לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הסופרת אפרת אברמסון-משה

אפרת אברמסון-משה, סופרת, עיתונאית, עורכת ומו"ל.כיום מתפרנסת מפיתוח עסקי ויחסי ציבור.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2011

אני טקסט פוליטי Yeahhhh


פעם, כשלמשוררים ולסופרים במדינה היה עוד מעמד מכובד, הם הצליחו למלא את תפקידם נאמנה: אלכסנדר פן כתב על "הורה היאחזות", רחל כתבה "הו כנרת שלי" ונעמי שמר כתבה "על הדבש ועל העוקץ" (אל נע תעקור נטוע). לכותבים היה מה לומר ולקהל שלהם הייתה נאמנות וסבלנות להקשיב. כיום אני מוצאת את עצמי כותבת יותר ויותר טקסטים מקוצרים עם מינימום מילים ומסרים הרבה פחות מעמיקים מכפי יכולתי האמתית. התרבות במדינת ישראל עברה זילות מזעזע ואני לא מרמזת רק בכיוון הזמר הים-תיכוני. לו הקשבתם למילות השירים של הז'אנר ה"מזרחי" לפני שלושים וארבעים שנים, יכולתם לזהות עברית תקנית ופה ושם חריגות בסלנג. היום השפה היום-יומית הפכה למושרת, ואילו השפה הצחה - ל"חופרת". 

ומה הפלא? אם סטודנטים באוניברסיטה (גם בתארים שני ושלישי) מצליחים לאבד את הבושה עד כדי פרסום מכרז לכתיבת עבודה סמינריונית, למשל, הרי שהעולם הרוחני עבר מהפך ומעתה הוא כולל מילים כ"צ'אקרה", "אנרגיות" ו"העצמה". השאלה המרכזית, שעולה מן הדברים הללו היא: אם אכן יש מקום לציונות ולמילה 'גסה' בשם: "מוסר". 

סביר להניח שכתמיד משקפת תרבות הספרות והשירה בארץ את המצב הקיים בארץ, אך הפעם היא איננה ממלאת את תפקידה וכלל לא מותחת ביקורת על אודות המצב הקיים - מלבד ראיונות מיוחצ"נים בתקשורת לתועלתם האישית של "מר XY" או "גברת  XX" או בהשתתפות מי מהם בתוכניות ריאליטי; אולי כדי לזכות ולהתפרנס בכבוד במקצועם ככותבים. הבושה טמונה בנו, כחברה. אין אנו עוד "עם הספר"; מעתה אמור: "עם הכותבים הבלתי נלאים, שאינם יודעים לקרוא, אלא לרפרף וכותבים בעיקר על עצמם". אני מניחה שבשנות התקומה של מדינת ישראל לא היה פנאי לכתיבת שירה או לפרסום מאמרים, אך זו הייתה דרך התקשורת העיקרית. לא, אינני פוריטנית. אני נהנית היטב מהקידמה ויודעת להוקירה - ועם זאת, נעשינו שטחיים וחסרי סבלנות. אנחנו רצים קדימה בלי לחשוב פעמיים, שואפים להיות הראשונים בלי להתחשב בזולת ונוטים ליפול לבורות (בחולם) של שעמום ולבורות (בשורוק) בכלל. 

אני נוטה לסיים, כי בפסקה הבאה כבר לא תהיו אתי. מן הסתם תרוצו הלאה, אל הטקסט הבא - קצר ככל האפשר, אם יותר (שורוק ב-ו'). אם אי-פעם תקראו את אחד מספריי, אקווה מאוד שתגשו לספרייה הציבורית ולא תפרנסו את רשתות הספרים על חשבוני. את ה"שקל וחצי-שניים", שאני עשויה להרוויח על כל עותק פוטנציאלי אני תורמת למאבק לשחרור גלעד שליט. יכול מאוד להיות שבסוף השנה יצטברו אפילו חמישים שקלים שלמים!

אני טקסט פוליטי ותמיד הייתי - אולי מהיחידים שלא כותבים רק את סיפור חייהם ומביטים דרך משקפי המראה שלהם. אני טקסט פוליטי Yeahhh!

 

נכתב על ידי , 28/2/2011 08:59  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להסופרת אפרת אברמסון-משה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הסופרת אפרת אברמסון-משה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ