לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

.


כינוי: 

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2012

מסע הנבחרת לארה"ב, 1948


אם משהו אחד בולט בכל מה שקשור למסע הנבחרת לארה"ב, כפי שהוא משתקף מעיתונות התקופה (יותר נכון, מהעיתונות הזמינה (נכון לעכשיו) - דבר, מעריב, פלסטיין פוסט ועל המשמר) הוא ההבדל בין גודל הציפיות לבין התוצאות. כמו שבימינו העיתונות ממהרת לצפות להישגים גדולים (במקרה העדכני: שלל מדליות באולימפיאדה) ואם זה לא מושג, מדובר בכישלון, אז הציפייה הייתה שנבחרת ישראל הטרייה תחזור מהמסע בארה"ב עם נצחונות והישגים, וכשזה לא הושג, הוכרז המסע ככישלון והתחילו לחפש את האשמים.

 

***

 

רעיון מסע של נבחרת שמייצגת את כלל ההתאחדות התחיל עוד לפני קום המדינה, במרץ 1948. בעקבות ההצלחה (הן הספורטיבית (יחסית) והן התעמולתית) של מסע הפועל לארה"ב ב- 1947, עלה הרעיון להוציא נבחרת כללית, אבל הדיבורים היו באוויר עד לאמצע יוני, כשאפשר היה לדבר על עניינים קצת פחות דחופים ממצב החזיתות השונות. כך מעריב מדווח ב- 11.05.48 (שלושה ימים לפני הכרזת העצמאות): "בימים האחרונים עלתה שוב על הפרק שאלת נסיעת נבחרת כדורגל לארה"ב. התקיימה פגישה בעניין זה בין נציגי הפועל ומכבי, אך לא הוחלט סופית בדבר והדיונים נמשכים".

 

באמצע יולי 1948 כבר נסגרו כל הקצוות. מרכזי הספורט וההתאחדות הסכימו בינם לבין עצמם על הקמת נבחרת משותפת והגורמים המדיניים עניינו את "החוגים היהודיים באמריקה" בארגון המסע שם. החותם הרשמי הונח על קיום המסע עם הקמת ועדה מיוחדת לארגון המסע. בהערת אגב מעניינת, מיידע הפלסטיין פוסט (22.07.48) במקביל לידיעה על המסע כי "בינתיים, ההתאחדות הודיעה לפיפ"א כי לא תוכל לשלוח נבחרת לאולימפיאדה בגלל המצב הנוכחי" (תרגום שלי). בשלבים הראשונים של התכנון, המסע לארה"ב היה אמור להיות כחלק ממסע רחב יותר שכלל הופעה בטורניר האולימפי (והכנות אף התחילו להיעשות, כשהמאמן אגון פולאק התחיל לגבש נבחרת אולימפית, שאף ערכה לפחות משחק אימון אחד בינואר 1948). לבסוף, אחרי דיונים וויכוחים רבים (הן בארץ והן מול הוועד האולימפי) ישראל, כידוע, לא השתתפה בלונדון 1948.

 

בסוף יולי מונה אותו אגון פולאק למאמן הנבחרת והתחילו לגבש סגל שחקנים, שבהתחלה היה אמור למנות 26 שחקנים, אחר כך 27, ולבסוף זומנו למחנה האימון 33 שחקנים. המינוי של פולאק לא היה פופולרי בחוגים מסויימים. כך החבר גאול (גאול מכליס, מבכירי השחקנים בזמן המנדט) בדבר מיום 20.08.48:

 

"כותב הטורים האלה הוא ספורטאי ותיק והשתתף בנסיעות רבות לחוץ לארץ במשלחות ספורטיביות – בין השאר בסיורי "המכבי" לארצות הברית ואוסטרליה בהדרכתו של המאמן א. פולאק. כבר אז הודו רבים מבין חברי ההנהלה והמשחקים כי בחירתו הוא משגה ואין הוא האיש הראוי והרצוי לכך. עד היום לא הספיק ה' פולאק ללמוד עברית המקשה ביותר על הרכב קבוצה שרובה ככולה ארצישראלים שאינם זקוקים ללשונו הגרמנית ואין מבינים אותה וכן דרך הרשלנות והזלזול בה נהג כל הזמן בתפקידו בנסיעות (המשתתפים יודעים לספר הרבה על כך)."

 

***

 

לאחר כשבועיים של אימונים ב"מחנה צבאי גדול אי שם בדרום" (הניחוש שלי: צריפין) קיימה הנבחרת שורה של משחקי מבחן נגד קבוצות צבאיות. מעריב מדווח (05.09.48) על כך שהנבחרת הביסה את קבוצת חיל התחבורה 10 - 1 במשחק שארך 70 דקות ואת נבחרת התותחנים בתוצאה 8 - 0. מספר ימים לאחר מכן הבקיעה הנבחרת שוב שמיניה, כשניצחה את חטיבת אלכסנדרוני 8 - 3.

 

ב- 09.09.48 קיימה הנבחרת משחק לפני היציאה לארה"ב, שהיה פתוח לעיתונאים, באותו מחנה צבאי מול נבחרת חזית המזרח. הנבחרת ניצחה בקלות 6 - 0, אם כי הכותרות בעל המשמר ובדבר דיברו על משחק מאכזב וחלש בשל הרמה שחלק מהשחקנים הציגו. את השערים לנבחרת הבקיעו אליעזר שפיגל (40, 70, 85), שמואל בן-דרור (44), אלי פוקס (73 (פנדל)) ויוסף מירימוביץ' (87).

 

***

 

תוצאות המשחקים במהלך הסיור ידועות (וכאן המקום להפנות לאתר "אל אל" הנפלא). במשחק הראשון, מול הנבחרת האולימפית של ארה"ב נוצחה הנבחרת 1 - 3, כששמואל בן-דרור כובש את השער הלאומי הראשון בתולדות מדינת ישראל. במשחק השני, בפילדלפיה, מול אותה נבחרת אולימפית, כשהיא מחוזקת במספר שחקנים מקצוענים, נוצחה הנבחרת 1 - 4 (כובש השער: אלי פוקס) ובמשחק השלישי, מול "כוכבי ניו יורק" (קבוצה מעורבת של שחקנים מהאמריקן סוקר ליג המקצוענית ושחקנים חובבנים), נחלה הנבחרת הפסד שלישי, הפעם 2 - 3 (שערים: מירימוביץ' ואלי פוקס).

 

***

 

כבר אחרי המשחק הראשון דבר התחילו בסימון האשמים. אליעזור רואי כותב ב"דבר השבוע" מיום 12.10.48 כי "ודאי, שיש גם כישלון, אך לא בתוצאות שבמשחקה של הקבוצה בתנאים שניתנו לה, כי אם באנשים האחראים לתנאים הללו!". בדיווח על המשחק השני, גם הוא מאת אליעזר רואי (17.10.48), נראה שנפלה ההחלטה על השורה התחתונה של המסע, כשלדיווח ניתנה הכותרת: "הכישלון ברור", ואף נכתב בגוף הידיעה: "לצערנו, כל הפעולה הארגונית – מתחילתה ועד סופה – כן גם הספורטיבית, היתה חסרת-אופי ויציבות צבאית דווקא, כי אם סתגלנתית... לא יוכלו המארגנים לומר, שלא הזהרנו אותם". שבוע לאחר מכן (24.10.48) חזר דבר על הדברים, הפעם ברשימה שכתב גאול מכליס, ושוב ב- 29.10.48, הפעם בסגנון עוקצני יותר:

 

"ברוך בואכם, שחקני נבחרת הכדורגל! ברוך בואכם ויישר כוחכם!

אתם, השחקנים, מלאתם את שליחותכם באמונה ובכל התנאים שהושמתם בהם. כחיילים טובים נלחתם ואם לא יכולתם – לא אשמתכם היא, לא כשלונכם הוא.

יתכן שגם עתה יימצא מי שיצביע עליכם: "הללו ביישו את הספורט העברי!". אל תשימו אליהם לב ואל תצטדקו, כי אתם צדקתם. צדקתם כבר בזה שעליכם לשאת בעוון אחרים.

אין כל ספק, שכחיילים עברים כאבתם מאד וכואבים עוד את המפלות הספורטיביות של נבחרת ישראל בארצות-הברית, אולם הנה תחזרו אל יחידותיכם ואל תפקידכם ובהם תמצאו את סיפוקכם הנכון.

 

ברוך בואכם גם אתם, המלווים של הנבחרת!

ברוך בואו של כל יהודי החוזר אל חיק המולדת.

אתם, המלווים, תדעו אל נכון: במי ובמה האשם לכשלון של המשלחת הספורטבית שעיצבתם אותה ועמדתם בראשה? תנו דין וחשבון גלוי! אל תעלימוד דבר!

אל תחפשו אשמים, כי בראש וראשונה בכם האשם, באשר אתם ששתם מאד אל הנסיעה ולא חרדתם כלל לתוצאות.

לימדו היטב ולמדו לקח, למען נדע כולנו להבא, שהספורט אינו סתם משחק, כל-שכן כששם מדינת ישראל וצבאה מתנוסס עליו.

אל תנקו את עצמכם ואל תנקו את האחרים – כי בזה תגדילו את העוול שחלקכם בו לא מועט.

יהא הספורט העברי ראוי לשם הזה – על היותו עז, אמיץ וגלוי לב.

ברוך בואכם!"

 

את תגובת ההתאחדות (בערך), אפשר למצוא בפלסטיין פוסט מיום 02.11.48. בקצרה, אפשר לומר שאת ההפסדים מסבירים בהתאחדות בכך שהיריבות היו חזקות יותר מבעבר (כשההתייחסות היא בעיקר בהשוואה ליריבות של נבחרת הפועל מ- 1947), וששחקני הנבחרת היו בכושר בעייתי, שכן הם "הגיעו ישר משדה הקרב". כך או כך, נאמר, המסע היה הצלחה כלכלית, בהתחשב בכך שאירועי ההתרמה שבהם הופיעו השחקנים היו מוצלחים מאוד וסייעו רבות בגיוס כספים למדינה הצעירה.

 

***

 

שני הצדדים, מן הסתם, צודקים. מהבחינה הספורטיבית, המסע היה כישלון. אמנם היו סיבות מקלות, כפי שההתאחדות הצביעה עליהן, אבל בהשוואה למשחקים של נבחרת הפועל שנה לפני כן, התוצאות הן מאכזבות, וייתכן שחלק גדול מההבדלים נובע לא רק מחוזק היריבות, אלא גם משיטת המשחק שבה נקט אגון פולאק (השיטה הוינאית) מול השיטה של מאמן נבחרת הפועל, מוסטה פוליאקוב (שיטת הסטופר), שחלק גדול מהשחקנים (שחקני הפועל ובית"ר) היו כבר רגילים אליה.

 

מהבחינה התדמיתית, לעומת זאת, ההצלחה היתה מסחררת. כמו שחקני נבחרת הפועל ב- 1947, גם שחקני הנבחרת - ואפילו יותר מכך - היו סלבריטאים בארה"ב, לפחות בקהילות היהודיות, ולפי הדיווח של הסוכנות היהודית, התרומות שנאספו במהלך חודש המסע היו רבות ומשמעותיות. אחרי הכל, לפעמים הספורט הוא לא רק ספורט לשמו, אלא גם כלי לשימושו של המשטר. לפחות כאן הדבר נעשה למטרות טובות.

נכתב על ידי , 18/8/2012 22:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



591

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדוד אוביץ' אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דוד אוביץ' ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ