לא הצלחתי לישון. כשנרדמתי (לשעה) קמתי לצלילי חזרות
טקס יום הזיכרון בבית הספר מתחת לבית (למי שתהה, "אחי הצעיר יהודה" בלולאה
אינסופית ומורה שלא מפסיקה לצרוח למיקרופון "שקט!!!!! זה לא מצחיק!!!!!!!!").
הברזתי מהלימודים בכוונה ללכת לים, אבל מזג האוויר לא
זרם איתי. טוב, מזל שיום-הולדת חוגגים כל החודש .
החלפת מילים.
אני: מה את אומרת עליה? *שולחת קישור לפייסבוק של מישהי שהתחילה איתי*
אחותי: יש לה אלבום שלם של "אילת 2012" בלי
אף תמונת בגד ים. #פהחשדתי
אני: אם היה לי חזה גדול הייתי עושה על עצמי ביד כל
יום!
נ: זה כמו שתגידי שבגלל שאת לסבית את מסתכלת על עצמך
במראה ומתחרמנת מזה.
אני: אם היה לי חזה גדול יש מצב.
נ: תאמיני שלא!
אני: דווקא נוטה להאמין שכן.
נ: תאמיני לי, איי נואו וואט איים טוקינג אבאוט!!!
שכנעתי את נ' לפתוח חשבון ב"סבבהארוס" כדי
שנוכל להשוות תוצאות מבחני אישיות מרתקים בסגנון "איזו אבקת כביסה את/ה?".
בינתיים כבר התחילה לדבר עם מישהי (בכל זאת, אתר היכרויות). להלן השיחה:
נ: היא רושמת יותר מדי "חחח".
"חחח" כותבים רק לאנשים שאת מכירה ממש טוב!!!
אני: אבל אולי היא ביישנית ובעלת אוצר מילים דל.
נ: או שמשהו ממש ממש ממש ממש מצחיק ואז את רושמת
"חחחחחחחחחחחחחחחחחחח". אבל רק אם הוא באמת כזה מצחיק, כי אחרת זה סתם קריפי. מה את חושבת
עליה?
אני: נראית נחמדה, אבל שמחה מדי. כמה היא יכולה לכתוב
בפרופיל שלה שהיא כל הזמן שמחה ומחייכת? ארבע פעמים היא כתבה את זה מתוך כל עשר השורות
שהיא כתבה על עצמה! או שהיא חותכת ורידים ומנסה לחפות על זה.
נ: באמת? לא קראתי. אבל אמרתי לך שהיא כותבת יותר מדי
"חחח" (ועושה יותר מדי סמיילים).
אני: אנשים שמחים מדי מלחיצים אותי. אין מצב, היא בטוח
חותכת.
נ: אם היא חותכת בשושו זה בסדר.
אני: אם היא חותכת שתהנה לה, אבל אם היא באמת כל-כך
שמחה זה כבר באמת מעיד על בעיה.
נ: לא נראה לי שהוא חותכת. לפי הפייסבוק היא נראית
בחורה עאלק מגניבה ששומעת אוונסנס ו-3 דורס דאון ופאניק אט דה דיסקו.
אני: זה לא מסתדר לי עם האובר שמחה שלה כי זה הכי אמו.
מצד שני זה תומך בתיאוריית חותכת הורידים. ששוב, זה בסדר, אם היא לא הייתה מציגה
את עצמה כסופר שמחה.
נ: זה עאלק אמו. זה הפוך על הפוך! זה אמו כאילו מגניב!
אני: אין עאלק אמו. אמו זה עאלק בפני עצמו. זה עאלק
פריקי. שזה עאלק גותי. שזה עאלק מרילין מנסון.
לאחרונה גיליתי שהרווקות מתחילה להתחבב עלי אף יותר
מהמצופה. התובנה המדהימה הזו הגיחה לפתע, עת הבנתי שהחיים שלי הפכו להיות הרבה
יותר מעניינים, ובעיקר משעשעים. ניתן להגיד שהקיום שלי כרגע משול למעין קומדיית מצבים
מהניינטיז עם מיליון פאנץ' ליינים, מינוס הצחוקים המעצבנים ברקע. התובנה הנ"ל
הובילה אותי למסקנה החשובה לאין שיעור, לפיה בזוגיות הבאה שלי לא אזניח את הקשרים
האחרים, אשתדל להיות פחות אנטי-סוציאלית ויותר לצאת. מי שנכנס לחיי ונותר, כנראה
שם מהסיבות הנכונות. בהמשך לכך, ליקטתי מספר שיחות נבחרות שהצחיקו אותי השבוע. חשבתי שיהיה נחמד להיזכר באלו כשאשוב להיות בזוגיות, אז אחזור לפוסט
הזה ואשתדל לקיים את ההבטחה לשמור על קשרים.
נ: אני מדוכאת!!!
אני: לא משנה כמה רע לך בחיים, תמיד תחשבי שלפחות אף
אחד מעולם לא גמר לך בפה.
נ: זאת בהחלט מחשבה מעודדת. למרות שאם זה התנאי לחיי
אושר נצחיים הייתי מוכנה, חד-פעמי.
א: בתור אחת שהייתה שם, זה לא הביא לי שום אושר ושום
נעליים. אם תחליטו אי-פעם לבדוק, זה לא משתלם!
נ: דווקא מסקרן לקבל שפריצים לפה.
א: לסדר לך זין כפרה? בלי בעיה. רק תתאמני בינתיים על בננה
ותשתדלי לא לנעוץ שיניים.
אני: יש לי דייט הסופ"ש. אמריקאית. מהממת.
סטודנטית לרפואה.
[פאוזה]
טוב, אז לפי הפייסבוק היא מעוניינת בגברים ויש לה חבר עם
יותר מדי שרירים בקליפורניה.
ש: מאיפה את מוצאת את כל הריאליות המתוסבכות האלו???
אני: הן מוצאות אותי.
ש: הבחורה הבאה שאת נפגשת איתה תלמד רק קולנוע, ספרות
השוואתית או תולדות האומנות!!!
אחותי: אנחנו משפחה של משוגעים.
אני: מה יש לי?
אחותי: פיצול אישיות משולש.
אני: מה זה אומר?
אחותי: שאת כל הזמן מחליפה אישיות בין שלושה אנשים
שונים: חנונית הארדקור, ממש מגניבה או סופר פסיכית.
נ: את באה מחר למסיבה?
אני: יש מצב, אם זה יזרום.
נ: יזרום מאיזו בחינה?
אני: זרימה, נו.
נ: אז תזרמי!
אני: כנראה אזרום. אבל את יודעת, להבטיח שאזרום סותר את
ההגדרה של לזרום.
נ: נסכם בשושו שתזרמי.
אני: נזרום.
נ: יופי, סגור.
נ: אני רוצה להיות חנונית!
אני: את לא יכולה. את לא חנונית. זה משהו שמתפתח בחינניות
מעצמו כמו כרס בירה או סרטן.
נ: אני רוצה להיות חנונית!!!
אני: את מעשנת, שותה מלא ואין לך אף תחביב / תחום עניין
חנוני.
נ: אני אוהבת באפי ודר' הו. הא!
ח: אני גאה לדווח ששרדתי שמונה שעות רצופות של הוראת
פסיכומטרי לתלמידים חמודים אך טיפשים ביותר, באמצעות התחזות משכנעת לזומבי. אני לא
יודעת מה אנשים מברברים בנוגע למתקפת זומבים, אין ספק שאדישות היא ההגנה הטובה
ביותר. כל מה שהיה חסר לי זה להזיל ריר וללעוס מוחות.
אני: מעניין מה היית אומרת אם היית מנסה ללמד אותי.
בטח היית מנתקת קשר לנצח.
ח: בשבילך גברת, אתעלם מחוקי המתמטיקה. 150 חלקי 10
שווה כל מה שתרצי!!!
אני: אני מתחילה לחשוב שיש איזה דפוס קבוע של הבחורות שמתחילות
איתי: לסביות לא נשיות או ביסקסואליות שרוצות ממני רק סקס.
נ: את מתלוננת??? אני רוצה את החיים שלך!!!!!!
סבבהארוס.
ממשיכה לענות על שאלוני אישיות חסרי משמעות בשיעורי ספרדית. בינתיים הוא שינה לי את אפיון הפרופיל לכך:
ברצוני לציין לפרוטוקול שהסיבה היחידה בגינה הוא כתב שאני כל-כך יהירה, היא שבכל אחת מהשאלות בסגנון "האם יש אנשים שלא ראויים לחיות?"/"האם אנשים טיפשים הם נחותים יותר?" עניתי "כן". מה, לא?
Stoya.
כי מזמן לא דיברנו על פורנו.
טוב, רשמית אפשר להגיד שלא אפסול אנשים רק בגלל המקצוע
שהם בחרו לעצמם. בחיי, נראה לי שאני מאוהבת בשחקנית פורנו. הכרתי אותה במקרה אחרי
ששלחו לי סרט איתה, שהפך בינתיים לאחד הסרטים האהובים עלי.
זה הראשון בסדרה של סרטים שמציגים נשים מקריאות קטעים
מספרים כשוויברטור מונח להן בין הרגליים (כאשר התמקדות הצילום היא בפלג הגוף העליון בלבד). בסרט הזה היא מקריאה קטע (נפלא, בעיני) מספר שמורכב מטקסטים אירוטיים על נקרופיליה. לא
שיש לי משיכה עזה לגופות, או למוות, אבל בשבילה אהיה מוכנה להעמיד פני מתה לנצח.
האמת, נראה לי שהשנה זאת פעם ראשונה שאין לי דיכאון יום
הולדת. לרוב בתקופה הזאת של השנה, בין שבועיים לעשרה ימים לפני, כבר הייתי מסתגפת
לי בחדר, מהרהרת באנקדוטות עבר וחווה התקפי חרדה מתמשכים במחשבות רודפות על ההתבגרות
והאחריות הכבדה שעוד צפויה לי. הפעם, אולי בגלל המנטאליות שאימצתי לאחרונה שעיקרה:
1.זובי על הכל, 2.זרימה, 3. כיףףףףף!!!!!!!! הוא בינתיים ממאן להגיע.
בפרץ נוסטלגיית קדם-יום הולדתית רגעית, עלעלתי מעט בפוסטים
ישנים מהבלוג. אינני נוטה לעשות זאת לעיתים תכופות מדי, בערך אחת למספר שנים, משום
שתמיד זה מרגיש לי מלחיץ מדי, פולשני עד כאב וקלסטרופובי. התיעוד הכל-כך אינטימי הזה
של כל החוויות והמחשבות של מי שהייתי פעם, תהליך ההיזכרות שחודר ומציף את כל מה
שכבר הספקתי מזמן לשכוח. את חלקם אני מחבבת ומחלקם אפילו צוחקת בקול. חלקם מעלים
בי זיכרונות מתוקים וחלקם מעלים בי זיכרונות שהיה עדיף להשליך אל תהום הנשייה. חלקם
מביכים אותי, ויש גם כמה של "מי לעזאזל כתב את החרא הזה אין מצב שזאת אני!".
בעיקר מדהים אותי לראות את השינויים שעברתי, מאז אותה ילדונת
בת 16 מבולבלת שפתחה בלוג שעיקרו תיעוד החוויות שהיא עתידה לשכוח. אני כל-כך שמחה
שיש פוסטים שלמים שזרים לי ואין לי עוד את היכולת להזדהות עמם. איזה תענוג נהדר זה
לצפות מרחוק בתהליכים שעברתי. איך הצרכים, ההעדפות וסדרי העדיפויות שונים תהומית. איך
חוויתי שינויים כל-כך משמעותיים, עד כי לא ברור לי כיצד הסתדרתי בלעדיהם:
1. פיתוח היכולת לרצות את הטוב, האפשר, המצוי והכדאי.
2. תהליך ההתמתנות הרגשית שעברתי, שטומן בחובו את השאיפה
המתמדת לזרימה הרמונית, בשילוב פיתוח אלרגיה חריפה לדרמות, שמאפשר לי להתקרב
או להתרחק מאנשים בקלות.
3. חמש שנים בלי אף משיכה לסטרייטיות (איכס! פויה! דם-צפרדע-כינים!!!).
אז עולה לפתע התהייה מדוע בחרתי לחלוק את הצדדים הכי
כמוסים באישיות שלי, הרצונות, התשוקות והחולשות
דווקא עם עיניים זרות. ואולי דווקא הזרות הזאת, היא זאת שכל-כך חביבה עלי.
ממשיכה לקרוא. הזיכרונות צפים ועמם התחושה החמימה שלפתע
מחבקת אותי ולא מרפה. ואני חושבת על ההורים המדהימים שלי ואחותי המקסימה, ועל כל האהבה,
הקרבה והנתינה שיש לנו ועושה אותי המאושרת שבאדם. והחברים הטובים שלי, שמצחיקים, מעניינים,
מרגשים, אוהבים ותמיד שם.
וכמובן אתם, הקוראים הנפלאים שלי, שחלקכם מלווים אותי
כאן כבר שנים והתבגרנו ביחד. אתם שמעניקים לי חברות, תמיכה ואהבה נהדרת בצורתה
הטהורה ביותר שאינה תלויה בדבר, מבלי שתצטרכו או תצפו ממני לכלום, ולמרות שמעולם
לא נפגשנו ואין לכם מושג איך אני נראית [נראה לי שבסדר, כאילו הייתי מתה לצאת עם
עצמי, כי אני אוהבת ברונטיות ארוכות שיער שהולכות עם שמלות/מחשופים/שמלות עם
מחשופים (סופר-חנוניות-מצחיקות-מעניינות-אוהבות-מלאאאאאאא-סקס-זורמות-חיוביות-כיפיות-רומנטיקניות-חסרות-תקנה-ילדות-טובות-נדיבות-ישירות-כנות-רגישות-בוגרות-אבל-גם-בקטע-של-לעשות-מיליון-שטויות-ודברים-חסרי-תכלית!
אוווףףף למה אני לא יכולה לצאת עם עצמי?!?!?!?!?!!? בעעעעעעעעעעעעעעעעעע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בווווווווווו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! *שיר של אבי ביטר* %^*&#$^*^#$%#$#^$^%^!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
)] נשמעת (תלוי בשעה. נע בין קו שיחות אירוטיות לקרפדה) או מריחה (תלוי איזה בושם).
אז המון תודה לכם אנשים נהדרים שכמותכם על האושר הרב שאתם מסבים לי בכל פעם מחדש .
טוב, לפני שאתחיל לחבק כל עץ/הומלס/פליט סודאני שנקרה
בדרכי, לא נותר לי אלא להיות נדושה מתמיד ולאחל לעצמי רק להמשיך להיות מוקפת בכל
האנשים הטובים בחיי. אין ולא תהיה מתנה נהדרת מזאת .
Invent yourself and then reinvent yourself,
don't swim in the same slough.
invent yourself and then reinvent yourself
and
stay out of the clutches of mediocrity. invent yourself and
then reinvent yourself, change your tone and shape so often that they can never categorize you. reinvigorate yourself and accept what is but only on the terms that you have invented and reinvented. be self-taught. and reinvent your life because you must; it is your life and its history and the present belong only to you.
Charles Bukowski
אוהבת
תזכורת לעצמי: לא ללכת יחפה ברחובות ת"א גם אם חיי תלויים בזה ולעשות Hide לכל החברים הטבעונים שלי בפייסבוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
.
).
.
.