לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הכל דבש


החיים המתוקים שלי


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2017

אופטימיות זהירה


מזמן לא כתבתי על עצמי ועל מה שקורה בחיי. החורף התחיל באמת ובקרוב אחגוג יום הולדת, סיבה מעולה לעשות סיכום קטן. שני דברים ממש חשובים קרו לאחרונה ואיכשהו הם קשורים זה לזה. ראשית קנינו רכב, ושנית צץרץ התחיל ללמוד. מה הקשר בין שני האירועים האלה? צץרץ נרשם למכינה בטכניון, אבל הודיע חד משמעית שאין מצב שהוא מתחיל לימודים בלי רכב צמוד. נכון שהטכניון די קרוב אלינו אבל הוא רוצה להמשיך לעבוד ובלי רכב הוא לא יכול להתנייד בין העבודה ללימודים. ג'ינג'י הציע לו שיעשה הפסקה מהעבודה ויקדיש את כל זמנו ללימודים, אבל צץרץ סירב בנחישות. הוא לא מוכן להיות סמוך על שולחן ההורים ולבקש מהם כסף, מספיק שהוא גר אצלנו ולא צריך לדאוג לשלם שכר דירה, לקנות אוכל, לטפל בניקיון ובכביסה ושאר העניינים שמעיקים על מי שחי מחוץ לבית.

בעיקרון יש לנו שתי מכוניות. מכונית אחת היא וואן גדול ומגושם שרק ג'ינג'י נוהג בו והוא משמש לעבודה. למרות גודלו יש בו רק שני מושבים - נהג ונוסע ואם מצטרף נוסע שלישי עליו לשבת מאחורה על ארגז או משהו דומה. יש גם מושבים לנוסעים אבל צריך לחבר אותם חזרה לרצפה וזו טרחה גדולה מידי. הרכב השני הוא ניסן אלמרה עתיקה שנת 2001 שקיבלתי מהורי. רכב מעולה שאנחנו מתחזקים בקפידה וסך הכל הוא נוסע מצוין אבל זה פשוט לא מספיק. בשנה האחרונה היה לצץרץ רכב ישן ורעוע שהוא קיבל בהשאלה אבל אחרי שנה הוא החליט להחזיר אותו ולקנות לעצמו רכב משלו. הוא תכנן לקחת הלוואה מהבנק וכבר הייתה לו מכונית שהציע לו חבר מהעבודה – סיאט איביזה שמאוד מצאה חן בעיניו. שמענו את התנאים שהבנק הציע לו וחטפנו חום. גם המשכורת שלו תקטן בגלל הלימודים וגם ישלם המון ריבית לבנק בעוד שבחשבון של חמותי שוכב די כסף לקנית מכונית ורק מתחנן שינערו מעליו את האבק.

צץרץ לא כל כך התלהב מהרעיון שנלווה לו כסף לקניית מכונית כי מידי פעם הוא גולש למריבות איומות עם ג'ינג'י ונזרקות מילים מאוד לא יפות ואיומים מאוד לא נעימים. שניהם מתנהגים כמו מטומטמים ורבים בצורה מכוערת מאוד... חוץ מזה ג'ינג'י התנגד לקנית מכונית מחבר בלי לבדוק אותה קודם, וחשב שהמחיר שהוצע לצץרץ גבוה מידי, ושוב הייתה מריבה מיותרת ואחר כך חמותי אושפזה, והייתה הנסיעה לרומא שהיה צריך להתכונן אליה... מפה לשם איכשהו רעיון ההלוואה לצץרץ נפל. הוא כבר היה קרוב להחליט שבעצם הוא מוותר על הלימודים ועובר לדירה שכורה משלו ואז חמותי חזרה הביתה, ג'ינג'י נסע לרומא וכל העניין נשכח.

אחרי שג'ינג'י חזר ישבנו ועשינו חושבים והחלטנו שנכון, הניסן שלנו באמת עתיקה ומי יודע מתי היא תחליט לצאת לפנסיה ובאמת הגיע הזמן שנקנה עוד מכונית ומאחר וחמותי נתנה לנו שליטה בחשבון שלה ודווקא בגללה חשוב מאוד שיהיה לנו רכב אמין כי הרי היא כבר לא מסוגלת ללכת וכל רגע אנחנו עלולים להחיש אותה שוב לבית החולים. במשך כחודש התרוצצנו אני וג'ינג'י בין מגרשי מכוניות משומשות וסוכנויות רכב, בדקנו באינטרנט כל מיני מכוניות ויצאנו מבולבלים ומותשים. לפני כמה ימים נסעתי עם ג'ינג'י לסוכנויות רכב ויום שלם עברתי בין סוכנות אחת לשנייה ובסוף קלטתי למה כל כך קשה לו להחליט, הוא פשוט רוצה מכונית חדשה!

למחרת נסעתי לטיול באגמון החולה ובינתיים צץרץ וג'ינג'י נסעו להמשיך לצוד מכוניות וסוף סוף הצליחו. החליטו על סיאט איביזה חדשה לגמרי, מכונית מהנילונים בצבע אדום דווקא כי כל הלבנות והשחורות כבר נמכרו.

מעכשיו כולם מרוצים. צץרץ קיבל את האיביזה שרצה, ג'ינג'י קיבל מכונית חדשה כמו שרצה ואני מאושרת כי אני לא צריכה לחפש יותר מכונית וגם בשקט בלב אני ממש שמחה שתהיה לנו מכונית אדומה כי תמיד חלמתי על מכונית בצבע אדום אבל התביישתי להגיד.

למרבה השמחה וההפתעה צץרץ לוקח את עניין הלימודים ברצינות רבה. מכין כל יום שיעורים במתמטיקה עם ג'ינג'י ומשקיע באמת וברצינות. חבל שבתיכון הוא לא לקח את הלימודים ברצינות כזו.

גם עוגי הפתיע ואחרי שנים שהבטיח שיום אחד גם לו יהיה כלב (רצוי פיטבול) הוא קיבל מאיזה חבר שנסע לחו"ל את הכלב שלו. פיטבול מעורב בצבע לבן. תמיד אמרתי שהוא לא אחראי מספיק לטפל בכלב ושידע שכלב זה כמעט כמו ילד, הוא צריך בן אדם שיטייל איתו באופן קבוע ולא ישכח להאכיל אותו ולטפל בו. נכון לעכשיו עוגי משגיח על הכלב יפה ואפילו ויתר על בילוי בסוף השבוע כדי לא להשאיר את הכלב לבד.

גם חמותי שעד היום נשארה בבית מתאוששת מהאשפוז הסכימה היום לחזור למרכז היום לקשישים כמו שהיה לפני האשפוז. אני מקווה שהיא תתמיד כי עדיף שהיא תצא קצת מהבית ותראה עוד אנשים חוץ מאשר אותנו ואת המטפלת. יש לה שם גם פיזיותרפיסט שמתמחה בטיפול בקשישים ואחרי כל כך הרבה זמן במיטה היא צריכה להתחיל להניע את הגוף.

נקווה שהכל ימשיך להיות טוב ושכולם ימשיכו להפתיע אותי לטובה.

 



ככה נראית המכונית שתהיה לנו. הצבע נקרא אדום יין

נכתב על ידי , 29/10/2017 10:51  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דוריטה ב-21/11/2017 07:49
 



שירת האגם


אתמול יצאתי לטיול מתנדבים שארגנה המועצה למתנדבי הקריה. גם הורי באו ואת הילדים והבעל השארתי בכיף בבית.

הטיול היה בסדר גמור, נחמד, אבל לא משהו שלא ראיתי כבר קודם, ואז הגענו לאגמון החולה. 


רמת הגולן ועמק החולה ממצפור משגב עם

 



הבתים באופק שייכים כבר ללבנון

 

 

המדריכה הנחמדה שלנו רשמה אותנו לסיור בעגלת מסתור ודאגה שנגיע קצת לפני השקיעה. הזמן הכי טוב לצפות בעגורים שנאספים חזרה לאגם כדי לישון שם את שנת הלילה.

הרעיון של עגלות המסתור הוא פשוט וגאוני. מניחים ספסלים על פלטפורמה שרתומה לטרקטור, הספסלים מסודרים בשיפוע כמו באולם תיאטרון ככה שאף אחד לא מפריע למי שיושב מעליו, ונוסעים לאט סביב האגמון. הנהג הוא גם המדריך, עוצרים כל פעם שיש משהו מעניין ויושבים פעורי פה ומוקסמים מול ההצגה הנהדרת שמסדר לנו הטבע.

אין הרבה טעם בדיבורים, התמונות עדיפות פי כמה.

 

רמת הגולן ורודה לאור השמש השוקעת נשקפת במימי החולה

 

 

השמש שוקעת מעל רכס רמים

 

 

בילדותי אהבתי מאוד ספר צילומים בשחור לבן שנקרא שירת האגם הגווע וניסה לספר בתמונות את סיפורו העצוב של אגם החולה שיובש למען קרקעות חקלאיות. זה היה רעיון רע, הקרקעות שנגזלו מהאגם לא הניבו תוצרת חקלאית וכל קיץ פרצו שם שרפות בגלל הכבול. מזל שלמישהו היה די שכל להציף חזרה חלק מהאגם וככה חזרו אלינו העגורים, האנפות ושאר עופות הביצה.

מעולם לא תיארתי לעצמי שיום אחד אזכה גם אני לצלם את אגם החולה ועוד בצבע. לצערי לא לקחתי מצלמה טובה מספיק והתמונות משקפות רק שבריר מהיופי והקסם שחוויתי. מציעה לכול מי שאוהב ציפורים ומים ונופים לנסוע לאגמון ולהתענג על המראות ולא לשכוח מצלמה טובה.

 


האגם ששב לחיים חדשים

נכתב על ידי , 24/10/2017 15:01  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ג'וליאנה ב-29/10/2017 12:24
 



אחרי החגים


כולם מספרים על החגים שלהם, כמה הם בילו ונהנו ואיך הם מרגישים עכשיו כשהחגים נגמרו וצריכים לחזור לשגרה. אצלנו הכל קצת הפוך, החגים הם תקופת עבודה נמרצת מאוד אצלנו, כל היום טלפונים וקבוצות ומשפחות שמגיעות וכולם רוצים שנפעיל להם את הילדים ונבדר אותם ודי נדהמים כשג'ינג'י מתעקש שגם ההורים יצטרפו לפעילות ולא מתבייש לעשות להם בית ספר. הם רוצים שעשועים ובידור והוא מרצה להם על חיי הדבורים ומלמד אותם איך מכניסים משמעת בילדים. בסוף יוצא שההורים נהנים יותר מהקטנים ומתקשים להפסיק לשאול שאלות ולהיפרד. היו גם כמה קבוצות שבסוף הפעילות מחאו לו כפיים.

ואם כבר מדברים על משפחות, ההורים והילדים שראיתי בזמן האחרון... אין מילים. 

אנשים פשוט לא יודעים איך להתנהל עם הילדים שלהם, מנסים להיות חברים שלהם, להתחנף ולהתחשב כל הזמן, ונותנים לילדים לתזז אותם בצורה מדאיגה מאוד. הילדים, בעיקר הקטנים, מחפשים מישהו שיחנך אותם וינהל אותם ויהיה סלע יציב של עקרונות וערכים, במקום זה הם מקבלים סמרטוטים מבוהלים שנבהלים מכל צעקה ומתרגשים מכל דמעה. מה פלא שהם נעשים מופרעים כאלה?

היו שם כמה הורים שממש התחשק לי לנער אותם ולהרצות להם על גבולות ומשמעת. התאפקתי כי אני לא סופר נני ותכל'ס זה לא עסקי אבל די נחרדתי. לחנך זו עבודה ועבודה קשה ולפעמים לא נעימה אבל מישהו חייב לעשות אותה. לשים לילדים גבולות, לתת דוגמא ולהנהיג את המשפחה ביד רמה ובזרוע נטויה, ולא להתייעץ עם ילד בן שלוש על המשך המסלול זה לא נקרא להיות הורה טוב, זה נקרא להיות הורה מזניח ומשתמט.

כל יום עבדנו קשה, שטפנו וניקינו בלי סוף, הארנו פנים והסברנו הסברים והתרוצצנו הלוך ושוב ואפילו עשינו קצת כסף וסוף סוף נגמרו החגים והחופשות וכולם חזרו לשגרה. עכשיו הזמן שלנו לבלות ולהינות!

אתמול בלילה ג'ינג'י טס עם הקבוצה מהאוניברסיטה לרומא. זה חלק מהקורס והוא אמור ללמוד שם ארכיאולוגיה לא לבלות, אבל כמו שאני מכירה אותו הוא יהנה עד בלי די, זה בסדר, אני מפרגנת לו מכל הלב. מגיע לו לעשות חיים. אני נשארתי בבית לנהל לבד את המשפחה. לא חסרה לי תעסוקה, יש את חמותי והמטפלת שלה, יש את הכלבים שצריכים טיולים יומיים, ויש את צץרץ שעושה דיאטה וספורט וצריך אוכל מתאים, ויש את עוגי שקופץ כל יום יומיים לבקר ותמיד הוא רעב לאוכל ביתי וצריך שיסיעו אותו ויסדרו לו ויטפלו בו.

רק לפני שבוע התנערתי בקושי מהתקררות שנדבקתי בה מצץרץ ועכשיו אני שוב מקוררת ומשתעלת, בגלל עוגי כנראה, או שאולי זה המשך של ההתקררות מהשבוע שעבר? לא יודעת, אבל מאז שהפסקתי לצרוך פרופוליס אני נדבקת מכל עיטוש חולף עצוב

ממחר אני חוזרת לפרופוליס וממשיכה למשוך בעול, ורק שחמותי לא תעשה לנו שוב הפתעה לא נעימה, שתתאפק עד סוף השבוע.

נכתב על ידי , 15/10/2017 19:13  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של *צופה מהצד* ב-18/10/2017 03:33
 



ימים קשים וסבוכים


הכל התחיל ביום כיפור. אני העברתי אותו בנעימים, נחה ומנסה לנער מעלי את ההתקררות שהעביר אלי צץרץ. ג'ינג'י צם כרגיל ואת רוב הצום העביר בשינה, מתאושש מהחודש האחרון המתיש שעבר עליו בחפירות בית שערים. חמותי לעומת זאת החליטה לצום. רעיון רע מאוד. היא התחילה להרגיש רע כבר במוצאי כיפור ולמחרת הורע מצבה וגם החום שלה עלה. ג'ינג'י השיג הפניה למיון מקופת חולים ולקח אותה למיון של בית חולים כרמל. הם שהו שם יום שלם וחזרו רק בלילה מותשים מאוד. אמרו לו שהיא התייבשה ואחרי אינפוזיה הכל יהיה בסדר.

למחרת, על הבוקר, נסענו ג'ינג'י ואני לנהריה לשחרר כסף מהבנק כדי שנתחיל בתהליך של רכישת רכב. לרוע המזל בדיוק כשהגענו שבתו המחשבים של הבנק ואי אפשר היה לעשות כלום. בלית ברירה נסענו ל"פייסל הגדול" לעשות קניות. כרגיל היה שם עמוס להחריד והתור בקופות היה איטי מאוד. בשעה אחת מתקשרים מהבנק, המחשבים חזרו. הבנק נסגר באחת וחצי ואנחנו תקועים בקופה ולפנינו קשיש איטי להחריד שחי בסלואו מושן.

תשאיר אותי פה וסע מהר לבנק אמרתי לג'ינג'י שאחרי היסוס קל הסכים. לקח לו חמש דקות לשכנע את הקשיש האיטי להזיז את העגלה שלו כדי להניח לו לצאת החוצה. הרגשתי כמו בחלום הזה שהכל זז לאט ומפריע לך להגיע בזמן.

בסוף הכל הסתדר, הוא יצא ודהר לבנק, אני סיימתי את הקניות וחיכיתי. אחרי הצהריים הגענו הביתה מרוצים וגילינו את חמותי במצב נוראי. חום גבוה וכולה רועדת בלי שליטה והכי מפחיד, לא עונה ולא מגיבה. החשנו אותה לקופת חולים והרופאה נבהלה והזעיקה מיד אמבולנס. ושוב בילה ג'ינג'י שעות במיון וחזר מותש הביתה.

בבוקר לקחנו את המטפלת ונסענו לבית חולים. חמותי השתפרה מעט וחזרה לעצמה. היא שוב דיברה והגיבה אבל עדיין הייתה חלשה מאוד. השארנו אצלה את המטפלת ונסענו לחפש רכב. אחרי התלבטויות רבות ובדיקה של עשרות רכבים נפל הפור על רכב שלא היה במגרש, אבל אפשר להביא אותו מחר בתנאי שנשלם כמובן על השינוע.

שילמנו וחזרנו לבית החולים. שהינו שם קצת וניסינו לברר מה יש לה בדיוק. הרופא (שלקח לנו זמן רב לאתר אותו) הודה שהוא לא יודע בדיוק – יש דלקת בגוף והיא מקבלת טיפול, זהו.

המטפלת התעקשה להישאר בבית החולים להמשיך להשגיח ולתת לה לאכול ארוחת ערב בעוד שאני דרשתי ללכת הביתה כי אני הרוסה מעייפות. אחרי ויכוחים והתלבטויות החלטנו לנסוע הביתה לבד ולחזור לקחת אותה בלילה הביתה.

היומיים האחרונים מאוד התישו אותי, עוד לא התאוששתי מההתקררות ואני עדיין משתעלת והצלעות כואבות לי מרוב שיעול, ואם לא די בכך רבתי כהוגן עם ג'ינג'י בגלל המטפלת של חמותי. הם רבו, הוא והמטפלת, ולא הבנתי כלום כי זה היה ברומנית. אחר כך רציתי לדעת על מה הם דיברו והוא סירב בעקשנות לספר לי. זה משהו בינו לבינה וזה לא עסקי. התשובה שלו מאוד מאוד פגעה בי, הרגשתי שהוא מסתיר ממני דברים, לא גלוי איתי ולא נותן בי אמון ונעלבתי. המטפלת של חמותי היא אישה זרה והוא כאילו עושה אתה קנוניה ומשאיר אותי בחוץ, זה מעליב.

אני עדיין לא בטוחה שכל עניין הרכב יסתדר, הוא בטח ימצא איזה סיבה לפוצץ הכל, לא מתאים לבעלי לקנות רכב בקלות כזו. לכן החלטתי שמחר אני נותנת לו לשבור את הראש לבד עם כל העיסוקים שלו, שייקח את צץרץ לקנות סופית את הרכב, מחר אני מקדישה את הזמן לעצמי, הולכת לפלדנקרייז, מסדרת, מנקה ומבשלת, ובעיקר נחה כמה שיותר. 

נכתב על ידי , 3/10/2017 17:50  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שולה ב-11/10/2017 10:52
 





Avatarכינוי: 

בת: 61

תמונה




106,189
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , 50 פלוס , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל*צופה מהצד* אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על *צופה מהצד* ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ