למכירה מיצובישי מרופא

יצאנו לשני דייטים וקבענו להיפגש בסופ"ש. מסתבר שהיא לא באמת בודהיסטית, אלא עודנה בודהיסטית מתחילה, או "מתחזקת", אם אפשר לקרוא לזה כך. היא אינטליגנטית למהדרין, חמודה, ויש לה חיבה לא ברורה לצלם אותי כל הזמן בוידיאו (מהדברים האלו שזורמים איתם כי באותו רגע זה מרגיש לגמרי אומנותי ומגניב, ואז בדיעבד כשחושבים על זה מתחרטים, וזה פתאום ממש מלחיץ והשאיפה היחידה שלך בחיים היא כבר לא לעשות משהו מועיל עם עצמך, או להצליח בחיים, אלא רק שלא למצוא את הפרצוף שלך מככב ביו-טיוב עם שפם היטלר מפוקסל שהודבק בעריכה).

היא גם מאוד מושכת בעיני, כי איך אפשר שלא להמשך לברונטית נשית ויפת מראה, שכל החדר שלה מלא בספרי פסיכולוגיה ופילוסופיה? בחיי שעצם ההזכרות בה לגמרי מדליקה אותי. בנוסף, למרות חששותיי המוקדמים, היא ממש לא מתנזרת (). מנגד, אך כדי שחלילה לא אחטא בלשון הרע, וכי אני מחבבת אותה, וכי יש לה מיליון קטעי וידאו שלי במחשב שלה, רק אגיד שהיא מאוד (מאוד!) מאוד (מאוד!) מעניינת. ללא ספק הבחורה המעניינת ביותר שיצא לי להכיר בזמן האחרון, או בכלל כשחושבים על זה.

כשדיברתי עם נ' אחרי הדייט השני שלנו, תגובתה הייתה: "איך את תמיד מוצאת דווקא את כל הבחורות שהן איכשהו יותר פסיכיות ממך?!?!". שאלתה לא חדלה להדהד בראשי, אז ישבתי וחשבתי על מספר תשובות אפשריות לשאלה הנצחית: "למה באמת אני תמיד מוצאת את עצמי עם בחורות יותר פסיכיות ממני?".

להלן ההשערות:

א. כל הלסביות באשר הן פסיכיות בצורה קיצונית ויוצאת דופן, ובהשוואה אליהן הפסיכיוּת שלי נחשבת ליחסית מתונה.

ב. אני נמשכת רק לבחורות חכמות ופסיכיוּת הינה תוצר לוואי ובלתי-נמנע של אינטליגנציה גבוהה.

ג. בחורות פסיכיות משדרות יותר סקס-אפיל מתוקף הפרעות האישיות שלהן.

ד. בחורות פסיכיות נמשכות אלי ונוטות ליזום יותר, ואני פשוט זורמת.

ה. בחורות פסיכיות נוטות, לפחות בשלבים הראשונים, להיות חביבות וידידותיות יותר מבחורות לא פסיכיות, ובכך הן מסוות את הפסיכיות שלהן בעודן גורמות לי לחבב אותן.

ו. יש בי איזו משהו שנמשך בצורה תת-הכרתית לפסיכיות (קשה לי להאמין כי אין בי איזה יצר מזוכיסטי חבוי ואני באמת שואפת להיות מאושרת).

ז. כל התשובות נכונות.

ושוב עולה אותה "דילמת האסירה הלסבית" הקלאסית (© כל הזכויות שמורות) שהגתה החוקרת הנודעת, הלוא היא כותבת בלוג זה :"באיזו מידה הפסיכיות שלה מתאימה לפסיכיות שלי, כך שהאינטראקציה המתהווה אכן תאפשר מיקסום אינטרסים ותועלת הדדית מירבית?".

אכן דילמה קשה מנשוא. מחד, אנשים פסיכיים נוטים להיות נגישים בהרבה והם סקס יותר טוב, מה שמשפר משמעותית את עור הפנים וגם חוסך לי את כל הקלוריות העודפות של הבמבה והשוקולד. מאידך, אם אהיה עם בחורות שהפסיכיוּת שלהן פחות מתאימה לפסיכיוּת שלי רק בגלל הנגישות והסקס, זה ימנע ממני להכיר בחורות שהפסיכיוּת שלהן מתאימה יותר לפסיכיוּת שלי, והן גם יהיו חייבות להיות סקס טוב, כי כבר הסכמנו שהן בהכרח יהיו פסיכיות ואנשים פסיכיים נוטים להיות סקס יותר טוב. ישראל אומן, איפה אתה כשצריך אותך לדברים החשובים באמת? .

בין אם נמשיך לצאת ובין אם לא, אני מגלה שהסטנדרטים שלי הצטמצמו להחריד. רק תנו לי דתייה אתיאיסטית נשית שלא שומרת נגיעה ואין לה הפרעת אישיות מאשכול ב'. עם כל השאר כבר נסתדר.

האמת, נראה לי שהשנה זאת פעם ראשונה שאין לי דיכאון יום הולדת. לרוב בתקופה הזאת של השנה, בין שבועיים לעשרה ימים לפני, כבר הייתי מסתגפת לי בחדר, מהרהרת באנקדוטות עבר וחווה התקפי חרדה מתמשכים במחשבות רודפות על ההתבגרות והאחריות הכבדה שעוד צפויה לי. הפעם, אולי בגלל המנטאליות שאימצתי לאחרונה שעיקרה: 1.זובי על הכל, 2.זרימה, 3. כיףףףףף!!!!!!!! הוא בינתיים ממאן להגיע.

בפרץ נוסטלגיית קדם-יום הולדתית רגעית, עלעלתי מעט בפוסטים ישנים מהבלוג. אינני נוטה לעשות זאת לעיתים תכופות מדי, בערך אחת למספר שנים, משום שתמיד זה מרגיש לי מלחיץ מדי, פולשני עד כאב וקלסטרופובי. התיעוד הכל-כך אינטימי הזה של כל החוויות והמחשבות של מי שהייתי פעם, תהליך ההיזכרות שחודר ומציף את כל מה שכבר הספקתי מזמן לשכוח. את חלקם אני מחבבת ומחלקם אפילו צוחקת בקול. חלקם מעלים בי זיכרונות מתוקים וחלקם מעלים בי זיכרונות שהיה עדיף להשליך אל תהום הנשייה. חלקם מביכים אותי, ויש גם כמה של "מי לעזאזל כתב את החרא הזה אין מצב שזאת אני!".

בעיקר מדהים אותי לראות את השינויים שעברתי, מאז אותה ילדונת בת 16 מבולבלת שפתחה בלוג שעיקרו תיעוד החוויות שהיא עתידה לשכוח. אני כל-כך שמחה שיש פוסטים שלמים שזרים לי ואין לי עוד את היכולת להזדהות עמם. איזה תענוג נהדר זה לצפות מרחוק בתהליכים שעברתי. איך הצרכים, ההעדפות וסדרי העדיפויות שונים תהומית. איך חוויתי שינויים כל-כך משמעותיים, עד כי לא ברור לי כיצד הסתדרתי בלעדיהם:

1. פיתוח היכולת לרצות את הטוב, האפשר, המצוי והכדאי.

2. תהליך ההתמתנות הרגשית שעברתי, שטומן בחובו את השאיפה המתמדת לזרימה הרמונית, בשילוב פיתוח אלרגיה חריפה לדרמות, שמאפשר לי להתקרב או להתרחק מאנשים בקלות.

3. חמש שנים בלי אף משיכה לסטרייטיות (איכס! פויה! דם-צפרדע-כינים!!!).

אז עולה לפתע התהייה מדוע בחרתי לחלוק את הצדדים הכי כמוסים באישיות שלי, הרצונות, התשוקות והחולשות דווקא עם עיניים זרות. ואולי דווקא הזרות הזאת, היא זאת שכל-כך חביבה עלי.

ממשיכה לקרוא. הזיכרונות צפים ועמם התחושה החמימה שלפתע מחבקת אותי ולא מרפה. ואני חושבת על ההורים המדהימים שלי ואחותי המקסימה, ועל כל האהבה, הקרבה והנתינה שיש לנו ועושה אותי המאושרת שבאדם. והחברים הטובים שלי, שמצחיקים, מעניינים, מרגשים, אוהבים ותמיד שם.

וכמובן אתם, הקוראים הנפלאים שלי, שחלקכם מלווים אותי כאן כבר שנים והתבגרנו ביחד. אתם שמעניקים לי חברות, תמיכה ואהבה נהדרת בצורתה הטהורה ביותר שאינה תלויה בדבר, מבלי שתצטרכו או תצפו ממני לכלום, ולמרות שמעולם לא נפגשנו ואין לכם מושג איך אני נראית [נראה לי שבסדר, כאילו הייתי מתה לצאת עם עצמי, כי אני אוהבת ברונטיות ארוכות שיער שהולכות עם שמלות/מחשופים/שמלות עם מחשופים (סופר-חנוניות-מצחיקות-מעניינות-אוהבות-מלאאאאאאא-סקס-זורמות-חיוביות-כיפיות-רומנטיקניות-חסרות-תקנה-ילדות-טובות-נדיבות-ישירות-כנות-רגישות-בוגרות-אבל-גם-בקטע-של-לעשות-מיליון-שטויות-ודברים-חסרי-תכלית! אוווףףף למה אני לא יכולה לצאת עם עצמי?!?!?!?!?!!? בעעעעעעעעעעעעעעעעעע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בווווווווווו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! *שיר של אבי ביטר*  %^*&#$^*^#$%#$#^$^%^!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! )] נשמעת (תלוי בשעה. נע בין קו שיחות אירוטיות לקרפדה) או מריחה (תלוי איזה בושם). אז המון תודה לכם אנשים נהדרים שכמותכם על האושר הרב שאתם מסבים לי בכל פעם מחדש .

טוב, לפני שאתחיל לחבק כל עץ/הומלס/פליט סודאני שנקרה בדרכי, לא נותר לי אלא להיות נדושה מתמיד ולאחל לעצמי רק להמשיך להיות מוקפת בכל האנשים הטובים בחיי. אין ולא תהיה מתנה נהדרת מזאת .

Invent yourself and then reinvent yourself,

don't swim in the same slough.
invent yourself and then reinvent yourself
and
stay out of the clutches of mediocrity.
invent yourself and then reinvent yourself,
change your tone and shape so often that they can
never
categorize you.
reinvigorate yourself and
accept what is
but only on the terms that you have invented
and reinvented.
be self-taught.
and reinvent your life because you must;
it is your life and
its history
and the present
belong only to
you.

Charles Bukowski

אוהבת

תזכורת לעצמי: לא ללכת יחפה ברחובות ת"א גם אם חיי תלויים בזה ולעשות Hide לכל החברים הטבעונים שלי בפייסבוק.

ללי.

ספרדיה ג'ינג'ית (אני היחידה שזה מפתיע אותה?) שהכרתי דרך אחותי. היא מאוהבת נואשות בחבר ההומו שלה, מעשנת ללא הפסקה ועובדת כאופר בגרמניה. בפעם האחרונה שהיא השתכרה היא שתתה 13 צ'ייסרים של וויסקי והקיאה אותם ברחובות פאריז כשהאייפל מרצד לו ברקע. מאז היא שונאת כל דבר שקשור לצרפת ובעיקר לאייפל.

היא מתגוררת אצל משפחה גרמנית וסיפרה לי בטון בטוח ומשכנע שהגרמנים מתרחצים רק פעם בשבוע.

ליטר בירה. מפגש של שעה התארך לשמונה שעות.

מנדי.

את מנדי הכרתי במקרה לפני מספר שנים לאחר שהחלטתי בספונטניות אמיצה לטייל בברלין עם שיר בלב, אך ללא שקל בארנק. חיפשתי באינטרנט אנשים שמוכנים לארח אותי ופניתי אליה. נפגשנו לחמש דקות והיא ביקשה שאשים את המפתח בתיבת הדואר שאסיים. בלי לשאול שאלות ובלי בדיקת פוליגרף הייתה לי דירה לעצמי בברלין, בזמן שהיא הלכה לפסטיבל מוזיקה בהמבורג. החבר הפלשתיני שלה בא לבקר מדי פעם וישבנו לקפה שחור.

לאחר מכן נפגשנו עוד מספר פעמים בביקוריי החוזרים בעיר וכשהיא באה לבקר בארץ. מאז היא הספיקה לצאת מהארון, להתנדב עם ניצולי שואה, פירסינג בפטמות, להתחיל תואר שני, להתחיל ולסיים מספר מערכות יחסים וגם כמה קעקועים.

שאלתי אותה אם זה נכון שגרמנים מתרחצים רק פעם בשבוע. היא ממש צחקה ואמרה שהיא בוודאות פעם ביום מאז ומתמיד. היא שאלה אם הייתי שוכבת איתה אם היא הייתה מתקלחת פעם בשבוע. עניתי שלא, אבל לקח לי כמה שניות לענות על זה. לא. בוודאות לא.

מסתבר שיש לה בלוג. ממה שהצלחתי לקרוא עם התרגום הקלוקל הוא מעין בלוג פוליטי-פמיניסטי-פילוסופי-קווירי-מיני-אישי שכזה. בקיצור כזה שהייתי שמחה לקרוא אילו רק ידעתי את השפה המזוויעה הזאת.

היא סיפרה לי על הקושי של להיות לסבית נשית בברלין ושכולן צריכות להסתפר קצר כדי שיאמינו להן שהן לסביות. לרגע דמיינתי מציאות אלטרנטיבית, תרחיש אימים היצ'קוקי שכזה, בו אני לסבית רווקה בברלין, מוקפת בלסביות קצוצות שיער שרודפות אחרי עם מספריים ונובחות עלי בגרמנית מרושעת. כשיצאתי מזה לבסוף השמש זרחה והציפורים צייצו גם במינוס שלוש מעלות.

תזכורת לעצמי: לעולם לא לעבור לברלין.

ליטר בירה. מפגש של שעה התארך לשמונה שעות.  

ע'.

היינו חברים טובים בצבא. הוא נשפט פעם בגללי, אחרי שהעברתי לו ג'יגות של משחקים ותמונות של בחורות ערומות למחשב. הוא ממש גבוה ומסיבה לא ברורה היה לי פעם קטע של לנשוך לו את הפטמות בכל פעם שנפגשנו במקריות ברחובות ת"א. הוא תמיד היה שונה וביחד היינו שני חנונים משועממים מכל עודף הקונפורמיזם המעיק שהקיף אותנו בבסיס. אחרי שהשתחררתי הוא החליט לספר לי שהוא מכור לסקס ולוקח כדורים כדי למתן את זה, כדי שהוא יפסיק לצאת מהבסיס באמצע היום לאורגיות בוילות של אנשים שלא הכיר. הדהים אותי שיש פן שלם באישיות שלו שלא הכרתי בכלל, למרות שבצבא היינו מאוד קרובים והוא אחד האנשים האהובים עלי ביותר.

אחרי הצבא הוא עשה את מה שמרבית חברי עשו, עבר להיי-טק. ביום בהיר אחד החליט שהוא מתפטר מעבודה שבה לא עשה כלום והרוויח כמו שרק בהיי-טק מרוויחים מלא לעשות כלום. קנה כרטיס טיסה בכיוון אחד לברלין והודיע לבוס שלו שמחר הוא טס. מאז הוא עושה הרבה סמים, בחורות ובחורים ומדקלם תיאוריות קונספירציה.

ליטר בירה. מפגש של שעה התארך לשמונה שעות.

אני כל-כך חוזרת לארץ עם כרס בירה.