לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

מיתולוגיה פרטית




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2016

כרס


זה נכון מה ששמעתי שהכל נתון בתוך הקשר. הכרס שלי, למשל, לא עוד ביטוי מאכזב לגוף מתבגר שכשל, כי אם סמל הפריון. 

הילדה העקומה שבה לביתה. בטנה המתעגלת בשמלתה הלבנה, כמשב אקונומיקה על...כבר שכחתי.

הגוף שהתחיל להסתיים פתאום קלט חיים חדשים וזה אומר שהוא כבר לא לגמרי שלי. ״את נראית כל כך מאושרת״. 

אני כל כך מפוחדת בפנים. מה אם יהיו לתינוק מומים. מה אם בעלי יעזוב אותי. מי יאהב אותי כשטבעה האמיתי של הכרס שלי יתגלה. 


החלטתי שעלי לפגוש שוב את עצמי.


אז מה מביא אותך אלי חבצלת?

חשבתי פעם להראות למישהו, את החלק שלי שלא יכול להישאר בקשר. זה שלא רוצה לטפל באף אחד. החלק הלא מובן שלי, שתמיד כועסים עלי בגללו, שגם הוא יקר וקרוב לי. מה שצועק להיות מנותק ומטומטם, מה שרוצה להתבוסס בלכלוך של עצמו. 

לאורך שנים, מבין אתה, היו לי סכסוכים עם המציאות. זה נגמר תמיד בפגיעה עצמית. עכשיו אני מן יונה אדישה, מגרגרת. דוגרת כזה. מזייפת חיוך בוגר, נבון, עייף, אומרת שהכלבים נובחים אבל השיירה עוברת. 

כתבתי פה בזעם את קורות נחדרותי בעולם. כעת ידיים  פולשניות מחליקות על הכרס שלי. לא נותנת להערות נבזיות או מכרכרות להגיע אליי. סבלנית, שקטה. איפה הקול שלי? באתי לחפש אותו.


נכתב על ידי , 28/7/2016 21:00  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אחת ב-5/8/2016 17:12
 





כינוי: 

בת: 40





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחבצלתקלאסית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על חבצלתקלאסית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ