לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


The best days are sometimes the first, sometimes the middle and even sometimes the last

Avatarכינוי:  Pussy Willow

מין: נקבה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2018    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

3/2018


יש לי הכל ואין לי כלום.

במשך שנים האשמתי את העולם

על כמה מעט כישרון יש לי

אני לא יודעת לעשות דבר בעל ערך

אני יכולה לכתוב קצת אבל גם את זה אני שונאת.

חשבתי שברחתי מהכישרון היחסי היחיד שלי

אבל בעצם בצדק הפנתי לו גב:

מילים הן אריזות ריקות ומאכזבות. אין בהן קדושה. רק חול וחול

וכל הזמן הזה עשיתי את דרכי בעדינות לעבר האנושות

רציתי להיות הכי טובה שיש ואז הכי גרועה שיש רק כדי להבין שאני באמצע, כמו כולם

כמו כולם

כמו כולן

ושם אני רוצה להיות.

אין לי כלום אבל יש לי הכל

קצת שפה, קצת עבודה, קצת דירה

מספיק סטריט קרד in order to get by

in any given street

נכתב על ידי Pussy Willow , 22/3/2018 14:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אין לי הרבה גילטי פלזרס. אין לי הרבה גילטי פלזרז כי אני לא מאמינה שפלזר יכול להיות ככ גילטי. אם אתה נהנה וכתוצאה מכך כולם סובלים, זה הרי כבר משהו אחר. אומנם יש דבר אחד שגורם לי את אותה ההנאה כבושה והוא השיר הזה של קוקי לבנה. אפילו השם הזה קוקי לבנה מחריד אותי ומענג אותי בו זמנית. הייתה תקופה, בה ישנתי בחדר ביוהנסבורג, והחברלייצים היו מנגנים את השיר הזה מחוץ לחלוני כל לילה; הולמים בגיטרה ולפעמים באיזה תוף אקראי ושרים בתורות. כל פעם מישהו אחר. ככ הרבה פעמים שמעתי וסבלתי ונהנתי מכל גירסא שכזו.

"כמה הייתי רוצה/ שתשלחי לי הודעה עכשיו/ יושב פה בבית ומחכה/ שומדבר לא קורה בכלל"

באיזשהו בוקר החלטתי להתעמת. ישבתי עם איזו אחת (היא הייתה מהצפון) ואמרתי לה שהשיר של הדוש הבכיין הזה משולל כל הגיון. אמרתי לה שהוא צריך להתבגר. היא נראתה כאילו לא חשבה על זה עד עכשיו. חשבתי שזה האובייסט

"למה זה צריך להיות כזה קשה/ פשוט תגידי כן או לא כוסעמק"

בהמשך יש כמה מוטיבים אלימים, ולצידם מוטיבים של הודאה בעולב. צולל לתוך שלולית של מודעות עצמית אבל עם ספייק בכל עין, עיוור מדמם וטיפש, מחפש מטבעות לשון במים הדלוחים והבוציים.

לכן מזל שיש את רועי פרייליך. כי רועי שם את זה איפה שזה צריך להיות: "אבל בכל זאת התקשרתי/ ואת לא ענית./ אני לא הצטערתי/ כי חברים שלי אומרים תמיד ש/ הכי טוב זה להיות כנה"

הנה, יש דרך להיות דוש מושפע חברתית עם מודעות עצמית מלאה במקומות הנכונים ולחנים טובים. תודה, רועי. אני אתקשר אלייך אם צריך

 

(לא יודעת לשים קישורים)

 

1.https://www.youtube.com/watch?v=-fNEMH892Sc

2.https://www.youtube.com/watch?v=_-FFKjePbjA

נכתב על ידי Pussy Willow , 11/3/2018 12:48  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום אחד גם את תימכרי את א-מא ש-לך


מובטלת בברלין. בחדר מחומם מידי.

סטפ אינטו מיי אופיס בייב:

אתמול נזכרתי קצת מה טוב ללמוד

קצת עברית, קצת גרמנית, קצת אנשים

גירוי מתמיד ואז כשהמוח עובד הוא ממלא את תפקידו:

כלי לפתירת בעיות ולא מצע חם ומחויידק של מחשבות טורדניות

 

מפיצה את קורות החיים שלי כמו מחלה. מפיצה את עצמי כמו משו מידבק

"קו-ס-טנזה!"

אני לא סומכת על כלום. רק על עצמי, וגם אז אני

סומכת על עצמי שאפקפק בעצמי.

אלוהים יודע יש לי כוח,

וכל מה שדרושה היא נק משען.

איזה כיף שאין יותר תל אביב. הייתי משתכרת וכותבת איזה מאה שירים על אנטי

רך, מתוק ומלוכלך

יש לי אותם פה, אם תרצו לראות.

וזהו, לבינתיים

נכתב על ידי Pussy Willow , 1/3/2018 13:49  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לPussy Willow אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Pussy Willow ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ