לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2014    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

6/2014

הרפתקאות בארץ פלאות


שמונה שנים. שמונה שנים ברציפות אני זוכה לרגע המרומם הזה שנקרא " ערב מגמה". ערב מחול שמסכם השגים של שנה שלמה והוא כולו יופי ועונג.יופי כי אין יפות מהבנות הללו כשהן על הבמה רוקדות ועונג שניכר בכל תנועה ותנועה. והלב מתרחב ... מההשקעה, היופי, אהבה ונתינה.

זה מתחיל לקראת סוף הסמסטר הראשון עת מכריזים על נושא הערב. ערב של הרפתקאות תוכנן השנה



אחרי פסח כל העניין תופס תאוצה מוגברת-חזרות, חזרות, חזרות-ימים שלמים שהבלרינה יוצאת בשמונה בבוקר וחוזרת בשמונה בערב -עייפה, רעבה ולפעמים "מקושטת " בסימני מקצוע-מכות כחולות, "שרפות" (שפשופים מהתחככות עם הרצפה) וכפות רגליים דואבות. הרבה זיעה נשפכת בדרך לערב אחד מושלם.

הטקסי בלרינות (אני ...) עובד שעות נוספות-חזרות תאורה , RUN אחד, RUN נוסף, הופעה לבית הספר, לקחת את סבא וסבתא....לא לשכוח מצלמה ומסרטה, כרטיסים, מתנות....

והנה מתחילים... ההופעה האחרונה שלהם בחטיבת ביניים. בשנה הבאה כבר יופיעו בפורמט אחר וילכו עוד צעד קדימה  אבל הערב הזה עדיין כולו צחוק ילדות וחופש.

מסיבת התה של אליס מתחילה אצלה בבית-עם חברות ומיגדנות.



רואים את כל הגודי'ס על השולחן?



הצלם של החבורה העליזה (מחווה ללואיס קרול שצילם את אליס האמיתית ושתי חברותיה ביום בו סיפר להם לראשונה את הסיפור) הופך לארנב הלבן ואליס נופלת אחריו היישר לארץ הפלאות.

איזה דלת לפתוח?





אליס ממשיכה בדרכה ואחרי שבכתה ושחתה בים דימעותיה ורצה במרוץ האינסופי כדי להתיבש פגשה בסוף את הכובען המטורף...

סולו סטפס של הבלרינה שלי...(קריאות התפעלות ומחיאות כפיים סוערות מהקהל)





אליס מוזמנת למסיבת תה מטורפת...

 

כולם עושים חיים...



עד שאליס מכריזה ש"זוהי מסיבת התה המטופשת ביותר שבה הייתי" וממשיכה בדרכה. פוגשת את חתולי הצ'שייר, והפרחים וגם את מלכת הלבבות והקלפים המרקדים שלה...





נחשו איך זה היסתיים? עם השיר הזה שאיחד בתוכו את כל מישתתפי הערב המופלא הזה, והמצלמה שבדיוק אז החליטה לא לצלם....

מה יותר מתאים מאשר Happy?

חכו  חכו לא נגמר עדיין... אל תקומו...

בכל שנה יש קטע של תודות לכל העושים במלאכה (ויש הרבה ולכולם מגיעות תשואות!) נאום של בנות ט' וריקוד סיום שלהם. השנה אמא אחת ( אני אני...) החליטה שיהיה נחמד שבנות ט' יקבלו משהו קטן נוסף לציון המעמד של סיום החטיבה. אז צרפתי חברה (תודה רקפת חולדאי!)וביחד התרוצצנו כדי שזה יקרה. בחרנו לתת לכל בת זר (בלרינות  ככלות הכל...) וחולצה . החולצות נאספו בבוקר ההופעה ואני ביליתי את הצהריים בלהצמיד לכל אחת תוית של תשומת לב ובלעטוף אותן בלי שהבלרינה תשים לב. היצלחתי בטח שהיצלחתי... הנה התויות בעבודה...



ככה זה נראה על החולצה

וככה נראית החולצה



כשאנחנו עלינו לבמה לחלק להן מתנות חיילת/בלרינה נשארה עם המצלמה וצלמה וצלמה וצלמה (הרבה יותר מוצלח ממני).

הן היו מופתעות. והן שמחו.

 

אני פוגשת את הבלרינה " ידעתי שאת זוממת משהו..."



חיבוק זה מחויב.



ואז הן רקדו לצלילי השיר הזה





הנה ההוכחה שהחיילת מצלמת הרבה יותר טוב ממני...כולן באויר!



 אבא של הבלרינות טען בתוקף שהריקוד שלהן היה הכי יפה והכי מוצלח מכל ריקודי הסיום שהיו... (אבאים יודעים הכי טוב כמובן!)

חזרנו הביתה על גלי אדרנלין שעדיין לא שככו. מזל שיש חופש ארוך כדי שכולנו נתאושש כי עוד שבועיים יש הופעה של הסטודיו לבלט....

נכתב על ידי , 5/6/2014 18:52   בקטגוריות בלרינה, משפחה, ריקוד, בית ספר  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



92,003
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תחביבים , עבודות יצירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדנ"א אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דנ"א ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ