לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי:  Danielle*

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

12/2017

חתיכות קטנות מהחלום


החתול נכנס אליי לחדר ושני הושתפים נכנסים אחריו.

הוא פחות מבולגן אבל הם מתחלחלים מהבלגן.

נועה מתיישבת על המיטה שלי ורוצה לדבר מלב אל לב.

המצעים על המיטה שלי שחורים.


יש ילדה שעומדת למות ומהחלון שלה רואים את הטירה של דיסני


אני בטיול בשביל הגולן, קצת לפני העלייה לחרמונית.

כרמל מטיילת איתי למרות שאנחנו לא ממש הולכות ביחד, כל פעם מישהי אחרת מקדימה. היא מאוד מופתעת שמגיעים לחרמונית ושצריך לעלות על ההר, והיא לא מבינה למה אני לא מופתעת. לאורך כל המסלול אנחנו פוגשות מלא אנשים שאני מכירה, אני מרגישה כאילו אני בלב ליבה של קהילה למרות שברור לי שכל הפגישות הן מקריות.

מתישהו בתהליך הירידה פגשנו בחור דתי בשנות ה-30 לחייו. הוא מחפש שותף לטיולים, ומתעקש שאמרו לנו שאנחנו נהיה השותף שלו למרות שאנחנו לא עונות על אף קריטריון (ולו בגלל העובדה שאף אחת מאיתנו היא לא גבר בשנות ה-30 לחייו). אני מנסה להמליץ לו על כל מיני מטיילים גברים דתיים שאני מכירה או שהיתה לי אינטרקציה וירטואלית איתם, למשל חשג או התרמילאי, ואת כולם הוא פוסל על הסף וממשיך להציק לנו.

ברור שמשהו לא כ"כ בסדר אצלו בראש.


אני בקמינו שוב.

לא עייפה מההליכה אבל חושבת שעדיף שיהיה לי מקל.

על הרצפה יש ערימה של מקלות, ענפים לא מעובדים כאלה, אני לא יודעת אם מותר לקחת.

המוצלחים מאוד נלקחים מהר וכנראה שייכים לאנשים. האחרים חלשים ועקומים.

אני מנסה אותם ולא נתמכת כמו שצריך.

 

בסוף אני מוצאת מקל אחד מושלם, מתחילה ללכת איתו ומגלה שזו חלילית טנור.

אני נבהלת ומניחה אותה בחזרה בערימה ואז היא נלקחת.

מסתבר שכל הערימה ןה חליליות.

אני מנסה אותן בנגינה ובהליכה, מוזר לי שהן משמשות לשתי הפונקציות. אני לא מוצאת חלילית שטובה לשני הדברים. אבל... אני מוצאת דיג' ענק ומנסה להפיק ממנו צליל. נשיפה ראשונה, לא יוצא צליל. נשימה שנייה צליל עמום. נשימה שלישית כבר מתחיל להגיע צליל, אבל עד שהוא מתייצב כבר נגמר לי האוויר. אני מנסה לעשות סירקולציה ומרגישה שאני נחנקת.

נכתב על ידי Danielle* , 12/12/2017 18:49  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מעגל האבל


בסופ"ש הזה מצאתי את עצמי מתבוססת מאוד עמוק בתוך התחושות של עצמי.

כמו מישהו שמקבל בשורה שהוא עומד למות.

 

ההכחשה עברה מהר, ואחריה הכעס התפצפץ החוצה, שלח ניצוצות. התחלתי את ערב חמישי שלי בשלב המיקוח, מנסה להתחכם התחכמויות מחוכמות זו על גבי זו כדי לגבות את הבלוג בצורה שלמה ויצירתית ולמצוא בית חדש.

כשהבנתי שזה לא קורה נכנסתי לשלב הדיכאון.

זה היה הרגש הדומיננטי שלי בסופ"ש הזה.

 

התחלתי לרחרח בבלוגים הישנים שלי מיום רביעי, וזה התגלגל לכדור שלג ענק שסירב לרדת בגרון. מחמישי בערב עד שבת בערב ישבתי וקראתי ושאפתי ובלעתי כל מילה שכתבתי בישראבלוג. היו מאות מיליונים כאלה.

זה היה כמו לראות את החיים שלי חולפים לפניי. פאסט פורוורד אבל של יומיים מייגעים.

לא ישנתי. לא אכלתי. כלום. רק חוויתי את החיים שלי מחדש, מגיל 13 ועד אתמול בלילה.

מהחטיבה לתיכון, ואז לצבא הראשון, לצבא השני לריקנות של אחרי, לאפריקה, לתואר הראשון ולטלטלות שהוא הביא איתו.

ולעכשיו.

 

מזל גדול שחברה הכריחה את הגופה המותשת והמרוטה שלי ללכת לישון, וקמתי היום לעבודה. ש... למרבה ההפתעה ממש הצילה אותי מעצמי. בחיים לא היתה אווירה חיובית יותר בסקציה שלי. כמעט כאילו יש עולם אמיתי שם בחוץ. כנראה שלבי האבל לא מתקדמים באופן ליניארי, אלא מעגלי, ואני פוחדת שההשלמה לא נמצאת בתוך המעגל הזה.

אני פוחדת מהיום הראשון בלי ישראבלוג. מתחושת הצליעה של הנפש שלי שלא יכולה לתמוך בעצמה במילים ולהיתמך על ידי הקהילה פה.

 

מה אתם עושים? איך אתם מתמודדים?

נכתב על ידי Danielle* , 10/12/2017 14:16  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

4,669
הבלוג משוייך לקטגוריות: החנונים , מוזיקאים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDanielle* אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Danielle* ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ