לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הנה להקה של שחפים לבנים בחלון, עפים הם רחוק וגבוה מבלי להביט אחורה.

כינוי:  Mrs.m.

בת: 22





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2014


אני מרגישה מקולקלת. 

לא ראויה לאהבה.

נראה כי לכולם כל כך קל להתאהב בכולם,

אבל אף פעם לא בי.

 

זה כאילו.. 

"אני לא מרגיש ש

יש בי מקום להרגיש."

וכשאני עונה ב "אוקי"

זה עובר ל

 

"את לא מבינה איך אני מאוהב בה.

זה מחרפן אותי כבר."

זה מחרפן אותי כבר.

נכתב על ידי Mrs.m. , 24/8/2014 18:46  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



היי


כמו תמיד כשאני באה לכתוב פוסט חדש, אני לא זוכרת איפה בכלל סיימתי פעמים קודמות ועל מה הספקנו ולא הספקנו לדבר.

בשבוע האחרון דניאל התנהג אלי בצורה ממש מחורבנת, ובמהלך אחד הריבים הוא הספיק אפילו להגיד לי שאני לא יותר מחברת פייסבוק.

כאילו.. רציני?... חבר פייסבוק זה אדם שבחיים לא פגשת, אז בטח ובטח שלא אדם שניהלת איתו מערכת יחסים. ממש נפגעתי ממנו ושלחתי לו ביום חמישי אחה"צ את הכתובת שלי ואמרתי לו שאני רוצה שישלח לי את כל הדברים שנשארו לי אצלו. אם הוא מתייחס אלי כאל אדם שהוא בחיים לא פגש, אז לא מגיעה לו אף מזכרת ממני. הוא אמר שהוא לא מוכן לשלוח אותם, אבל שאני מוזמנת לבוא לקחת אותם, ואמרתי לו שאני אבוא בלילה.

החלטתי שאני אקח את קווי לילה, כי תל אביב באזור 11 בלילה זה לא מקום שכל כך נחמד להסתובב בו, ולקו לילה יש תחנה מול הבית שלו. הלכתי לתחנת אוטובוס שממנה אני לוקחת את כל האוטובוסים, וחיכיתי בתחנה כשבספסל לידי יושב מישהו באיזור גיל ה40. ראינו את האוטובוס חולף לנו מול העיניים, וכשרדפנו אחריו הוא סירב לעצור פשוט. חשבתי שזו בטח טעות, ושאלתי את ההוא לידי אם הוא מחכה גם לקו הזה והוא יודע שהוא צריך לעצור פה.

הוא דיבר איתי באנגלית וסיפר לי שהוא חזר קצת שיכור מתל אביב והיה אמור לרדת בצומת שילת (ממש בכניסה למודיעין) ולקחת משם אוטובוס לירושלים אבל הוא נרדם ועכשיו אין לו מושג איך להגיע הביתה. לאלו מכם שלא יודעים, מאיזור השעה עשר מודיעין הופכת לעיר רפאים, והשעה הייתה 23:45. אז בכלל. 

אני בזמן הזה חיפשתי באינטרנט וראיתי שהיה כתוב שהקו לא עוצר בתחנה הזאת, אבל שיש לו תחנה בעירייה. הצעתי לו שאולי נחלוק מונית לעירייה ואז ניקח משם את האוטובוס, כי זה יצא לנו רק איזה 15 שקלים כל אחד. הוא זרם ואני חיפשתי מספר של מונית. ואז הגיע בחור צעיר שגם אותו שאלתי אם הוא מתכנן לעלות על קווי לילה ויודע אם הוא עוצר בתחנה, והוא סיפר לי שאין לו מושג, שהוא בכלל מרמת גן והוא עבד פה היום והוא לא ידע שאין אוטובוסים.

מה שכן היה לו, זה מספר של מונית. הזמנו שלושתינו מונית לעירייה, והאמריקאי העדיף פשוט להוסיף לנהג מונית כסף ולנסוע לצומת שילת לקחת משם קו,

כי יום למחרת היו לו שני אירועים לעשות (הוא שף שעובד בקייטירינג!). בינתיים, אני והבחור השני גילינו שבתחנה של העירייה לא כתוב את המספר של הקו, ככה שיש מצב שהוא לא עובר שם. הסתכלנו על התחנות באתר וחיפשנו אותן בכל האזור במשך חצי שעה כי השעה הייתה כבר 12:08 והיה אוטובוס שהיה אמור לצאת ב12. אחרי סיבוב ארוך שכלל הרבה הליכה, לא הצלחנו למצוא אף תחנה באזור שכתוב עליה את המספר שלו, והבחור אמר לי שהוא תיכנן

בתכלס לקחת מונית ספיישל הביתה, אז אם אני רוצה אני יכולה לבוא איתו. אמרתי שבכיף. הלכנו ברגל לצומת שילת כי הוא אמר שיהיה יותר קל לתפוס שם מונית ושהיא תעלה פחות כסף. הגענו לתחנה וגילינו שדווקא עליה כן כתוב את המספר קו. השעה הייתה 12:43 והקו הבא היה אמור להגיע לתחנה הנוכחית ב1:02. החלטנו לחכות עד השעה הזאת לפני שנעלה על מונית, והשעה בסוף הייתה כבר 1:10 כשאף אוטובוס לא הגיע. הזמנו מונית והגעתי לדניאל ברבע ל2 לפנות בוקר. כאילו.. אפילו סיבת הנסיעה שלי הייתה ממש מחורבנת, אז בטח ובטח עם כל הסיבוך של זה.. אבל בתכלס, הייתה חוויה והכרתי שני אנשים ממש נחמדים, ואפילו עזרתי לבחור הצעיר (הוא בן 20, קוראים לו מאיר, והוא אח שני מתוך 13) לחשוב על מקצוע שהוא ירצה לעסוק בו בעתיד. אז לפחות לא היה כ ז ה נורא.. אבל ידעתי שאני אצטרך להישאר לישון בתל אביב כי היה כבר ממש מאוחר ועוד הספקתי לעבוד שמונה שעות בבוקר לפני.

 

אני חושבת שזאת הייתה הפעם הראשונה שדניאל באמת הבין שנמאס לי. אני שונאת משחקים וחוסר וודאות, והוא אמר לי שהוא לא יודע מה לעשות. אני יודעת שהוא לא עושה את זה בכוונה בשביל לשחק איתי, אלא שהוא באמת לא יודע מה הוא מרגיש, אבל עדיין. בשיחה באמצע הלילה הוא אמר לי שאני חייבת להבין שהוא מגדיר אהבה שונה ממני, ומערכות יחסים בעינייו זה משהו רע ושונה לחלוטין. אמרתי לו שאני יודעת ושבדיוק בגלל זה זה מעצבן אותי, כי אני באמת רוצה להראות לו את הצדדים הטובים. הוא הסתכל עלי ואמר לי שבסדר. שהוא באמת הולך לנסות. שהוא מגדיר אותנו עכשיו כיוצאים, ושהוא באמת ישתדל, אבל שאני לא אסמוך עליו יותר מידי. אמרתי לו שזה בסדר כי בכל מקרה אני כבר לא מאמינה לשום דבר שהוא אומר, והוא אמר שאחלה כי עכשיו הוא יצטרך להוכיח לי. אז נשארתי לישון אצלו ויום שישי בבוקר הלכנו לבית קפה ואכלנו ארוחת בוקר והיה כיף, ונסעתי הביתה. 

אני משתדלת לתת לו ספייס, והוא משתדל לא להלחיץ את עצמו, ואולי יהיה בסדר.

 

עוד דבר שלא סיפרתי לכם, חזרתי לקשר עם האקס וחברים שלו. לא נראה לי שסיפרתי לכם את זה אז, אבל משיחה אתמול איתו הבנתי שהוא כבר בסדר עכשיו, אז אני יכולה לספר לכם שהוא בתהליכי יציאה מהארון ובגלל זה נפרדנו. אז עכשיו חזרתי להיות חלק מהחבורה וזה ממש נחמד. לפני כמה ימים חבר טוב שלו אמר שהוא חושב שאני הפספוס הכי גדול שלו, והרגשתי גאה בעצמי. אתמול יצאנו לתל אביב, ובסוף נסענו חזרה רק אני והאקס. הוא שאל אותי אם היה לי טוב איתו, ואמרתי לו שמצד אחד כן, כי היה לי ממש כיף איתו, והוא גרם לי להרגיש בטוחה, והיו לנו שיחות ממש כיפיות, ומצד שני בכל מה שקשור לביטחון עצמי הוא קצת הרס לי, כי הרגשתי שהוא לא נמשך אלי בשיט, ולמרות שאני יודעת שזה לא אשמתי, זה בכל זאת פוגע.

הוא הרגיש ממש חרא כשהוא הבין את זה, אבל אמרתי לו שאין לו מה כי זה לא משהו שהוא עשה בכוונה. הוא שאל אותי אם בא לי לבוא לישון אצלו בשביל הכיף, ואמרתי לו שאני אוותר על התענוג. חזרתי הביתה והספקתי לקבל גם סמס מהידיד שיצא עכשיו לרגילה ושאל אותי אם בא לי לבוא אליו לראות סרט, ואמרתי שלא כל כך, ואז הוא הספיק להגיד לי שהוא חושב על לשכב איתי, ואני ממש התעצבנתי עליו כי מה זה השטויות האלה. הוא התנצל ווויתר. אבל מה זה השטויות האלה?.. ולמה דניאל לא חופר לי ככה בהודעות!?

אתמול שרתי קריוקי באירוע שיצאנו אליו עם החברים, והיו שם כל מיני אושיות פייסבוק. חברים שלי רצו שאני אשיר איתם והייתי דיי מסטולה וזרמתי.

במבט לאחור נראה לי שהיה דיי מביך, ועכשיו אני מרגישה כמו ילדה בת 13 שבאה פעם אחת עם כתם מחזור על המכנס ולא מצליחה להתנער מהבושה גם שלוש שנים אחרי. כאילו.. לא כל הפואנטה של קריוקי זה לזייף!?!?

 

אחותי משתחררת השבוע מצה"ל וזה מטורף. אמרתי לה שנחגוג לה אחרי, והיא שאלה איך. הצמדתי שתי אצבעות לפה לאות עישון ג'ויינט. היא חייכה. ואז הרמתי את יד שמאל למועל יד. 

 

בטוח היו עוד דברים שרציתי לספר לכם ושכחתי.. נקווה שפעם הבאה אני באמת פשוט אעדכן ולא אחכה עד מליון שנה אחרי.

שבוע טוב!

נכתב על ידי Mrs.m. , 17/8/2014 15:56  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אתמול הייתי אצל ציפי. העובדת סוציאלית האהובה עלי מכולן.

אני ודניאל לא באמת מצליחים לעזוב אחד את השני בשקט מסתבר. מהרגע שאני התרחקתי כל מה שהוא ניסה לעשות זה להחזיר אותי לחייו, 

ואחרי שישנתי אצלו ביום ראשון האחרון הרגשתי מנותקת ממנו לחלוטין. לפתע בחורים שהתחילו איתי לא קיבלו סירוב מוחלט, אלא חיוך.

אני לא בטוחה איך להתנהג ומה לעשות, אז אני מנסה פשוט לזרום עם חוסר הוודאות.

דיברתי עם ציפי על זה שחוסר וודאות זה גורם מפתח בחיי. זה הדרייב שמכריח אותי לקום ולפעול. בתחומים שקשורים ללימודים, תעסוקה, עתיד,

זה אחלה, אבל בתחומים שקשורים לאנשים אחרים, זה קשה. לא תמיד ההחלטה שאני לוקחת מתאימה לאחרים, ואני צריכה ללמוד לזרום עם חוסר 

הוודאות. אז כל עוד אני בסבבה שלי, ולא מונעת מעצמי שום דבר, שיהיה. רק ביום שלישי קיבלתי מבחור נחמד הנחת עובד במקום שאני בכלל

לא עובדת בו.

אמרתי לציפי שאני מרגישה עם דניאל כמו שהרגשתי עם נאור, וכמו שפחדתי שאני לא ארגיש שוב, כי לא חוויתי את זה כבר שלוש שנים.

ואז נזכרתי שההתחלה של הקשר עם נאור לא הייתה כזאת שונה.. מהרגע שהכרנו, ידעתי שהוא הולך להיות הראשון שלי, למרות שרבנו כל הזמן.

לא עבר יום בלי שרבנו לפחות פעמיים.. לא הייתה לנו את תקופת "ירח הדבש" הזאת שאומרים שיש בתחילת הקשר.

יצאנו להפסקה וחזרנו הרבה פעמים עוד לפני שבכלל הוגדרנו כזוג, והתחלנו לצאת כמעט חצי שנה אחרי שהכרנו. אז.. בתכלס.. זה לא עד כדי כך שונה.

 

אבל בוא נפסיק לדבר על כל החרא הזוגי הזה ונדבר על נושאים אחרים!

התפטרתי מהעבודה. כתבתי מכתב והשארתי למנהלת. לא היה לי כוח אפילו לדבר איתה על זה.. המנהלת היא שקרנית פתולוגית שמכחישה כל דבר,

אז אפילו לדבר איתה על הדברים שמפריעים לי זה בלתי אפשרי, אז כשהיא שאלה אם אני עוזבת כי לא נותנים לי מספיק שעות אמרתי שכן כן.. בטח.

היא הייתה גונבת לי עמלות ממכירות, ולא רק מכחישה שהיא שמה אותם על שמי, אלא גם מכריזה מיוזמתה "את שומעת, אני עושה חצי חצי. אז גם אם

את בקופה ואני לא פה, אז תעשי גם חצי חצי, שיהיה פייר". ואז אני מסתכלת ורואה שמתוך מכירות של 7 אלף, 6 וחצי רשומות על שמה.

כסף לא היה העניין בכלל אם החברה הייתה טובה. אבל היא לא. וחברה לא הייתה בעיה אם הכסף היה יותר טוב. אבל הוא לא.

גיליתי שבשבועיים האחרונים עשיתי בחנות טעויות של מעל 1,400 ש"ח. אני מרגישה לחלוטין מפגרת, אבל המנהלת התקשרה אלי וביקשה בכל זאת אם

אני יכולה לתת להם חודש התרעה מראש ולא שבועיים... ההתנהלות שלהם ממש מוזרה, אבל בסדר. בשבוע הקרוב אחת העובדות יוצאות לחופשה, אז

אני אעבוד כמעט כל יום, ושבוע אחרי זה המנהלת תצא לחופשה, ואז אני גם אעבוד כמעט כל השבוע, אז לפחות שהמשכורת האחרונה שלי תהיה שווה.

 

לא כתבתי לכם, אבל יום שבת נסעתי עם אבא לבקר את סבתא, ודיברנו בנסיעה על כל עניין הכסף והוא שאל מה אני אעשה עם השכר לימוד של שנה

הבאה, ואמרתי לו שאני כנראה אוציא מהחסכונות, אבל בקטנה, כי הרי זה לימודי מקצוע, ותוך שנתיים אני כבר מתחילה לעבוד אז זה יחזיר את עצמו.

הוא אמר שלא צריך ושהוא ישלם. אמרתי לו שאין לו מה, כי חלק מהחסכונות שלי זה כסף שהוא חסך, ואיכשהו, עם הגירושים והירושה מאמא שלי עבר

אלינו. הוא אמר שהוא לא מבין למה כשמציעים לי אני לא לוקחת אם הוא הרי זה שמתעקש לשלם. אז הסכמתי. זה בין הדברים הנחמדים ביותר

שעשו בשבילי. באמת שלא ביקשתי ממנו כסף מאז שאני בת 16.. הוא היה מביא לי ולאחותי דמי כיס, אבל היינו קונות איתן בעצמנו את כל מה שהיינו

צריכות.. בגדים, מצעים, רשיון.. כשהיה המסע לפולין, ידעתי שאין לי שבע אלף שקל בחשבון, אז מראש לא חשבתי על לנסוע. את כל המצלמה והציוד

צילום שקניתי שילמתי בכוחות עצמי, אז העובדה שהוא באמת מתעקש לשלם משהו זה ממש נחמד.. למרות שעכשיו אני ארגיש טיפה מחוייבת.. אבל

אני יודעת שלא משנה מה, הוא ממש תומך בהחלטות שלי ובאמת רוצה שיהיה לי טוב.. זה קצת גורם לי להרגיש כמו ילדה מפגרת, כי כל המשפחה

שלי לומדת מחשבים, ואחותי למדה הנדסת אלקטרוניקה והוא ממש דוחף אותה להתקדם בזה וכאלה, ואני לא ממש בקטע של זה.. אבל כשהתלבטתי

מה ללמוד היה שלב שהוא אפילו שאל למה אני לא הולכת ללמוד משחק.. אני באמת אוהבת אותו. 

 

וזהו נראה לי.. עברתי ללסרוג כובעים לתינוקות כי נראה לי שזה יותר קל ויכול להימכר גם ביותר סבבה.. כן.. אני מחפשת את עצמי בינתיים אבל

יהיה בסדר!

נכתב על ידי Mrs.m. , 7/8/2014 12:55  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




שבוע שעבר דניאל החליט לנתק אותי לחלוטין מחייו וזה היה מחורבן. שלחתי לו הודעה ביום ראשון בלילה אחרי היום הולדת שלי וכתבתי שאני דיי מעוצבנת.

הוא חסם אותי בווטסאפ.

ביום שני כתבתי לו שלחסום לא יעזור לי, ושהדבר היחיד שיעזור זה באמת לראות אותו ולראות שהוא פשוט לא רוצה שום קשר אלי. הוא כתב לי שהוא לא

רוצה שום קשר אלי, ושאם אני צריכה באמת לבוא בשביל זה, אז שאבוא. זה היה ביום שלישי, ונסעתי בבוקר למכללה בשביל לכתוב ולהגיש שתי עבודות,

אז נסעתי אליו אחרי. ראיתי את החתולה שלו ישנה על הספה עם צעצוע שסרגתי לה, והמתנה שקניתי לו ליום הולדת התנוססה על השולחן בגאווה.

 

הוא אמר לי שהוא יודע שקשה לי עם הפרידה, אז הוא פשוט רצה לנתק אותי לחלוטין בשביל שאני לא אצטרך לראות אותו ממשיך הלאה עם חייו עם בנות

אחרות. אמרתי לו שזה אידיוטי. הסברתי לו על עיקרון קביעות האובייקט שלמדנו בפסיכולוגיה. בעיקרון, בן אדם שאתה מכיר במציאות תופס צורה גם 

בדמיון שלך, והדמיון לפעמים שונה לחלוטין מהמציאות. כשאתה נפגש עם האובייקט במציאות, ורואה שהוא שונה לחלוטין מהדמיון שלך, אז יש קונפליקט כזה

של "אוקי.. מי מהם הוא הנכון?" בפעמים הראשונות אתה תדחה את המציאות ותאמין לאובייקט המדומיין, אבל אחרי כמות מסויימת של פעמים כבר לא

תוכל להדחיק ותקלוט שהדמיון שלך לא מציאותי וחייב להשתנות. אמרתי לו שלחסום אותי פשוט מקבע את האובייקט המדומיין שלי, אבל אם נהיה ידידים,

ואני אראה שהוא מסתכל עלי באור שונה לחלוטין, אז אני אסתכל עליו באור שונה לחלוטין, כי אני אקלוט שהוא באמת בן אדם אחר ממה שאני מדמיינת.

הוא שאל אותי אם אני יכולה להגיד בכנות שהתגברתי עליו, ואמרתי לו שאני לא רוצה לשקר לו, ולא. אז הוא אמר "אז איך אני יכול להיות ידיד שלך?"

אז הסברתי לו שוב שככל שאני אראה אותו יותר כידיד, ככה יהיה לי יותר קל להתגבר.

 

הוא הבין, והסכמנו שנישאר ידידים, ונתן לי חיבוק ארוך וג'וינט יום הולדת. מאז לא הרגשתי ממש צורך לדבר איתו.

זה כמו שאפשר להעביר יום שלם בלי לאכול דבר, אבל ברגע שמכריזים דיאטה, אוכל זה הדבר היחיד שאפשר לחשוב עליו. ברגע שהוא ניתק אותי כל מה

שחשבתי עליו היה לחזור לדבר איתו, אבל ברגע שאני יכולה לדבר איתו, זה כזה "אוקי.. מה אני רוצה להגיד לו אבל?... אה... אין לי כלום.. סבבה." וזהו.

 

מסתבר שבכל מה שקשור לענייני אליה, חשוב להקשיב לאליה.

אבל הוא בכל זאת הבחור האחרון שאני רוצה לשכב איתו בחיי. באמת. לא בא לי אף אחד אחר.

אחרי חודש בעזה, הידיד שהיה לי קטע איתו חזר הביתה כי הוא פתח את הראש מנפילה של ארגז תחמושת. באתי לבקר אותו וראינו סרט. אפילו לא

היה לי קמצוץ חשק. מטורף. 

 

פתחתי סיקרט, וזה ממש נחמד האמת. יש שם הרבה שנאה לפעמים, אבל אני משתדלת להגיב תגובות אוהבות ואוהדות לאנשים שבאמת שופכים את 

ליבם. ממליצה לכולכם.

ותודה לכולכם על הברכות! אתם חמודים 3>

נכתב על ידי Mrs.m. , 1/8/2014 13:02  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





35,193

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMrs.m. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mrs.m. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ