לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הנה להקה של שחפים לבנים בחלון, עפים הם רחוק וגבוה מבלי להביט אחורה.

כינוי:  Mrs.m.

בת: 22





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2014

יומיים קשים עברו על כוחותיי.


פתאום הכל נהיה מלחיץ.

בשיעור הראשון דיברו על זה שהחל מעוד שבועיים אנחנו מתחילים להיכנס לכיתות בבתי ספר יסודיים וללמד. ככה. ישר. כל סטודנט מצוות לכיתה משמונה 

בבוקר עד אחת וחצי, ומה שהמחנכת כיתה מבקשת ממך ללמד, זה מה שאתה מלמד כולל הכנת מערכי שיעור והכל. זה פאקינג מפחיד רצח. אבל אמרתי

שאוקי. הרי בסופו של דבר, אני הולכת לעבוד בזה, והרי בכל מקרה זה עתיד להפחיד אותי מתישהו, אז יאללה נו.

ואז באתי ללימודים ביום שני, וגיליתי שלמקרה שזה לא היה מספיק, בימי רביעי אני גם נכנסת לכיתות בבתי ספר ומלמדת. ההבדל הוא שבימי רביעי אני

מלמדת ספרות, שזו ההתמחות שלי. אין לי מושג כרגע באיזה בתי ספר ואיזה כיתות, ומה הולך וכלום, אבל מחר בבוקר יש לי מפגש ראשון עם המדריך 

שלי והוא יסביר את הכל. שוב. זה פאקינג מלחיץ תחת. אם זה לא מספיק, אז אחרי שבימי רביעי אני מלמדת משמונה בבוקר עד אחת וחצי, אני צריכה

לחזור למכללה וללמוד עד שבע ורבע. כאילו.. אלוהים ישמור אותי.

 

הייתי יכולה להתמודד עם כל זה (איכשהו.. בסופו של דבר..) אבל בנוסף לכל גיליתי שבטעות נרשמתי לשני קורסים של פרו סמינריונים במקום רק לאחד.

גיליתי את זה לגמרי במקרה, ואז דיברתי עם המזכירה שאחראית על הנושא שהסבירה לי שזה לא יעזור לי לכלום ואני צריכה לבטל אחד מהם, מה שיעשה

לי חלון של איזה שלוש שעות בימי שני. למזלי היו שם עוד סטודנטיות שכבר יש להן חלון של שלוש שעות בימי שני, והן פשוט לקחו קורסים של שנה ג' ושיבצו

במקום. אז הגשתי טופס בקשה לאיזה מליון קורסים בשעות האלה, גם בשביל שיחסוך לי שנה הבאה, וגם כי אני יודעת ששלוש שעות חלון = תנו לי רגע

לקפוץ לבית ולא לחזור לעולם.

הרגשתי כל כך מפגרת אתמול. באמת. לא הייתי מסוגלת להכיל יותר את הטמטום של עצמי ופשוט פרשתי הביתה אחרי שיעור אחד. אז עכשיו אני צריכה

גם להשלים פערים.

בכלל, יום ראשון גם היה מעצבן טילים. אני שונאת את כל המפגשים הראשונים האלה שכוללים לספר את סיפור חייך, להקשיב במשך שעתיים למרצה 

שמספר את סיפור חייו (ספויילר: אף אחד מהם לא רצה שום קשר להוראה, והופס, הם איכשהו הגיעו להוראה) ובמיוחד אני שונאת את כל הקטע הזה של

"מה הציפיות שלך מהקורס" כאילו.. אחותי.. תקשיבי. לא היה לי כוח לקרוא מה הקורסים, וידעתי שאני חייבת להירשם למשהו. אני פאקינג לא שמתי לב

שנרשמתי לשני פרו סמינריונים, אין לי אפילו ציפיה אחת מהקורס, כי אין לי מושג על מה הקורס הזה בכלל.. אולי נתחיל בפאקינג קורס ונחזור לשאלה 

המיותרת הזאת עוד איזה שני שיעורים למען השם??? 

 

היום למזלי היה לי חופש. חופש בימי שלישי זה מדהים כי זה אומר שאני אף פעם לא לומדת יותר מיומיים רצוף. אבל עדיין. אני מרגישה על סף ייאוש.

אני באמת מרגישה שאם אני לא אצליח להתאפס על עצמי עד יום חמישי הבא אני פשוט צריכה לפרוש. כאילו. עד כדי כך.

נכתב על ידי Mrs.m. , 28/10/2014 21:13  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אעעעעע


אז.. מחר חוזרים ללימודים.

לא נראה לי שיכלו לבחור תאריך יותר גרוע מתאריך הזזת השעון. כאילו.. למה למען השם לא מזיזים את השעון ביום שישי איפה שזה לא באמת חשוב?

למה חייבים לעשות את זה בין שבת לראשון ולגרום לכולם להילחץ?? לא ברור לי הקטע.

 

ההורים טסו ביום חמישי. מעבר לעובדה שהם קצת התייחסו אלי כמו ילדה בת שנתיים לפני, עם משפטים כמו "אל תשכחי להוריד את הזבל, כי אחרת זה

נהיה מסריח" כאילו.. NO SHIT. רציני? אם אני לא אוריד את הזבל הבית יסריח?.. מי היה מאמין??? אבל הם טסו, האח חזר עצמו מברלין ביום שישי

לפנות בוקר, ככה שדיי היה לי בית (ובעיקר אוטו) לעצמי. ביום חמישי נסעתי בבוקר לאזור תעשייה לקנות לי כמה דברים, וזה מאוד נחמד ככה לנהוג באמצע

היום כשלא צריך לחכות שאבא יחזור הביתה מהעבודה וזה. אחרי זה הכנתי עוגיות, מה שהיה נחמד ורובן יצאו סבבה חוץ ממגש אחד ששמתי יותר מידי

זמן בתנור. אתמול נסעתי עם אחותי לבילו סנטר ואחרי שהלכנו לאיבוד כמה פעמים, עשינו סיבוב נחמד, עצרנו בטיב טעם בדרך הביתה לקנות כל מיני

מאכלים, ואז הכנתי לנו פתיתים שיצאו באמת כמו פתיתים (פעם ראשונה שהצלחתי בבית אין לי מושג למה) ובערב הכנו רביולי עם רוטב שגם היה סבבה.

אז מאוד נחמד בבית לבד. מישמיש ישנה איתי בלילות, יוצאת איתי לטיולי צהריים, וכרגיל בדיכאון כי ההורים לא בבית. ההורים יחזרו רק ביום רביעי,

וכשאני בלימודים וכל השאר בעבודה, היא תצטרך לנדוד קצת בין השכנים, אבל צריך להיות בסדר.

 

אז כן. הלימודים מתחילים מחר, ואני קצת חסרת חשק ולא מעכלת. לא יודעת. זה מהדברים האלה שברגע שיתחילו ברור לי שאני אהנה, אבל אני תמיד

שונאת את השבוע הראשון הזה. כל הקורסים הופכים לשיעורי היכרות מפגרים ומעצבנים, כאילו.. למי יש כוח לשטויות האלה.

 

ו..בואו לא נפתח בכלל את כל נושא הדניאל. בכל מקרה, אחלו לי בהצלחה אם בא לכם, וביוש!

נכתב על ידי Mrs.m. , 25/10/2014 12:25  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




בוא נתחיל עם הדברים הכי פחות מפתיעים? ב8.10 כתבתי לכם שהפסקתי לנסות להתחיל עם דניאל, מה שכמובן גרם לזה שהוא שלח לי סמס ב9.10.

באתי אליו בלילה, ועזבתי ביום שישי אחה"צ. ביום שני הייתה לי חזרה על התסריט בבית של הבמאי, ואחריה שוב עברתי אצל דניאל להגיד שלום, שזה

קצת מוזר כי בכל זאת, וכבר בפגישה הזאת לפני שהלכתי ובדקתי שלא שכחתי כלום, הוא אמר "מקסימום אני אביא לך פעם הבאה" ולפחות אנחנו

מכירים בזה שתהיה פעם הבאה ואו גאד אני כזאת מפגרת, אבל שיהיה.

לפני שבאתי אליו אז הספקתי להיפגש עם עמית, שהכרתי דרך הבלוג ואני מאוד אוהבת אותה, למרות שזו רק הפעם השנייה שנפגשנו בחיינו, ועזרתי

לה לבחור בד לווילונות לבית והיה כיף!

 

ביום רביעי היה היום צילום, שדיי התחיל בדרך הכי משובשת בעולם ונראה לי שלא יכולנו לבחור יום נורא יותר. גם זה היה היום בו החליט לרדת גשם 

במפתיע (והיו לנו צילומי חוץ לעשות) זה גם היה חג (המפיק בסוף הקפיץ אותי הביתה כי לא היה אוטובוסים) וגם באמצע היינו צריכים לעצור לאיזה שעה

ללוויה של קרוב משפחה של הבמאי והתסריטאי (הם אחים). הם היו בטוחים שנספיק לצלם את הכל ביום אחד, מה שכמובן היה מופרך לחלוטין, ובסוף

סיכמנו שנצלם גם בחמישי, והגעתי הביתה באיזה שבע וחצי בערב (התחלנו בעשר בבוקר והספקנו לצלם רק 3 סצנות). בשנייה שהגעתי הביתה דיי

נפלתי למיטה וישנתי 12 שעות רצוף מה שהיה מדהים, ואתמול המפיק בא לאסוף אותי באיזור 12, ואז צילמנו את שאר הסצנות והיה כיף.

מסתבר שהם כתבו עד עכשיו כבר שישה פרקים (שלושה שגמורים, והשאר שצריך לשפצר אז אמרתי להם שאני אשמח לעזור) והם מתכננים לשלוח את 

מה שצילמנו לתחרות של יוצרים ברשת בתקווה לזכות במקום הראשון של מקצה הסטודנטים (פרס ראשון של 20 אלף ש"ח + טיסה ללונדון) מה שיתן

תקציב לשאר הצילומים, או.. פשוט לנסות להציע את זה לאתרים קיימים, או פשוט לעלות ליוטיוב ולצלם איזה פרק בחודש בלי תקציב שזה גם סבבה.

 

אני עדיין מרגישה מחורבן בבית, אנחנו מרחק שבוע וכלום מתחילת הלימודים מה שיהיה מעניין, וזהו נראה לי.

 

יאללה ביי.

 

 

נכתב על ידי Mrs.m. , 17/10/2014 13:57  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני מרגישה דיי מחורבן בבית. לא יודעת. מרגישה כאילו לאבא שלי יש ביומיים האחרונים פיוז קצר וזה משפיע עלי. זה מערער לי את כל הביטחון העצמי

שגם ככה לא נמצא בשמיים עם כל החורף הזה שמתקרב. היום בבוקר לפני שיצאתי מהבית אמרתי לו שאני יוצאת לקניון לאיזה חצי שעה והוא לא הגיב.

עצרתי והסתכלתי עליו ושאלתי "אוקי?" והוא הנהן, אז פשוט הלכתי. זה מעצבן אותי בטירוף.

 

אני לא יודעת כל כך מה לכתוב לכם האמת. 

אחותי עשתה אולטראסאונד ראשון והעובר דופק חזק וברור. צילומים שבוע הבא, וזה כיף. דניאל ואני לא נפגשנו שוב בינתיים, אבל הוא מחק את

הפייסבוק ולא ממש ענה לי להודעות אז הפסקתי לשלוח. אני וידיד שלי כתבנו כבר שלושה שירים ביחד וזה ממש נחמד.

 

וזהו נראה לי. שום דבר חדש בממלכת דנמרק.

נכתב על ידי Mrs.m. , 8/10/2014 18:44  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





35,682

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMrs.m. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mrs.m. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ