נפרדנו עכשיו, חמודיטו ואני.

ביום שישי הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, ומסיבה שלא ברורה פשוט התחלתי לבכות. ממש. בכיתי לו שם איזה שעה בלי להבין למה.

רציתי לפתוח את הכל בפניכם, כבר אז, או כבר היום בצהריים, כשהוא הקפיץ אותי הביתה ובקושי נישק אותי, אבל בסופו של דבר עכשיו

נפגשנו, ישבנו בפארק והוא אמר לי שאני צודקת. שהוא צריך מישהי שתאהב אותו בגלל, ולא למרות. שהוא הרגיש שזה לא בסדר, וזהו.

התנשקנו לשלום, ובטח ניפגש עוד כמה זמן והוא יחזיר לי את כל הדברים שלי שהשארתי אצלו. וככה, בבסדר. בהבנה שאנחנו שונים

מידי, ופשוט שנינו חיפשנו אהבה ופשוט השלכנו את זה אחד על השני בלי לראות מעבר. וזה הכל.

אז אתמול הייתי בפגישה של דומינו גרוס, והיה מאוד נחמד, אבל כיאה לעובדה שאני אני, לא הצלחתי לסתום את הפה. זה הולך ככה, אנשים מעלים מערכון, ואז מקבלים ביקורת משאר החברים ובסוף מהאחראי, ותמיד יש לי משהו להגיד, גם אם זה סתם "היה ממש טוב", אז בסופו של דבר האחראי אמר לי שאני צריכה ללמוד לשתוק לפעמים, במיוחד כשאני באה למקום שאני לא מכירה, וזה לא שדיברתי שטויות, כי מה שדיברתי היה נכון, ועדיין. הוא צודק, אבל זאת נקודה רגישה אצלי כי אני באמת תמיד מדברת הרבה יותר מידי.

אני אנסה לכתוב משהו לפעם הבאה ונראה מה יצא אם בכלל. אחרי זה חמודיטו בא לתל אביב ונפגשנו עם כל מיני חברים שלו וחברים חדשים והיה נחמד מאוד והלכתי אתמול לישון ב4 בבוקר, ומסיבה לא ברורה, למישהו במשטרה יש מספר מאוד דומה לשלו ככה שהוא קיבל באמצע הלילה טלפונים מאוד מוזרים ומעצבנים שכמובן העירו רק אותי בזמן שהוא חרפ.

אתמול גם הודיעו לי שעומדים לצלם פרסומת אינטרנטית ושאלו אם אני בעניין ובא לי להשתתף, וכמובן שבכיף. אז אני מקווה שדברים באמת מתחילים להתקדם, ואני מנסה להיות פרודוקטיבית כמה שאפשר, ולמרבה ההפתעה דווקא הולך לי! ובחור מהפייסבוק אמר שהוא ישמח להיפגש איתי והוא עורך תוכן באיזה אתר ויש לו בלוג יחסית מצליח, אז זה לא יכול להזיק, וזהו. אני פשוט מנסה. נותנת את כל כולי ומשתדלת להתרחק מהמעצורים שלי שאומרים לי לא ולהפסיק, כמו שכרגע אין לי בכלל חשק ללכת לפגישה של דומינו, אבל אני יודעת שזה רק בגלל מה שהוא אמר, והוא לא אמר את זה בכוונה לפגוע, ולפני זה כן היה לי חשק.. אז.. כן. טוב, חלאס לחפור.

שיהיה לכם סופ"ש נעים ומוצלח!

אומנם אני עדיין לא סגורה על המסלול שאני רוצה, אבל פתאום ננעלתי על משחק. ביררתי על סוכניות, שלחתי בשבת מייל למישהי שהבטיחה לחזור אלי היום בצהריים עם משהו מגניב שאני מפחדת לדבר עליו למקרה שהוא לא בדיוק כמו שאני מצפה, ואתמול בערב שאלתי מישהי מהפייסבוק שלי שמשחקת בכל מיני סדרות וסרטים ישראלים לאיזו סוכנות היא רשומה, ולמרבה הפתעתי היא אמרה שהיא תשמח לעזור לי, ושלחתי מייל גם לסוכנות הזאת.

עוד הגדלתי לעשות והסתכלתי על בתי ספר למשחק, שאומנם המסלולים שלהם מאוד מגניבים, אבל היקף השעות מטורף. הלימודים מתחילים לרוב ב3 וחצי-4 בצהריים, ונגמרים ב10-11 בלילה. אומנם הם מלמדים בנוסף לתאטרון גם פיתוח קול ושיעורים בריקוד ויוגה, אבל הכל ביחד יוצא 45 שעות שבועיות, ובשנה השלישית זה הופך ל65. ככה שאתה פשוט משבית את חייך לשלוש שנים וחי מהאוויר בשביל מטרה שלא בטוח שתשיג.

אבל ראיתי בניסן נתיב דווקא קורס מעניין שהוא של 10 מפגשים ושלחתי להם גם מייל בירור בקשר אליו. הוא אמור להיפתח ביולי ונראה לי מעניין.

אז זהו, זה בהחלט היה יום פרודוקטיבי ואני גאה בעצמי.

בעבודה הספיקו לעצבן אותי קצת, ולרוב, כשמדברים אלי לא יפה פשוט כל המגננות שלי עולות ואני פשוט רוצה להתפטר. אני מקווה שזה יסתדר בקרוב והבחור יתנצל.. אחרת באמת לא תהיה לי ברירה אלא להתפטר. זו לא עבודת החלומות שלי, ולא שווה לי בשבילה לסבול פתאום יחס כזה.

מעבר לזה, אחותי חושבת על האופציה לעבור לגור ביחד, ואני מאוד בעד. היא נכנסת באוגוסט לקבע מה שמקנה לה משכורת נורמלית, ולאור העובדה שאנחנו מכירות טוב מאוד אחת את השנייה ואת איך זה לחיות ביחד זה צריך להיות נחמד. אמרתי לה שזו תקופה דיי קריטית כרגע ולכן אני לא יכולה להבטיח לה כלום כי כשאני נלחמת על להיסגר על העתיד שלי קצת קשה לי להתמיד בעבודה, אבל זה בהחלט אחלה של רעיון ואני בעד. אז נראה!

אתמול עשיתי גם יום כיף וצילומים עם אורן, אני מקווה שהצלחתי לעודד ולשמח אותה קצת כי היא נמצאת בתקופה לא טובה.

במוצ"ש ידיד שלי לקח אותי קצת ליום כיף מה שעזר לי מאוד בלהיסגר על עצמי ולהצליח להיפטר מהעבר.

הנה תמונה שאורן צילמה אותי בה!

אני אופנוענית מגניבה!

יאללה ביי!

דברים משתפרים בהחלט. במיוחד המצב רוח, לאט לאט גם הביטחון העצמי.

השבוע יצויין חצי שנה של סרטוני תןגאג, ולאור העובדה שזה לא מפוצץ כמו שקיוויתי, אני שוקלת להירשם לסוכנות. אולי משם יהיה יותר פשוט, אבל גם זה מסובך, כי איזה סוכנות? אבל.. נראה..

בכל מקרה, הנה תמונה שצילמתי אתמול עם שמלה אדומה שקניתי ואנשים בפייסבוק מאוד אהבו. יאיייי.

שבוע טוב שיהיה!

לא סגורה על מה איתי.

ביום שישי בכיתי כמו שלא בכיתי מלא זמן. יום שלם כמעט. בהתחלה בכיתי עם חמודיטו כי חשבתי על פרידה. אני בנאדם שצריך שקט, וזה קשה עם זה שהוא היפראקטיבי. גם נאור היה ככה והיה עושה קטעים שעיצבנו אותי ושתקתי, וכשקפץ לי הרפרנס הזה מול העיניים נבהלתי. אמרתי לו שאני לא רוצה שהוא ישתנה בגללי ושמגיע לו מישהי שתאהב אותו בגלל הדברים האלה, ולא למרות. הוא אמר שאם כל מה שמפריע לי זה שלפעמים הוא עושה מלא רעש, אז הוא פשוט ימתן את זה ליידי, זה לא להשתנות כי רוב הזמן שאנחנו ביחד הוא באמת שקט, ואמר שאני שווה את זה. הוא אמר שככל שהוא מכיר אותי יותר הוא יותר נדהם ממני. אתמול בערב אירחנו חברים שלו אצלו בבית ושנייה לפני שהלכנו לישון הוא אמר "מדהים אותי איך את מצליחה כ"כ בקלות לגרום לאנשים להתאהב בך", וזה משפט שהצחיק אותי, כי כל מה שאני רואה בכל מקום זה אנשים שאני מעצבנת אותם ושונאים לראות אותי לידם. 

ביום שישי אירגנתי איתו מדורה, הוא לא היה בבית בל"ג בעומר וזה החג שהוא הכי אוהב, אז אמרתי לו שיעזוב שטויות ושתמיד אפשר לעשות מדורה פשוט שבוע אחרי, הרבה חברים שלו באו, וגם בחורה אחת שבשנייה שאמרתי לה את השם שלי סיפרה שהיא מכירה עוד אליה, אקסית של ידיד טוב שלה ממודיעין, מסתבר שזו אני. זה מוזר להגיע לחבורה חדשה ולמצוא מישהי שמכירה אותי בתור אקסית של ידיד, זה גם דיי מביך לאור העובדה שמסתבר שהם דיברו עלי מאחורי הגב, מה שעושה לי פראנויות שהיא שונאת אותי עוד לפני שהיא מכירה אותי בכלל, אבל השתדלתי להיות כ"כ אקסטרה נחמדה עד שבסופו של דבר ביום שבת כשהלכתי לרגע לשירותים והיא פרשה הביתה היא חיפשה אותי במיוחד בשביל להגיד לי שלום.

ביום שישי גם בכיתי עם אבא על כמה שאני לא סגורה על חיי, ואחר כך עם אחותי על כמה שאני רק רוצה שלאנשים סביבי יהיה טוב ביחד. ואני מרגישה הרבה יותר טוב.

אני דיי רחוקה מלהיסגר על עצמי, מה שמעצבן, אבל הדיקור סיני עוזר לי, ואני מקווה שזה רק עניין של זמן.

שבוע טוב!