לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Life’s Funny


"שוקו"

Avatarכינוי: 

בן: 23

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2015

הילדה עם הצמה והעיניים הגדולות


אני נזכר בלילות שהיינו מעבירים ביחד ,

בישיבה על ספסל ציבורי לצד כביש ראשי

באוטו עם כיסאות שעונים לאחור, כמעט נרדמים לצלילי שירים מרגשים

בפארקים ריקים מאדם ובטיולים ליליים משולשים - אני את ומיקה 

לא היה מגע פיזי אינטימי למרות כל התשוקה

למה ? רק הקדוש ברוך יודע

אני זוכר רק שהאשמתי את עצמי 

עכשיו אני יודע שלשווא הייתה האשמה

זה לא אני וזה לא היא , זה רק הוא 


פעם אחת, עוד לפני שזה הפך לרציני , הקשר הזה

הייתי ממש נחוש, הייתי ממש חרמן, היתה גם שמלה פרחונית צמודה וקצרה

היה דשא והיתה שמש נעימה והיה חופש ...

אני לא אשכח את זה, החלטתי שאני רוצה אותה

בניתי את הכל לאט ובעדינות כמו שעושים עם ילדות ועם בתולות

זה היה ממש קשה , זה לקח כמה שעות , לא ויתרתי

כשזה השתחרר, היינו רחוקים באיזה חלקת טבע מבודדת

ונהייתי רעב , ממש רעב , ממש ממש רעב , גם כאבו לי הביצים בקטע אחר

היינו מחובקים , אני חיבקתי אותה מאחור, חיבוק חזק ואמיתי

דיברנו ממש פתוח ולא הפסקתי לנשק לה את הצוואר הארוך והמתוק שלה


היא רעדה מרוב תשוקה , ואני סבלתי מהבטן והביצים

היא לא שיחררה את עצמה

היא נשארה כבולה בתוך תוכה

היא התחילה לבכות והרעידות גברו

איתם גברו גם כאביי

החלטתי לוותר, לדחות את זה למועד אחר


המועד הזה לא הגיע

זה היה השיא , שעד היום לא נשבר

עברה שנה מאז ואנחנו עדיין בקשר

לא דיברנו על זה מאז, שם היה השיא שלנו

הרוחני, הפיזי והתקשורתי .

שם, עוד לפני שהכל בכלל התחיל 

שם, עם השמלה הפרחונית שפגשתי כבר כמה פעמים מאז.


ועכשיו אני מבין שלשווא האשמתי את עצמי

זה הכל לטוב ולמוטב, זה הכל גורל , זה הכל ממנו למעננו

עכשיו , אני כאן והיא שם 

היא שם ואני כאן

רחוקים מרחק 12 שעות טיסה

ועדיין קשורים קשר דק אך חזק

כאן המחשבות אחורות 

כאן אני מצייר אותה בתור אישה אופטימלית לעתיד

מצייר אותה כאמא לילדים שלי

מצייר אותה כשותפה לעתיד

מצייר אותי ואותה, יחד מזדקנים


כאן הכל אחר...

 

נכתב על ידי , 15/1/2015 10:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



טיוטות על גבי טיוטות לא מנוקדות


עכשיו שאתה כאן רחוק מכל העולם, רחוק ממה שהכרת מהרגע שנולדת

רחוק מההורים, רחוק מכל החברים וכל המכרים

עכשיו אתה יכול לפרוץ, עכשיו אתה יכול להתגלות ולגלות

כאן , רחוק מהכל , לא איכפת לך מכלום, לא איכפת לך מאף אחד 

הכל אפשרי, הכל יכול לקרות

רחוק מהכל בעולם הגדול

 

אני אוהב להיות אני אבל לפעמים אני לא רוצה להיות אני .

אני רוצה להיות הוא מהרחוב , או הוא שראיתי ביוטיוב

או הוא שמנגן בפסנתר מגיל 6 או ההוא במועדון עם הבלודינית השווה והפורשה בחנייה

 

אני רוצה ורוצה אבל לפעמים מתבייש ולפעמים מתעצל 

לפעמים אני אדיש ולפעמים אני מפוזר

לפעמים אני מבולבל ושאנן וככה אני שורף זמן

 

יום ועוד יום , צעד קדימה צעד אחורה

חיים שלמים 

 

יש לי כל כך הרבה להגיד ואין לי כח לסדר את זה בסדר הגיוני 

 

ההיתי השבוע בשיעור תורה באנגלית, היה מוזר ומיוחד ובאווירה טובה

המסקנה העיקרית שלקחנו מהשיעור היא שכל דבר שקורה יש לו מטרה 

קיימת השגחה פרטית במאורעות הגדולים של החיים ואפילו במאורעות הכי קטנים וכביכול הכי לא חשובים

הכל קורה מסיבה מסוימת ולמען מטרה, אין דבר שקורה סתם (למרות שיש הרבה זמן שנשרף סתם או שלא ?)

 

אז לכל דבר יש סיבה

יש לי כלב שאני אוהב ושונא

המוןרגעים בחיי אני מרגיש רוחני ובאמת מבין את הנשמה האין סופית ואת הרוח והניצוץ האלוקי שבתוכנו

אבל דקה אחרי זה אני פוקח עיניים ומבין שאני כלוא בתוך חומר, גוף מלא תאוות ויצרים בעולם חומרי מוקף באגו ונשאב לתחרויות מטופשות

יום אני למעלה וליום אני למטה. לא מוצא איזון. כרגע אני בתהליך (כביכול , הפסקתי לעשן והתחלתי עבודה חדשה במדינה חדשה) אבל בגדול,

כל החיים שלנו כאן הם תהליך ארוך שירגיש בסופו של דבר קצר, כי אני מאמין לכל מה שכולם אומרים. תהליך בתוך תהליך, שרשרת של תקופות,

חלקם בעלייה וחלקם בירידה וחלקים שנמחקו ונעלמו(אבל עקב מה שלמדנו קרו למען מטרה מסוימת , קרו מסיבה כלשהיא) .

יכול להיות שזה רק אצלי ככה ? בגלל כל הסאטלות שעשיתי בחיים ? או שסתם אני נסחף עם החשיבות שאני נותן לסאטלות על מהלך החיים שלי .

פשוט יש לי רגעים וזיכרונות שנמחקו, או נדחקו לאיזה מגירה שאני לא רואה סיבה לעיין בה. אחת לאיזה זמן מוגבל מישהו מעלה איזה זיכרון שהייתי שותף לו והופ, הוא מחזיר לי יום לחים, מזכיר לי שפעם קרה דבר כזה , שפעם הייתי בסיטואציה כזאת, שפעם אמרתי ככה וככה ץ

 

אחרי שקראתי היום כמה בלוגים, החלטתי שאני מפסיק לשקר. מפסיק ליפות את המצב, מפסיק להסתיר דברים בססמאות.

זה פטטי, לא נראה טוב. זה לא נכתב טוב וזה לא נקרא טוב.

יש לי בעיה של פרפקציוניסטיות מטומטצת שמביאה אותי למצב של הכל או כלום. 100 טיוטות שלא פורסמו סתם כי הניסוח לא הסתדר לי מספיק טוב,

כי לא הספקתי לנקד את הכל כמו שצריך ולחלק לפסקאות או לשכתב . או שסתם הייתי מסטול והייתי בטוח שכתכתי שטויות. לפעמים אני עובר על הטיוטיות ואני קורא שם אחלה חומר, נקודות מענינות למחשבה. נכון זה לא מושלם אבל תטכלס למה יש בלוג? אני לא הולך לכבוש איתו את העולם

ולא באמת מעניין אותי כמה קוראים אותי וכמה קראו אותי. ההנאות הגדולות שלי מהבלוג הם ברגעים האלו שאני קורא את עצמי ומתלהב או סתם

מעלה חיוך ומצחקק .כל זה לא שווה כלום אם אני משקר לעצמי , כביכול משקר "לקהל שלי" .

תודה לאביתר בנאי שהיה המקור לתובנה הזאת ותודה לישרא בלוג על האיחסון של כל המילים שלי .

 

 

 

נכתב על ידי , 8/1/2015 20:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לShokoF אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ShokoF ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ