לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


you may say that im a dreamer,but im not the only one

כינוי:  more than myself

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2015    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2015

סגידה לאייפון2


אני תוהה לעצמי אם מעתה חיי הולכים להתחלק בצורה הבאה-החיים שלפני התאונה והחיים שאחרי ? 

 

שבוע ויום לתאונה.

הימים הראושנים היו לא פשוטים,הם אופיינו בעיקרם בכאבי גב וצוואר בלתי פוסקים ושקיעה בדיכאון עמוק .

הכרחתי את עצמי לקום מן המיטה,לצאת,לראות עולם,חברים ונרגילה אבל כשזה נעשה הייתי מנותקת .הייתי בעולם אחר,התפלפתי בשפת הצפונים.

לאחר יומיים-שלושה התחלתי להרגיש יותר טוב גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית וחזרתי לשגרה.

בסיס , מדים , חיילות וזריקת זין מצד המפקדים הבכירים .בנוהל.

יום חמישי הגיע ואחותי שמלאו לה 26 אביבים וסיימה את תואר המנהל הנחשק שאלה אותי אם ארצה לחלוק עימה בירה טובה בפאב נחמד

כמובן שהסכמתי

מה הקאצ'? הייתי ללא פלאפון.

יציאה ללא פלאפון.

הייתם מאמינים? 

איך מתמודדים כשהפרטנר ליציאה משוחח עם אחר ומותיר אותי "לבד"?על מה אסתכל אם לא על המסך ? שחלילה לא אצטייר כאדם בודד, שחלילה לא ארגיש טיפשה,שחלילה אתנתק מהעולם הוירטואלי ואפספס פוסט רב ערך או תמונה שמעידה שיש לבחורה הזו אחלה גוף שבעולם? 

קטע כזה ,אבל... נהנתי ברמה אחרת.

אתם יודעים מה עשיתי במקום לתקוע את הפרצוף שלי בתוך המסך? התמודדתי . 

הרמתי את המבט , הסתכלתי עליכם קצת...הייתם נראים לי פתטים עם הרצון העז לשתף , עם האושר הרגעי שתוך שניה נעלם כלא היה בעולם האובר זמין הזה.

אני עצמתי עיניים ,שמעתי את המוזיקה, נהנתי מהצלילים,מהבריזה , מהבחור החמוד שלא איחר להגיע כי בטעות!בטעות!!!יצרתי איתו קשר עין.

קטע כזה,נזכרתי שיש חיים

נזכרתי שהם פאקינג מדהימים

נזכרתי בשיח הפשוט והממכר

ונהנתי.

 

 

כשקיבלתי את הפלאפון נשלחה אלי הודעה לוואטצאפ מאת שוח:"סוף סוף יסמין לא מנותקת מהעולם החיצון"

גיחוח קל בלב

לא לא לא...

אתם המנותקים.

 

מסקנת השבוע-לדרום אמריקה אטוס עם מוטורולה לצורך שיחות בלבד.

 

 

 

נכתב על ידי more than myself , 19/7/2015 19:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



להסתכל למוות בעיניים


12.7

אתמול,

זה היה יום שבת שטוף שמש

קמנו אני ודולב לאחר בילוי של שיישי עם ספק הנאגובר ספק מחסור בשעות שינה

רצינו ללכת לטייל וכך היה

לאחר סבב טלפונים אופק וחברו באו לאסוף אותנו ונסענו לכיון עין מודע

בילנו בנעימים ואז החלו השיחות ללכת ולהתעמק בנושאים מסויימים

שמאל ? ימין ?חילוני?דתי ?

"את מאמינה באלוהים , יסמין? "

"לא..."

זוהי הפעם הראשונה שעניתי תשובה כה חד משמעית לשאלה הזו והרגשתי קצת...פחד.

תוך שניות הרוח הגיחה משום מקום והעיפה את הגחל של הנרגילה לכיווני וכיוונו

החולצה שלי נשרפה ואילו עליו עפו קצת גיצים

"את רואה! זה בגלל שאמרת שאת לא מאמינה באלוהים ! "

ציחקוקים נשמעו ברקע

בדרך חזרה החלטנו לנסוע דרך דרך עפר המוכרת לאופק הנהג

עם הגי'יפ העצום שלו לא היה ניתן כמעט להרגיש דבר והקפיצות הללו רק העלו גיחוחים

לפתע סטינו ימינה ואופק איבד כל שליטה על הרכב

ימינה,שמאלה,ימינה שוב

הרכב נוטה לצד אחד ומיד לאחר מכן לשני ולא מתייצב ברקעקע

תוך שניות אנו מדרדרים מטה לכיון התעלת ביוב שהייתה בצד הדרך

סיבוב של 360 מעלות והראש עוד רגע נוגח בתקרה

החלון מימני מתנפץ

השמשה מתנפצת

זכוכיות עפות באוויר ואני...אני לא שומעת דבר

אני זוכרת את החמש שניות האלה לפרטי פרטים

אני זוכרת את המחשבות שרצו לי בראש

"בבקשה שזה יעצר...בבקשה שהרכב יתייצב כבר, הבנו שלא משתעשעים בכביש! "

אבל הרכב לא נעצר

ועוד סיבוב של 360 מעלות

עד שפגענו בתעלת ביוב

שפע של מים נזקים לי לפנים וכל מה שאני חושבת עליו זה כמה שזה לא טוב

"מאיפה המים האלה הגיעו?! לא! זה לא טוב מים אני לא מצליחה לנשום"

אבל זה כבר מאוחר מדי , כל הגוף שלי בתוך במים ,  הפנים שלי מכוסות

ומפה, קצת קשה לי להסביר

אך הצלחתי לצאת

כנראה שהעומק לא היה עומק רציני והוצאתי את הראש מעל המים

האוטו נעצר בצורה של 90 מעלות

עומד על הצד כשהצד של אופק ודולב נמצא בתחתית

ידי גיששה אל עבר החוגרת בטיחות

שיחררתי את עצמי מהכיסא ומהיררתי לצאת דרך החלון

אופק יצא מיד אחריי

מאוחרינו אליה כבר בחוץ ודולב מתקשה לזוז עקב רעידות בגוף

דבר ראשון שאני מצליחה להוציא מהפה זה האם כולם בסדר

אופק עונה שהוא בסדר,אליה גם , דולב בוכה

מיד לאחר מכן אני שמה לב למה שקרה סביבי

ואני קולטת שעברנו תאונה, ותאונה לא קלה בכלל בהתחשב לזה שהג'יפ הלך לגמרי

"איך זה קרה לנו? אני לא מאמינה שזה קרה לנו" וחוזרת על זה שבע פעמים.

לאט לאט כולנו יצאנו מן הרכב ואיזה מלאך דרך ראה אותנו

ישר נחלץ לעזרתנו , הזמין לנו אנבולנס ועזר לנו לצאת מן הרכב ולעלות מעלה

 

אף אחד לא יכול להסביר את זה שיצאנו ללא פגע

שום חישוב פיזקלי לא יתרץ את העובדה שכולנו בחיים

 

כל המחשבות שלי באותם רגעים היו שאני עדיין לא מוכנה למות

ואני לא מוותרת לעצמי ואני נשארת בחיים וכך כל מי שאיתי באוטו

מכירים את ההרגשה הזו שאתם פשוט מבינים שאין לכם כל שליטה על משהו ומרימים ידיים?

זה מה שהיה מצופה ממישהו שחווה את התאונה הזו

אבל לא אצלנו

החזקנו חזק ושרדנו

 

קרה לנו נס.ניצלנו.

והכל קרה בצורה כל כך מתואמת

המקום ,הרכב,המים שביעבד אני מבינה שמידה ולא היו שם מי ביוב אלא בטון או משהו בסגנון כולנו היינו מתים היום

הזכוכיות בקושי פגעו בנו

והפלאונים טבעו במים לחצי שעה

אך כשחולצו חלקם עבדו

איך ניתן להסביר מזל שכזה?

 

לא נעים להסתכל למוות בעיניים.

נכתב על ידי more than myself , 12/7/2015 14:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





7,009
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmore than myself אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על more than myself ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ