנשום זה לא לחיות.