לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הנה להקה של שחפים לבנים בחלון, עפים הם רחוק וגבוה מבלי להביט אחורה.

כינוי:  Mrs.m.

בת: 22





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2015

הומלסית


אני פשוט מרגישה הומלסית. הבית שלי הוא לא באמת בית, ונמאס לי להמשיך להילחם עליו כל כך חזק. בסופו של יום אני חוזרת הביתה ואף אחד
לא אומר לי היי, או באמת מקשיב למילים שיוצאות לי מהפה. אני מרוקנת לחלוטין מכוחות נפשיים ואין לי מקום למלא אותם.
גם אצל אדם יש גבול לכמה אני יכולה להרגיש בבית, במיוחד כשזה לא הבית שלי.
אני חייבת שקט, אני חייבת זמן לעצמי, לבד, ואין לי איפה לעשות את זה.  
נכתב על ידי Mrs.m. , 24/4/2015 11:13  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מתגעגעת לחיים האינטרנטים שלי.


חלמתי בלילה שלא הפסקתי לעשות סרטונים. היה לי קהל של מאה איש פה ושם, אבל היה משהו. עדיין יש, אני יודעת, אבל אני לא שם יותר.
לפני כמה שבועות ראיתי סרטון שלי וזה היה מוזר ולא קשור אלי. מאז שאני ואדם יוצאים עלה לי רעיון לסדרה על בסיס בדיחה שהוא סיפר וכתבתי מאז
כבר פרק ויש לי הכנה לעוד שניים, אבל זה בעיה כי אני תלויה בו בשביל זה. אחד הדברים הראשונים שלמדתי זה אף פעם לא להיות תלוי במישהו
אחר כי אף אחד אחר לא יהיה מחוייב לדברים שלך כמוך, וזה נכון. זה לא שהוא עושה את זה מרשעות חלילה, הוא פשוט סטודנט עמוס בעצמו ואין לו
זמן ממש. ביום שלישי נסעתי איתו להופעה של חברה מהלימודים ברימון והיה נחמד וכולם אהבו אותי ואמרו שהם מבינים למה אנחנו ביחד, וכולם אהבו
אותו כי הוא באמת טוב ואנשים מכבדים את הדעה שלו כאילו הוא מינימום עורך גלגל"צ, ואני יודעת שיש לזה סיבה טובה כי הוא באמת באמת טוב,
אבל הוא טובע בעצמו, ואני טובעת בעצמי, ואין לנו כל כך זמן לעוד תחביבים.

הגשתי את הטפסים לביטוח לאומי לפני שבוע. הגעתי לשם ותוך חמש דקות כבר היה התור שלי. משום מה חטפתי קצת התקף חרדה, אבל לאור העובדה
שהגשתי טפסים לקצבת נכות נפשית אני מניחה שזה בסדר. בערב דיברתי עם אבא על זה. אני יודעת שהוא יגיב בדעה שלילית לכל דבר, ובגלל זה
אני מחכה עם דברים לפני שאני באה אליו. אם אני אבוא אליו כשאני באמת מתלבטת אם לעשות משהו, הוא יביא לי מליון סיבות למה לא לעשות אותו,
ובגלל שאני לא חקרתי מספיק את הנושא או בטוחה בדעותי, אני אשתכנע ולא אעשה אותו. אז באותו יום רביעי באתי אליו ואמרתי לו שאני -שוקלת-
להגיש בקשה לקצבת נכות. רבנו על זה. הוא הביא טיעונים מגוכחים, וכל פעם שאני עניתי תשובת נגד הוא שאל "בשביל מה באת להתייעץ איתי אם כבר
החלטת?" והוא צודק, אבל אין לי דרך אחרת לעדכן אותו בדברים. במהלך השבוע דיברנו עוד כמה פעמים, והוא ביקש מצדו שאני אשאל את הפסיכיאטר
כמה שאלות על איך הדבר ישפיע עלי. ביום שלישי הייתי אצל הפסיכיאטר, וחזרתי לאבא עם תשובות לדברים. הוא אמר שהוא מקווה שבאמת לא יהיו
לזה השלכות לרעה וקיבלתי סוג של אור ירוק. אני אחכה בינתיים להתקדמות בנושא מצד ביטוח לאומי.

אני כבר לא מעדכנת פה ממש, וחוץ מהיום לא ממש הרגשתי צורך. לא בטוחה למה, אבל כאילו.. אני באמת חייה את חיי. אני נמצאת בפייסבוק חצי שעה
ביום בממוצע, מתעדכנת בישרא וביוטיוב, וזהו פחות או יותר, חיה את חיי במציאות מעבר לזה. ופתאום, אחרי החלום בבוקר, יש בי משהו שמתגעגע.  

נכתב על ידי Mrs.m. , 9/4/2015 11:14  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





36,441

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMrs.m. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mrs.m. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ