לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

יומן עזה


אני איזמיר (שם בדוי), יהודי ישראלי המתגורר בעזה. לא אתייחס כאן לסיבות שהביאו אותי להתגורר שם, אבל החווייה הזו מעניקה לי אפשרות ייחודית לראות את המתרחש שם מבפנים. יומן על הצד האחר.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2009    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

1/2009

שלושה ילדים קטנים


יש לך מזל שלא יודעים מי אתה ומאיפה אתה בא, אמר לי טאהר הבוקר. זה היה אחרי לילה של הפצצות שהתקרבו מאוד אלינו הביתה. איכשהו, הבלוק שבו אני נמצא נפגע מעט מאוד עד עכשיו, בוודאי יחסית למה שקורה ברחובות המקבילים. טאהר התלוצץ, כמובן. דיברנו על כך שאם החמאס היה יודע איפה אנחנו בדיוק הוא כבר היה מניח שאני מאותת למטוסי חיל האוויר ומנחה אותם היכן להפציץ והיכן לא.

 

אתמול בלילה פרץ עיסאם, שכן מבוגר מהבית שמעבר לרחוב, אל הדירה שלנו. הוא גייס את אום איאד שתיקח קצת אוכל ושמיכות ותבוא איתו לבית שבנמצא שלושה רחובות מאיתנו. האב ואחד הבנים נהרגו, האם מתה עוד לפני המלחמה ממחלה קשה ונשארו שם שתי אחיות בנות 8 ו-10 ואחד בן שלוש. האב בא מחאן יונס, כך שהמשפחה שלו יושבת רחוק משם ומסוכן לנוע בדרכים. המשפחה של האם בכלל מאזור ג'נין, כך שזה בכלל לא רלוונטי. בקיצור, היה צריך לטפל בילדים.

 

אום איאד חזרה ארבע שעות אחר כך כשלילדים שלה כבר אין ציפורניים מרוב עצבנות וציפיה מתוחה לאימם. היא הביאה איתה את שלושת הילדים, כך שמספר הנפשות בדירה הוא עכשיו עשרה: טאהר, אום איאד, ארבעת ילדיהם, שלושת היתומים ואני. עיסאם הלך לבקר עוד כמה שכנים והצליח להביא מהם קצת בגדים לקטנצ'יק ומצעים לשינה. אין לנו עוד מזרונים, אז אנחנו מסתפקים בפרישת שמיכות על הרצפה. כמה שמיכות מקופלות הפרושות זו על גבי זו משמשות כמזרן. אני בכלל ישן על שטיח שקופל לשניים ועליו נפרש סדין.

 

אני מניח שבהשוואה למקומות אחרים ברצועה אנחנו די מנותקים. בכל זאת, קפצתי היום עם איאד לביתו של אחמד סעדאווי, כדי לבדוק מה שלומו. לפני כמה ימים הוא נפצע ולקחנו אותו לשיפא. אחמד בסדר עכשיו, תודה לאל. הוא מצליח לעשות הכול בכוחות עצמו. כשהיינו אצלו ראינו באיזה מכשיר טלוויזיה עתיק שידור של אל-ג'זירה שבו סיפרו על הפצצת בית ספר של אונר"א. עשרות נהרגו. גם ילדים. אני לא נגד הענשת הנבלות שיורים על שדרות ואשקלון, אבל להוריד חצי טון חומר נפץ על בניין שמשמש מקום מקלט למשפחות פליטים שברחו מצפון הרצועה (שכבר נכבשה על ידי צה"ל) - זו אכזריות לשמה.

 

לצאת לרחוב כאן זו משימה מסוכנת. היום הסתובבתי קצת, כשעין אחת שלי כל הזמן על הדרך חזרה הביתה ובמוח אני משחזר קיצורי דרך לשעת חירום באמצעות חציית חצרות ומעברים מאולתרים. כמה רחובות מאיתנו (תסלחו לי שאני לא מזכיר שמות ומקומות, מסיבות ברורות) הדרך נראית כאילו גולחה על ידי בולדוזר. הכל מלא אבנים, עפר ושרידי בטון חרוך ושבור. חלק מהבתים קרסו לגמרי. באחרים המרספות עומדות ליפול, המרזבים עקומים, עמודים שבורים למחצה וחפצי בית זרוקים ברחוב. גם הבתים שנותרו איכשהו שלמים התרוקנו. הרבה מהתושבים ברחו. המקום המועדף הוא אזור מעבר ארז. ההנחה היא ששם הישראלים יהססו לפגוע באוכלוסיה אזרחית. נראה אם זה יעבוד.

 

מצאתי על הכביש צעצוע ישן שבטח נפל במנוסת אחת המשפחות. מי פיל פלסטיק שכשמותחים את הכפתור המסתובב שמאחוריו הוא מתחיל לרקוד ולשאוג בקול מצחיק. הבאתי את זה לעלא, הפספוס בן השלוש שאום איאד הביאה אלינו. כשנכנסתי לחדר והוצאתי את זה מהמעיל והגשתי לו הוא היה מבסוט עד הגג. הקטנטן עדיין לא מבין שאבא שלו לא יחזור והאחיות שלו קצת מבוהלות מכדי להסביר לו את זה בצורה רצינית. אז רגע קטן כזה של שמחה בוודאי עושה לו טוב. אחר כך הוא לא הפסיק להתעסק עם זה במשך שעה שלמה.

 

מצב האוכל שלנו עדיין סביר. נכון, כבר נהיה צפוף כאן, אבל היחסים טובים למרות המתח. אין זמן לכעוס יותר מדי. כולם מבינים את זה.

 

וכמו שכבר אמרתי, האדם הכי שנוא בשכונה היום הוא אחמד ע'נדור, סגנו של אחמד אלג'עברי בפיקוד על צבא החמאס ומי שאחראי על צפון הרצועה. החרא הזה נחשב לאדם מטיל אימה כאן ורק איזכור שמו יכול לעורר חרדה בקרב השומעים ולגרום להם לצמרמורת קרה בכל הגוף. כשחמאס השתלטו על עזה לפני שנה וחצי הוא היה האיש המרכזי מאחורי חיסולם של פתחאווים שכולם הכירו. חיסולים המוניים, עם עיניים קשורות וגב לקיר. יש אנשים שמתים שמישהו יכניס בו כדור, בסדאם המקומי הזה. פעם עוד אספר את כל הסיפורים ששמענו עליו. אבל לא עכשיו.

 

כמו בפעם הקודמת, גם את הפוסט הזה אני מעביר דרך חבר ישראלי שאיתו אני בקשר טלפוני. מקווה שמקור החשמל שלנו לא יילך לאיבוד ושאוכל להמשיך כך גם הלאה. בינתיים זה מצב מוזר: אני מעדכן בלוג אבל כמעט ולא יכול לגלוש בו.

 

להתראות בינתיים.

נכתב על ידי , 6/1/2009 18:19  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תחת אש !!!


אני מקווה שהדברים יגיעו אליכם כפי שאני מכתיב אותם. כרגע אין ביכולתי להתחבר לרשת ואת הטקסט שאתם קוראים מעלה עבורי חבר היושב בישראל שאליו העברתי אותם טלפונית. לפחות הסלולרי שלי עדיין פועל.

 

ברחוב הסמוך נשמעים בשעות האחרונות קולות ירי. את הפיצוצים הרחוקים שומעים ממילא בלילות האחרונים והם מתקרבים אלינו יותר ויותר. חשמל אין לנו כבר יומיים וטאהר מנסה נואשות להפעיל איזה גנרטור ישן. עד עכשיו - ללא הצלחה.

 

מפי אחד השכנים שנכנס לכאן הבנתי שהרבה מאוד פליטים מגיעים לשכונה שלנו מאיזור הגבול שבצפון הרצועה. הם מסתובבים בין הבתים, דופקים על הדלתות ושואלים אם אפשר לקבל קצת מזון. הנועזים שבהם מבקשים קורת גג ללילה. מעניין שרבים מהם מקללים את היהודים הארורים אבל לא פחות מכך מסננים ביטויי זעם כלפי מנהיגי החמאס שהמיטו על ראשם את כל הצרה הזו. השכן סיפר שאחד הבאים, זיאד אלגרע (אלגרע פירושו "הספר", אבל אין לי מושג אם זה שמו או עיסוקו, ואולי שניהם גם יחד), היה כל כך חריף בהתבטאויותיו כלפי אחמד ע'נדור, מפקד צפון הרצועה מטעם החמאס, שהסובבים אותו מיהרו להשתיק אותו פן ישמע מישהו וידווח על כך לע'נדור או למקורביו.

 

אנחנו יושבים בדירה שלנו לאור נרות. אום איאד אגרה מאלה בשפע, כך שעדיין מצבנו סביר. נדיה, אחת האחיות של איאד, הכניסה אותם לפריזר כבר לפני כמה שבועות כך שלפחות בתחילה הם החזיקו מעמד זמן רב מכרגיל. עכשיו הם כבר חזרו לטמפרטורת החדר, כך שבקצב ההמסה שלהם צריך לחסוך. הצלחנו להכניס ארבעה מזרונים לתוך החדר הפנימי שמשמש לנו כממ"ד. הם נועדו בראש ובראשונה לילדים כך ששלושת המבוגרים מצטופפים על גבי שמיכות הפרושות על הרצפה. לפחות הצפיפות בחדר הסגור מביאה לכך שחם יותר מאשר בדירה הבלתי מוסקת.

 

למרבה החלחלה שמענו כבר ירי ממש קרוב של כדורים. צרור אחד פגע בדופן החיצונית של הבניין. אין לי מושג אם זה היה צרור שירה פלסטיני או ישראלי.

 

אני חייב לסיים כאן. אשתדל לעדכן בהמשך.

 

 

נכתב על ידי , 4/1/2009 00:34  
36 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

מין: זכר

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , משוגעים , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאיזמיר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על איזמיר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ