לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים מעבר למה שאחרים רואים


.All the sides of me

Avatarכינוי: 

בת: 28

MSN: 



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2017

בחזרה לשורשים


זמן רב לא כתבתי. אפשר לתרץ את זה בחוסר זמן, ריבוי משימות, ריבוי פעילויות. אבל אני מניחה שכשמסתכלים על זה באופן יותר עמוק - יש כל-כך הרבה עיסוק ברגשות ותחושות במקצוע שאני לומדת, שאני מניחה שרציתי לתפוס מכל זה קצת מרחק. אבל איך אומר השיר? "אפילו בסוף העולם, לא תוכל לברוח מעצמך". (נינט - "סוף העולם שמאלה")

 

והכתיבה היא בעצם אני. בכל פעם שאני צריכה לאפיין את עצמי - זה הדבר הראשון שקופץ לי לראש. "אני כותבת". מכירים את השאלה "מה היית לוקח איתך לאי בודד?"? אז אצלי זה תמיד מחברת ועט. ואם יש אפשרות להוסיף עוד שני דברים, אז הייתי מוסיפה לזה ספר אהבה טוב, ומוזיקה. שני הדברים שנותנים לי הכי הרבה השראה בכתיבה - טוב, אחרי הרגש כמובן.

 

אז לאן אני מובילה עם כל זה? פשוט מנסה למצוא שוב את עצמי. אני מרגישה שאיבדתי את עצמי בשנת הלימודים הזאת. העומס הרב שנפל עליי בלימודים בסמסטר א' - שבא בניגוד מוחלט לשנה הקלילה יחסית שנה שעברה - תפס אותי לא מוכנה לחלוטין. מתחושה של "שנה חדשה, הזדמנות חדשה לשפר הישגים" מצאתי את עצמי בתחושה שאני פשוט טובעת בכל עומס המטלות שמוטל עליי. בניסיון לעמוד ביעדים שהצבתי לעצמי - קריאת מאמרים בזמן, סיכום שלהם תוך כדי הסמסטר - מצאתי את עצמי במרדף מטורף, כשאני מנצלת כל דקה פנויה כדי ללמוד, ולפעמים אוכלת באיחור או אפילו מדלגת על ארוחה, "כי צריך להספיק לקרוא את המאמר". אה, שכחתי לציין שלא מעט מאותם מאמרים היו באנגלית - מה שהצריך ממני יותר זמן, היות ולא רציתי רק "לסמן וי", אלא להבין את הכתוב בו. כמובן, לאור המערכת העמוסה, לא הספקתי להגיע להכל, והתחלתי להרגיש תסכול מהמאמץ העילאי שאני משקיעה במסגרת הזמן שעומד לרשותי, ולא מספיקה לעמוד במטלות הקריאה. מכירים את האוגר שרץ בגלגל? אז עכשיו תדמיינו שלגלגל הזה מוצמד משהו שהאוגר מאוד רוצה, אבל במקום כזה שהוא לא יכול להגיע אליו - לא משנה כמה הוא רץ. זו בדיוק הייתה התחושה שלי.

השיא היה כאשר לא הספקתי לקרוא מאמר לאחד מהקורסים, שהסתבר שהמרצה של הקורס תיכנן שנקרא ונערוך עליו דיון. לא הייתי היחידה שלא קראה - או יותר נכון לומר, היו בודדים מאוד שקראו את המאמר. ואז התעורר שיח איך אנחנו מצפים ללמוד, וכשאמרתי שלא תמיד מספיקים לקרוא את כל המאמרים - התשובה שקיבלתי הייתה "זה עניין של ניהול זמן". התשובה הזאת כ"כ צרמה לי, כי אני באמת השקעתי כל דקה פנויה כדי ללמוד, והרגשתי שפשוט אין שום הערכה לזה.

 

וזה היה הרגע שבו אמרתי לעצמי, "סטופ".

 

משהו כאן לא עבד. מסתבר שהעולם לא בדיוק עובד לפי "מה שתשקיע, זה מה שתקבל". אל תבינו אותי לא נכון - הצלחות לא נופלות מהשמיים. אם לא נעשה כלום - שום דבר לא יקרה. אבל גם הקיצוניות השנייה לא עובדת. זה שנוותר על כל דבר בחיים שלנו ונשקיע את כל-כולנו במטרה מסוימת שחשובה לנו - לא בהכרח יביא לנו את ההצלחה המוחלטת. אי אפשר תמיד להצליח בהכל, גם אם כל תשומת הלב והמאמצים נתונים רק לזה. מכירים את המשפט "כגודל הציפייה, גודל האכזבה"? זה בדיוק זה. נכון, צריך להשקיע ולהתאמץ כדי להגיע לדברים בחיים, אבל בפרופורציות. אחרת, לא רק שמתאכזבים וחווים תסכול , אלא גם מפסידים הרבה דברים אחרים. ואז התסכול אפילו גדול יותר.

אז אחרי שאמרתי לעצמי "סטופ", התחלתי לנתח את המצב. אוקיי, יש לי X זמן פנוי במהלך השבוע. חלק ממנו אני מנצלת בשביל לאכול - דבר שאני לא מוכנה לוותר עליו. זה משאיר לי Y זמן לדברים אחרים. אבל, אין סיכוי שאני אספיק לקרוא את כ-ל המאמרים בזמן שהגדירו המרצים - אם אני רוצה לקרוא ולהבין, ולא רק לצאת ידי חובה. האם אני מוכנה לוותר על ההבנה? החלטתי שלא. אם אני כבר קוראת, אני רוצה שזו תהיה קריאה עם משמעות, אחרת למה לטרוח לקרוא? אז אם יש לי מעט זמן יחסית, והרבה מאמרים לקרוא, וחשוב לי להבין מה אני קוראת - ואני לא רוצה לוותר על הקריאה לגמרי - זה היה הזמן לעשות סדר עדיפויות. וככה קבעתי לעצמי באיזה קורסים אני קוראת את המאמרים ע"פ הלו"ז שהמרצה מציב, ובאיזה קורסים אני אשלים את הקריאה בשלב מאוחר יותר (כמו חופשת הסמסטר). והחלטתי שהציפיות היחידות שאני הולכת לעמוד בהן מעכשיו, זה הציפיות שלי מעצמי בלבד - עם כל הכבוד לציפיות של המרצים. ואז הרגשתי שכל הלחץ יורד. ושאני שולטת בלימודים ולא להפך. (אה, ובסופ"ש החלטתי שאני לא לומדת. וזה גרם לי להרגיש הרבה יותר טוב.)


ואז הגיעה תקופת הבחינות.


חודש וקצת, שבמהלכו נדרשנו לגשת ל5 בחינות, ולהגיש כ-5 עבודות - חלקן קבוצתיות. כמובן, שהתכנית לעבוד במהלך התקופה הזו ירדה מהפרק, ישר אחרי שרשמתי בפניי את כל מה שצפוי. הדבר הבא שקרה, זה היה לחץ. חרדה שאני לא אספיק לעשות את כל זה. מה שהוביל לכך שנהייתי חולה, ולקח לי יותר משבוע להתאושש - דבר שהשפיע על הביצועים במבחן הראשון. בסופו של דבר, ובעזרת החצי השני שלי שהיה מאוד סבלני כלפיי וניסה להכניס אותי קצת לפרופורציות - הצלחתי לעבור את התקופה הזו בהצלחה. לא, הציונים במבחנים לא היו כפי שציפיתי, אבל עברתי. עברתי ויכלתי לנשום לרווחה. אבל, אם בתחילת התקופה שמרתי את מועדי ב' כאופציה לשיפור ציונים - אחרי שהסתיימו מועדי א', הרגשתי כמו לימון שסחטו ממנו את כל המיץ ואין לו עוד מה לתת. אז הסתפקתי במה שיש.


ואז הגיעה התקופה של "לשמור על עצמי". אם בתחילת השנה התרחקתי מכל מיני אירועים במכללה והתבודדתי עם עצמי כדי ללמוד, אז עכשיו עשיתי את זה כדי להתנתק. כדי להיות עם עצמי, ולעשות מה שטוב לי. ולמען האמת, עשיתי את זה גם בבית, ושכחתי שאין כבר רק "אני", יש "אנחנו" אני והחצי השני שלי. כשגרים בנפרד רוב השבוע - מאוד קל ליפול למלכודת הזאת, שמסתבר שפועלת גם כשאנחנו יחד. תודה לאיש טוב בפייסבוק שעזר לי להבין, שכשנמצאים בזוגיות, צריך להבין שאין יותר רק את הרצונות והצרכים שלי. יש גם את הרצונות והצרכים שלו\ה, ואם לא רוצים לאבד את הזוגיות - צריך להתחשב בהם ולפעמים גם להתאים את עצמך בהתאם. נכון, לא תמיד בא לנו לעשות את זה. וזה לגיטימי לפעמים לבקש קצת זמן לעצמך. אבל צריך לזכור שיש שם עוד מישהו שצריך אותך, שסומך עליך, וכן - לפעמים הצורך שלו יהיה חשוב יותר מהצורך שלך, כמו שלפעמים הצורך שלך יותר חשוב משלו והוא מבין ונותן לו מקום. זה לא פשוט למצוא את האיזון, אבל אני מאמינה שכל אדם שרואה ושחשוב לו גם הצד השני - יודע לזהות מתי הוא יכול לתת עדיפות לצורך שלו, ומתי הצד השני צריך אותו שם.


אז מה המסקנה שלי מכל זה?

זה חשוב להתמיד ולפעול למען המטרות שאנחנו מציבים לעצמנו; אך חשוב לשים לב שבדרך, אנחנו לא מפסידים דברים (ואנשים) אחרים שחשובים לנו.

או במילה אחת - איזון.


שלעולם לא נאבד את עצמנו.


לילה טוב,

ויקצ'ה

נכתב על ידי , 16/5/2017 22:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



12,394
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לויקצ'ה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ויקצ'ה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ