כותרת בעיתון, פרטנר תחלק דיבידנד שיא של מיליארד וארבעה מיליון ש"ח, כותרת נוספת באותו עיתון שבוע לאחר מכן, פרטנר לותתה 300 מיליון ש"ח כחלק מתוכנית להלוות מיליארד ו-500 מיליון בשנים הקרובות. יש לחברה בעלים חדשים שמחזירים לעצמם את עלויות קנייתה הממונפת באמצעות ריקון הקופה ולקיחת הלוואות לתפעול. עובדים ילכו הביתה, תעריפים יעלו אבל המטרה העיקרית של חברת סלולר למי שלא ידע אינה אספקת שירותי סלולר, זהו רק אמצעי, המטרה היא אחת ויחידה מכסום הרווח לבעלים תוך ניצול כל גורם אחר, עובדים ולקוחות, כולם ישלמו מחיר בזמן שהדיבידנדנים יגלשו לכיסם הגדוש של בעלי הון.

פרטנר לא לבד, לא משנה עם החברה היא בנק או תנובה, לא משנה אם החברה מייצרת שוקולד או תרופות, המטרה היא אינה מתן השירות או אספקת המוצר המטרה היא אחת ויחידה רווח בכל מחיר, לבעלים המתחלפים תדירות במחזורים של מכירה שוד ומכירה חוזרת, במסעות מהירים בין מינופים ללהטוטים פיננסיים, בין יקור המוצר בלי שום קשר לעלותו להורדת עלויות היצור על חשבון תנאיהם של עובדים, כל חברה היא בסך הכל כלי, שנועד למכסם רווח. לא להשקות ילדים בחלב או לייצר מחשבים. המטרה היא אחת כסף ולא לתועלת החברה הגדולה או האוכלוסייה הרחבה, לא בשביל לספק במחיר הוגן שירותמ יעיל בידי עובדים שמועסקים בתנאים טובים, חס וחלילה, כסף למעטים על חשבון ההמונים.

את המחיר נשלם כולנו, הרבה אחרי שנחלי הדיבידנדים יתייבשו והכסף שזרם מתוכם יעלם בחשבונות עלומים במקלטי מס שמשמשים את בעלי ההון. את המחיר נשלם בהתייקרות המוצרים בשוק שהתחרות היחידה שקיימת בו היא בין ממציאים של טריקים פיננסיים שנועדו להציג קרטלים כחברות מתחרות, בפיטורי עובדים כי צריך למכסם את הרווח, בכך שהחברות לא משקיעות בתשתיתם ובאחזקה העצמית שלהם, יום אחד הסחרחרת המרושעת של הכלכלה הניאו ליבראלית תתחיל את מסעה הקבוע משיא לשפל ואז נגלה שהכסף נעלם, שהחוסן של חברות שלקחו מאיתנו עוד ועוד לא בשביל לשפר את תנאי עובדיהם אלא בשביל לנפח כיסים של בעלים מזדמנים איננו, וכשזה יקרה כרגיל שוב נתבקש לשלם.

שוב נדרש לחכות לחובות של אגרות חוב חסרות ערך, לוותר על שירותים חברתיים כי המדינה תצטרך להציל את הפילים הלבנים מחוסרי הממון שנותרים מאחור כשהמיליונרים נעלמים. אנחנו אזרחי ישראל נשלם כרגיל את המחיר. שוב יספרו לעובדים בדרך הביתה שעוד מעט תהיה צמיחה כי הידקנו חגורות ולעובדים המפוטרים ימצאו מחדש מקומות עבודה בתנאי העסקה ירודים כי יש על כל מקום הרבה מתחרים, בהוצאות יותר גבוהות על כל דבר שצריך בחיים כי צריך לשקם את הכלכלה ואז כבמטה קסמים כשהסחרחרת תגיע למטה ותזנק מחדש נהיה שוב במעגל הקסמים, מהופנטים מאורות ריקניים של עליות שערים שיזרימו שוב כסף לכיסיהם חסרי התחתית של בעלי הון מזדמנים שרואים בחברות שנותנות לנו שירותים אמצעי למכסום רווחים. הסחרחרת עולה ויורדת אם אנחנו לא בעלי הון, אנחנו מפסידים.

לבעלים של פרטנר אין סנטימנטים, הוא משקיע שבא למטרה אחת, להרוויח כמה שיותר, הלוואת, מינופים הפצת איגרות חוב, פיטורי עובדים, יקור מחירים, קיצוץ בתנאי העובדים שנצלו מגורל האבטלה האכזר, העיקר שיהיה אפשר לחלק דיבידנדים לעצמו כמה שיותר לפני שהוא מוכר, הולך הלאה, לבור השומן הבא, לדלות ממנו כמה שרק אפשר על חשבון צרכנים ועובדים, על חשבון החברה כולה.