לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הכל דבש


החיים המתוקים שלי


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2014

נמאס לי


אני לא מקבלת הודעות על עדכונים בבלוגים שאני קוראת.

 

אני לא מקבלת הודעות על תגובות.

 

אני מרגישה איך הכשלים הטכניים של ישראבלוג מנתקים אותי לאט לאט מהאתר שהיה הבית שלי, זה מעצבן נורא עצבני

 

סליחה מכל מי שאני מגיבה אצלו בדרך כלל ולא הגבתי, לא קיבלתי הודעה על עדכון אוף

נכתב על ידי , 22/10/2014 08:12  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אליפל ב-22/10/2014 23:40
 



חופש מעייף


החג הזה מתיש אותי. הוא כל כך ארוך... כל הגליל מלא הורים מותשים עוד יותר ממני עם ילדים משועממים, וכולם מחפשים עיסוק שיעסיק אותם ורצוי שיהיה בזול.

הם נכנסים אלינו וסוקרים את המקום בפקפוק, "אז מה יש לעשות אצלכם?" הם שואלים בחשדנות, ומביטים כה וכה, מחפשים כנראה תזמורת וקרקס, או אולי גן חיות, העיקר שיהיה שמח ומבדח ויעסיק את הילדים.

ומילא זה אבל כל יום אנחנו צריכים להתווכח מחדש עם הורים שבטוחים שהילד שלהם שעוד מעט יחגוג שלוש הוא לא צעיר מידי לפעילות אצלנו, וזה שהוא התלהב מהתפוח בדבש שהגננת נתנה לו לפני ראש השנה לא אומר שהוא יכול ללבוש חליפת דבוראי ולשמוע הסברים ולצפות בסרט. הוא פשוט צעיר מידי גם אם הוא מפותח לגילו והילד הכי חכם ויפה בגן.

ויש גם את האנשים שנכנסים, טועמים בכל פה, מטפטפים דבש בכל מקום, ואחר כך מספרים לי שהם בכלל לא אוהבים דבש וחוץ מזה יש להם המון דבש בבית ומסתלקים אחרי שבלבלו את המוח חצי שעה לפחות.

מזל שיש גם אחרים, אנשים שקובעים סיור ומגיעים בזמן, מוכנים ומזומנים ללמוד משהו חדש, מתגברים על הפחד מדבורים ונהנים לשמוע הסברים וללמוד משהו חדש.

אנחנו כבר כמעט בישורת האחרונה של החגים, כמעט רואים את הסוף, ואז חמותי תוקעת לי עז – היא באה לחג שמחת תורה ופוקדת עלי להזמין גם את אימא שלי כדי שנעשה ארוחת חג יחד, ואימא שלי, במקום להשתמט כמו שקיוויתי שמחה מאוד ופוקדת עלי להזמין גם את הדודה והדוד. אני אוהבת מאוד את המשפחה, ולחגוג יחד זה באמת אחלה, אבל רק המחשבה על אירוח חמותי במשך יומיים מדכדכת אותי, ולמה, במקום לנוח קצת בערב חג אני צריכה לארח תשעה איש? ומילא סתם אנשים, אבל היא, מרוב רצון לעזור ולהועיל תתקע את האף בכל מקום, תסתובב לי בין הרגלים ולא תפסיק להעיר את ההערות החומצתיות שלה ולבקר כל דבר שזז, וכמו שאני מכירה אותה שבועיים אחר כך היא תמצא עוד סיבות למה היא נורא סבלה בביקור אצלי, ותספר אותם בסוד רק לג'ינג'י כדי שיספר לי...

בפעם הקודמת היא התלוננה שלא היה בכלל אוכל בבית, ושהיא הייתה נורא רעבה ועד שחזרנו היא חיפשה איזה לחמנייה או משהו ולא מצאה, ואיך יכול להיות שהשאירו אותה בבית ריק מאוכל לרעוב כל כך הרבה זמן, ועוד בשבת?

זה שהמקרר היה מפוצץ מאוכל ושישבתי לאכול איתה מיד כשחזרתי בשתיים בצהריים (עד אז עבדתי עם ג'ינג'י והיא הרי יודעת שאנחנו עובדים בשבתות) לא נחשב כי היא רצתה לחמנייה ולא היו לי לחמניות. מחר אני מתכננת למלא את ארגז הלחם בלחמניות ובפיתות וכמובן לחטא את כל הבית, אבל כמו שאני מכירה אותה היא כבר תמצא משהו אחר להתמרמר עליו.

היום, מיד אחרי שסיימנו עם הסיור האחרון נסענו יחד לקנות בשר ופחמים, נעשה על האש ואימא שלי תביא סלטים ואורז, עוגי החליף משמרת עם מישהו כדי להיות בבית גם כן ולעזור, וצץרץ הבטיח לקנות חומוס ביתי מאיזה מסעדה שהוא מכיר, אף אחד לא יצא רעב, זה בטוח.

אחרי שנשרוד את החג הזה נשאר לנו רק יום שישי – קבוצה של עשרים וכמה תיירים שהסוכנות היהודית מארחת צפויה להגיע אלינו, ואני מקווה שלילי לא תבריז ותגיע כמו שהבטיחה להיות המתרגמת שלנו ושנעבור בשלום גם את האירוח הזה, ושכולם ייהנו ואיש לא ייעקץ חלילה, ואז יש רק סתם שבת רגילה שזה כלום, ורק אז, סוף סוף, החגים ייגמרו ואפשר יהיה לנוח קצת מכל החופש הזה.

נכתב על ידי , 14/10/2014 21:22  
הקטע משוייך לנושא החם: חופש סוכות
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של jenny10 ב-18/10/2014 01:16
 



מצילים את ישראבלוג




תודה רבה לטליק ולקנקן תה על הבלוג שלהם 
בהצלחה להם ולנו חיבוק של הסוררת
נכתב על ידי , 7/10/2014 18:43  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רותי קוטלר ב-9/10/2014 14:14
 



פוסטתמונה




הנה, הארון המשופץ!
נכתב על ידי , 6/10/2014 14:57  
27 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של *צופה מהצד* ב-12/10/2014 14:54
 



חג סוכות ממשמש ובא


יום כיפור עבר עלי במנוחה מוחלטת כמעט לגמרי. מאוד נדיר אצלי לנוח בשבת והשנה זכיתי. קניתי לי גם עיתון הארץ, פינוק מיוחד בשבילי ושנינו, ג'ינג'י ואני, שקענו בעיתונים ובין לבין נמנמנו.

כמו תמיד ג'ינג'י צם וגם עוגי וצץרץ הצטרפו אליו אבל בניגוד לדתיים אמיתים שמתפללים ומתייסרים הם פשוט ישנו.

למחרת ג'ינג'י נסע לאימא שלו ואני נסעתי למכון שלנו לצבוע ארון מגירות מתכת בספרי צבע שקניתי בשבוע שעבר. החלטתי לצבוע כל מגירה בצבע אחר על פי קשת צבעי הגאווה, פחות או יותר. רחצתי וייבשתי כל מגירה בקפידה, פרשתי נילון על הרצפה והתזתי בכיף. לצערי הצבע לא הותז בשכבה אחידה כל כך והריח היה זוועתי ומה שהכי מרגיז הצלחתי להכתים את ידי בכל צבעי הקשת.

 


 

הרופא שביקרתי אצלו אחרי הצהריים די התפלא לראות את הכתמים אבל זה לא מנע ממנו לתת לי זריקה די כואבת בפרק היד. הגעתי אליו כי בשבועות האחרונים (במקביל לצוק איתן) אני סובלת מנימול וכאבים בכף יד שמאל. רופאת המשפחה הפנתה אותי לניאורולוגית שעשתה לי בדיקה חשמלית די מציקה והפנתה אותי לאורתופד יד. בכלל לא ידעתי שיש דבר כזה, אורתופד יד.

האורתופד שלי התברר כבחור בלונדיני צעיר ונאה ששכן בקומה התחתונה של קופת חולים לין, מתחת לרנטגן מי שמכיר. לין זו קופת חולים מאוד ותיקה בת למעלה מחמישים שנה לדעתי והייתי מופתעת מאוד לראות כמה הכל בקומה התחתונה חדיש ומפואר ומודרני. כשלמדתי רנטגן בשנות השמונים עבדתי זמן מה במכון הרנטגן שם ואני לא זוכרת שהייתה שם קומת אורתופדיה. הגעתי עם המטרונית וקצת הסתבכתי עם המכשיר לקניית כרטיסים אבל בסוף הגעתי והייתי בטוחה שלא אספיק לנצל את הכרטיס גם לחזור יש חלון של שעתיים שבו אפשר גם לחזור עם אותו כרטיס. מסתבר שטעיתי, הכל היה מהיר ויעיל וזריז להפתיע. אני אוהבת את הטלוויזיות הקטנות האלה שבהם אתה יודע תמיד מתי התור שלך ומי נמצא לפניך גדלתי על קופת חולים עם תורים שהסתדרו עם פתקים כתובים ביד ותמיד היו מריבות ואני רק שאלה - השיפור הוא פשוט בלתי יאמן. הרופא שלח אותי לקנות זריקה בבית המרקחת של לין שהיה עמוס וגדוש אנשים אבל להפתעתי היה תור מיוחד לאנשים שבאו לקנות זריקה, רק הוצאתי את פתק התור המודפס שלי וכבר קראו לי ונתנו לי את התרופה ומיד חזרתי שוב למטה והוכנסתי חיש לחדר טיפולים שהשפה הרוסית שלטה בו בלי מצרים. האחיות היו חביבות ומסבירות פנים הרופא הגיע חיש ניקה את כתמי הצבע הססגוניים שלי באלכוהול הזריק לי (זה כאב אבל לא נורא) ושילח אותי לדרכי. אני מאוד מקווה שהזריקה תעזור כי אחרת צפוי לי ניתוח ומה זה לא בא לי לעבור עוד ניתוח

מחר יחברו לנו טלפון למרכז המבקרים ואחר כך תבוא הבחורה החביבה שקנינו אצלה קופה רושמת וכספית ואנחנו נעבור רשמית למאה העשרים ואחת ונוכל למכור דבש בכרטיסי אשראי.

ראש השנה היה פשוט פיצוץ, הפעלת הילדים התבררה כלהיט עצום וחלק גדול מהכסף שהרווחנו הלך על קניית עוד חליפות דבוראים כדי שלא נצטרך לאכזב מבקרים שרצו להשתתף בפעילות ולא יכלו בגלל שפשוט לא היו לנו די חליפות.

מאחלת לכול הקוראים וחברי הבלוגרים חג שמח ושנה טובה.



נכתב על ידי , 5/10/2014 19:20  
37 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ברני8 ב-10/10/2014 09:30
 





Avatarכינוי: 

בת: 57

תמונה




91,720
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , 50 פלוס , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל*צופה מהצד* אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על *צופה מהצד* ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ