לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הנה להקה של שחפים לבנים בחלון, עפים הם רחוק וגבוה מבלי להביט אחורה.

כינוי:  Mrs.m.

בת: 22





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2015


אני לא יודעת מה ואיך לכתוב. עבר בדיוק חודש מאז העידכון האחרון. בואו נדבר על הדברים החשובים אז.

 

אני שוקלת לקבל הכרה מביטוח לאומי על אחוזי נכות על כל הבעיות הנפשיות שלי. אני יודעת שאם אני רוצה להשתלב בחברה אז הם יכולים לעזור לי וכאלה. אני באמת מרגישה אבודה פשוט, וזה הרוב מחוסר כוחות נפשיים. אני מפחדת מהיום שאני אצטרך להיות מורה ומשום מקום אני אתמוטט ולא אוכל לעמוד בזה, או שיהיה לי פתאום התקף חרדה, או שיהיה לי תקופת דיכאון ואיך אני אמורה להתמודד עם זה.

 

אתמול הייתה לי שיחת הערכה על הסמסטר עם המדריכה הפדגוגית שלי. היא מלמדת אותי שלוש שעות בשבוע, ומלווה אותי פה ושם בהתנסות המעשית. הלך מחורבן. עשינו שיחה דומה בתחילת השנה, ואמרתי לה שאני לא כ"כ מתחברת לשיטת למידה שלה, והיא אמרה שבסדר, ואמרתי לה שזה גם לא אישי אבל אני לא ממש מחבבת אותה, והיא אמרה שזה לגיטימי. במהלך הסמסטר ראיתי שעם כמה שהיא הגיבה בנחמדות, זה עוד יתנקם בי. היא שאלה אותי אם אני מרגישה שעברתי תהליך ומה למדתי בסמסטר הזה. אמרתי לה שאני מרגישה שלמדתי המון הסמסטר בהתנסות המעשית. להיות עם הילדים נותן לי הרבה כוח ומוטיבציה ופשוט עושה לי טוב, אבל שאני לא מרגישה שלמדתי משהו בשיעורים שלה. שהייתה חסרה לי הכוונה, ושאני מרגישה אבודה כשאני צריכה לבנות מערכי שיעור, כי אני מרגישה שלא התעסקנו באיך נניח לפתח נושא. היא אמרה לי שחבל לה שאני מרגישה ככה, כי היא כן לימדה את זה. אמרתי לה שאני מאמינה לה שהיא באמת לימדה את זה, אבל אם אני לא זוכרת שהיא לימדה את זה, אז כנראה שלא היה על זה מספיק דגש. בסופו של דבר, כשאת מורה, הדגש הוא לא על מה שאת לימדת, אלא על מה שהתלמיד למד. בכל מקרה היא שללה אותי לחלוטין. היא שאלה למה לא פניתי אליה אם היה לי קשה. אמרתי לה שלא הרגשתי בנוח לפנות אליה ולא הרגשתי שיש לי עם מי לתקשר. היא אמרה לי שהיא רואה את עצמה כבן אדם מאוד סימפטי שקל מאוד לתקשר איתו ושהיא מגלה המון אמפטיה. כאילו.. אחלה שאת מרגישה ככה לגבי עצמך, אבל אני לא רואה את זה..

בקיצור, היא אמרה לי שרואים שאני מאוד טובה עם הילדים ושאני קשובה אליהם, אבל אני לא טובה בלתקשר עם שאר האנשים. אני לא עובדת בקבוצות, אני לא מנסה להתחבר, ושאם היא לא תראה שינוי אז היא לא תעביר אותי לשנה הבאה, מה שאומר שאני אצטרך ללמוד מחדש שנה ב'. באמת שאין לי כוחות נפשיים להתעסק בזה ואני מרגישה אבודה. כשאני בתקופות דיכאון אין לי ממש מצב רוח להתחיל לנהל דיאלוגים עם עוד אנשים.

מצד שני, הסמסטר הזה היה הסמסטר הכי גרוע שלי, ובכל זאת קיבלתי עד עכשיו כבר שלושה ציונים בקורסים אחרים - 100,98 ו92. שזה דיי פאקינג מעולה. אני באמת מרגישה שאני חייבת להתחיל תהליך עם ביטוח לאומי. אם הם יכירו בי כנכה אני אקבל קצבה בתקופת הלימודים, והם משלמים גם שכר לימוד. אני לא יכולה לסמוך על זה, ואני יודעת את זה, אבל אני פשוט מרגישה שאני לא יודעת מה עוד לעשות.

 

עם אדם הכל ממש קול ומגניב. פעם בכמה זמן אבל אני עדיין נזכרת בדניאל. אתמול אני ואדם עשינו יום כיף במוזיאון תל אביב והסתובבנו גם קצת באלנבי, ממש שתי שניות מהדירה של דניאל ואני לא יכולה לעצור את עצמי מלהרגיש מחורבן.

לא מזמן דיברנו והוא סיפר לי שהוא התחיל לצאת עם מישהי חדשה אבל הפסיק עם זה אחרי שבוע כי הוא מרגיש דפוק והוא לא רוצה לקלקל לה. אחרי זה הוא אמר שהוא מתגעגע אלי וללהיות איתי. מעבר לעובדה שאני במערכת יחסים, שאלתי אותו למה הוא לא יוצא עם אף אחת כי הוא לא רוצה לקלקל לה אבל איתי זה בסדר. הוא לא כל כך ענה. בכללי אני מרגישה קצת חרא. אבל שורדים.

נכתב על ידי Mrs.m. , 13/2/2015 16:24  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





36,249

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMrs.m. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mrs.m. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ