לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

למכירה מיצובישי מרופא


הבלוג הרשמי של "העמותה לקידום לסביות חנוניות שנראות טוב בלבוש מינימלי במרחב הציבורי". תרומות (ותמונות) יתקבלו בברכה.

Avatarכינוי: 

בת: 29



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ֳ₪ֳ¸ֳ₪ֳ¥ֳ¸ֳ©ֳ­. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

התייעצות וכל מיני


אמא שלי שאלה אותי מה עובר עלי ולמה תמיד אני כזאת קרה ומרוחקת. אמרתי לה את כל מה שכתבתי כאן. היא אמרה לי שהיא שמחה שאני סופסוף אומרת לה את מה שאני מרגישה, כי לפעמים זה נראה שאין לי רגשות מרוב האדישות שאני משדרת.


על הילדות שלי היא אמרה שהיא לא מבינה למה אני אומרת שהייתי לבד, כי היא ראתה שכן הייתי מוקפת בחברים, ושלדעתה התחושה היא בעיקרה סובייקטיבית כי הסביבה לא אתגרה אותי ולא הרגשתי שייכת. היא גם אמרה שהם כן היו בבית, אפילו יותר ממשפחות אחרות, ושאם הרגשתי לבד הייתי צריכה להגיד ושיכול להיות שאחותי השפיעה על הזיכרונות שלי.


היא הוסיפה שהכי קשה להיות בנאדם שגם חושב המון וגם מרגיש לעומק, שזאת ברכה וקללה, כי אמנם מגיעים ככה לחוויות מדהימות, אבל הכי קל להיות מוטה לצד מסויים כמו רוב האנשים.


על האמפתיה היא אמרה שהיא כן אמפתית מאוד, פשוט לא בצורה שאני מצפה לה ושהיא לא יכולה לזייף מה שהיא לא רק כי ככה אמורים לעשות. היא אמרה שהיא מעדיפה שההתנהגות שלה איתי תהיה אמיתית ושאדע שאני האדם שהכי חשוב לה. קיבלתי את זה כי אני בעצמי כזאת, וגם היום כשאני מעודדת אנשים כמו שמצופה ממני, אני עושה את זה בדרך שמרגישה לי קצת מוזרה ולא טבעית.


היא טענה שבעיות האינטימיות הן בעיקר בגללי, ושמאז ומתמיד הייתי בנאדם מופנם ומתבודד שמדבר על דברים שכליים בלי לומר שום דבר אישי. היא התנצלה על כל הדברים שהיא הסכימה שהיא הייתה לא בסדר בהם, אמרה שהיא לא מושלמת אבל תמיד רוצה בטובתי, ושהיא תשמח אם גם אני אשתנה ואהיה בנאדם יותר מתקשר.


קיבלתי חלק ממה שהיא אמרה. אני יודעת שההורים שלי מדהימים, ושמעטים האנשים שאני יכולה להעיד עליהם שהם טובי לב ומגניבים כמותם ושיש לי מזל גדול שיש לי אותם. אני גם יודעת שהכוונות שלהם תמיד טובות ועל פי זה אני שופטת.


בסוף השיחה היא אמרה שהגיע הזמן שאשלים עם אחותי. שאני מאוד חסרה לה, שגם לי יש אשמה בזה בגלל מה שכתבתי בבלוג ושיש לי רק אחות אחת. 

 

*מחקתי את ההמשך כי הבנתי שהיה אכפת לי מזה בדיוק חמש שניות וגם זה היה יותר מדי*


עכשיו אני מתלבטת מה לעשות עם אחותי. אני בנאדם מאוד סלחן, ולרוב עוברת הלאה מחמת הספק שהייתה אי הבנה ולא התכוונו לפגוע. אבל כאן ברור לי שהייתה לה כוונה מודעת לפעולה, ואני לא חושבת שאי פעם אצליח לסלוח לה על זה שהיא חשפה את המקום הכי אישי שלי. אני גם לא רוצה קשר עם אנשים שיעשו לי דרמות בחיים ומסוגלים בכלל לעשות דברים כאלו.


מה הייתם עושים במקומי?

  


 

שינה משותפת הבהירה לי שאני חורקת שיניים בלילה. הלכתי לרופא שיניים והוא אמר לי לבדוק את מבנה הלסת אצל אורתודנטית. באתי אליה והיא ממש הלחיצה אותי, כי היא לא הפסיקה לחייך בלי סיבה והיה לה חיוך מושלם ומפחיד שלגמרי הזכיר לי את זה:




היא אמרה לי שהיא לא רואה שזה קשור ללסת לפי המבנה, אבל שהשיניים שלי צפופות מאוד ושאני צריכה טיפול אורתודנטי. שאלתי אותה כמה זה עולה ואם יש לזה משמעות רפואית. היא אמרה לי שזה עולה בין 20 ל-30 אלף שקלים ושהתועלת היא בעיקר אסתטית. אמרתי לה שאני שלמה עם המראה שלי ואוהבת את הפגמים שלי, כי הם חלק ממי שאני והופכים אותי לאנושית, ושאני לא מבינה את השאיפה החברתית האובססיבית הזאת לשלמות פיזיולוגית. היא הסתכלה עלי מוזר.

 


 

דיברתי עם ידיד שלי והוא סיפר לי שהוא עשה שלישייה עם זוג שהוא פגש במסיבה. הוא שאל אם אני רוצה לראות. עניתי שכן, אז הוא שלח לי תמונה שלו מזיין את הבחור. הוא הורג אותי מצחוק לשון


עכשיו אני מתלבטת. בא לי לשאול אותו אם אפשר להסתכל עליו בזמן שהוא שוכב עם מישהו. הוא בטח יזרום על זה והסיטואציה גם תדליק אותו. הסיבה להתלבטות שלי היא אם זה לא יעלה לי מדי את סף הריגושים, כי אני מאוד מנסה למצוא את האיזון בין רצון לריגושים ליציבות.

 


 

התחלתי רשימה של דברים מוזרים שאנשים נגעלים מהם. בינתיים יש לי: מדבקות (איכססססס!!!!!), כפתורים, עגבניות ותכשיטים. עזרו לי להרחיב אותה!

 


 

אני מאוד אוהבת ומעריכה את חברים שלי, אבל רובם כבר בזוגיות ממוסדת ומשהו בזוגיות קצת בולע ומטשטש אותם, אולי גם הגיל. מרביתם כבר הפסיקו לצאת למקומות שהם לא בית קפה/מסעדה/קניון, או שהם שלא אוהבים לצאת, או שהם שייכים לגל ההמוני שהיגר השנה ועושה מלא סקס ויותר מדי סמים בברלין.


אני מרגישה שבעוד הסביבה שלי מתבגרת ומתברגנת, נשארתי מאחור ללא ההבנה של איך הם הסכימו לוותר על הכיף הזה שמבחינתי הוא הסיבה לקום בבוקר. אולי גם כי ההורים שלי בעצמם עדיין ילדים שעושים מלא שטויות ואף פעם לא התבגרו, שזה כנראה גם הסוד להצלחת הקשר שלהם.


מעקצץ לי להכיר אנשים חדשים וכיפיים שגם לא התבגרו עדיין, בעיקר שבגיל שלי זה כבר הפך למשאב נדיר. בא לי לעשות שטויות כמו גרפיטי, או אומנות רחוב, או לצלם סרט קצר חסר פואנטה, או שחייה בעירום, או לחפש בית נטוש ולעשות בו מסיבה או סיאנס. יודעים מה? אפילו סתם טיול שיכורים בלילה.


מצד שני, אני מתה להתבגר כבר, להזדהות עם הסיפוק שלהם מהשגרה הפרברית המנומנמת, שנראית לי מהצד כמו מוות איטי לנשמה. אולי אני צריכה להתחיל להסתובב עם תיכוניסטים.

  


 

אני הולכת להתחיל בקרוב הפגנות וויפי. בגדול זה אומר שאני הולכת עם ראוטר נייד למקום עם הרבה אנשים כמו בנק או מסעדה, מתחזה לרשת האלחוטית שלהם, ואז כשהם מתחברים לרשת הם מקבלים את המסר שאני רוצה להעביר וחייבים לאשר אותו כדי לגלוש. מואהאהאהאהאהאה קול

 


 

 תודו שלא ידעתם:

 

 


 

 

בלוגולדת 10 שמח. בערך חיוך

 

 

 


 

 

עדכון:

יהההההההההההה!




נכתב על ידי , 1/10/2014 16:34   בקטגוריות אישי, אני, הרהורים, התבגרות, החיים, הורים, ילדות, יחסים, סקס, משפחה, סיפורים מהחיים, שחרור קיטור  
48 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שיחות ורגעים טובים


חברי הטוב פ' החליט שהוא זה שיבקע את בתולי הסחיות שלי ויהיה הראשון שאהיה מסטולה איתו, אז ניסינו שוב.

להלן השתלשלות האירועים:


1. עישון.


2. צפייה בהופעה הזאת:



2.א. פ' ואני מנהלים שיחה על הסולן של מיוז, על כמה שהוא סופר מוכשר וגאון אבל לא נראה לנו כמו אדם כיפי, ושבא לנו להיות חברים רק של הבסיסט כי הוא כן נראה לנו כמו אדם כיפי. אמרתי לו שתמיד הבסיסטים נראים הכי כיפיים והוא אמר לי שלא נכון, למשל עם אירוסמית', אבל הוא הודה שאין לו מושג איך נראה הבסיסט של אירוסמית'.


2.ב. פ' מרגיש שהוא נשאב לתוך פות ענקית שבאה מהרקע של ההופעה ומתחיל לצחוק.


2.ג. אנחנו מנהלים שיחה על אמא של פ'.

 

2.ד. אני שומעת צלצול בדלת שלא באמת התרחש.


3. צפייה בסרט הזה:



3.א. פ' אומר שזה סרט מצויין לסמים.


3.ב. אני לא מרגישה מסטולה.


3.ג. אוכלים מלא במבה, ביסלי, עוגיות 37% וגומרים חבילה של טים טאם טבול בחלב חם.


4. פ' מנסה לנמנם כי העור שלו מרגיש לו מוזר.


5. מעשנת עוד.


6. מגגלת "למה אני לא מרגישה מסטולה" ונכנסת לכתבה הזאת:

מקריאה לפ' ותוך כדי צוחקת בקול.


7. נכנסת לאתר הזה ומתחילה לקרוא שאלות רנדומליות שמצחיקות אותי.


8. עוצמת עיניים, מקשיבה למוזיקה על שאפל וזה מרגיש כאילו היא הפכה לתלת-מימדית. בשיר הזה:



פתאום לכל צליל הייתה צורה וצבע נלווה.


9. שלוש פעמים לפני שאני נרדמת אני מתעוררת ומרגישה "בום".


10. כותבת תזכורת לעצמי: בדיקת קרישיות בדם.




חברה מהתיכון יצרה איתי קשר אחרי שנים שלא דיברנו. היא יפה מדי, שזאת כנראה הסיבה למה למרות שהיינו חברות מאוד קרובות אף פעם לא נמשכתי אליה, בהשוואה לחברה טובה אחרת שכן נמשכתי אליה, והיה לה אף ענק ועקום ותמיד החזקתי לה את השיער כשהיא הייתה מקיאה מיותר מדי אלכוהול. בכל מקרה, למרות שהיא הייתה הבחורה הכי מופרעת בשכבה שלנו היום היא כבר אמא לשני ילדים מקסימים. היא נשואה לבחור שרירי עם קעקועים בכל הגוף שהיא הכירה בגיל 17.


שאלתי אותה איך זה להיות אמא. היא ענתה לי שילדים מעניקים משמעות וסיבה לקום בבוקר. חשבתי לעצמי שזאת כנראה הסיבה העיקרית שבגללה אנשים מביאים ילדים לעולם, ושמצד אחד יש בזה משהו משמח, כי זה אומר שאפשר למצוא עוגן ממשי של יציבות ומשמעות, אבל מצד שני, זה אומר שעדיין קשה למצוא דרך ליציבות ומשמעות גם בלי תלות של אדם אחר בנו.


היא אמרה לי שמה שהכי חסר לה מאז שסיימנו את התיכון זאת ההתרגשות של לחוות חוויות חדשות, כי בגיל 26 הכל כבר מוכר וידוע. היא נתנה את הדוגמה של לשבת שיכורים בפארק וסתם להכיר אנשים חדשים ולעשות איתם שטויות כל הלילה. אמרתי לה שככה אני רואה את החיים שלי היום ובעתיד, ושאני חושבת שבכל גיל אפשר לחוות חוויות חדשות אם הולכים למקומות ועושים דברים. היא אמרה שהיא לא תעזוב את הילדים שלה ליותר משעתיים עד שהם יהיו בני 16 והערכתי אותה על זה.




לפעמים כדי להתעודד אני עושה לעצמי מול המראה הופעות דראג עם שירים של היי פייב וגיים בויז. זהו. אמרתי את זה.




אני חושבת שהפסקתי להאמין סופית בקונספט התרבותי הרווח של התאהבות. ממה שראיתי, אין אנשים שהתחתנו עם אדם שאותו הגדירו בתור ה״התאהבות״ שלהם, ורוב האנשים חושבים שהם מאוהבים באדם אחר לפני שהם מכירים אותו לעומק על כל גווני אישיותו. לרוב הם גם מייחסים לאותו אדם תכונות רצויות בעיניהם, גם אם הן לא באמת שם. בגלל זה אני חושבת שמרבית האנשים מבלבלים התאהבות בהדלקות אובססיבית באובייקט בלתי מושג, שמייצג משהו לא פתור מהעבר שלהם.

מהסיבה הזאת, אני יודעת בוודאות שאף פעם לא הייתי מאוהבת, ולמרות שהיו אנשים שאמרו לי שהם מאוהבים בי, בדיעבד אני לא מאמינה לאף אחד מהם, כי אף אחד מהם לא באמת הכיר אותי. אני חושבת שהם אהבו אותי יותר כאובייקט אידאי מאשר כאדם.


אז אני די משוכנעת שזה לא אמיתי, אלא פנטזיית דיסני ילדותית שכזאת, ובגלל זה אני בכלל לא מחפשת את זה באינטראקציה עם בנות זוג פוטנציאליות. אבל סתם בשביל הכיף אני משתעשעת מדי פעם בראש עם הקונספט של האישה שאתאהב בה. אני עושה את זה לעיתים נדירות כי אני יודעת שזה לא אמיתי וחסר סיכוי, כשעשוע פסיכולוגי ולא משאת נפש אמיתית.


בכל מקרה, היא תהיה החברה הכי טובה שלי. היא תכיר אותי לעומק ואני אותה. נאהב, נכבד ונתקשר בכנות, למרות הפגמים וההבנה שאנחנו לא מושלמות, וכנראה גם מאוד רחוקות מזה. 


יהיה לנו כיף עם השגרה שלנו, וגם אם נהיה הרבה זמן אחת בחברת השנייה לא נשתעמם, כי יהיה על מה לדבר ולצחוק, או שיהיה מה לעשות ביחד, או סתם כי יהיה כיף לשתוק אחת בחברת השנייה.


היא תראה בכסף אמצעי ולא מטרה, ותעריך מאוד גם דברים שבאים לה בקלות או בחינם. היא לא תתלהב מאנשים זרים רק כי היא ראתה אותם בטלוויזיה.


ניצור ביחד סיפורים וחוויות, ונלך ביחד למקומות מעניינים, כמו הופעות של להקות איזוטריות שאף אחד לא מכיר, או לנסוע לשדה התעופה בלי לתכנן מראש מה יהיה היעד, או ללכת לאיבוד בכוונה בעיר שאנחנו לא מכירות, או שסתם נשתכר או נתמסטל במסיבה ונתמזמז על הספה כמו בנות 16, וכן, עדיין יש את העניין הזה עם אמבטיית הספגטי. ואז אחרי כמה חודשים ניזכר ונצחק בנוסטלגיה, רגע אחרי שמישהי תתחיל ב״זוכרת את הפעם הזאת ש״. ובאותו הרגע נחליט שאנחנו הולכות לעשות משהו חדש שנרצה להיזכר בו בעוד כמה חודשים בנוסטלגיה. 


ואז יום אחד נדבר על ספרים, והיא תגיד לי שאחד הספרים האהובים עליה הוא ״כמה טוב להיות פרח קיר״ (לא להאמין שקראתי אותו לראשונה רק השנה). ואז כשזה יקרה, אני אגיד לה שהיא גם החברה הכי טובה שלי וגם המאהבת שלי, ושאין כזה דבר נפש תאומה, אבל היא כנראה הדבר הכי קרוב לזה שמצאתי, ושאף פעם לא הייתי מאוהבת, ותמיד חשבתי שזאת המצאה תרבותית שקשורה בכמיהה אובססיבית לאובייקט בלתי מושג, אבל איתה אני מתחילה לחשוב שאולי זה באמת קיים. והיא תגיד לי שהיא מרגישה בדיוק אותו דבר, ושהיא יודעת בוודאות שזה לא נאמר רק כי היא נהנית לשכב איתי, או בגלל איך שאני גורמת לה להרגיש עם עצמה.


אני חושבת שכמעט בכל בחורה שהייתי איתה, גם אם זה היה חד פעמי, הייתה איזו תכונת אישיות מסויימת שראיתי באישה הזאת, וזה מה שגרם לי להמשך אליה באותו הרגע. אולי חוץ מהמהנדסת הסקסית, אלא אם אתם מחשיבים ציצים בתור תכונת אישיות לשון


אבל אני אפסיק לחשוב על זה עכשיו, בעיקר כי זה מרגיש לי כמו אשליה מטומטמת ולא בריאה. מוזמנים להוכיח לי שאני טועה.




הורדתי את סיקרט וגיליתי שכל החברים שלי סטלנים, חרמנים ודיכאוניים. זה היה מפתיע!




התחלתי לעבוד על פיתוח אינטימיות עם החברים הטובים שלי, שזה קצת כמו ללמוד שפה חדשה בשבילי. בגדול, זה אומר שאני מספרת להם על הדברים הכי אישיים שלי והם מספרים לי על שלהם.


באחת השיחות דיברתי עם חברה טובה, שכמו עם שאר החברים שלי גם בפניה אף פעם לא חשפתי דברים אישיים מדי על עצמי (יש לי חברים שנחשפו בפני, אבל היא דוגמה מובהקת למישהי כמוני שנוטה בעיקר להקשיב). פתאום היא סיפרה לי שלמרות שהיא מודעת לזה שיש לה הכל בחיים, בעל אוהב, עבודה טובה והיא מעולם לא עברה איזו טראומה נוראית, היא עדיין חשבה מלא פעמים להתאבד.

זה היה גילוי מאוד מפתיע, מאחר ומעולם לא הייתה לכך שום אינדיקציה מההתנהגות שלה ואנחנו מכירות כבר קרוב לעשרים שנה (וואו, זה גרם לי להרגיש זקנה!).

אז היא אמרה לי שהיא לא מבינה איך אני עדיין בחיים, ושהיא במקומי כבר הייתה מתאבדת מזמן. לא הפסקתי לצחוק.


ניסוי האינטימיות הזה מתגלה כהחלטה מוצלחת. אהבתי מאוד את החברים הטובים שלי לפני, אבל עכשיו אני מרגישה שהחברות שלנו מקבלת מימד נוסף. יש בזה משהו מאוד מעצים, כי עכשיו אני יכולה לדעת בוודאות שהם מכירים אותי באמת, ואוהבים אותי בזכות מי שאני, ולא רק כי כיף איתי או כי הם יודעים שאני תמיד אהיה שם בשבילם.




אני לא מצליחה להחליט איזה ביצוע טוב יותר. המקור:



או הקאבר:



אוף זה קשה! עצוב





אני מקדישה לכם את השיר הבא:



 

יאללה ביי!


נ.ב.

למי שיש בעיות עדכוני מייל דברו איתי. הבעיה נפתרה חיוך

נכתב על ידי , 28/9/2014 03:53   בקטגוריות אהבה, אישי, אני, אנשים, היכרות, התבגרות, החיים, הרהורים, חברים, חברות, יחסים, מחשבות, מוסיקה, סמים, סיפורים מהחיים, רגשות, אהבה ויחסים, אופטימי, שחרור קיטור  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הרהורי המשך


אני חושבת שעברו עשר שנים מאז שהרגשתי עצב בכאלו עוצמות, כמו שהרגשתי אחרי כתיבת הפוסט האחרון. זה כאילו כל מגדל החסינות הרגשית והשליטה העצמית, שבניתי לאט ובעבודה כל-כך קשה לאורך שנים, התמוטט ברגע. לבנה אחר לבנה קרסה, וכל מה שיכולתי לעשות הוא רק לקפוא באימפוטנטיות ולצפות בזה קורה. זה גרם לי להרגיש כל-כך ריקה, כאילו יש לי גוף ממשי אבל כל מה שיש בו זה רק אוויר חם. יישות שמזינה את עצמה לחיות מכורח האינרציה.


בפעם המיליון ששכנעתי את עצמי ברצף שאני רוצה לחיות, השכבתי את הגופה הריקה שלי על המיטה ושמעתי מיוז באוזניות ההתנתקות הענקיות שלי. זה מדהים איך במצב הזה של 100% ייאוש, מרוב שהכאב בלתי נסבל, הגוף כל-כך מתוחכם שהוא יוצר לעצמו מנגנון הגנה עצמית שבעזרתו כבר מפסיקים להרגיש. להיחשף לרגשות, ולא משנה מאיזה סוג, של אנשים אחרים איכשהו עוזר לי לחזור קצת לתחושת האנושיות שאבדה לי.


אני מבינה שהדרך היחידה שלי לצאת מזה היא פשוט לסלוח להורים שלי. שום דבר שהם עשו לא נעשה בזדון, והם פשוט לא יודעים להתנהל אחרת כי זה מה שהם הכירו מהבית. רק ככה אני אצליח לחזור להיות מי שאני בצורתי האנושית. אני פשוט אתמקד בדברים הטובים שהם כן עשו למעני, ואמשיך לעבוד על ההשתקמות הרגשית שלי.

 



אני גם סופסוף מבינה שמשהו בבחירת הזוגיות שלי באמת דפוק. בגלל שאני לא רגילה לאינטימיות וכנראה גם נרתעת מזה בעצמי, תמיד שידרתי ריחוק או אי זמינות רגשית, ומשכתי אנשים שמחפשים בדיוק את זה (הם לא הציגו סימנים של בעיות אינטימיות בהתחלה, מאחר ולא היה צורך כי אני עשיתי את זה. אני חושבת שנמשכתי אליהם בעיקר בגלל החיבור המיני הנלווה לכך שאכתוב עליו מיד). בגלל מה ששידרתי וכי לוקח לי זמן להיפתח לאנשים, הם עשו הכל כדי להראות לי כמה שהם בקטע שלי, מה שגרם לי להמשך אליהם, כי אני כן נמשכת מאוד לאנשים שמראים לי שהם רוצים אותי ומתייחסים אלי טוב.

אבל אז זה מפתיע אותם כשפתאום אני כן מעוניינת, כי זה לא מה שהם ציפו לו ממני.


ובאופן קבוע, בכל פעם כשזה מתחיל להיות טוב והחיבור מתהדק, זה השלב שבו הם מתרחקים ומרחיקים אותי, ואני מחדש לא מבינה למה תמיד אני נמצאת עם אנשים שמרחיקים אותי דווקא כשטוב לנו, כשרגע לפני הם גרמו לי להרגיש כמו הדבר הכי טוב שקרה להם בחיים.


מעבר לזה, חוץ מהקושי שלי עם אינטראקציה פיזית בתדירות גבוהה מדי, זה העניין עם אינטימיות מינית. אני כן נהנית מסקס אוהב, אבל רק לפעמים. סקס אגרסיבי הוא הכי רחוק שיש מאינטימיות זוגית "אוהבת", אבל זה גם הסקס שאני הכי נהנית ממנו. אם נודה באמת, כמעט כל מי שאוהב סקס כזה כנראה נרתע מאוד מאינטימיות. המחשבה, שמרבית הסיכויים שאנשים שאני אחווה איתם אורגזמות מטורפות, הם האנשים שכנראה לא אוכל לחוות איתם אינטימיות רגשית, היא מחשבה שאני עדיין מנסה להבין איך להתמודד איתה. נכון שסקס זה לא הכל, אבל זה הרבה, ואני לא רואה איך אני מצליחה להתפשר על הסיפוק המיני שלי בקשר מונוגאמי ארוך.  


אשמח לשמוע רעיונות.




נ.ב.

יש משהו בסגירת הבלוג שגורם לי להרגיש הרבה יותר חופשיה להפתח בו. כנראה שאחותי עשתה לי טובה למרות הכל.

נכתב על ידי , 22/9/2014 16:56   בקטגוריות אהבה, אוף, אישי, אני, בלבול, החיים, הרהורים, התבגרות, ילדות, כאב, סקס, רגשות, אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור  
40 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
96,525
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , גאווה , נשיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לGlenys אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Glenys ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ