למכירה מיצובישי מרופא

לגמרי מבאס אותי לסיים את זה, בעיקר בגלל שכשהיה טוב אז היה מעולה. העניין הוא, שככל שהקשר מעמיק ורמת האינטנסיביות גוברת, כך גם רמת הפסיכיות שלה. כתוצאה, אני מתרחקת, הודות לאותו מנגנון "שפיות-ברת-השגה" נהדר שפיתחתי כתוצאה משנים של רגישות-יתר, שאוטם ומבריח אותי ברגע בו אני מרגישה שזה לא בריא לי. כך שלמעשה מאוד אכפת לי ממנה ואני רוצה בכל מאודי שיהיה לה טוב, אבל הדרמתיות מכבידה עלי, וכפי שאמרתי, מקהה אותי רגשית ולגמרי מורידה לי את החשק.

אז מצד אחד גיליתי שאני יכולה לשכב עם בחורה כמה פעמים ולא לפתח רגשות עמוקים מדי, שזה מצוין כי לגמרי חששתי מזה. מצד שני, הבנתי שברגע שיש לי סקס טוב זמין, אני לא מרגישה צורך להסתכל על אחרות. כתוצאה אני יכולה בכיף להשאר בקשר מיני מטעמי נוחות ולהתרגל לפשרה. או שאשאר ואנסה לעבוד איתה על זה, אבל גם זאת תהיה פשרה, כי למרות שאני לא מאמינה בהתאהבות, או "פרפרים", או כל קונספט אחר שנועד לתאר רגשות קיצוניים ולא מבוססי מציאות, אלא באהבה הדדית שנבנית בעבודה רבה ורצון משותף, עדיין בא לי את הזרימה וההרמוניה של ההתחלה.

בכל מקרה, בא לי לזכור אותה, ואני מעדיפה לכתוב עכשיו את הזיכרונות ממנה, כל עוד הם עדיין קיימים, כדי שכשאשאל את עצמי עוד כמה חודשים "מה לעזאזל עשית עם הפסיכית הזאת???" אוכל גם לענות לעצמי תשובה קצת יותר מתוחכמת מ"לא יודעת, חרמנות?". אז להלן, רגעים נבחרים שבא לי לזכור:

1. כשהיא אמרה לי שהחזה שלי מושלם ושהיא מתה על זה שאני מזכירה לה את כריסטינה ריצ'י (לא ברור לי איך, אבל זרמתי).

2. כשהיא התחילה לקרוא לי "פאלוס" ככינוי חיבה, אחרי שגרמתי לה לשלוש אורגזמות בשעה .

3. הסרטים המוזרים שלה.

4. השיחות הפילוסופיות איתה.

5. הנסיעות לירושלים, וכשהייתי מבואסת באחת הנסיעות והיא התחילה לשיר לי בספרדית כדי לעודד אותי.

6. כשהיא אמרה לי שאני מושלמת בדייט השני שלנו (כאן התחלתי לחשוד, אבל זה עדיין היה בוסט נחמד לאגו)

7. כשהיא קמה בבוקר ועשתה תרגילי יוגה כשלגופה גופיה עתירת מחשוף, בלבד.

8. שהיא לימדה אותי שסקס רך ועדין יכול להיות מדהים.

9. שהיא לא הפסיקה ללטף אותי, גם בזמן שישנו.

10. שהיא ממש אהבה לנשק לי את היד.

11. שהיא אוהבת ספרים כמעט כמוני.

12. כששכבנו באוטו (הממש, ממש קטן שלה) בחניה ליד הבית שלי (ברצינות אין לי מושג איך הצלחנו!) ואז מישהו שחנה לידנו ירק מוחטה קולנית להחריד בדיוק בשנייה שגמרתי.

13. כמה דקות אחרי, כשאמרתי לה שסקס זה כמו פנקייק והראשונים תמיד גרועים אבל השאר יוצאים סבבה, ואז היא ענתה "אבל ממילא הכל מתערבב בבטן" ונקרענו מצחוק.

14. היא אינטליגנטית, שנונה, שופעת סקס אפיל, יש לה חזה ענק ומלא ספרי פסיכולוגיה ופילוסופיה בחדר.

זהו. עניתי לאני של העתיד לשאלה "מה לעזאזל עשית עם הפסיכית הזאת?". אוף, פתאום אני קצת מתגעגעת ולא בא לי לסיים את זה. אם היא רק הייתה קצת יותר שפויה .

היות ועדיין בא לי סקס אבל אין לי כוח לדרמות\חפירות\חוסר שפיות, והפסקתי לחשוב על מחלות כל עוד אין לי פצעים מדממים בפה, החלטתי לשנות כיוון זמנית וללכת על תיירות. הרציונאל הוא שכשאדם בטיול הוא מרשה לעצמו להיות הוא בשיא של עצמו, מכל הבחינות, וגם אם הוא לגמרי פסיכי, הוא עדיין עסוק בלהיות תייר שנהנה מהרגע. בא לי קצת כזה. ההתלבטות כרגע היא בין איטלקייה ושתי אמריקאיות. נזרום .

כי יש לי סמינר להגיש אז עניתי על עוד 100 שאלות.

שבת שלום

קמתי חולה. הגרון שלי נוקם בי. הראש מצטרף מדי פעם לחגיגה הסדיסטית. אולי זאת קארמה, אולי סתם ביש מזל בתזמון גרוע במיוחד. בלהט השמור רק לאנשים אומללים שמתעבים את המערכת החיסונית הגרועה שלהם, שלפתי מהתיק עוד כדור מציצה ורוד לגרון (יותר טעים מהכתום).

פתאום נזכרתי בה. מישהי שמזמן חדלה להיות חלק מחיי ושכחתי ממנה זה מכבר. אבל דווקא כדור המציצה הזה, אובייקט גשמי, זמני וחסר משמעות לחלוטין, הזכיר לי אותה לפרטי פרטים. הקול שלה, המגע שלה, הריח שלה. בבת-אחת חזרתי לפעם ההיא ששכבנו והתעוררנו חולות וזללנו בתאווה מרובה כדורי מציצה לגרון. זה כל-כך מוזר, כי למרות שבוודאות הרגשתי, אני בספק שאהבתי אותה באמת, ועדיין, כדור המציצה הזה פתאום הותיר בי געגוע עז מהול בעצב שקט.

חשבתי על זה שכל אדם שנכנס לחיי מאופסן מיידית במחסן דימויים אסוציאטיבי. אני יכולה לשכוח אנשים, או לא לחשוב עליהם שנים, ואז פתאום משהו בהווה, חפצים/מקומות/ריחות/צלילים יזכיר לי אותם ורגעים שחלקנו בדיוק מופתי, כאילו רק אתמול עוד נפגשנו. ופתאום, כבמסע בזמן, אני בקלות יכולה למצוא את עצמי חוזרת לרגע או שניים לאותו מצב תודעתי או רגשי בו הייתי נתונה באותה העת, לא משנה כמה זמן חלף או אילו חוויות עברתי מאז.

בראשי אני מפנטזת על איך שאני מצלצלת אליה ואומרת לה שכדור המציצה הורוד גרם לי להיזכר בה ולחשוב עליה. סתם כדי לדעת אם כדורי מציצה ורודים גם מזכירים לה אותי.

יצאנו לשני דייטים וקבענו להיפגש בסופ"ש. מסתבר שהיא לא באמת בודהיסטית, אלא עודנה בודהיסטית מתחילה, או "מתחזקת", אם אפשר לקרוא לזה כך. היא אינטליגנטית למהדרין, חמודה, ויש לה חיבה לא ברורה לצלם אותי כל הזמן בוידיאו (מהדברים האלו שזורמים איתם כי באותו רגע זה מרגיש לגמרי אומנותי ומגניב, ואז בדיעבד כשחושבים על זה מתחרטים, וזה פתאום ממש מלחיץ והשאיפה היחידה שלך בחיים היא כבר לא לעשות משהו מועיל עם עצמך, או להצליח בחיים, אלא רק שלא למצוא את הפרצוף שלך מככב ביו-טיוב עם שפם היטלר מפוקסל שהודבק בעריכה).

היא גם מאוד מושכת בעיני, כי איך אפשר שלא להמשך לברונטית נשית ויפת מראה, שכל החדר שלה מלא בספרי פסיכולוגיה ופילוסופיה? בחיי שעצם ההזכרות בה לגמרי מדליקה אותי. בנוסף, למרות חששותיי המוקדמים, היא ממש לא מתנזרת (). מנגד, אך כדי שחלילה לא אחטא בלשון הרע, וכי אני מחבבת אותה, וכי יש לה מיליון קטעי וידאו שלי במחשב שלה, רק אגיד שהיא מאוד (מאוד!) מאוד (מאוד!) מעניינת. ללא ספק הבחורה המעניינת ביותר שיצא לי להכיר בזמן האחרון, או בכלל כשחושבים על זה.

כשדיברתי עם נ' אחרי הדייט השני שלנו, תגובתה הייתה: "איך את תמיד מוצאת דווקא את כל הבחורות שהן איכשהו יותר פסיכיות ממך?!?!". שאלתה לא חדלה להדהד בראשי, אז ישבתי וחשבתי על מספר תשובות אפשריות לשאלה הנצחית: "למה באמת אני תמיד מוצאת את עצמי עם בחורות יותר פסיכיות ממני?".

להלן ההשערות:

א. כל הלסביות באשר הן פסיכיות בצורה קיצונית ויוצאת דופן, ובהשוואה אליהן הפסיכיוּת שלי נחשבת ליחסית מתונה.

ב. אני נמשכת רק לבחורות חכמות ופסיכיוּת הינה תוצר לוואי ובלתי-נמנע של אינטליגנציה גבוהה.

ג. בחורות פסיכיות משדרות יותר סקס-אפיל מתוקף הפרעות האישיות שלהן.

ד. בחורות פסיכיות נמשכות אלי ונוטות ליזום יותר, ואני פשוט זורמת.

ה. בחורות פסיכיות נוטות, לפחות בשלבים הראשונים, להיות חביבות וידידותיות יותר מבחורות לא פסיכיות, ובכך הן מסוות את הפסיכיות שלהן בעודן גורמות לי לחבב אותן.

ו. יש בי איזו משהו שנמשך בצורה תת-הכרתית לפסיכיות (קשה לי להאמין כי אין בי איזה יצר מזוכיסטי חבוי ואני באמת שואפת להיות מאושרת).

ז. כל התשובות נכונות.

ושוב עולה אותה "דילמת האסירה הלסבית" הקלאסית (© כל הזכויות שמורות) שהגתה החוקרת הנודעת, הלוא היא כותבת בלוג זה :"באיזו מידה הפסיכיות שלה מתאימה לפסיכיות שלי, כך שהאינטראקציה המתהווה אכן תאפשר מיקסום אינטרסים ותועלת הדדית מירבית?".

אכן דילמה קשה מנשוא. מחד, אנשים פסיכיים נוטים להיות נגישים בהרבה והם סקס יותר טוב, מה שמשפר משמעותית את עור הפנים וגם חוסך לי את כל הקלוריות העודפות של הבמבה והשוקולד. מאידך, אם אהיה עם בחורות שהפסיכיוּת שלהן פחות מתאימה לפסיכיוּת שלי רק בגלל הנגישות והסקס, זה ימנע ממני להכיר בחורות שהפסיכיוּת שלהן מתאימה יותר לפסיכיוּת שלי, והן גם יהיו חייבות להיות סקס טוב, כי כבר הסכמנו שהן בהכרח יהיו פסיכיות ואנשים פסיכיים נוטים להיות סקס יותר טוב. ישראל אומן, איפה אתה כשצריך אותך לדברים החשובים באמת? .

בין אם נמשיך לצאת ובין אם לא, אני מגלה שהסטנדרטים שלי הצטמצמו להחריד. רק תנו לי דתייה אתיאיסטית נשית שלא שומרת נגיעה ואין לה הפרעת אישיות מאשכול ב'. עם כל השאר כבר נסתדר.