לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הנה להקה של שחפים לבנים בחלון, עפים הם רחוק וגבוה מבלי להביט אחורה.

כינוי:  Mrs.m.

בת: 22





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2014

22


אתמול היה לי יום הולדת!

יחסית לשנים קודמות, הייתה דווקא ערנות בבית. חברה של אבא קנתה לי עוגה, ושאלה אותי מה אני ארצה מתנה, וישבנו לאכול, ואפילו השכנה

הביאה לי איזה משהו קטן שהיא קנתה לי (אנשים במודיעין נחמדים מידי). ובערב הלכתי לסרט עם ידיד. רציתי לנהוג קצת, אז בעיקר בגלל זה שמחתי.

שזה קצת עצוב, אבל היי, לפחות נהגתי!

 

זו הייתה שנה מוזרה, וקשה לי לסכם אותה. אני לא מרגישה שאני נמצאת עכשיו באיזה מקום שונה בחיי. עדיין אין לי מושג מה אני הולכת לעשות בעתיד,

ואני מוצאת את עצמי מנחמת את עצמי מצד אחד שיש לי עוד הרבה זמן, ומצד שני מלקה את עצמי כי יש כל כך הרבה ילדים מוכשרים שם בחוץ שכובשים

את העולם בגיל יותר צעיר ממני.

אני מזכירה לעצמי שאין לי על מה להרגיש רע ולא יוצלחית, הרי איך לעזאזל אני אמורה להצליח להגשים את חלום חיי כשאני עדיין לא בטוחה מה הוא בכלל.

 

אתמול אושיית פייסבוק שלא החלפתי איתו מילה בחיי שלח לי הודעת מזל טוב פרטית. הוא כתב לי שאני בן אדם מדהים, ושאני צריכה להעריך את עצמי 

ולא לחכות להערכה מאנשים אחרים. ממש הופתעתי לקבל ממנו הודעה כזאת, וזה היה ממש ממש נחמד. 

 

זהו. לא יודעת. אין לי הרבה מה לכתוב.

אני באמת רוצה ללכת ולשמוח ולנצל את המומנטום והכל, אבל אני עדיין מרגישה חרא בגלל כל סיפור דניאל ולא יכולה להשתחרר מזה.

לא משנה כמה הוא מתנהג כמו אידיוט, וכמה אני יודעת שאני צריכה להתרחק. לחלוטין התגברתי על הפרידה, אבל לא התגברתי עליו בשיט. יהיה בסדר.

נכתב על ידי Mrs.m. , 28/7/2014 10:16  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מע


שמתי לב שאני דיי מדוכדכת. 

אין לי כוח לצאת יותר מידי, וגם כשאני בבית אני לא ממש עושה כלום. הגעתי לשלב שאני ממש מחכה להגיע הביתה בשביל לראות סדרות, וזה עצוב.

 

ביום רביעי שעבר תיכננו מסיבת הפתעה לידיד ממש טוב שלי בתל אביב, וחברים שלו (שהוא ממש רצה שאני אפגוש כבר הרבה זמן) הזמינו אותי.

ממש לא היה לי חשק. שלחתי הודעה לדניאל אם אני אוכל לישון אצלו אחרי, והוא דיי נפנף אותי. אז אחרי שכבר היה לי ברור שאני לא אלך, בשבע

שיניתי את דעתי והחלטתי לבוא. ידיד מהחבורה, שפגשתי רק פעם אחת, אסף אותי על הקטנוע שלו מעזריאלי (רק פגשתי אותך, וזה מטורף, תן לי

לחבק לך את הגב במהירות של 70 קמ"ש) ויצא לי לשבת עם כולם שעה לפני שמר יום הולדת הגיע, אבל היה ממש ממש נחמד. אני קטנה מכולם

במינימום חמש שנים (הרוב באיזור ה7-8 שנים), אבל אני קצת רגילה לזה, אז היה כיף.

אתמול ידיד שלי שאל אותי אם בא לי לבוא איתו לסידורים בתל אביב, והחלטתי שזמני לצאת קצת הגיע, ונסענו לאכול בקינג ג'ורג' שאני מאוד אוהבת,

ומחכה לי עכשיו במקרר חצי המבורגר ופירה משם. היום בערב לידיד יש חזרה באולפן של האקס, ואני הולכת לצלם, אז יהיה נחמד, כי אני מתה על

האקס, וגם כי אני יוצאת.

ביום חמישי יש יומולדת לחברה טובה ממש מהלימודים (בתל אביב, מפתיע), אז החלטתי להוסיף ולנסוע לתל אביב לשבת איתה כבר מאחר הצהריים!

זה לא שאין לי אנשים שרוצים לבלות איתי, זה שפשוט אין לי כוח לצאת מאזור הנוחות שלי, וזה משהו שאסור לי לתת לו לעכב אותי.

 

אז היום בבוקר קמתי באנרגיות מחודשות, סידרתי חלקים נרחבים בארון וסידרתי כבר שתי שקיות של בגדים למיחזור, והבאתי לאחות כמה בגדים יפים

שיתאימו לה. נשאר לי לסדר את החצי השני, אבל בינתיים הספקתי גם ללכת לעבוד איזה שעתיים שזה גם אחלה. אני ממש ממש ממש שונאת את

המנהלת של החנות. אני באמת מנסה להבליג על זה, אבל באמת שזה קשה. אני צריכה לסדר גם את החדר כולו, כי אני יודעת שזה מאוד תורם להרגשה

הכללית. אני בכללי מרגישה דיי חרא בבית וכאילו אף אחד לא שם לב אלי, ובעיקר מרגישה לא מוערכת מספיק. אבל כרגיל, אני עושה את הצעד 

הבוגר, מתעלמת, ומנסה להתנהג כרגיל.

 

רציתי לשאול אתכם. במסגרת הסריגה שלי אני סורגת צעצועים חמודים לחתולים, וחשבתי למכור אותם ב20 שקלים כולל משלוח. חשבתי לעשות את

זה דרך פיי פאל, ואולי לפתוח פשוט אלבום בפרופיל פייסבוק שלי? רציתי לשאול אם יש בניכם אנשים שמבינים, כי אני באמת לא רוצה לעשות את זה

בצורה שחורה, אם אני צריכה להירשם כעסק בשביל זה. דוד שלי אמר לי שאתה לא צריך עד מחזור של 75 אלף, וממש לא נראה לי שאני אגיע לשם,

אבל לא ממש הצלחתי למצוא מידע באינטרנט. אם מישהו מכם יודע, או יש לו ניסיון, או חושב שזה רעיון גרוע/מעולה, אני ממש אשמח לשמוע!

 

וזהו נראה לי. קיבלתי עוד כמה 90ים לציונים, וכרגע הממוצע עומד על 86. יש עוד 7 קורסים שצריכים לעדכן בהם ציונים, ויש לי עוד שתי עבודות

לכתוב ולהגיש. אחלו לי בהצלחה, וביי בינתיים!

נכתב על ידי Mrs.m. , 21/7/2014 15:08  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מלחמה בחרדה.


האמת שדיי חיכיתי לאזעקות במודיעין. יצאתי עם נאור בתקופת עופרת יצוקה, וגם כשהיו נפילות בב"ש, כשהייתי אצלו לא היה כלום.

אפילו הייתי איתו בשדרות כמה פעמים, ולא שמעתי אזעקה אחת. אז דיי חיכיתי במבצע הזה, כשתל אביב סופגת דיי הרבה טילים, שיגיע איזה

רסיס למודיעין. רק בגלל שהציפיה הזאת מעצבנת, וגם בגלל שעניין אותי לראות איך הבית יגיב. 

אתמול בלילה היו שתי אזעקות במודיעין, אחת בתשע ורבע ככה, ועוד אחת באיזור עשר. בפעם הראשונה רק אני, האחות, וחברה של אבא התעקשנו

להיכנס לממ"ד, ובפעם השנייה, אחרי שהסברתי לאבא ולאחקטן שזה מלחיץ אותנו כשהם לא איתנו, הם הבינו ונכנסו.

כשהלכתי לישון השתעשעתי במחשבה על לישון עם בגדים, למקרה ש, אבל ידעתי שהסיכויים קלושים. מודיעין מעולם לא הייתה על המפה, והם יורים

בלי לכוון ממש. בשש בבוקר הצעקות של חברה של אבא התערבבו עם קולות האזעקה בתת מודע שלי, והפכו לחלום על שמונה בבוקר, כשאני מנסה

לכבות את השעון המעורר. בצעקת "אליה!!" הרביעית שלה בערך, התאפסתי על עצמי ורצתי לממ"ד. ללא ספק, מי שהכי נהנה מהאזעקה הזאת היא

מישמיש, שממש נהנתה לראות את כל הבית ער פתאום מוקדם. 

 

הבעיה הכי גדולה בהתקף חרדה ראשון, זה שאתה לא יודע שיש לך התקף חרדה. אני זוכרת את הפעם הראשונה שחוויתי התקף כזה. הייתי בצבא,

היה אמצע הלילה, וראינו סרט מתח. פתאום הרגשתי שאני מיובשת לחלוטין. שתיתי מים, אבל זה לא עזר. היו לי רעידות בכל הגוף, בחילה נוראית,

וסחרחורת. עצם העובדה שלא הבנתי למה אני לא מצליחה לצאת מההתייבשות הזאת, הלחיץ אותי עוד יותר, והחמיר את המצב עד שהלכתי לחובשת

התורנית. 

חברה של אבא התחילה להרגיש שהיא לא יכולה לנשום. היא התיישבה על כיסא בממ"ד, וסבלה מבחילות. שמענו בום אחד של נחיתה שהיה שונה

לחלוטין מקולות היירוט ששמענו כמה פעמים אתמול בלילה, והבחילה שלה גברה. למרות שיש לה בעיות של לחץ וחרדה, מעולם לא היה לה התקף.

לא מלמדים אותך בבית הספר או בצבא איך להתמודד עם התקף כזה. מלמדים אותך על מליון דברים אחרים, אבל לא על זה. גם בלימודים שלי 

במכללה, שמתעסקים בחינוך ילדים, לא מדברים איתנו על איך להתמודד עם התקף חרדה. מלמדים אותנו איך להתמודד עם התקף זעם, עם ילד עם

בעיות משמעת, ילד עם הפרעות קשב וריכוז, אבל חרדה?.. חס וחלילה.  וזו הבעיה הכי גדולה עם התקף חרדה. שאין לך מושג מה קורה לך.

 

אז הדבר הכי חשוב זה להיות מודע. להסביר לעצמך, או למי שחווה את זה, שהכל בסדר. חרדה זה לא דבר הגיוני, אז זה לא באמת משנה יותר מידי,

אבל זה בהחלט לא מזיק להגיד את זה. חשוב לתרגל נשימות עמוקות ואיטיות, כי חמצן זה הסם הכי טוב שיש לנו כרגע. איי אפשר לפתוח חלון בממד

כל כך, אבל גם מאוורר שמכוון אליך עוזר. אם הספקתם להביא מים, אז חשוב גם לשתות, ואם יש אפשרות אז כמובן שלשבת או לשכב עוזר, אבל

בעיקר לנשום עמוק, להסביר שזה נורמלי, וקורה במצבים כאלה, ושיהיה בסדר. 

 

העיקר שיגמר בשלום ובמהרה.

נכתב על ידי Mrs.m. , 13/7/2014 11:20  
הקטע משוייך לנושא החם: צוק איתן
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אל האינסוף ומעבר לו.


אתמול למר נאור היה דייט במודיעין (לא איתי! חצוף!) אז הוא החליט לבוא לבקר אותי איזה שעה קודם בשביל שנשב כמו שצריך. אני מתה עליו.


אני ממש ממש שמחה שהוא חלק מהחיים שלי, כי באמת שאהבה ראשונה זה לא משהו שנעלם אף פעם, וגם בגלל שאנחנו תמיד יודעים לקרוא אחד


לשני את המחשבות, ולא הייתי סגורה על המחשבות שלי לאחרונה, אז הייתי צריכה קצת קריאה ממנו.


אני ודניאל לא הולכים להיות ביחד. אני בן אדם שחייב הסבר הגיוני בשביל להצליח לשים מאחורי דברים, ולא היה לו שום דבר שנשמע הגיוני להגיד לי.


הוא נמצא במצב בחיים שבו הוא מרגיש שדברים משתפרים, והוא מפחד לקחת על עצמו את הסיכון של לנהל מערכת יחסים, לטובה ולרעה, וקצת קשה


לי לקבל את זה. אז דיברתי על זה עם נאור, והוא אמר לי שהוא כנראה פשוט לא מוכן למערכת יחסים עכשיו, והוא צודק, וזה הסבר הרבה יותר הגיוני


בעיניי מ"אני מפחד".


אז הגיע הזמן אני אחזור לכתוב על דברים אחרים.


 


נניח.. ציונים?


אז קודם כל, אני דיי גאה בעצמי. זה היה סימסטר לא קל, וגם המבחנים לא משהו. היו מקצועות שלמדתי כל השנה אבל זה היה המבחן הראשון בהם, וזה


בעייתי כשאתה לא יודע איך הניקוד הולך ומה בדיוק מצפים ממך. בספרות למשל, קיבלתי 80. אני דיי מרוצה מזה, כי המרצה ממש גרועה, והמבחן


הרגיש כמו בגרות של י"א, וממש לא כמו מבחן של יסודות הספרות, וזה דיי מעצבן. אז מבחינתי 80 זה אחלה. בשירה קיבלתי 91! שזה מדהים. המבחן


היה בדיוק בבוקר של יום חמישי אחרי שאני ודניאל עשינו שיחת פרידה כל הלילה של רביעי, בקושי ישנתי שלוש שעות בלילה כשבלילה לפני הייתה לי 


מיגרנה, ובקושי הצלחתי ללמוד שעתיים. אז 91 זה מדהים בכל קנה מידה אפשרי. זה גם המקצוע (עם המרצה) שאני הכי אוהבת, אז בכלל.


גם באנגלית קיבלתי 90, אבל פה זה לא כזה מרשים. בכל זאת, המבחן הוא כולה אנסין, לא מורידים נקודות על שגיאות כתיב או גרמר, ואין פה נקודות


זכות, זה נטו בשביל הפטור.


אבל בלשון! טאם טאם טאםםםם המקצוע שהכי פחדתי ממנו, הכי מירר לי את החיים וגרר אותי לשלם כמעט 2000 ש"ח בשביל פטור, וחששתי בטירוף


שאני לא אצליח לעבור את השנה הזאת ואצטרך לחזור עליה כי צריך ציון עובר של 70... קיבלתי 71! זה נראה כמו כלום לאדם מבחוץ, אבל מבחינתי,


זה כאילו קיבלתי 95. זה אומר ששנה הבאה אני יכולה להתחיל את קורס לשון ב' של לקויות למידה בראש שקט, ולא אצטרך לעשות את א' שוב.


אני גם יודעת ששנה הבאה אני אקבל ציונים באיזור ה100 בשני הקורסים שאני אצטרך לעשות בלשון, אז אני בטוחה שזה יתאזן בסוף בממוצע.


כל שנותר לי זה להגיש שתי עבודות עד תחילת אוגוסט, וסיימתי שנה א'!


 


זהו. אני עובדת, משתדלת מאז החופשת סמסטר לאכול קצת כמו שצריך (קצת יותר פירות וירקות, קצת פחות מוצרי חלב ושוקולד), ובא לי ממש


לעשות משהו יצירתי עם עצמי.. פה אני קצת אבודה, אבל אני אמצא את זה בסוף.


אה, שכחתי לספר לכם. הייתי אצל רופאת שיניים (יש לי ארבע שיניי חלב בפה שסרבו ליפול, אז צריך להחליף אותם בשתלים, ואני ואבא מתעסקים


עם העלויות של הדברים האלה+ אורטודנטיה מאז שאני בת איזה 12) והיא אמרה לי שלא חסרות לי רק 4 שיניים, כי אם 6! ומסתבר, שהחל מהשנה,


הכניסו לסל הבריאות תקנה כי לכל מי שחסרות 6 שיניים ומעלה, זכאי לקבל טיפולי שיניים חינם עד גיל 30! הכל כולל הכל! השתלות, כתרים, חורים,


אורטודנטיה, צילומים, ה-כ-ל. זה חוסך לי ולאבא עשרות אלפי שקלים. באמת.


הבאסה היחידה זה שאני יכולה לקבל את הטיפול רק במחלקת פה ולסת של אסותא (בקופת חולים מכבי. כל קופת חולים זה שונה), אבל היי, זה


פאקינג בחינם, אז ברור שאני אלך על זה! אז למקרה שאתם מכירים אנשים עם פגם מולד שגורם להם למחסור של 6 שיניים ויותר והם מתחת לגיל


30, הפיצו את הבשורה. הממשלה אוהבת לשמור הטבות יקרות בשקט.


 


וזהו. מקווה שכל המצב הפוליטי יהיה בסדר, ותזכרו, an eye for an eye makes the whole world blind. 

נכתב על ידי Mrs.m. , 8/7/2014 13:20  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אוקי...


"הבנתי עם עצמי שאני אוהב אותך. ושאני רוצה אותך."

"אוקי.. אבל?"

"לא בא לי מערכת יחסים עכשיו"

"...מה לעזאזל אני אמורה לעשות אז?"

"מה שאת רוצה"

"אני רוצה אותך."

"אוקי"

"אבל אתה לא מחפש עכשיו מערכת יחסים"

"נכון.."

"אז אין לי מושג מה לעזאזל להגיד לך"

"רוצה לחשוב על זה קצת?"

"כן."

 

 

"חשבת על זה?"

"החלטתי שאני מפילה את זה עליך."

"איך?"

"אני אוהבת אותך, ורוצה אותך, ורוצה מערכת יחסים עכשיו.

ואתה לא. מה אתה רוצה לעשות עם זה?"

"אני.. מניח שאני אגיד לך שאני רוצה לנסות שוב"

"אוקי"

"אוקי.... שמרתי את המברשת שיניים שלך"

"למה?"

"כי.. רציתי שנחזור.."

"אבל.. אתה לא רוצה מערכת יחסים עכשיו, לא?"

"נכון"

"....נראה לי שאתה פשוט אידיוט שלא זוכר איך מנהלים

כמו שצריך מערכת יחסים"

"אני לא אשקר לך. יש מצב גדול."

נכתב על ידי Mrs.m. , 3/7/2014 12:38  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





34,949

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMrs.m. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mrs.m. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ