הכל התחיל מהתגובה
הבאה:
אז התרחשו מספר דברים:
1.צחקתי ממש.
2.נתקפתי בהתקף נוסטלגיה.
3.צחקתי עוד קצת.
התגובה הזאת ממש עשתה לי את היום. הסיבה
היא שמה שקורה בדרך-כלל הוא שאחרי שאני מפרסמת פוסט, זה שאני רואה בסטטיסטיקה זרימה
של אנשים שקוראים את כל הבלוג הזה מההתחלה ועד הסוף. כמעט 9 שנים מחיי, 437 טקסטים
אינטימיים להחריד, ואין לי מושג קלוש מיהם אותם אנשים שעתה מכירים אותי יותר טוב מכל
בנאדם אחר בעולם האמיתי. ואז באה התגובה הזאת, ונתנה לי סופסוף זהות כלשהי לאדם
שעומד מאחורי אותה סטטיסטיקה יבשה. אז תודה לעצמי בכיתה י' 
.
היות והיא אני בכיתה י', הצעתי שאענה לה
על כל השאלות שהייתה רוצה לדעת את התשובות עליהן מגרסתה המבוגרת. אז אני הולכת
לחלק את הפוסט הזה לנושאים, בהתאם לשאלות שהיא, כלומר אני מהעבר של העתיד, כתבה
לי. עלי לציין שהתשובות הללו מתייחסות אך ורק לעצמי ואין זה אומר שהן נכונות לאנשים
אחרים כלל.
החיים:
איך החיים האמיתיים אחרי התיכון?
החיים בגיל 25 די דומים לחיים בגיל 16, זה בעיקר בגלל שנתוני הפתיחה שאיתם נולדת טבועים בך. אל תצפי לאיזה שינוי גורף. מה שמשתנה זאת
העובדה שאת פחות הורמונאלית (גיל ההתבגרות וזה) את לא תקועה במסגרת כפויה ומנוונת,
וגם את צוברת במהלך הדרך חוויות שעוזרות לך לבנות מעט מבצרי הגנה נחוצים. אבל את
עדיין תבכי מכתבות בעיתון ותקראי אותו מהסוף להתחלה, את עדיין תסבלי מבעיות שינה,
את עדיין תנסי להבין אנשים גם שלא מגיע להם, ואת אף פעם לא תתרגלי להטרדות מיניות.
אז אפשר להגיד שהחיים בגיל 25 אלו אותם חיים, רק קצת יותר מתונים.
לחיים "האמיתיים" בגיל 25 יש
את היתרונות והחסרונות שלהם. החיסרון הגדול הוא שככל שעובר הזמן ועדיין לא מצאת את
עצמך, את תמצאי את עצמך בתחושה תמידית של אשמה על זה שאת מאכזבת את ההורים שלך
ושלא יצא ממך כלום. ההורים שלך גם יתייאשו ויפסיקו לנסות לעודד אותך ולהגיד לך
"מקסימום תחיי על הירושה". אין מה לעשות, החיפוש הזה הוא ארוך וייקח לך זמן.
אבל דווקא בכל החיפוש העצמי הזה את גם תצברי המון ידע, והעולם הפנימי שלך יהיה
עשיר בהרבה, ואת אף פעם לא תצליחי להבין אנשים שאומרים שמשעמם להם. את גם תהפכי
ליותר עצמאית, מה שיאפשר לך להיחשף ליותר אנשים מעניינים ולצבור חוויות אדירות. הולך
להיות לך עתיד מטורף מהבחינה הזאת, אז יש בהחלט למה לצפות!
עוד יתרון הוא שעם הזמן את יותר תקבלי
את זה שאת לסבית ותהיי שלמה עם זה, וגם המשפחה שלך. הם אמנם אף-פעם לא ישמחו מזה,
וכן, כנראה שבת-הזוג שלך לעולם לא תקבל את היחס החם והאוהב שיקבל כל בחור בינוני
ומטה שתביאי הביתה. אבל את תלמדי לעמוד על שלך ולדרוש, והם באמת אוהבים אותך
ויקבלו אותך.
איזה דברים אני צריכה להספיק לעשות
עד גיל 25?
לעשות:
תתחילי בלוג.
הזיכרון שלך מחורבן וחבל שלא יהיה לך עבר. האני של העתיד תודה לך על זה.
לא לעשות כלום כיף
גם בגיל 25. נסי לעשות כמה שיותר כלום שאת יכולה כל עוד זה נחשב בסדר.
תעשי כמה שיותר דברים מטופשים וחסרי
תכלית. בגיל 16 זה חמוד. בגיל 25 זה מוזר. זה לא יפריע לך להמשיך לעשות את זה גם
בגיל 25.
צאי מהארון. הוא חונק, מעיק ועושה גודש
בגרון. השהות בו היא בלתי נסבלת ומיותרת ותגרום לך לעשות דברים שתתחרטי עליהם, כמו
להתמזמז עם מישהי שרוצה אותך במסיבת סיום י"ב, רק כי את לא יכולה יותר להשאר בפנים.
רגע אחרי את תביני שזה ממש מטומטם לצאת ככה מהארון לפני כל השכבה, ואת תרגישי ממש
רע עם עצמך. היא תבוא לדבר איתך אחרי ואת תתעלמי ממנה. המצפון לא מניח לעולם. אז
צאי מהפאקינג ארון.
זאת עצה שהיא לגמרי סובייקטיבית ומתאימה
ל"עצמי המבוגרת" וכמובן שתיקחי אותה בעירבון מוגבל. אבל אם בית-הספר לא
מאתגר אותך, תשקלי ישר להתחיל ללמוד באוניברסיטה במקום. במחשבה לאחור הלימודים בתיכון
הם די בזבוז של זמן והיית יכולה כבר לסיים תואר במקום. לאף אחד לא אכפת מתעודת
בגרות אחרי שיש לך תואר. אם אין לך מושג מה את רוצה ללמוד או לעשות עם עצמך תעשי תואר
ראשון כללי. לכולם גם ככה אין מה לעשות עם התואר הראשון שלהם, את לפחות תזכי בידע
מגוון, מעשיר ומרתק.
קשה לי לתת רשימה קונקרטית של דברים שאת
צריכה להספיק עד גיל 25, כי האמת היא שכל החוויות המעניינות שקרו לי בחיים לא
תוכננו ולגמרי היו מקריות. אני יכולה אולי להגיד שאל תגבילי את עצמך ותהיי פתוחה
לאנשים והתנסויות. למשל אם את עם חברים ופתאום את מתחברת עם אנשים ברחוב (ובגיל 16
את מתחברת עם מלא אנשים ברחוב, לא ברור איך) תזרמו איתם ללילה שלם של שיחה. את
תגלי שהשיחות הכי מעניינות הן עם אנשים זרים שפגשת באיזה לילה על ספסל ברוטשילד ולא
תפגשי יותר לעולם. רק תשמרי על עצמך כמובן, לי היה יותר מזל משכל ונקווה שלך יהיה
יותר שכל ממזל.
אם את עם נטייה לדיכאון, את צריכה להבין
שהוא אף פעם לא באמת עובר, אבל כן אפשר לגרום לו להופיע בתדירות נמוכה משמעותית עם
עבודה עצמית. לכי לטיפול פסיכולוגי ותבחרי בפסיכולוגית המגניבה עם הקעקועים. כשאת
מרגישה שאין משמעות לחיים, תמיד תזכירי לעצמך שיש אנשים שעבורם את המשמעות לחיים.
לוותר:
אל תשתכרי. כן כן,
קל להגיד, קשה לעשות. הפאדיחות שתעשי לעצמך לא שוות את זה. וכן, דווקא את זה המוח
הדפוק שלך יזכור.
אל תעשי סמים. את תזכי
לפריוויליגיה המרתקת של לראות את חברים שלך משתנים באחת מהדרכים הבאות: הופכים
לעציצים, מפתחים דיכאון, מאבדים נתחים משפיותם, נתקעים בגיל המנטאלי שבו התחילו עם
זה, הופכים לאדישים או סתם לאנשים אחרים פחות כיפיים. תשמרי על עצמך.
16 זה הגיל ללכת לבר
לסביות אם בא לך לראות זמרות שאת אוהבת מסניפות קוקאין. אל תדאגי יכניסו אותך גם
בלי תעודת זהות. במקרה הכי גרוע, יש מספיק נשים בנות 40 שאוהבות בנות 16 ויעזרו לך
להיכנס, ואפילו יזמינו אותך לדרינק. או שתעזבי אותך מללכת לברים בגיל 16, כשתהיי
שם את גם ככה לא באמת תביני מה הפואנטה.
אהבה:
איך אני עושה משהו עם הרגשות שלי
כלפיי מישהי?
אל תבלבלי בין אהבה
לאובססיה. אהבה היא הדדית. אובססיה היא OCD. באהבה את מכירה את הבחורה, היא מכירה אותך, ושתיכן אוהבות אחת את
השנייה, למרות ההבנה שאתן לא מושלמות. באובססיה את משייכת לה את כל התכונות שהיית
רוצה שיהיו לה בשל אותה משיכה חזקה אליה, אבל במבט לאחור את תגלי שאין לה אותן. בהמשך
לכך, אל תבלבלי בין אהבה למשיכה. משיכה זאת אשליה מתעתעת, את חושבת שיש לך רגשות,
אבל זאת ההתרגשות מהפנטזיה שאת בונה לעצמך בראש.
איך אני מפסיקה להרגיש משהו כלפיי
מישהי שאין לי סיכוי איתה?
פשוט מאוד. תמצאי מישהי אחרת לחשוב עליה.
נסי אולי להכיר לסביות מהתיכון או ללכת למפגשים של איגי ולהכיר בנות לסביות שיש
יותר סיכוי שגם יהיו בקטע שלך.
איך אני עושה שכן יהיה לי סיכוי איתה?
זה מאוד
אינדיווידואלי ושונה מבחורה לבחורה. אני לא מכירה אותה, לא יודעת אם היא סטרייטית,
או לסבית, או מה בכלל פער הגילאים ביניכן. נסי למצוא מישהי שגם מעוניינת בך. כמובן שאת לא כי את
אני בגיל 16 
, אז אני רק אגיד שאל תכתבי לה מכתב אהבה. ואם את כותבת לה, תכתבי
למגירה ואל תתני לה אותו. את תודי לי על זה עוד כמה שנים.
איך גורמים לאנשים להתאהב בך?
תמיד תהיי עצמך וזה
יבוא לבד. אנשים אוהבים את זה 
עוד כמה טיפים לעצמך:
אל תאמיני לאנשים
שאומרים לך אחרי פרידה שעל כל שנת זוגיות מספיק חודש התאבלות. לא יודעת כמה חודשים
מספיקים, אבל כשאדע אגיד לך.
העובדה שאת מתאבלת
על מישהי, לא אומרת שלא תוכלי במקביל לפתח רגשות גם לבחורות אחרות. זה גם לא אומר
שלא תוכלי להתאבל גם עליהן במקביל.
גם בגיל 25 אין
תחושה נהדרת מזאת שבחורה מתפשטת לידך. בעצם יש, כשהיא מתלבשת, ואז ברגע נהדר של חוסר
שליטה היא מתפשטת שוב.
כשתגיעי למחצית שנות
העשרים, תשאלי את הבחורות שאת יוצאת איתן על מערכות היחסים הקודמות שלהן והאנשים בהן
התאהבו. שימי לב אם יש דפוס חוזר של בחורות בלתי מושגות/לא יציבות/סטרייטיות/מתעללות וכו'. קחי לתשומת ליבך, אבל תני צ'אנס. אם זה לא זורם, שחררי (המשפט הזה נכון תמיד).
עצה
נוספת, אם את בזוגיות כבר שנה והבעיות עדיין לא נפתרו ואין שינוי משמעותי, קחי פסק-זמן מהקשר ותחשבי
אם את עדיין רוצה להמשיך.
לפני שאת מתחילה
משהו עם כל בחורה תחשבי פעמיים. אם יש לה ספרים על הפרעות אישיות ליד המיטה, תחשבי
שלוש פעמים. ובכלל, לפעמים פשוט עדיף לקחת הפסקה מנשים ולעשות ביד 
.
אין בנאדם שאין לו תחליף חוץ מההורים שלך.
את תאהבי באמת את
הבחורה הראשונה שתקדיש לך שיר. את כנראה תתחתני עם הראשונה שתכתוב לך אחד. בגיל 25
את עדיין לא תמצאי אותה.
עם כל בחורה שחיבבת
וזה לא עבד יש שני משפטים שתמיד יהיו נכונים:
1.היא לא הייתה מספיק טובה עבורך. 2.זאת
הייתה ירידה לצורך עליה
פנאי:
איזה ספר אני חייבת לקרוא או איזה סרט אני חייבת לראות?
האמת שהתשובה הזאת משתנה לפי תקופות.
אני יכולה להגיד לך משליפה מהירה מהזיכרון שהספרים שעיצבו אותי בגילך היו
"המין השני" מאת סימון דה-בובאר, "שיבוש תרבות" מאת קאלה
לאסן, "האדם המורד" מאת אלבר קאמי, "הטרוטופיה" מאת מישל פוקו,
והביוגרפיה של ווירג'יניה וולף מאת קוונטין בל.
בגיל 16 התאהבתי בגודאר ובקולנוע הקלאסי (קזבלנקה, שדרות סאנסט, האשליה הגדולה...). ממליצה לך לנסות. בלי קשר לכי
לסינמטק. לומדים המון גם מסרטים מצוינים וגם מסרטים גרועים עם סצנות מייגעות של ארבעים
דקות באמבטיה (בלה טאר ארור תהיה!).
זהו. נראה לי שעניתי
לך על כל השאלות. מקווה שהעצות יעזרו (בעיקר עם ההיא). אבל את אני, ואני אף פעם לא מקשיבה לעצמי, אז שיהיה לך
בהצלחה בחיים ואל תעשי יותר מדי שטויות כן? 
נ.ב. אל תדאגי. לשון זה לא באמת מקצוע חשוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
.