השבוע התחלתי להתנדב בפרוייקט סטודנטים שבמסגרתו אני הולכת באופן קבוע
לבית ספר תיכון אי שם באיזור השרון, ומסבירה לבני 18-17 למה סולידאריות
חברתית, ועוד כל מיני ערכים שלא באמת מזיזים לאף אחד היום את ה*השלימו את החסר,
אתם רשאים להשתמש במילים גסות * צריכים לעניין להם את המוח המתבגר, שטוף ההורמונים
והזימה. או בקיצור, אנשים כמוני מינוס כמה שנים אחורה :)
איך שנכנסתי בשערי התיכון שמתי לב לשלושה דברים מרכזיים:
- המזכירות לא כאלו זקנות כמו שזכרתי.
- התלמידים לא כאלה בוגרים כמו שזכרתי.
- כמה מהם נראים די טוב!
שהובילו אותי למסקנה המלומדת הבאה:
כוסעמק אני זקנה!!!!
ואני גם פדופילית!
אני זקנה פדופילית! אהההההה!!!!
מתי לעזאזל זה קרה???
אחרי שנשמתי מספר נשימות עמוקות במיוחד, ניהלתי שיחת נפש מעמיקה עם עצמי
והבנתי שהאשם הוא לא בי, אלא נופל על המפיקים של GLEE והמנהלים של מיילי סיירוס ואסתי גינזבורג שעשו
אובייקטיזציה מינית לתלמידי תיכון. נרגעתי סופית.
בינתיים הייתי בכיתה רק פעם אחת. הקשבתי לעצת חבריי ובאתי עם גופייה מעט
חושפנית, מה שבאמת השתיק את הבנים בכיתה וגרם להם לשתף פעולה באופן מופלא. הקורא גדעון
סער – משפט זה מופנה אליך - הורמונים של גיל התבגרות הם דבר מופלא אם יודעים
להשתמש בהם בצורה הנכונה, הפתרון לבעיית הקשב והריכוז במערכת החינוך אינו ריטאלין,
אלא טמון בלבוש - אם מורות יתחילו ללבוש מחשופים שיעור ההפרעות ירד ב-73.2%! לפחות!
וזאת, חברות וחברים יקרים (כן, גם אתה גדעון) עובדה מדעית מוכחת.
רוב הכיתה מקסימה, שזה בעצם אומר שהם מראים התלהבות ונכונות להשתתף (ואפילו
מרשימים לטובה) ושותקים ברגעים הנכונים. יש כמובן מספר יוצאות דופן סוררות
בנות המין הנשי (כבר אמרתי שאני שונאת בנות?) שגורמות ללינדזי לוהאן שבי להתפרץ החוצה,
לרצות לקחת להן את הפלאפון, להוציא משם את המספר של האקס המיתולוגי שלהן או הבויפרינד הנוכחי ולגנוב להן אותו! הבעיה היא שאז יבוא כל הקטע הזה של ניצול קטינים וכלא,
וההורים שלי יצטרכו לשקר ולהגיד לכל החברים שלהם שטסתי לשליחות בצרפת או משהו, ואז
כשאני אשתחרר כולם יתחילו לדבר איתי בצרפתית ואני לא אבין כלום, והשקר יתגלה וכולם
לא יאמינו יותר להורים שלי, ואף בנק לא ייתן להם יותר משכנתה, ואף מכולת לא תיתן
להם לרשום יותר, ואפילו הפקידה בדואר תסתכל עליהם מוזר ותירק להם שליכטה ירקרקה ועסיסית בתוך החבילה.
אז בגלל שאני אוהבת את ההורים שלי אז אני לא אעשה את זה. רגע, בעצם רוב הסיכויים
שאם הן בנות 17-18 אז הן יוצאות עם חיילים! הווו מעולה! BRING
IT ON BITCHES!
הכי מצחיק בכל הסיפור הוא שכל ההתנדבות הזאת נוגדת את כל מי שאני, או
לפחות מי שחשבתי שאני:
- בניגוד לחבריי לפרוייקט, אני סופר צינית ולא באמת בטוחה שמה שאנחנו
עושים ישנה משהו. למעשה אני די משוכנעת שאין לזה סיכוי. מי שאכפת לו ימשיך להיות
אכפת לו, ומי שלא, קשה לי להאמין שכמה מפגשים ישנו משהו. הסיבה היחידה שנכנסתי לזה
מלכתחילה הייתה יותר מדי בירה באיזה ערב אחד, שהובילה לרגע אי שפיות זמני, שהוביל
למחשבה המטופשת שאני באמת יכולה לשנות משהו. אחר כך היה מאוחר מדי להתחרט.
- אין בי שום דבר פורמאלי ואני הכי לא הבנאדם של להשליט משמעת על
תלמידים או להשתיק מישהו, מבחינתי שכולם ידברו לנצח ואם יהיה להם משהו חכם אני גם
אקשיב. אולי. הבעיה היא שיש לי משימה שהתחייבתי לעמוד בה, שהיא מבחינתי לנהל שיחה אינטליגנטית
עם תלמידי תיכון ובדרך לגרום להם לחשוב קצת על ישבנים שהם לא שלהם. ככה שזה מצחיק
אותי שהפעם אני צריכה להיות הבחורה הרצינית שצריכה לעורר אצלם עניין. וכן, אני באמת
לוקחת את זה ללב אם הם לא מקשיבים או לא אכפת להם. מה שמוביל אותי ל:
*אנקדוטת וידוי*
ורדה, מורתי היקרה ללשון ותנ"ך, זה הזמן להתנצל על כל הפעמים
שהפרעתי לך בשיעורים ויצאתי\הוצאתי בכפייה החוצה משיעורייך. אבל באמת, את היית ממש
משעממת, אני מרגישה כל כך רע. ממש רע. אבל למה, הו למה, היית חייבת להיות כל כך
משעממת?
מצטערת ורדה.
*סוף אנקדוטת וידוי*
זה קצת הוביל אותי לחרדות. נכון שלחשוב על המצב בשדרות או על גיוס
לצבא או שירות לאומי הם לא הנושאים הכי סקסיים בעולם ובכיף הייתי מנהלת אתם שיעור
על תתי-ז'אנרים של פורנו. למעשה הייתי מעדיפה את זה, כי כנראה ש: א. הם היו יותר מעוניינים לשמוע ו-ב. לי היה יותר מעניין לדבר על זה. אך לא לזאת התחייבתי בעודי מבוסמת מהשיכר ועל כן נגזר עלי לדבוק בתכנית המקורית, על השלכותיה.
(זה לא סותר אמנם את זה שאם תזמינו אותי להרצות \ להנחות סדנה בבית הספר על תתי-ז'אנרים של פורנו אני אסרב. נראה לי. תנו לי לחשוב על זה )
מה שכן לא יכולתי שלא לתהות למה שלושת הבנות שכן מפריעות בכל זאת מפריעות? הן
רוצות תשומת לב? זה בטוח לא משעמם כמו השיעורים של ורדה. או שאולי כן? אולי בעצם
אני משעממת כמו ורדה? OH NO!