לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

מיתולוגיה פרטית




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2014

Equanimity





  היו דברים שהרגשתי ורציתי להגיד וזה לא הצליח להיאמר (זה היה נראה חשוב בזמנו ויתכן שזה עדיין חשוב, אבל אולי לא רצית לשמוע). כשבלמת אותי, הרגשתי כאילו שפחתי על עצמי דלי של מים קפואים ועכשיו אני מכווצת וקר לי. אני חושבת שבסך הכל טעיתי. זה הכל. אני משתדלת לא לכעוס על עצמי שהיתה לי חולשה אליך ולא לכעוס עלייך, שאתה לא איתי באותו קו גובה. אני משתדלת לאחל לך ימים טובים. גם לעצמי. בטח עכשיו תתן איזו תשובה קצת אכזרית ותגיד שכל הדראמה הזאת נשגבת מבינתך. ושוב יכאב לי אז מה. אני מנסה להתמסר לחוסר ההבנה שלי. שלום לך, להתראות, שלום שלום.

 

***

 

ימים מופלאים של צלילות. הכאב הופך לדקירה גופנית שאפשר לאפיין. הקינאה היא צרבת, העלבון כוויה. הכעס הוא התכווצות בחלל הנשימה, קפיצה משוגעת בסרעפת. עוד היצרות שתחלוף. בחוץ עבודות בכביש מחוללות רעש מכאני שלא ייאמן. הם בטח יסיימו תוך שנתיים לכל היותר. פזית הכלבה של השכן, נובחה ונובחה. הרצון להרעיל אותה עוד קיים, אך אינו לופת את ישותי באופן גורף. לא כרגע. בתוך זה אני יושבת ויושבת ונושמת.

נכתב על ידי , 21/11/2014 21:47  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חבצלתקלאסית ב-23/11/2014 09:31
 





כינוי: 

בת: 38





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחבצלתקלאסית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על חבצלתקלאסית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ