לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2017


כל הזמן אני רוצה לכתוב

הלוואי שזה היה קל יותר

אבל זה לא משנה

 

היא התקשרה בוכה

"כולם מפגרים"

זאת הבדידות שלנו

שני עצים גבוהים על שני הרים

צומחים לבד

בדידות מעניינת

מה חסר לנו?

היינו רוצים לראות אור לבן ממלא את הכל

ואז בלי חושך בכלל בשום מקום...

מה היה משתנה בעצם?

 

הכל זה ממש המון

מה הם מפריעים לנו?

כל אחד הולך בקצב שלו באותו המסלול

מי שרוצה ללכת ביחד מצטרף

איך נוצר מצב שנראה כאילו שלא הכל מושלם?

 

יש חיוּת בגודל של גלקסיה בינונית

בתוך הלב הקטן הזה

ושום דבר לעשות

זה בגדול מה שכואב

 

יש היגיון מסויים בציפייה האפוקליפטית

כאילו משהו חייב לקרות בקנה מידה גדול כמו שהוא מרגיש

אבל כלום לא חייב לקרות

וזאת כנראה הסיבה שכלום לא קורה

 

להיפך, הכל מאוד אוהב להמשיך לנוע באותו הכיוון

וספציפית הכיוון הכללי הוא תמיד כלפי מטה

מה אכפת לנו?

מי נעלב מהנפילה של האנושות?

טוב מאוד שהוא נעלב

עדיף לכאוב מספיק כדי לדעת לזהות את המלכודת הזאת

ולדרוך מטר ליד

 

אני רוצה להיזכר בכל החסד ששטף אותי במישור הפוטנציאלי לכל הפרטים שלו

אני לא רוצה לנסות להביא אותו לכדי ביטוי מעשי, זה יותר מדי

וכבר הבנתי שאין לי מושג אפילו מאיפה להתחיל

יכול מאוד מאוד להיות שבאמת באמת אין שום דבר לעשות

אבל זה לא אומר שאני חייב ליפול יחד עם כל הדברים

כמו שכל החיים לא חייבים ליפול אם הם לא רוצים

אנחנו יכולים לעמוד על הרגליים וללכת לאן שמתחשק לנו בכל רגע נתון

 

6161

נכתב על ידי Enkidu , 12/9/2017 00:01  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  Enkidu




הבלוג משוייך לקטגוריות: דת , פילוסופיית חיים , רוחניות ומיסטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לEnkidu אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Enkidu ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ