לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של מאיוש


:)

כינוי: 

בת: 23

ICQ: 335737077 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728




הוסף מסר

2/2009

פרק 4!


14:45 בחדר

 

אחרי רבע שעה, סוף סוף... הם יצאו, על מה הם דיברו?

"תחשבי!" עומר אמר לפני שסגר את הדלת,

"אני אחשוב!" שרון אמרה מחייכת,

"אוקיי, זה היה יותר מידי זמן כדי להיות 'סתם משהו...' אז עכשיו את חייבת להגיד לי ואין לך שום תירוץ!" אמרתי,

"לא התכוונתי להגיד סתם משהו! זה לא היה סתם משהו בכלל!" היא צעקה מאושרת,

"נו! תגידי..." אמרתי וממש לא אהבתי את זה, אני לא רוצה שהם יהיו ביחד! אני לא אוהבת אותו, לא מתקרב לזה בכלל! אבל אני יודעת מה יקרה, 'אני יוצאת עם עומר היום, סורי...' ו'אני כבר הולכת עם עומר לבריכה...' ואולי אפילו 'אני לא יכולה להופיע איתך כי אני יוצאת עם עומר' ! אני מכירה אותה מספיק טוב... אני יודעת שאם הם יהיו ביחד היא תידבק אליו כל היום, ורק אם הוא אוהב אותה באמת, תהיה לו מספיק סבלנות בשבילה... אני לא מנסה להיות רעה ואני באמת אוהבת אותה ומפרגנת, אבל אז, לא יהיה לה זמן בשבילי! ואנחנו באנו למלון הזה כדי להיות ביחד...

"הוא הציע לי לצאת! שוב!" אוי יופי... איזה מזל יש לי...

"יאי..." אמרתי בבאסה,

"למה 'יאי...' ?" היא אמרה בקול של 'אוף, הורסת...'

"לא סתם, פשוט שאת לא תהיי איתו כל הזמן נכון? וגם, את לא זוכרת איך הוא ניסה לזרוק את שתינו!?" אמרתי

"אני יודעת! אבל אולי הוא לא באמת כזה, וברור שאני לא יהיה איתו תמיד! וחוץ מזה... עוד לא אמרתי כן..."

"אז את תאמרי לו לא?.." שאלתי בסקרנות

"נראה לך?! הוא פשוט מושלם..." היא אמרה

יופי, ממש מצוין!! היא אמרה שהיא לא תהייה איתו, אבל אני כל-כך לא מאמינה לה..! והילד הזה בכלל לא נראה לי... הוא רע ומגעיל ואני לא מבינה איך היא סלחה לו ככה, ועוד אחרי מה שהיא אמרה לו! מוזר...

 

יום רביעי, 14:30 -שרון ועומר- בבריכה

 

"ואו, היה ממש כיף בהופעה הזאת! איזה חמוד אתה... תודה שלקחת אותי..." שרון אמרה לעומר וחיבקה אותו

"אני יקח אותך עוד מאה פעמים בשביל אחד כזה!" ('אחד כזה' זה כאילו חיבוק... חיחי)

"אוו... חמוד" היא אמרה ושוב חיבקה אותו, הם עברו ליד חנות גיטרות ועומר עצר והסתכל על הגיטרה הלבנה שהייתה בחלון,

"מה קרה?" שרון שאלה כשהיא ראתה שהוא עצר,

"הגיטרה הזאת מדהימה..." הוא אמר, לאחרי כמה שניות נראה כאילו עלה לו רעיון והוא המשיך "בואי ניכנס רגע!"

"טוב..." שרון אמרה ונכנסה אחריו, הוא הוריד את הגיטרה מהמדף והתחיל לנגן, ואז גם לשיר:

hooo, they come and go, but they don´t know

thet you are my, beautiful

i try to come closer with you

but they all say we won´t make it through

but i´ll be there forever

you will see thet it´s better

all our hopes and our dreams will come true

i will not disapoint you

i will be right there for you

till the end´

the end of time

please be mine

hooo, i´m in and out of love with you

trying to find if it´s really true

na na na na, how can i prove my love

if they all think i´m not good enough

but i´ll be there forever

you will see thet it´s better

all our hopes and our dreams will come true

i will not disapoint you

i will be right there for you

till the end

the end of time

please be mine

hooooo yhee

i can´t stop the rain from falling

can´t stop my heart from calling you

it´s calling you

i can´t stop the rain from falling

can´t stop my heart from calling you

it´s calling you

i can´t stop the rain from falling

can´t stop my heart from calling you

it´s calling you

but i´ll be there forever

you will see thet it´s better

all our hopes and our dreams will come true

i will not disapoint you

i will be right there for you

till the end the end of time

please be mine

(זה השיר PLEASE BE MINE של האחים ג'ונאס!)

 

"רוצה להיות חברה שלי?" הוא אמר כשסיים לשיר, שרון כבר בכתה וכמעט לא יכלה להגיד כלום חוץ מדבר אחד

"כן" היא אמרה בקול שמח, ועומר קם ועמד מולה ונישק אותה.

 

16:50 בחדר

 

ימשיך מחררר (סורי אני חייבת ללכת :) )

נכתב על ידי , 23/2/2009 17:47  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק שלישי D:


יום ראשון, 11:00 בחדר

 

"אני לא מאמינה שאנחנו עוזבות מחר! ולא התקשרו מהתחרות כשרונות... אנחנו אפילו לא יודעות מתי ההופעה!" אמרתי עצובה,

"כנראה שהיו יותר טובים מאיתנו... כבר עברו כמה ימים!" שרון אמרה, באותו רגע צלצל הטלפון שלי,

"הלו?" עניתי "מה? למה?" המשכתי ושרון הסתכלה עליי "באמת?!" אמרתי בשמחה,

"מי זה?!" היא שאלה בסקרנות,

"טוב... טוב, אני יגיד לה גם, ביי!" ניתקתי "זה ההורים שלנו! יש סערה ואין מטוסים לעוד ח-ו-ד-ש שלם!" עניתי לה,

"מה?! אז מה נעשה??" היא שאלה

"אנחנו צריכות להשאר פה! הם לא מסכימים לנו להיות לבד בבית חודש..." המשכתי "וזה טוב... לא?"

"את צוחקת..?" היא אמרה "זה מעולה!!!!!!"

"יואו! הלחצת אותי! הרגע אמרנו שהלוואי שיכולנו להשאר עוד!" אמרתי לה

"הלוואי שנישאר עוד ויצלצל עכשיו בדלת איש ממש ממש נחמד שהרגיש צורך לתת לנו כמה מיליוני דולרים!!!" היא אמרה להסתכלה למעלה, פתאום שמענו מישהו דופק בדלת,

"אין-מצב!" אמרתי והלכתי לפתוח,

"ליאור ושרון?" אמרה אישה שבהתחלה לא כל כך זיהיתי,

"לימור??" שאלתי "מה את עושה פה?"

"אנחנו רוצות שתבואו בבקשה לעוד אודישן... אנחנו לא בטוחים לגביכן, אתן יכולות?"

"שרון..?" שאלתי

"בטח!" היא ענתה,

"אוקיי" אמרתי לה והלכנו שלושתינו לאולם.

 

11:50, באולם

 

"אהלן!" שרון אמרה בביטחון לשופטים,

"שלום, אנחנו רוצים שתבצעו בבקשה שוב את הקטע" אמר אחד השופטים שאני חושבת שהוא היה אהרון...

"בסדר..." אמרתי,

 

how does she know thet you love her?

how do you show her you love her?

how does she know thet you really, really, truly love her?

it's not enough to take the one you love for granted

you must remind her or she'll be inclined to say

how do i know, he loves me?

how do i know, he is mine?

does he leave a little note to tell you, you are on his mind?

send you yellow flowers when the sky is gray?

he'll find a new way to show you,

a little bit everyday

thet's how you know,

thet's how you know he is you'r love

everybody wants to live happily ever after

everybody wants to know thet true love is true

how do you know he loves you?

how do you know he's yours?

does he take you out dancing jest so he can hold you close?

dedicate a song with words meant jest for you?

he'll find his own way to tell you with the little things he'll do

thets how you know

thwts hoe you know he is your love,

he is your love.

how does she know thet you love her?

how do you show her you love her?

how does she know they you really, really, truly love her?

thets how you know he's true

because he'll wear your favorite color jest so he can match your eyes

rent a private picnic by the fire glow, ho

 his heart will be tours forever

something everyday will show

thets how you know

thets how you know

thets how you know

thets how you know

he is your love!

 

סיימתי לשיר ושרון לרקוד, ראיתי על הפרצופים שלימור ודור אהבו את זה אבל אהרון ושולה נראו מאוכזבים,

"אני אהבתי את השיר ואת הקול שלך, ליאור, אבל יש לי בעיה גדולה מאוד עם הריקוד, אני חושב ששרון באמת רוקדת מצוין, אבל הכראוגרפיה נוראית!" אמר אהרון,

"אבל... זה לא הכראוגרפיה שתכננו לעשות אם נתקבל!" אמרתי,

"לא?" שולה שאלה,

"אז מה הכראוגרפיה של המופע?" לימור שאלה ושרון הראתה חלק מהריקוד החדש,

"את זה אהבתי!" שולה אמרה וכולם נראו מרוצים,

"אתן עושות גם שיר חדש?" דור שאל,

"כן, אבל אמרתם שאם מתקבלים צריך לעשות שני שירים, אז בחרנו שניים, הריקוד מתחיל באמצע השיר הראשון ומסתיים בסוף השיר השני עם הפסקה קטנה באמצע... זה בערך כמו ריקוד וחצי..." אמרתי והרגשתי יותר בטוחה לידם,

"איזה שירים??" לימור שאלה,

" הראשון UNTIL YOUR MINE (של דמי לובאטו) והשני WHEN YOU LOOK ME IN THE EYES (של האחים ג'ונאס)" עניתי,

"בסדר, אתן יכולות ללכת" שולה אמרה

"אז רגע... התקבלנו?" שרון שאלה,

"כן..." שולה ענתה,

יש!!!!" צעקנו ואחרי שנרגענו הלכנו לחדר.

 

12:10 בחדר

 

"את מאמינה שהתקבלנו!?" צעקתי,

"ברור! בזכותך! כי את שרה מדהים!" שרון צעקה,

"אני? ממש לא... זה היה בזכותך!"

"איך ידעתי שתגידי את זה?.." היא אמרה

"מה??"

"זה פשוט ברור שתגידי את זה כי את שרה מהמם! את ראית שהם כמעט לא לקחו אותנו בגלל הריקוד..."

"אוי נו... פשוט הכריאוגרפיה לא התאימה לשיר, זה הכל!" עודדתי אותה, ידעתי שהיא רוקדת ממש טוב!

"טוב, מה זה משנה? אנחנו בפנים, עכשיו צריך לדאוג לריקוד השני ולשירים, את בטוחה שאת רוצה לעשות שני שירים??" היא שאלה

"אמרת שזה יהיה יותר מועיל!" עניתי לה

"צודקת... בואי נתאמן" היא אמרה והלכנו להכין כריאוגרפיה חדשה ולהתאמן על השירים.

בהתחלה חשבנו איך עדיף לשיר, קול גבוה או נמוך, בסוף החלטנו על גבוה... חשבנו אם גם לי כדאי להצתרף לחלק מהריקוד אבל זה יקשה על השירה ועדיף ששרון תרקוד, אני מעדיפה לשיר, אז החלטנו! אבל מה שלא נעשה... אנחנו חייבות לנצח!

זה אולי נשמע רע שאני רוצה כל כך לנצח אבל אני מרגישה שאם אני לא לוקחת מקום ראשון או שני (עדיף ראשון!) הביטחון שלי יעלם לגמרי, אני ירגיש שאני לא טובה מספיק, שהרסתי לשרון את הסיכויים לזכות... ועוד תחושה קטנה ומוזרה שלנצח בתחרות זה משהו שיעזור לי בחיים, אני לא יודעת איך תחרות שירה של בית מלון תעזור לי בהמשך החיים אבל זאת תחושה כזאת... מה אני יכולה לעשות??

 

 יום שלישי, 12:34 בחדר

 

"מה? מה השעה..?" שרון שאלה מפהקת,

"שתים עשרה שלושים וחמש!" צעקתי עליה,

"מה?! יש לנו פגישה עם הכריאוגרף באחת!" היא קמה וצעקה

"אני יודעת... אני מנסה להעיר אותך כבר חצי שעה מפגרת!"

"אני הולכת להתלבש!" היא אמרה ומיהרה לאמבטיה,

"או! טוב שנזכרת! אני לבושה כבר משתים עשרה וחמישה!" צעקתי לה, שמעתי דפיקה בדלת.

"אני נכנס" אמר לי איש נמוך וקריח שנראה בערך בן 30 ומשהו...

"כן... אני רואה, הפגישה לא הייתה אמורה להיות באחת?" שאלתי בנימוס

"ומה השעה?" הוא שאל

"שתים עשרה וארבעים..."

"אוי, אחת- עשרים לאחת, מה ההבדל?" הוא ענה והוריד את הז'קט,

"הבדל של עשרים דקות בערך!" אמרתי עצבנית, איזה בן אדם אומר לנו להיות מוכנות באחת בדיוק ומקדים בכמעט חצי שעה??

"מתוקה... אני יודע שהעצבים לא משהו, אני מדליק אותך... זה בסדר, תרגעי" הוא אמר

'אוי-וי' ! מדליק אותי!? איכככ, מה הכיעור בקטנטן הזה שעומד מולי חושב שהוא??? בראד פיט?!

"לא... ממש -לא-, 'מתוק' " צחקתי עליו,

"טוב, לא הייתה עוד אחת?" הוא שאל,

"עוד אחת...?" לא הבנתי,

"עוד ילדונת" הוא אמר

"אה... כן, היא חשבה שאתה מגיע יותר מאוחר, היא מתלבשת"

"תגידי, מאמי, זה בסדר החולצה הזאת? איכס... מה זה?" היא שאלה והצביע על הכריאוגרף ואני התאפקתי שלא לצחוק

"זה הכריאוגרף שלנו!" אמרתי לה מחייכת

"אה! אופס... הי, אני שרון" היא אמרה מבוישת

"כן, ואני ליאור" נזכרתי לא הצגתי את עצמי בכלל!

"אני שלטיאל, בואו נתחיל בריקוד" הוא אמר,

'שלטיאל?!?! מה זה השם המוזר הזה?' חשבתי

"אה... טוב" אמרתי מצחקקת.

 

14:30 בחדר

 

"סוף סוף! חשבתי שהוא כבר לא ילך!!! שלטיאל?! אוי וי..." אמרתי לשרון

"כן! טוב, אבל תודי שהוא יודע לרקוד..." היא ענתה

"צודקת, לפחות הוא עזר עם הריקוד, וכבר סיימנו אותו, את רק צריכה לעשות חזרות, את זוכרת הכל?" שאלתי,

"ברור! ואת רואה? אפילו ה... דבר הזה! אוהב את השירה שלך... גם בן אדם חרש יאהב את השירה שלך... זה טבעי אצלך, את פשוט יודעת לשיר, תקבלי את זה כמו שזה" היא ניסתה לשכנע אותי

"אוקי, אני שרה יפה! אמרתי את זה... מרוצה?" שאלתי

"כן!" היא אמרה ופתאום שמענו דפיקה בדלת,

"אוף, מה הוא רוצה השלתיאל הזה?!" אמרתי והלכתי לפתוח, ראיתי את עומר עומד מולי

"ליאור, אני יכול לדבר עם שרון?" הוא אמר,

"אממ... לא!" אמרתי לו

"בבקשה!" הוא התחנן

"מה אתה רוצה?" שאלתי

"מי זה??" שרון שאלה אותי,

"כמו מי זה נראה?" אמרתי לה וזזתי מהדלת

"שרון!" הוא צעק ורץ אליה

"מה אתה עושה פה?!" היא צעקה עליו ודחפה אותו ממנה

"אני יכולה לדבר איתך? במרפסת..." הוא אמר לה

"למה?" היא שאלה בהיסוס

"אפשר??" הוא ביקש שוב

"בסדר..." היא ענתה והם סגרו את המרפסת כדי שאני אוכל לראות אותם.

נכתב על ידי , 5/2/2009 13:35  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





272
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למאיה7416424 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מאיה7416424 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ