|
קטעים בקטגוריה: ֳ©ֳ§ֳ±ֳ©ֳ.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 הרהורים לפני דייט
כבר יומיים שאני מתלבטת עם עצמי אם זה היה רעיון טוב
לקבוע איתה לדייט או לא. מצד אחד, היא מכניסה "רסלינג"
ו"פילוסופיה" באותו משפט. היא סטודנטית לקולנוע, נראית ממש טוב ועושה
רושם של בחורה טובה, מגניבה ומשעשעת. אבל
יש את העניין הזה, שלמרות שנדמה כשולי, מזמזם לי בראש כזבוב ערמומי הזומם על
גוויה טרייה: היא בודהיסטית. ולא סתם בודהיסטית, אלא בודהיסטית מהסוג הזה שגם עושה
מלא יוגה!
אמאל'הההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
על מה נדבר?!
על ההשתחררות שלנו מתשוקות?
אז אסביר לה כמה במבה ושוקולד אכלתי השבוע כדי לא לחשוב על סקס? או אולי אתוודה בלחישה לכמיהה למישהי שתטבע איתי בתשוקות, בפנטזיות ובתאוות, עד שנפשנו וגופנו יוצפו בהן
בחוסר שליטה נהדר. הפנטזיה על הרגע המדהים הזה בו דווקא נבחר להיכנע לתשוקותינו, ובשמחה מהולה בהתרגשות נגשים אותן יחד.
או אולי נדבר על החיים המאושרים שלנו?
אז אסביר לה שהנירוונה שלי הולכת רק עם טראומות ילדות, נוירוטיות
וגראנג'? או שהעובדה שהיא לא כתבה "." בסוף המשפט בהודעה, לגמרי הוציאה אותי
משלוותי. לכו תסבירו לה למה בשל סיבה מטופשת, היעדר נקודה בסוף משפט, גם אם סתמי לגמרי, יכול לגמרי
לחרפן אותי.
ואולי אני פשוט מפחדת כי אנשים רגועים מדי נתפסים בעיני כחייזרים מפלנטה אחרת, סוג של "בודהיסטים ממאדים ונוירוטים מנוגה". אבל
מי יודע, אולי אוכל ללמוד דבר או שניים.
ישבתי היום לשיחה עם המטפל הסיעודי של סבא שלי. בחור הודי, קתולי, בגילי.
הוא סיפר לי שעוד מספר חודשים הוא מתחתן. ההורים שידכו. את ארוסתו לא פגש מעולם ומדי
פעם הם מדברים בסקייפ. עיקר האינטראקציה שלהם כזוג נשוי תהיה מפגש שנתי בן חודש, בבית הוריו בהודו,
כאשר הוא יגיע מישראל והיא תגיע מאוסטרליה. הוא מאושר עד הגג.
ללא ספק צריכה ללמוד דבר או שניים.
|
נכתב על ידי
,
26/4/2013 17:51
בקטגוריות אהבה, אישי, אני, גאווה, גייז, החיים, הרהורים, העיר הגדולה, יחסים, לסביות, מחשבות, נשים, סיפורים מהחיים, רגשות, קושי, תשוקה, אהבה ויחסים, שחרור קיטור, חיים, סקס, תהיות
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
 מה שסטטוס דבילי אחד בפייסבוק עושה.
לקח לי זמן להבין למה הסטטוס המטופש הזה, אותו "סיפור
קצר", ספק אמיתי, ספק בדיוני אך מבוסס על אירועים אמיתיים, הפריע לי (כמובן שטרח
להציגו מאוחר יותר כפיקטיבי, אם כי די מתבקש להניח כי הסיבה האמיתית להתנערותו מכך, היא הידיעה
שאף בחורה ברדיוס של 100 ק"מ לא תסכים לשכב איתו יותר בחיים).
אז הבנתי.
לפני שבועיים נפגשתי עם "נוגה" (כי ככה קראתי
לה כאן פעם אז נזרום עם זה) החברה הכי טובה שלי מימי הצבא. נראה לי שלתקופה אהבתי
אותה, אבל הייתי מודעת לזה רק בדיעבד. היא סיפרה לי בעצב רב על בחור שהתחילה לצאת עמו, ועושה
רושם שהוא באמת מוצא חן בעיניה. "אוקי. נשמע שהוא בחור נהדר, למה את כל-כך
עצובה?". היא סיפרה לי שבאופן סדרתי, כל בחור (והיא סופר חננה שיוצאת רק עם
בחורים סופר חנונים כמוה) מפסיק ליצור קשר אחרי שהם שוכבים. המחשבה הראשונית שלי
הייתה להגיד לה "אוקי, אולי את סקס ממש גרוע???" אבל מהר התעשתתי, הייתי נחמדה וסימפטית
וגם באמת נעצבתי בשבילה. גם קצת לא האמנתי לה, בגלל שכל הבנים שאני מכירה הם
בחורים של זוגיות, אז אלו הגברים שאני מכירה. היא סיפרה לי שהיא בשלב הזה שבו היא כל-כך
חרדה שהיא לא תוכל להרגיש אליו, עד שהיא מצאה בחור שנראה באמת בחור טוב ובשל לקשר.
היא כל-כך פגועה מגברים שהיא איבדה תקווה, ויוצאת מנקודת הנחה שהם רוצים אותה רק בשביל
סקס חד-פעמי.
ואני נזכרת בשיחות עם ל', ועל הפעם ההיא שאמרתי לה
שנמצא זוגיות והתגובה שלה הייתה "אני לא רוצה
הרבה, אני רוצה בחורה שלא רק תרצה לזיין אותי במסיבה, אלא אשכרה תדבר איתי יום אחרי",
ועל הקשר הארוך שהיה לה עם בחורה בה הייתה מאוהבת, שהוגדר כ"יזיזות נפש".
כששאלתי אותה מה זה אומר, היא ענתה שזה היה קשר שהתבסס על כך שהרגעים המאושרים של שתיהן בקשר התרחשו כשל' ניסתה
לספק את הבחורה, והיא אכן נענתה על סיפוקה. על זה היא בזבזה שנה מהחיים, על לנסות
לרצות מישהי שהיא אוהבת ולא מסוגלת לאהוב בחזרה, עד שהשכילה לאזור כוחות ולצאת לחופשי.
החברות שדיברתי איתן על הסטטוס הדבילי נחלקו ל-2:
אלו שגרות בת"א ואמרו שהבחורה מטומטמת וכבר הייתה צריכה
לדעת שאלו חוקי המשחק, שככה זה בת"א וזאת בעיה שלה שהיא שכבה איתו כל-כך מהר.
אלו שגרות מחוץ לת"א, הזדעזעו לשמוע כיצד נוצלה
תמימותה של בחורה שחשבה שהיא יוצאת לדייט עם פוטנציאל לקשר, והנה הולכה שולל לסקס
עם בחור שראה בה מטרה קלה ולא יצלצל אליה לעולם.
ואז גם חברה כתבה את הטור הזה.
ונזכרתי פתאום בעוד סיפורים ששמעתי, אבל למזלי לא
הצלחתי להזדהות כי אני לא נמשכת לגברים ולא שוכבת איתם, ואלו שכן גרמו לי להבין שזה מה שהם מחפשים, עפו מכל המדרגות. ולמרות שזה קיים למכביר גם
אצל לסביות, אני מודעת מספיק כדי להבין שאם רוצים ממני רק
סקס להתרחק.
רק לאחרונה יצאתי מזוגיות ארוכה שלא הייתה טובה עבורי, וכן, היא
הובילה להמון פחדים וחששות מפני קשרים לא טובים. ועדיין, לא מצליחה להבין את הפחד העמוק
הזה מזוגיות מונוגמית. מה זה משנה אם שוכבים עם בחורה אחת או שלושים, אם היא עונה
על הצרכים שלך? אם יש חיבור אישיותי, כיף ביחד והסקס טוב, למה צריך אחרים? לא טוב?
נפרדים וזהו. עוברים הלאה ומחפשים את האדם שיענה על הצרכים הללו.
והבנתי שכמה שאני רוצה לצאת מהבית ולגור בת"א, אני
גם די שמחה שאני עדיין שומרת על התמימות הפריפריאלית שלי. ולל' בינתיים כבר יש
חברה. היא גרה בראשון.
החיים הם מה שאחרים עושים בזמן שאתה לא יוצא מהבית.
|
נכתב על ידי
,
21/4/2013 16:01
בקטגוריות אהבה, אוף, אישי, גברים ונשים, העיר הגדולה, יחסים, לסביות, לגור אצל ההורים, נשים, סיפורים מהחיים, סקס, רגשות, קיטורים, שחרור קיטור, אהבה ויחסים, אופטימי, ביקורת, אקטואליה, אינטרנט, פסימי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
 פוסט שאף אחד לא יקרא כי כולם בליל הסדר
שתן, קקי
והפרשות בכל מקום. לא, חיי המין שלי לא קיבלו תפנית מסעירה. נסעתי לברלין לעזור
לאחותי עם התינוק החדש (ואליוט סמית' בריפיט לוחש לי מילים יפות באוזן).
אני ממש שמחה שאני
מפסידה את ארוחת החג, משום שאם יש ארוחת חג שאני שונאת זאת ארוחת ליל הסדר. בעיקר בגלל שהיא תמיד הכי ארוכה ומונעת ממני לעשות דברים מהנים וחשובים באמת כמו להיות בבית ולא
לעשות כלום.
בכלל להיות עם
המשפחה המורחבת שלי ליותר מכמה שעות יכול לגמרי להוציא אותי משלוותי. זאת משפחה,
איך נגיד בעדינות, מיוחדת. היא משפחה חמה ואוהבת, אבל בצורה אשכנזית, שזה אומר
שהם מחמיאים לך או אומרים דבר מה חיובי, אבל אז הם מרגישים שזה מוזר מדי וחייבים לתקן
את זה עם "אבל". לדוגמה: "השמלה שלך נהדרת *אבל* את חייבת להשמין
את נראית ממש אנורקסית!!!", או "את כל-כך יפה ומוצלחת *אבל* למה את לא
יכולה למצוא חבר נחמד???".
לעיתים נדמה שאנחנו
קבוצת אנשים שרירותית לחלוטין, ללא כל מכנה משותף נראה לעין פרט לעובדת קשרי
השארות שלנו. בארוחת שישי האחרונה דודה שלי הכריזה בחגיגיות "בואו נעשה ניסוי חברתי,
נכבה את הטלוויזיה ונראה מה קורה". אז שיחקנו "ארץ-עיר" במשך עשרים
דקות, רק עם האות ז', כי הבדיחה הזאת לא נמאסה עליהם גם בפעם השביעית (ולא סבתא, "זיין" זה לא מקצוע!). אחר-כך ניסינו
לדבר, אבל כל מה שיצא לנו זה רק לחשוב ביחד מי מת מכל האנשים שאנחנו מכירים. אז
התחילו הריבים על מי לא משתדל להשתתף בשיחה המשפחתית ולמה. הניסוי נגמר בזה שהבנו
שאילולא הטלוויזיה בסלון כנראה שלא היו מתקיימות עוד ארוחות משפחתיות לעולם.
אז גם השנה הצלחתי להתחמק
מארוחת ליל הסדר ואין מאושרת ממני. שתן, קקי, הפרשות, ברינג איט און!!! (אבל הייתי
הורגת בשביל כבד קצוץ. ומסאז'. לא בהכרח בסדר הזה).
יש לי יום הולדת בקרוב וכל מה שבא לי לעשות זה:
1. ללכת
ללונה פארק.
2. לעשות דברים מטופשים ו/או חסרי תכלית לחלוטין.
תזכורת לעצמי: להכין רשימה של דברים מטופשים ו/או חסרי תכלית שבא לי
לעשות.
ביי בינתיים 
|
נכתב על ידי
,
25/3/2013 20:00
בקטגוריות אישי, גאווה, ברלין, היכרות, החיים, יחסים, לסביות, משפחה, נשים, סיפורים מהחיים, קיטורים, אהבה ויחסים, שחרור קיטור, אופטימי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
דפים:
|