לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

zovich plase


סיפורים קצרים, עוד כמה דברים, וכל מה שאמור להיות בבלוג.. (תכלס אין לי מושג)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2011    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2011

סופית - אני חולה נפש


זהו.. כנראה שזה קרה סופית.

 

אחרי תהליך ארוך של אובדן הדעת, זה קרה. נהייתי חולה נפש. אין לי מושג איך להגדיר את זה. המצב רוח שלי הרבה יותר טוב מפעם. אני כבר לא מרחם על עצמי. אבל אני מרגיש כמה דברים.

קודם כל, אני מרגיש כאילו נגמרו לי נושאי השיחה. כאילו.. פשוט אין לי על מה לדבר עם אף אחד. אני עובד.. להפתעתי טוב. המליצו עלי עכשיו ל"עובד המצטיין" זה גרם לי להרגיש ממש טוב עם עצמי. אבל אני חולה בראש. וכולם כבר יודעים את זה. לא חשבתי שזה יקרה.. הראייה על העולם בתור חולה נפש היא שונה לחלוטין. פתאום דברים שלא חשבתי עליהם עד היום תופשים משמעות עמוקה יותר. פתאום אני יכול לראות חולה נפש אחר ולהבין אותו.

אולי אני יצא מזה, אני מקווה שאני יצא מזה. אני יודע שאני מנסה בכל הכח, נמאס לי להיות מה שאני. וואי.. העולם הזה מתסכל! יש לי רגעים שאני מרגיש ממש ממש טוב עם עצמי..

אני מתגייס עוד חודש ויש איזה עובד שאמר לי "שאם אני ימשיך ככה אני יתקדם מהר מאד בדרגות הפיקודיות" עכשיו.. בתור חולה נפש אין לי מושג איך לנתח את זה.. כאילו.. מה?? למה?.. והוא אמר את זה ברצינות שלא תבינו לא נכון. גם המנהלת שלי מסתכלת עלי ואומרת כזה "אתה תהיה חייל טוב" ראבק... אתם לא רואים שאני חתיכת דפוק? אני לא מבין מה אנשים רואים בי..

וזה עוד יותר מתסכל. בתור אחד עם הערכה עצמית נמוכה. אני לא יודע אם אני טוב או רע, בסדר או לא. למרות שההערכה העצמית שלי עלתה קצת בזמן האחרון.. ואת האמת יש לי משהוא יפה לספר...

 

אתמול דיברתי עם מישהיא שמסתבר שהיא ממש חכמה.

סיפרתי לה על כל מה שעובר לי בראש ושאני משתגע. היא נתנה לי דוגמא ממש יפה, היא שאלה אותי אם אני יודע מה זה "דיכאון שלאחר לידה"? אמרתי לה שלא.. אני לא יודע. ואז היא התחילה להסביר

 

אישה.. חיה בזהות מסוימת, בהתחלה היא "חברה של" אחר כך "אשתו של" ואז היא הופכת ל"אמא".

עכשיו ההבדלים בין "אשתו של" לבין "אמא" הם כאלה שהאשה עוד לא מקבלת  את זה שהיא כבר לא יפה כמו פעם עם הבטן השטוחה. וגם לא מקבלת את זה שהיא אמא. היא "מתנכרת" למצב הזה. ואז היא בעצם בחוסר זהות. כי היא כבר לא "אשתו של" והיא עוד לא מקבלת את זה שהיא "אמא". והחוסר זהות הזה מביא לדיכאון.

 

היא אמרה לי שהמצב שלי מזכיר לה דיכאון שלאחר לידה. כי אני למעשה כרגע חסר זהות.. אני כבר לא "תלמיד בית ספר" ואני עוד לא "חייל" אני בעצם נמצא במין תקופת מעבר חסרת משמעות שאין לי ברירה אלא לעבור אותה. והתקופה הזאת נמשכת יותר מדי זמן ובגלל זה אני מאבד את עצמי.

 

אני מקווה שהכל יהיה בסדר בסוף. נעביר את החודש הזה.. זה לא עוד הרבה זמן.

נכתב על ידי , 23/6/2011 19:13  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בן: 23

ICQ: 434010240 

תמונה




467
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , מדע בדיוני ופנטזיה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לevya אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על evya ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ