לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הנה להקה של שחפים לבנים בחלון, עפים הם רחוק וגבוה מבלי להביט אחורה.

כינוי:  Mrs.m.

בת: 23





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2015

מיציתי


אחרי שהחלטתי לפרוש מהלימודים ואני מרגישה שכל האפשרויות פתוחות בפני, הזדמנויות מתחילות להגיע.
ברצף של פחות משבוע קיבלתי שלוש בקשות לעזרה שכוללות צילום ועריכה שלי. כאילו היקום מכוון אותי. הבעיה היא שאני צריכה לסיים את שלושתן
בפחות מחודש, ורמת הפרודקטיביות שלי שואפת לאפס.
לערוך חומרים דורש ממני לשבת בבית מול המחשב, והדבר הזה, שנראה לכאורה כל כך פשוט, דורש ממני כוחות נפשיים עצומים בטירוף.
אני הומלסית. בחודשים האחרונים גיליתי עד כמה אני הומלסית נטולת הורים. אחרי שניסיתי להילחם על בית נורמלי מגיל 16, לא רק שהחלום התפוצץ לי
בפנים, הוא יצר אחריו אפקט דומינו שמפיל לי עוד ועוד אסימונים והדבר היחיד שאני מסוגלת לעשות כרגע זה לעשן ולהדחיק.

 

ביום שני הקרוב אני הופכת רשמית לבת 23, אבל זה לא מעניין אותי בכלל כי הדבר היחיד שמעסיק אותי זה הספירה לאחור ל15.8.
סוף סוף יהיה לי בית, יהיה לי מקום, אני אקים לעצמי את המשפחה שאני אבחר. תהיה לי פינה בעולם, אני אוכל לשבת ולערוך.
הבעיה המרכזית כרגע זה שאני צריכה להיות אצל החבר בשביל להצליח נפשית לעבוד, אבל פיזית אני יכולה לעבוד רק בבית.

צילמתי ביום שישי קליפ לחבר טוב, ומה שפעם היה לוקח לי פחות מיומיים לערוך לוקח עכשיו נצח לא משנה כמה אני רוצה לתקתק את זה.

 

תוך כדי אני מנסה להילחם על לימודים ועבודה, אבל כרגע יש מצב שאני אצטרך לקבור מאחור את כל מה שעשיתי בשנתיים האחרונות ואצטרך
להתחיל מחדש במקום אחר. אני יודעת שזה לא כזה נורא. זה קורה להרבה אנשים, והתחלתי את הלימודים בגיל דיי צעיר אז זה לא באמת מפריע
לי בכלום, אבל זה עדיין דיי מבאס. אין לי מושג לאן ללכת מפה. אני יודעת שלא משנה מה אני אבחר לעשות אני אעשה אותו מעולה, אבל אין לי מושג
במה לבחור. 

נכתב על ידי Mrs.m. , 23/7/2015 13:14  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



התנזרות


ההפסקה שלקחתי מישרא היא ההפסקה הגדולה ביותר שלקחתי מכתיבה בחיי. והיא עדיין קיימת מסיבה לא ברורה. לא בוער בי החשק לכתוב.
אדם מרגיש את זה גם על בשרו. כבר יותר משלושה חודשים שהוא לא כתב שיר חדש. טוב לנו ביחד, שקט. אנחנו רבים פה ושם, ואני כועסת עליו,
ובשום שלב אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלעדיו ולהפך.
ועם כל זה, אני עדיין לא מצליחה להעלים את דניאל מהראש. חשבתי שהזמן והמרחק יעשו את שלהם, אבל כל פעם שאני מנסה לראות לאן התקדמתי
זה דורש ממני להיזכר איפה הייתי שנה שעברה והוא כל מה שעולה לי לראש. אני עדיין אוהבת אותו, ואני יודעת את זה. גם אדם יודע ומקבל אותי
כמו שאני אחרי שהבהרתי לו ולי שאני לא מתכוונת לעזוב אותו בשביל "אולי" ו"מה אם". אני אוהבת את אדם בכל ליבי, הוא מעניק לי שקט שלא
היה לי עם אף אחד, הוא מכיל אותי, ומבין אותי, ומרגיע אותי ומכיר אותי, ועדיין, לא הפסקתי לאהוב את דניאל, וזה.. פשוט לא קול. 
נכתב על ידי Mrs.m. , 14/7/2015 09:28  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





36,712

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMrs.m. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mrs.m. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ