לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הנה להקה של שחפים לבנים בחלון, עפים הם רחוק וגבוה מבלי להביט אחורה.

כינוי:  Mrs.m.

בת: 22





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2014

סיפור בהמשכים (עדכון!)


אז ביום שבת קיבלתי טלפון שעברתי את האודישן!

הם מצאו שני בחורים מתאימים לתפקיד של הבחור, ומתלבטים גם בין 3 בנות לתפקיד הנשי (שאני אחת מהן). האודישן החוזר שלי היה ממש 

היום (עכשיו בדיוק חזרתי הביתה) והיה דיי מגניב! אבל אני לא באמת יודעת להגיד.. כי אני יודעת בתכלס רק מה שהולך בחדר כשאני שם, אין לי

מושג אם חברי ההפקה שצוחקים איתי צוחקים גם עם שאר הבחורות. בכל מקרה, שוב, היה לי כיף, חשוב עצם הניסיון, וגם איחלתי להם המון בהצלחה

עם ההפקה והכל. כשיצאתי הם אמרו לי שהם ידברו איתי ושאין לי מה לדאוג כי הלך ממש טוב, אז מצד אחד זה סימן מעולה, מצד שני, למרות שהם

התלבטו רק בין שני בחורים, הגיעו בסוף ארבעה בחורים כי לא היה להם נעים להגיד להם לא. אז.. אני מקווה לטוב כי לא אני שאלתי, אלא הם פשוט

אמרו שהיה טוב.. אז.. טוב!

 

הערב חג עבר סבבה. בסופו נשארתי בחולון ולקחתי משם מונית לתל אביב לישון אצל דניאל. אני לא יודעת. אני יודעת שזה רעיון לא חכם, אבל קשה

לי. שבוע שעבר שלחתי לו סתם הודעה, והוא פתאום ענה, ואז סיפר לי שכתבתי משהו בפייסבוק שממש הצחיק אותו אבל לא היה לו נעים לעשות לייק.

אמרתי לו שאני בשלבים של להתגבר עליו, אז שהוא יכול להרגיש חופשי. אז הוא עשה לי המון לייקים במשך יומיים, ואז שלח לי הודעות באינבוקס.

אמרתי לו שהוא מפגר, כי זה מעגל כזה של אני רוצה אותו>הוא לא רוצה אותי> אני מוותרת וכבר לא רוצה אותו> הוא רוצה אותי כי אני לא רוצה אותו.

זה אידיוטי. הוא הציע לי להיפגש והייתי כזה "נו באמת.." אז הוא אמר שאני צודקת ושהוא מצטער ושזה לא בסדר ובלה בלה בלה.. קיצר, אין לי מה 

לחפור לכם על זה יותר מידי. אתם יודעים כבר שהוא לא מתכוון לפגוע בי, אבל שנינו מפגרים, ואנחנו ממשיכים עם זה למרות ששנינו צריכים להפסיק

וכ"ו. ארוחת החג הייתה ברביעי בערב, ואמרתי שאני אחזור בחמישי בערב הביתה כי זה בטח יהיה כמו מוצ"ש. ואז הגיע יום חמישי בערב, ובדקתי

אוטובוסים וגיליתי שזה לא כמו מוצ"ש. אז בדקתי את שישי בבוקר, וגם זה לא היה כמו שישי בבוקר, ואז גיליתי שאני כלואה בתל אביב עד מוצ"ש

האמיתי. ישר שלחתי הודעה לאחיות שלי, ואחותי באה לחלץ אותי עם רכב החברה שלה. דניאל אמר שלא אכפת לו אם אני ארצה להישאר עוד קצת,

ושאין לו בעיה לשלם לי על מונית ספיישל הביתה, ובכללי הוא היה ממש מתחשב הפעם. בא איתי לקנות אוכל בסופר, שילם על דברים שהוא ידע 

שהוא לא יאכל, והתעקש לסחוב את כל השקיות בעצמו. ביום חמישי בלילה, אחרי שהלכתי הביתה פרצו לו לדירה וגנבו לו כל מיני שיט כולל

אייפון 5 שהוא קנה כמה ימים לפני וממש התגאה בו. אז.. כן.. אמרתי לו שאם הוא צריך משהו שידבר איתי, והוא העריך את זה, וזהו.

 

אני מניחה שאני אעדכן אתכם כשיהיה לי שוב במה.

כרגע אני סובלת מכאבי גרון וכאבי מחזור, אבל יהיה בסדר! היו שלום, ותחזיקו אצבעות?

 

 

הו כןןןןן הודיעו לי עכשיו שפאקינג התקבלתי!!! יתקשרו אלי בהמשך עם הפרטים, אבל בעיקרון הצילומים יהיו באוקטובר ואני פאקינג חלק מהם

יאיייי כןןןןן בייייי

נכתב על ידי Mrs.m. , 29/9/2014 13:46  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




הו כן! קצת חזר לי החשק לחיים.

ביום שישי ראיתי פוסט פייסבוק של מישהו שמחפש שחקן ושחקנית לסדרת סטודנטים שהוא וחבריו מפיקים. הם סיימו לכתוב את התסריט, ואמרו שכמה 

אנשים מה"ברנז'ה" התעניינו בזה ורצו לראות חומרים, וזה ממש מגניב. אז היום בבוקר היו האודישנים, וקודם כל אני גאה בעצמי שבכלל הלכתי, כי אני

עצלנית ופחדנית כשזה מגיע לדברים כאלה ויש לי רתיעה מהשנייה הראשונה. שנית כל, היה ממש נחמד! הם שאלו איך אני רואה את הדמות, ותיארתי

להם והם אמרו שזה בדיוק איך שהם רואים אותה, ואז עשינו סצנה אחת כמה פעמים, והם אהבו ונתנו הערה על מילה פה או שם, אז הקשבתי להם והגבתי

בהתאם שזה גם חשוב להראות שאתה יודע לקבל הערות, וגם עשינו כמה סצנות והם אהבו את הפרצופים שעשיתי, אז יאי! (וגם זכרתי את הטקסט תוך

שתי הרצות, אז בום!).

אני ממש מקווה שיחזרו אלי, למרות שגם אם לא, אז עצם הניסיון וזה שבאמת הלכתי חשובים.

 

מעבר לזה, ביום שישי בערב קבעתי עם ידיד שלי שניפגש לכתוב שיר. עשיתי את זה כבר עם ידיד אחר שלי, ולא הלך בשיט, אז ממש קיוויתי לטוב הפעם.

אמרתי לו שבא לי לכתוב טראש גלגל"צי, ואחרי כמה נסיונות של כל מיני כיוונים (הוא מלחין כמובן) הוא אמר לי שבתכלס הוא קיבל משימה בלימודים

(הוא לומד ברימון) לכתוב חרא גלגל"צי והשמיע לי את מה שהוא הכין אז. אמרתי לו שזה מדהים והתאהבתי בזה מהרגע הראשון. אז ישבנו, עשינו ניתוח

ספרותי לשיר, החלפנו מילים, שיכתבתי שורות, והקלטנו סקיצה. לאור העובדה שיש בבעלותו אולפן הקלטות, נראה לי שהולך להיות מגניב!

הוא שאל אותי היום אם אני אהיה פנוייה בתקופה הקרובה, ואמרתי לו שברור, אז בטח נשב על זה שוב עוד כמה פעמים (מה גם שהשיר עצמו נתקע לי

בראש יומיים. מעבר לקתרזיס המטורף שהגיע בסיום כתיבת השיר, הוא שיר ממש מדבק [בכל זאת.. גלגל"צי] ואני ממש מרוצה).

 

אז זהו. מה עוד יש לי להגיד לכם?

ניסיתי לא לדבר עם דניאל מאז מוצ"ש שהיה. בימים הראשונים זה היה עוד איכשהו פשוט, אבל ביום רביעי יצאתי עם חברים להופעה שתי שניות מהבית

שלו וזה היה מחורבן. שלחתי לו סמיילי של חייזר מחייך, ואם זה לא היה מספיק, הוספתי בקריפיות של סטוקר תמונת מסך של הפלאפון שלי מחובר לו

לוויפיי. אני לא שולטת בזה. הוא כמובן לא ענה, ומאז אני כמובן ממש משתדלת שלא לשלוח שום הודעה שום כלום, אבל פאקינג שיט החרא הזה קשה.

מצד שני, גם בהופעה, וגם היום במהלך שיטוטי בתל אביב יצא לי לראות פתאום הרבה בנים חמודים ונזכרתי שעוד קיימים כאלה בעולם.. אז אולי זו

ההתחלה של הסוף... הלוואי.. יהיה בסדר.

נכתב על ידי Mrs.m. , 21/9/2014 18:44  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




ביום שישי קיבלתי הודעה מדניאל בשתיים בבוקר. הוא אמר לי שהוא מרגיש לבד ומתגעגע אלי, שידידה שלו באה עוד מעט, אבל שהוא מוכן לשלם
על מונית ספיישל שאבוא. באתי. הגעתי אליו באיזה ארבע בבוקר, והוא אמר לי שבשנייה שהוא חיבק אותי הוא כבר הרגיש הרבה יותר טוב וכבר

לא לבד. בבוקר הוא הלך לארוחה משפחתית ואני נשארתי אצלו בדירה לישון, וכשקמתי עשיתי כלים והעברתי מטאטא, ואז הוא חזר ודיברנו, וצחקנו,

ורבנו על אם אני צריכה להישאר אצלו גם בערב של מוצ"ש או לא, ובסוף נסעתי הביתה אחרי שהחתולה שלו הספיקה להביא לי את השריטה של
החיים
.
אני לא יודעת מה לעשות איתו. באמת שלא. אני אוהבת אותו בכל ליבי עם כמה שזה מכאיב ולא נכון, אבל אני מרגישה שהספיק לי.
עד עכשיו התבאסתי שלא הצלחתי להראות לו את הצד האמיתי של מערכות יחסים ושלי, אבל נראה לי שעם מה שהיה בסופ"ש, הספקתי להראות

לו הכל. את מה זה שיש מישהו להתקשר אליו באמצע הלילה ויעשה הכל בשבילך, ושיש מישהו שעושה בשבילך דברים, ושם כשאתה מגיע הביתה.

וזהו. אני לא חושבת שיש לי מה להראות לו מעבר לזה.. אני באמת מקווה לחשוב שזה נגמר בזה. למרות ששוב, דיברנו גם על זה שמאז הפעם
הראשונה שנפגשנו, לא משנה מה היה בניינו, לא עברו שבועיים בלי שנפגשנו.. אז.. כאילו.. כן..

 

 

ובאותו עניין.. אחותי בהריון! הם עשו טיפול פוריות שני, ואחרי בדיקת דם חיובית היא התקשרה לספר לי ולאחותי שנהיה דודות.
אני כנראה פסימית, או יודעת סטטיסטיקה טוב מידי בשביל לשמוח.. אני ממש ממש מקווה שהכל יהיה בסדר, אבל אני אחכה כמה חודשים.. בכל

זאת.. מסתבר שהיו לסבתא שלי שש הפלות, וגם לאמא שלי הייתה אחת, ולדודה הריון חוץ רחמי, ובכללי הגנים שלנו דיי דפוקים, אבל זו פשוט

סיבה להחזיק אצבעות אפילו חזק יותר. אחת הסטודנטיות למשל גילתה שהיא בהריון וסיפרה לנו כבר בשבועיים הראשונים, ואני הייתי בטוחה

שזה לא יצליח, אבל הנה, עוד מעט היא כבר אמא רשמית, אז תמיד קיים סיכוי שאני טועה.. כמובן.. 

 

הנה ציור שציירתי בשישי ואני ממש אוהבת. כנראה אני טובה יותר בעפרונות מאשר במים יאי


נכתב על ידי Mrs.m. , 14/9/2014 21:02  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כאבי גדילה


הייתי אתמול בשיחה אצל ציפי, העובדת סוציאלית האהובה עלי, ודיברנו על דניאל. הסברתי לה שהכאב והאכזבה שממשיכים ללוות אותי לא קשורים רק

אליו, אלא פשוט לרצף הזה של הזמן האחרון. כל פעם מחדש אני יוצאת עם מישהו, ואיכשהו זה לא מסתדר. אפילו אם אני יוצאת עם מישהו שאני לא

רוצה בכלל, איכשהו זה נגמר מהצד שלו. אומרים לי שזה לא קשור אלי, וכמובן שאני לא יכולה להאשים את עצמי בזה שמישהו יוצא מהארון (למשל),

אבל אני לא יכולה רק להאשים את כולם כל הזמן ולא לנסות להסתכל פנימה.

היא שאלה אותי מה אני חושבת שהבעיה, ואמרתי לה שאני לא מצליחה למצוא שום חוט מקשר בין האירועים שאני יכולה להצביע עליו ולהגיד "זה זה".

אמרתי לה שדיברתי על זה גם עם נאור לא מזמן, על זה שמאז שנפרדנו הוא היה במערכת יחסים ארוכה, ומתחיל עכשיו עוד אחת, בזמן שאני לא

מוצאת את עצמי ולא שורדת יותר מחודשיים שלושה. היא שאלה מה לו היה להגיד על הדברים, כי הוא בכל זאת מכיר אותי בקטע זוגי (בכל זאת, שנתיים

וחצי וכ"ו), ואמרתי לה שהוא אמר שלפעמים זה פשוט קורה. שזה לא אומר כלום. שיש תקופות כאלה שלא מוצאים, ושזה לוקח זמן.

זה קשה לי. אמרתי לה שאני מרגישה כאילו למדתי בטירוף, ואז נכשלתי במועד א', נכשלתי במועד ב', ובמועד ג', ועוד שנייה ד', ולא משנה כמה אני

אנסה, זה לא קשור בי בכלל. קשה לי להיות כל כך חסרת שליטה. זו הבעיה הכי גדולה שלי, שצריך שניים לטנגו.

היא אמרה שאלו חוויות שאני עוברת, ושבסוף אני אצמח מהם, ואהפוך לאדם טוב ושלם יותר, והגדירה את זה כ"כאבי גדילה". אני חושבת שזה התיאור

הכי יפה.

 

 

בינתיים אני ניצלתי את החופש שלי בשביל ללמוד לצייר. אני לא יודעת מה למען השם המוח שלי חושב לעצמו, אבל יותר מידי פעמים אני קמה בבוקר

עם רעיון לתחביב חדש. (ע"ע סריגה). אז.. הנה תמונות אינסטגרם של ההתקדמות (האיטית) שלי.

 

היום הראשון

היום השני

יום שלישי, הכל צוייר עם אותו גוון שפשוט הופך כהה יותר עם שכבות. יאי צבעי מים 3>

יום רביעי, עם מאמר מעולה ביוטיוב

היום. מנסה אשכרה ללמוד לצייר, אבל מסתבר שבעיקר ניאנדטרלים.

 

היום שלום!

נכתב על ידי Mrs.m. , 11/9/2014 19:17  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





35,475

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMrs.m. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mrs.m. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ