לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי:  Danielle*

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

8/2018

לאבד כוח-על


התלבטתי איך לקרוא לפוסט הזה.

מצד אחד איבדתי כוח-על ומצד שני איבדתי חולשה מאוד גדולה שהיתה לי.

ואולי המונח "איבדתי" מתחיל להתאבל מוקדם מדי, ובעצם אף מילה בכותרת הזאת לא נכונה.

 

שני החושים הכי דומיננטיים אצלי הם שמיעה ומישוש.

אנשים אומרים חצי בצחוק שאני סופר-סונית.

השמיעה שלי היא חלק מהזהות שלי.

היא קובעת את האופן בו אני תופסת את הסביבה (שלפעמים הוא מאיים ומפחיד ומקפל אותי לכדור. אבל הוא אינדיבידואלי שלי)

היא קובעת את ההוויה שלי

היא קובעת את אופי התקשורת שלי

היא מגדירה אותי, ולראיה אפשר לראות את הרשימה בצד שמאל, שבערך חצי ממה שמופיע בה הוא תגובות של אנשים לשמיעה שלי.

 

כבר כמה שבועות שאני לא שומעת באוזן שמאל, ואני מרגישה כאילו איבדתי גפה.

וזו לא רק השמיעה באוזן הזאת, זה גם רעשי פאנטום מעיקים שממסכים על השמיעה באוזן השנייה.

אני לא מצליחה לעשות לוקליזציה נכונה של צליל.

פעם הייתי יודעת שמישהו עומד להגיע כי זיהיתי את הצעדים הייחודיים שלו יוצאים מהמעלית בצד השני של הקומה.

היום צריך לנופף לי בפריפריה של שדה הראיה בשביל שאני אסתובב עם האוזן הנכונה ואוכל לקחת חלק בשיחה.

פעם הייתי בונה תמונת צליל בזמן עבודה באנסמבל, ומגיבה אליה בגמישות.

היום אני עם העיניים נעוצות במנצח ולא סוטה מילימטר ממנו, כי זה העוגן הכמעט יחיד שיש לי על ההתרחשות המוזיקלית סביבי.

 

אז כן.

אני לא שומעת את הצנטריפוגות, את הציפצופים, את אלף השיחות שמתרחשות במעבדה במקביל,

אבל אני מרגישה עיוורת, כי השמיעה שלי ניווטה אותי הרבה יותר מהראייה. היא אמרה לי מתי להיצמד לקיר כדי לא להתנגש במישהו שעומד לחלוף על ידי, היא אמרה לי מתי לחצות את הכביש כי לא עומד להגיע אף רכב, היא איפשרה לי לשבת מול שולחן עם קבוצה גדולה של אנשים ותמיד לדעת מי מדברת ולעקוב אחרי כל השיחות במקביל. עכשיו אני לא בטוחה מי מדבר ומי סתם לועס.

זה מבודד וזה מפחיד.

 

אני לא מסוגלת להכיל את הפליאה מכמה מהר המוח מסתגל לדברים.

מכמה מהר למדתי לעשות אינטגרציה על בסיס איזון חושי חדש לגמרי, לקרוא שפתיים, להבין מי מדבר מסביב לשולחן על ידי מעקב אחרי המבטים של המקשיבים לו. המטרונום הפנימי שלי חזק ויציב יותר. אבל אלוהיםםםםםםםם הצילווווו אני רק רוצה לשמוע מוזיקה בבאלאנס הנכון ולקבור את עצמי בתוך זה.

 

עוד חודש אני אעשה ניתוח לשחזור עור התוף. ומרגישה כאילו החיים שלי תלויים בזה, ולא רק זה, כאילו הזהות שלי תלויה בזה.

מה אם השמיעה שלי לא תהיה אותו הדבר יותר לעולם?

נכתב על ידי Danielle* , 6/8/2018 10:20  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



5,856
הבלוג משוייך לקטגוריות: החנונים , מוזיקאים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDanielle* אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Danielle* ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ