מאניה דיפרסיחארטה.

הייתי היום במחסום בפעם הראשונה, קלנדיה.

ואני מוכרחה להגיד שזה לא מה שחשבתי, זה לא מה שאתם חושבים.

חיילים לא מהלכים להם עם שוטים מצד לצד, הפלסטינים לא סובלים מהשפלות אין- סוף,

והכי הכי חשוב- הם לא מתעכבים שם הרבה זמן- תיזמנתי 5 דק' לאדם.

זה לא שהכל ורוד, ירדנו מהרכב, וראינו פלשתינים רצים למעבר, ממהרים לעבודה בישראל, מחכים בתור שחסום מכל צדדיו ומקורה- והזכיר לי מדי כלוב. גם אם הם עברו מהר מאוד, מבחוץ זה נראה רע.

פעם הוא לא היה נראה ככה, בעבר הוא היה מרווח, ולא מקורה- אבל זה נתן מקום להתפרעויות, לעיכובים, לדחיפות, לאלימות בשוטרים. ולכן המדינה השקיעה את כל הכסף הזה, לשפר.

סך הכל, המעבר הוא תחנת בידוק של אנשים שעוברים משטח פלשתיני לשטח מדינת ישראל.

והרצח שבוע שעבר בצומת תפוח הוא תזכורת כואבת, למה זה כ"כ חשוב.

והם רגילים לזה, זו השיגרה שלהם.

הגענו, לבושים חולצות כחולות, עם הכיתוב "זכויות אדם כחול לבן" שזועקות ציונות. ציפיתי לתגובות שנאה, וקיבלנו ההפך, הפלשתינים ספק אדישים- ספק מחוייכים לעברנו, מכירים כבר את חברי הארגון, מציעים קפה ומוקירים את הפעילות של הארגון.

הארגון שם לו למטרה להראות נוכחות ציונית במחסומים ברחבי יו"ש על מנת לוודא שחיילי צה"ל מצדיקים את שמם כחיילים ההומניטריים ביותר בעולם, תוך הכרה במציאות המחסומים ובחשיבותם לביטחון מדינת ישראל. ובפועל? אנחנו עושים הרבה.

הפלסטינים כבר יודעים לפנות אלינו כשצריכים עזרה, וכך עזרנו לאדם שרצה לבקר את אימו החולה בהדסה עין כרם ולא נשא עמו אישור, וכך סייענו לאדם עם פרוטזה ברגל והסברנו לו את ההליך להשגת אישור מעבר מהיר, מתן- ראש האירגון, אף החליף איתו מספרים לוודא שהוא הסתדר.

ואם אחרי כל זה עוד היה בי קצת סקפטיות, כשבאנו ללכת, פלשתיני אחד ניגש ואמר: "מאז שהגעתם המצב כל- כך השתפר! מעולם זה לא היה ככה טוב" , והבנתי שיש מתוך זה מה לזקוף לארגון. והתמלאתי גאווה.

ועכשיו אתם אומרים לעצמכם- יופי, האירגון הזה עוזר לפלשתינים, בא להגן על זכויות האדם שלהם, אבל למה להצטרף אליו כשיש כ"כ הרבה צורך בעזרה כזאת בתוך העם שלך?

אז התשובה שלי היא, שהפעילות שלנו תורמת לעם שלנו המון. ובעיקר להסברה הישראלית בעולם. כל בוקר מגיעים 'משגיחים' מכל העולם, ופוקדים את המחסומים. הם שומעים על 'הכיבוש הנורא' במדינות שלהם, ובאים לסקר בשטח ולדווח מלאי התלהמות וכעס. עד עכשיו, הם היו פוגשים במחסומים רק ארגוני שמאל למיניהם, ובתוכם את ארגון 'נשות ווטש' שפוקדות את המחסומים יום יום. אלה ארגונים שמדברים סרה על ישראל, ומספקים ל'תיירים' בדיוק מה שהם מחפשים לשמוע.

הבוקר יצא לי לדבר עם אישה מאירלנד, ששמחה לספר לי על הארגון שלהם מעבר לים, שחותר לסנקציות נגד ישראל בגלל הכיבוש. שאלתי אותה אם היא יודעת למה יש את המחסום? ואם היא שמעה על הרצח בצומת תפוח בשבוע שעבר? פה היא איבדה את המילים.

הגיע הזמן שהם ישמעו גם את הצד האמיתי. זו החובה שלנו.

"זכויות אדם כחול לבן", מהפכה ציונית אמיתית. תזכרו את השם.