למכירה מיצובישי מרופא

קמתי חולה. הגרון שלי נוקם בי. הראש מצטרף מדי פעם לחגיגה הסדיסטית. אולי זאת קארמה, אולי סתם ביש מזל בתזמון גרוע במיוחד. בלהט השמור רק לאנשים אומללים שמתעבים את המערכת החיסונית הגרועה שלהם, שלפתי מהתיק עוד כדור מציצה ורוד לגרון (יותר טעים מהכתום).

פתאום נזכרתי בה. מישהי שמזמן חדלה להיות חלק מחיי ושכחתי ממנה זה מכבר. אבל דווקא כדור המציצה הזה, אובייקט גשמי, זמני וחסר משמעות לחלוטין, הזכיר לי אותה לפרטי פרטים. הקול שלה, המגע שלה, הריח שלה. בבת-אחת חזרתי לפעם ההיא ששכבנו והתעוררנו חולות וזללנו בתאווה מרובה כדורי מציצה לגרון. זה כל-כך מוזר, כי למרות שבוודאות הרגשתי, אני בספק שאהבתי אותה באמת, ועדיין, כדור המציצה הזה פתאום הותיר בי געגוע עז מהול בעצב שקט.

חשבתי על זה שכל אדם שנכנס לחיי מאופסן מיידית במחסן דימויים אסוציאטיבי. אני יכולה לשכוח אנשים, או לא לחשוב עליהם שנים, ואז פתאום משהו בהווה, חפצים/מקומות/ריחות/צלילים יזכיר לי אותם ורגעים שחלקנו בדיוק מופתי, כאילו רק אתמול עוד נפגשנו. ופתאום, כבמסע בזמן, אני בקלות יכולה למצוא את עצמי חוזרת לרגע או שניים לאותו מצב תודעתי או רגשי בו הייתי נתונה באותה העת, לא משנה כמה זמן חלף או אילו חוויות עברתי מאז.

בראשי אני מפנטזת על איך שאני מצלצלת אליה ואומרת לה שכדור המציצה הורוד גרם לי להיזכר בה ולחשוב עליה. סתם כדי לדעת אם כדורי מציצה ורודים גם מזכירים לה אותי.

יצאנו לשני דייטים וקבענו להיפגש בסופ"ש. מסתבר שהיא לא באמת בודהיסטית, אלא עודנה בודהיסטית מתחילה, או "מתחזקת", אם אפשר לקרוא לזה כך. היא אינטליגנטית למהדרין, חמודה, ויש לה חיבה לא ברורה לצלם אותי כל הזמן בוידיאו (מהדברים האלו שזורמים איתם כי באותו רגע זה מרגיש לגמרי אומנותי ומגניב, ואז בדיעבד כשחושבים על זה מתחרטים, וזה פתאום ממש מלחיץ והשאיפה היחידה שלך בחיים היא כבר לא לעשות משהו מועיל עם עצמך, או להצליח בחיים, אלא רק שלא למצוא את הפרצוף שלך מככב ביו-טיוב עם שפם היטלר מפוקסל שהודבק בעריכה).

היא גם מאוד מושכת בעיני, כי איך אפשר שלא להמשך לברונטית נשית ויפת מראה, שכל החדר שלה מלא בספרי פסיכולוגיה ופילוסופיה? בחיי שעצם ההזכרות בה לגמרי מדליקה אותי. בנוסף, למרות חששותיי המוקדמים, היא ממש לא מתנזרת (). מנגד, אך כדי שחלילה לא אחטא בלשון הרע, וכי אני מחבבת אותה, וכי יש לה מיליון קטעי וידאו שלי במחשב שלה, רק אגיד שהיא מאוד (מאוד!) מאוד (מאוד!) מעניינת. ללא ספק הבחורה המעניינת ביותר שיצא לי להכיר בזמן האחרון, או בכלל כשחושבים על זה.

כשדיברתי עם נ' אחרי הדייט השני שלנו, תגובתה הייתה: "איך את תמיד מוצאת דווקא את כל הבחורות שהן איכשהו יותר פסיכיות ממך?!?!". שאלתה לא חדלה להדהד בראשי, אז ישבתי וחשבתי על מספר תשובות אפשריות לשאלה הנצחית: "למה באמת אני תמיד מוצאת את עצמי עם בחורות יותר פסיכיות ממני?".

להלן ההשערות:

א. כל הלסביות באשר הן פסיכיות בצורה קיצונית ויוצאת דופן, ובהשוואה אליהן הפסיכיוּת שלי נחשבת ליחסית מתונה.

ב. אני נמשכת רק לבחורות חכמות ופסיכיוּת הינה תוצר לוואי ובלתי-נמנע של אינטליגנציה גבוהה.

ג. בחורות פסיכיות משדרות יותר סקס-אפיל מתוקף הפרעות האישיות שלהן.

ד. בחורות פסיכיות נמשכות אלי ונוטות ליזום יותר, ואני פשוט זורמת.

ה. בחורות פסיכיות נוטות, לפחות בשלבים הראשונים, להיות חביבות וידידותיות יותר מבחורות לא פסיכיות, ובכך הן מסוות את הפסיכיות שלהן בעודן גורמות לי לחבב אותן.

ו. יש בי איזו משהו שנמשך בצורה תת-הכרתית לפסיכיות (קשה לי להאמין כי אין בי איזה יצר מזוכיסטי חבוי ואני באמת שואפת להיות מאושרת).

ז. כל התשובות נכונות.

ושוב עולה אותה "דילמת האסירה הלסבית" הקלאסית (© כל הזכויות שמורות) שהגתה החוקרת הנודעת, הלוא היא כותבת בלוג זה :"באיזו מידה הפסיכיות שלה מתאימה לפסיכיות שלי, כך שהאינטראקציה המתהווה אכן תאפשר מיקסום אינטרסים ותועלת הדדית מירבית?".

אכן דילמה קשה מנשוא. מחד, אנשים פסיכיים נוטים להיות נגישים בהרבה והם סקס יותר טוב, מה שמשפר משמעותית את עור הפנים וגם חוסך לי את כל הקלוריות העודפות של הבמבה והשוקולד. מאידך, אם אהיה עם בחורות שהפסיכיוּת שלהן פחות מתאימה לפסיכיוּת שלי רק בגלל הנגישות והסקס, זה ימנע ממני להכיר בחורות שהפסיכיוּת שלהן מתאימה יותר לפסיכיוּת שלי, והן גם יהיו חייבות להיות סקס טוב, כי כבר הסכמנו שהן בהכרח יהיו פסיכיות ואנשים פסיכיים נוטים להיות סקס יותר טוב. ישראל אומן, איפה אתה כשצריך אותך לדברים החשובים באמת? .

בין אם נמשיך לצאת ובין אם לא, אני מגלה שהסטנדרטים שלי הצטמצמו להחריד. רק תנו לי דתייה אתיאיסטית נשית שלא שומרת נגיעה ואין לה הפרעת אישיות מאשכול ב'. עם כל השאר כבר נסתדר.

כבר יומיים שאני מתלבטת עם עצמי אם זה היה רעיון טוב לקבוע איתה לדייט או לא. מצד אחד, היא מכניסה "רסלינג" ו"פילוסופיה" באותו משפט. היא סטודנטית לקולנוע, נראית ממש טוב ועושה רושם של בחורה טובה, מגניבה ומשעשעת. אבל יש את העניין הזה, שלמרות שנדמה כשולי, מזמזם לי בראש כזבוב ערמומי הזומם על גוויה טרייה: היא בודהיסטית. ולא סתם בודהיסטית, אלא בודהיסטית מהסוג הזה שגם עושה מלא יוגה! 

אמאל'הההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

על מה נדבר?!

על ההשתחררות שלנו מתשוקות?

אז אסביר לה כמה במבה ושוקולד אכלתי השבוע כדי לא לחשוב על סקס? או אולי אתוודה בלחישה לכמיהה למישהי שתטבע איתי בתשוקות, בפנטזיות ובתאוות, עד שנפשנו וגופנו יוצפו בהן בחוסר שליטה נהדר. הפנטזיה על הרגע המדהים הזה בו דווקא נבחר להיכנע לתשוקותינו, ובשמחה מהולה בהתרגשות נגשים אותן יחד. 

או אולי נדבר על החיים המאושרים שלנו?

אז אסביר לה שהנירוונה שלי הולכת רק עם טראומות ילדות, נוירוטיות וגראנג'? או שהעובדה שהיא לא כתבה "." בסוף המשפט בהודעה, לגמרי הוציאה אותי משלוותי. לכו תסבירו לה למה בשל סיבה מטופשת, היעדר נקודה בסוף משפט, גם אם סתמי לגמרי, יכול לגמרי לחרפן אותי.

ואולי אני פשוט מפחדת כי אנשים רגועים מדי נתפסים בעיני כחייזרים מפלנטה אחרת, סוג של "בודהיסטים ממאדים ונוירוטים מנוגה". אבל מי יודע, אולי אוכל ללמוד דבר או שניים.

ישבתי היום לשיחה עם המטפל הסיעודי של סבא שלי. בחור הודי, קתולי, בגילי. הוא סיפר לי שעוד מספר חודשים הוא מתחתן. ההורים שידכו. את ארוסתו לא פגש מעולם ומדי פעם הם מדברים בסקייפ. עיקר האינטראקציה שלהם כזוג נשוי תהיה מפגש שנתי בן חודש, בבית הוריו בהודו, כאשר הוא יגיע מישראל והיא תגיע מאוסטרליה. הוא מאושר עד הגג.

ללא ספק צריכה ללמוד דבר או שניים.