הכונכיה של עדן.

היום אחרי בית הספר הלכתי עם גברת אוזניות לים. בספונטניות,בלי תכנון מראש ובגדי ים,ישבנו על שני כיסאות ודיברנו על שטויות.

היה לי נורא כיף.

אחר כך,מפני שאמא ביקשה ממני לא לבוא הביתה בין השעות ארבע לשש בגלל סיבה שהיא לא טרחה לציין,הלכתי לסבתא והיא אכלה לי את הראש.

לפני שאמא באה לאסוף אותי ניסיתי להרדם ולא הצלחתי,כי סבתא הציקה,הכיסוי של הספה עקץ אותי בגב והכתפיים שרפו לי כי כנראה שנשרפתי באותו הבוקר.בסופו של דבר נשארתי לבד בבית ותחושה נוראית של ריק הייתה בי.

פשוט ריק.

עד עכשיו.

אני לא יודעת מה קרה. פשוט ריק ורע לי.

כאילו פתאום האור מהתקרה הפך להיות אפור יותר.

זה נורא מוזר.

גם שמתי לב שכמעט בכל הפרסומים האחרונים אף אחד לא מגיב. זה מתסכל במובן מסויים.אני באה לכאן במטרה שמישהו יקשיב וחוץ מלקרוא את אותן המילים שלי שוב ושוב לא יוצא לי שום דבר. אוף.

רגע אחד טוב לי נורא וברגע שאחרי אני מתרסקת על הרצפה ואין לי כוחות.

http://www.youtube.com/watch?v=jgjueJYTuko&feature=related