לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אינטואיציה גברית

בוא נדבר על הכל


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2008

עופרת יצוקה


מה עושים כשיש מלחמה?

כשיש בני אדם.

בני אדם הרוגים. כמוני וכמוך.
אנשים עם אמא שתשמור עליהם כאילו הם כל חייה, עם חברים שיתגעגו אליהם, אהבות שחזקות יותר מהיגיון ורגשות שיכולים לשנות את העולם.

תחשבו על הכמה רגעים הכי משמעותיים בחיים שלכם – הטובים והעצובים.
קחו דקה באמת להיזכר בהם ואיך הרגשתם.

ודעו – שהיה קיים עוד בן אדם, בדיוק עם אותן הרגשות, תחושות, עבר והרגשת מודעות לחייו. וכעת הוא איננו. ולעולם לא ישוב.

עד לאן נוכל ללכת ולהבין את אוייבנו? כשאני מנסה לעשות זאת, אני נזכר בסרט מסויים שבו הזדהתי מאוד עם הדמות, ואיך שכאב לי בסצינות הכואבות שלה. 
ואז חושב לעצמי בראש, שכל אדם. כל ערבי, קטן או גדול – רוצח או חף מפשע. הוא גם דמות, הכוכב בסרט האישי שלה.
כל אחד מן האנשים שנהרגו היום, הוא כוכב בחיים שלו ושל האנשים שסובבים אותו.

אני כועס על האוייבים שלי, שלנו.
 ואני הולך להתגייס כדי להגן על האנשים שאני אוהב ולפגוע באנשים שפוגעים באלו שיקרים לי.
אבל מה לגבי הנער שחי בעזה וקרובי משפחה שלו נפגעו על ידי כוחותינו? וחייו תחת לחץ ופחד תמידי? כשהנער הזה מגיע לגיל שהוא יכול להילחם. הוא יחשוב בדיוק את אותו המשפט שאני כתבתי כאן :

"ואני הולך להתגייס כדי להגן על האנשים אני אוהב ולפגוע באנשים שפוגעים באלו שיקרים לי."

 

כאן אני מגיע למסקנה, שאין פה טוב ורע. ואנחנו לא החבר'ה הטובים והם הרעים, וגם לא הפוך.
אנחנו הבריונים שמציקים לחלשים, ואנחנו המגנים שבסה"כ שומרים על משפחותינו.

והם הטרוריסטים הפרימיטיביים שרק רוצים להרוס אותנו ולגזול את מה ששלנו ללא התפשרות, והם לוחמי חופש שמנסים לשחרר את משפחותיהם ואחיהם ממצב המועקה שבו הם נמצאים.

 

וגם אם נבחר לענות לשאלה של מה שלנו ומה מגיע להם, האם זה יוביל לפיתרון?
אנחנו מלאי צדדים. ושני הניגודים שהצגתי מקודם על הטובים והרעים לא נותנים לנו דרך ברורה.
קשה להעביר את כל המחשבות שעוברות בראש, אבל רק כדי להגיד חלק :
מה יקרה אם נמשיך לתקוף והעולם ימשיך לזעום? האם לא ניפגע? האם לא נחזה זאת. נפסיק את הפגיעה ונחזור שוב לאותו מצב, רק שמספר ההרוגים גדל והמצב הפנימי של כולנו הידרדר.
ואם כן נמשיך את הפגיעה עד שהאיום ימחק? האם לא נהיה אז כמו הנאצים? כמו החזקים שנטפלים לחזקים? איך נהיה עם עצמנו ויותר גרוע – איך העולם יראה אותנו?

כל כך הרבה מדינות ואנשים טובים קוראים לנו פושעי מלחמה כרגע. מה אם הם צודקים ומה זה בכלל משנה לנו?

 

ומה יקרה אם לא נמשיך בתקיפה? נעשה כמו שבני האדם דורשים וכמובן נדרשים (הרי יש שם בני אדם כמוני וכמוכם שדרושים לתמיכה) ונביא להם תמיכה הומניטרית ונכניס תעבורה פנימה? האם זה ישפר את המצב שלנו? האם זה לא פשוט יציג דו-פרצופיות של עם ישראל התוקף והמלטף?
האם ישנאו או יתקפו אותנו פחות? אולי העולם ישנא אותנו פחות. אבל אז מה עשינו? יצרנו רגיעה של כמה חודשים שתפוג עם הרבה יותר כעס? לאן כל זה מוביל? מה עושים?

 

מוציאים את כל הערבים מהארץ ומקווים שהעולם לא יראה אותנו כמו הנאצים לנצח?
לטפל בערבים ולקוות שישנאו אותנו פחות?

כי שלום לא יהיה כאן. החמאס מנהיג אותם ואין הוא מוכן לשלום, והם מעריצים אותו, רואים אותו כאיגוד של לוחמי חופש. כולנו אוהבים לוחמי חופש, הרי חופש זה ערך מהערכים הכי בסיסיים של האדם.

זוהי כבר לא שאלה האם אנחנו במלחמה או לא.
אנחנו במלחמה. ואנחנו הצד החזק. ואנחנו היום ובעתיד הקרוב הולכים להנחית על האוייב שלל מכות לא פרופורציונליות.
מה עושים מכאן? כיצד מנהלים את המלחמה האיטית והמתמשכת הזאת?


הבן אדם שיתן לי את התשובה הברורה וההגיונית ביותר – בו אבחר בבחירות הקרובות.

 

במי אתם תבחרו?

נכתב על ידי דוידי , 27/12/2008 18:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  דוידי

בן: 29




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , צבא , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדוידי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דוידי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ