דיברתי עם המלך.
זאת אומרת,מה זה דיברתי?הסתמסתי. אני יודעת ששיחות כאלה הן לא שיחות לוואטס אם,אבל אני פחדנית מדי בשביל לעשות את זה פנים מול פנים. הבוקר שאלתי אותו מבלי שום קשר-״מה אתה לא אומר לי שלום יותר?״ ולמרות שזה נשמע עוקצני ומרושע באמת שלא התכוונתי. זה הדבר היחיד שעלה לי בראש רק רציתי שנדבר. הוא היה מופתע ואמר שהייתי עויינת בפעם הקודמת ועכשיו הוא כבר לא הרגיש נעים. גם התנצל בקטנה כדי לצאת מידי חובה וכששאלתי מתי בדיוק הוא העביר נושא. אמרתי שלא התכוונתי והוא התפתל.
אחר כך לא הפסקתי לחשוב על זה. עד סוף היום בכל פעם שראיתי אותו ניסיתי להיראות מאופקת,למרות ששניה לפני בכיתי כמו טיפשה.
כשחזרתי הביתה שלחתי לו הודעה. שאני רוצה שידע שלא התכוונתי,שאני מצטערת,שמכאיב לי שאנחנו ככה,שאני לא כועסת ושהוא חשוב לי עדיין.
הוא ענה בהודעה קצת אטומה של ״אני לא יודע מה קרה אבל א רציתי שזה יגמר ככה״ ואיזה אני מצטער בהתחלה.
כתבתי שאני יודעת וזה בסדר.
אחרי זה הוא סיפר לי שמשבוע הבא הוא לא יגיע לשיעורי תיאטרון יותר. שאלתי אם זה סופי והוא אמר שכן. רציתי לומר שאני מצטערת,לאחל בהצלחה ולשאול אם הוא שלם עם זה. זה מה שאני רגילה לעשות. אבל לא שאלתי. הוא ביקש שלא אומר לאף אחד והבטחתי שלא אומר כלום.
אני לא יודעת אם זו הקלה או התחושה של הרוגע שלפני ההתרסקות.
22:04
הוא המשיך. אמר בהודעה יותר ארוכה מזו שאני שלחתי בהתחלה שההודעה שלי ריגשה אותו,שהוא היה מבולבל וגם עדיין. שהוא הרגיש שמשהו עומד ביננו אבל לא ידע בדיק מה,שהוא לא יודע מה לעשות גם עכשיו. אמרתי שגם אני לא.
אמרתי לו שהוא חסר לי. הוא לא ממש הגיב על זה. רק אמר שהוא טוב יותר בלהרוס כאלה דברים מאשר לבנות מחדש. אני אמרתי שזה בסדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ספתא סורגת x
