לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אהבה בלתי אפשרית.


"......כי יש אהבות בלתי אפשריות..."


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728




הוסף מסר

2/2009

פרק 7 - אהבה בלתי אפשרית.


פרק 7 -אהבה בלתי אפשרית.

 

"ליללללללללללייילוווו"

אני - "אה אמא." עניתי מתוך שינה.

אמא-"יאללה קווומי כבר עשרה לשמונה את תאחרי".

אני-"שייייט." קמתי מהר התארגנתי התלבשתי צחצחתי שיניים לבשתי נעליים,ארגנתי את המערכת צ'יקצ'אק.

לקחתי את הסנדוויץ' שאמא שלי הכינה,ועמדתי לצאת.

אני מסתכלת לראות מה השעה ,

אני-"אמאאאא!"

אמא-"מה?"

אני-"תמחקי את החיוך מהר אבל!"

אמא-"שבי שבי,הכנתי לך קפה,ועוגה נהדרת! תאכלי יש לך זמן ."

אני-"בטח שיש לי זמן,אמרת לי עשרה לשמונה ,ועכשיו שבע ורבע! את לא נורמלית,זה עוד מצחיק אותך אהה?"

אמא-"כן ,זה מצחיק," והיא באה לכיוון שלי ונתנה לי חיבוק.

אני-"דיי."

אמא-"מה?מה יש לך?"

אני-"סתם."

אמא-"נוו את יודעת שאת יכולה לספר לי הכל."

אני-"לא אני לא יודעת."

אמא שלי ואני פעם היינו מסתדרות מצויין,אבל המצב בנינו קצת התערער כשהתחילה לעבוד במשרד פרסום .יש לה זמן פנוי מאוד קטן,ואין לה זמן אליי.

היא כל הזמן עסוקה,כל הזמן עם היומן שלה,הפלאפון שלה כל הזמן מצלצל.

אמא-"תשמעי ליטוש,אני יודעת שאני בזמן האחרון לא מתייחסת אלייך כמו פעם,אבל באמת שזה לא מכוונה רעה."

אני-"לא מכוונה רעה?אמא,אני שומעת את השיחות שלך עם הבנות האלה,הבנים שאת מיצגת אותם,את כל הזמן איתם,אני שומעת שאת מחמיאה להם אני רואה שאת נותנת להם יותר אהבה ממני!"

אמא-"ליט,זו העבודה שלי.מה אני יעשה?"

אני-"תתפטרי!"

אמא-"את יודעת שאני לא יכולה,זה החלום שלי אני אוהבת את זה.עכשיו בואי נעבור אליך מה קרה?"

אני-"התאהבתי ביוגב אמא."

אמא-"המחנך שלך?"

אני-"כן."

אמא-"אבל הוא כל הזמן צועק עלייך,אני אפילו מתחילה לשנוא אותו מרוב טלפונים שהוא עושה לנו בבית" גיחכה עד צחוק.

אני-"אמא ! זה לא מצחיק,אני מאוהבת בו,אני עושה הכל כדי שאנחנו נוכל לבלות כמה שיותר ביחד."

אמא-"את כמוני,יש לך את הגנים הפרועים שלי." חייכה.

אני-"מזתומרת?"

אמא-"כשהייתי סטודנטית אני הייתי מאוהבת במרצה שלי.זה היה הזוי ואז גם לא מקובל,אבל הייתה לנו אהבה גדולה,והיא התממשה,למרות שכשגילו את זה פיטרו אותו והעיפו אותי מאונברסיטה,אבל..."

אני-"אבא היה המרצה שלך?" קטעתי אותה באמצע!

אמא-"אהאה.כשנולדת לנו,היית ההוכחה לאהבה בלתי אפשרית אך ניתנת להשגה."

אני-"לא הבנתי."

אמא-"שתגדלי תביני..יאללה את צריכה לטוס לבית הספר,עכשיו רבע לשמונה."

אני-"טוב,ביי,יום טוב"

אמא-"ביי ילדה שלי." נופפתי לה לשלום ויצאתי מהבית.

"אה וליטל?"

אני-"אה אמא?"

אמא-"אני אוהבת אותך."

הרבה זמן לא שמעתי אותה אומרת את זה,והיה טוב לשמוע את המשפט יוצא ממנה .

הסתכלתי לה בעיניים,וראיתי כמה אני והיא דומות,שזה מפחיד.

הגעתי לבית הספר דקה לשמונה,חיפשתי את יוגב ,וראיתי אותו מדבר עם המורה לחינוך גופני,ניגשתי אליו.

אני-"בוקר טוב יוגב"

יוגב-"בוקר טוב ליטל"

אני-"טוב ביי"

יוגב-"מה?"

אני-"מה?"

יוגב-"מה זה מה שרצית להגיד לי בוקר טוב.?"

אני-"אממ,כן למה?"

יוגב-"סתם.לא יודע מוזר."

אני-"טוב אני צריכה להיכנס לכיתה ביי!"

יוגב-"ביי"

נכנסתי לכיתה המורה להיסטוריה לא נכנס עדיין,התיישבתי ליד נועה,וספיר הסתכלה עליי במבט מוזר,אבל לא ייחסתי לזה חשיבות.

"בוקר טוב פרינססה."

"אויש תנוחי קורל,"

קורל-"מה אמרתי? "

אני-"הזילזול שיוצא לך מהפה הוא פשוט גורם לי בחילה."

קורל-"איך את רוצה שאני אגיד לך בוקר טוב?"

אני-"אני יודעת?כמו בנאדם?"

קורל-"בכל אופן לא רציתי לדבר איתך על הדיבור שלי,רציתי להגיד לך שאני יודעת"

אני-"מה את יודעת?"

קורל-"על יוגב."

הייתי בהלם,מה היא יודעת? מי סיפר לה? רגע,רק ספיר יודעת על זה.אולי היא סיפרה לה?

קורל-"את באמת נוו את יודעת?"

אני-"לא!"

צעקתי ויצאתי מהכיתה.

המורה להיסטוריה נכנס בדיוק,העפתי אותה עם המרפק שלי וטרקתי את דלת הכיתה,יוגב ראה אותי קצת בוכה,לקח אותי לשיחה

במשך שעה רק דיברנו,אהבתי את זה שדיברנו שתינו,לבד.אחר כך הוא שאל אותי אם אני רוצה ללכת או להישאר אמרתי לו ללכת.

והתקשרתי לאמא שלי,והיא באה לאסוף אותי.

אמא-"מה יש מותק?"

אני-"אמא את יכולה לעזוב אותי פשוט וזהו?"

אמא-"אני רוצה לדעת מה עובר על הילדה שלי,זה קשור ליוגב נכון?"

אני-"בערך."

אמא-"מה הוא עשה לך?"

אני-"זה לא הוא,זו היא."

אמא-"מי זאת?"

אני-"קורל"

אמא-"מה קרה איתה עכשיו?"

אני וקורל לא הסתדרנו טוב משהגעתי הנה,תמיד היו עקיצות תמיד היא לכלכה עליי אני עלייה,לא משהו רציני,

אבל אחרי שהיא התחברה לספיר,לסאפ שלי,השנאה שלי אלייה נהייתה עצומה.

אני-"היא יודעת"

אמא-"מה היא יודעת?את מפחידה אותי"

אני-"על יוגב"

אמא-"שאלת אותה בדיוק ממה היא יודעת?או שסתם.אמרה לך את זה כדי שתפחדי?"

אני-"כשאת אומרת את זה היא לא אמרה לי בדיוק מה היא יודעת."

אמא-"אני חושבת שהיא מנסה להוציא ממך את זה."

אני-"מזתומרת?"

אמא-"היא משחקת איתך בפסיכולוגיה הפוכה,היא אומרת משהו,והיא מנסה להוציא ממך משהו אחר במהופך,את צריכה לשחק את המשחק שלה ."

"תתקשרי תתקשרי אלייה"

אני-"מה להגיד לה?"

אמא-"תתקשרי אלייה,ותגידי לה שאת רוצה לספר לה משהו,ביחידות."

אני-"היא תרצה לשמוע על יוגב."

אמא-"בדיוק.תגידי לה במהופך,כמה את שונאת אותו וכמה את רוצה לנקום בו,כמה שאת לא יכולה לראות אותו,ושיש לך תוכנית נקמה."

אני-"אבל אז זה ירוץ לכל בצפר."

אמא-"שירוץ,כשיוגב ישמע על זה הוא ירצה להעיף אותך מבית הספר נכון?" הנהנתי לאות הסכמה.

"אז כשהוא לוקח אותך לשיחה תגידי לו מה את מרגישה."

אני-"אמא את משוגעת.מה קרה לך? אני לא יכולה להגיד למחנך שלי שאני מאוהבת בו זה מטורף!"

אמא-"מטורף אבל שווה הכל."

אני-"אמא אני לא יכולה להגיד לו."

אמא-"אז אל תגידי,אבל היא תסחט אותך,ובסוף היא תגלה את מה שהיא רצתה לשמוע."

אני-"אני לא יודעת,אני אנסה להוציא ממנה מה היא יודעת.בלי ללכלך עליו."

אמא-"בסדר. איך שאת רוצה" חייכתי וקרצתי לה.

"את רוצה לבוא איתי לעבודה היום?"

אני-"מה באמת את רוצה שאני אבוא איתך?"

אמא-"כן למה לא?"

אני-"לא יודעת."

אמא-"בשביל מה יש לאמא שלך משרדי פרסום? חלמת תמיד להיות דוגמנית לא?"

אני-"אני לא יכולה להיות דוגמנית ,אין לי פנים יפות ושיער ."

אמא-"בשביל זה יש לך את איתי,שרון,ונועם"

אני-"מי הם? אם אפשר לדעת"

אמא-"תכירי אותם תכף ומיד."

היא חנתה במקום שלה היה שלט שחרוט עליו "שייך למנהלת" אמא שלי לא אוהבת שלוקחים לה את מקומות החניה.

אז היא עשתה שלט דיי גדול שלא יחנו לה במקום שלה.

בדיוק מול הבניין הענק היא חנתה.

עלינו 10 קומות,בכל מקום מישהו אומר לה שלום.

"היי מה שלומך מירי?"

"בוקר טוב מירי"

"מה קורה מירי"

"מירי מחכים לך במשרד"

מירי יש לך 3 פגישות"

"תגידי זו הבת שלך? איך אתן דומות,"

כל העולם ואישתו מכירים את אמא שלי. היא כזאת מדהימה שאני מאושרת בשבילה.

נכנסנו לחדר ענק,שם אמא שלי אמרה לי לחכות.

רק אחרי שעה היא חזרה , והציגה בפניי את  איתי שרון ונועם.

שלושה בנים יפים משהו לא מהעולם,והיא עמדה ואמרה להם כל מיני דברים,לא שמעתי כי הם לחשו.

מירי-"אז אתה יודע מה לעשות אה?"

איתי-"בטח,אל תדאגי תסמכי עליי לא תכירי אותה ." וקרץ לי.

שרון-"בואי תתלווי אלינו,אנחנו נעשה לך מ-הפ-ך."

אני-"אוקי." חייכתי והלכתי איתם.

איתי עשה לי פן צבע לי את השיער ,אחר כך קירזל אותו,שרון איפר אותי בקטנה,ונועם הביא לי שמלה מהממת,וורודה פשוט יפייפיה!

איתי-"אוקי,את מוכנה לראות את עצמך במראה?"

אני-"כן " צחקתי .

הוא הביא לי את המראה ואז עצמתי את העיניים כדי  לא לראות.

איתי-"נוו תסתכלי,"

פתחתי לאט לאט את העיניים,וראיתי אותי מכף רגל ועד ראש,

אני-"זאת לא אני,זה זה חלום,"

איתי-"את מהממת,תראי איך את יפה,הכל אצלך מושלם,למה אמא שלך אומרת שאת לא שלמה עם המראה שלך?

אני-"עכשיו? אני יותר משלמה,איתי תודה על הכל אתה מדהים,גם אתה שרון"הפנתי את המבט שלי אליו "וגם אתה נועם" חייכתי אליהם

ואז נתתי להם נשיקות וחיבוקים הודיתי להם כל כך ורצתי לאמא שלי.

אני-"אאאאממממאא"

אמא-"וואוו ליטי,את פשוט...את..את פשוט מדהימה."

אני-הסמקתי"תודה אמא ."וחייכתי אלייה .

"איתי עשה עבודה מדהימה,תמיד רציתי שיהיה לי בלונד,והשמלה מדהימה,אני פשוט אוהבת אותכם!!"

אמא-"הכל בשביל הבת הקטנה שלי" קרצה והביאה לי חיבוק

אני-",אני הולכת ככה לבית הספר."

"ביי תודה,"נשקתי לה בלחי

אמא-"רגע ליטי שנייה." כבר לא שמעתי אותה צועקת יצאתי מהבניין הענק כבר.

לקחתי מונית לבית הספר הגעתי צ'יק צ'אק וכל המבטים היו מופנים אליי.

 

נכתב על ידי , 22/2/2009 09:09  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 6 - אהבה בלתי אפשרית.


חודש אחרי....

.. - "אז אתה שומע? אני ממש ממש דלוק עלייה,פאק מה שהילדה הזאת עושה לי."

..-"דיי אופיר,תנשום , מה קרה?מי זאת?

אופיר-"ליטל, אתה יודע מי זאת נכון?מי'7 .כוסית חבל לך על הזמן."

..-"בטח שמכיר אחי,אומרים שמעמדה של קורל נהיה קטן ליד המעמד של ליטל."

אופיר-"בא'נה ,היא כל כך תשתגע רותם,אף בחיים לא עברה את קורל,חוץ נו..משירה,שהיא כבר לא איתנו כאן יותר."

רותם-"כן,אני זוכר שקורל הרסה אותה לגמרי.רק שאת ליטל היא לא תהרוס.במיוחד אחרי מה שכתבו בעיתון של בית ספר."

אופיר-"מה כתבו בעיתון?"

רותם-"לאאאא,לא קראת?פששש גבר אני מציע גם שלא תקרא."

אופיר-"תביא תביא לקרוא . "

רותם-"קח,יעצבני."

אופיר-"באנה איזה קקות.למה ככה לכלך עלייה,לא יפה. תראה מה כתוב פה.

"קורל לאט לאט מתחילה להיעלם,ממלכת בית הספר תיכון אורט אבין,מתחילה להיות כמכת אורט אבין,

איך שהילדה הזאמ מאלילה הפכה לבלתי נסבלת,ליטל ארזי , עם המתיקות שלה,כובשת את כולם,למרות שעושה צרות למורים,עדיין אפשר להגיד בלב שלם,שהילדה הזאת תופסת את מקומה של קורל,ומעלימה אותה,כמו שהיה צריך לעשות מזמן."

רותם-"כן קראתי את זה,יש כאן כתבים בלי לב,אבל תודה שיש פה דברי אמת אה? " וקרץ לו.

אופיר-"כן," והתחיל לצחוק.


כבר הרבה מאוד זמן שאני וספיר לא מדברות, והאמת שאני לא יודעת למה אפילו.

הגיע הזמן לשבור את השתיקה.

ניגשתי אלייה.

אני-"היי."

ספיר-"הי"

אני-"מה יש לך בזמן האחרון???"

ספיר-"מה לי יש ?? מה לך יש? את בזמן האחרון בלתי נסבלת,נהיית מפלצת."

אני-"מזתומרת?מה עשיתי לך כבר?"

ספיר-"קורל ,קורל סיפרה לי הכל."

אני-"מה היא סיפרה לך?"

ספיר-"אל תתממי זה לא עובד עליי יותר את לא מבינה??"

אני-"לפני שאת מטיחה בי אשמות,את מוכנה לכל הרוחות לספר לי מה הפאקצה השרמוטה שלך אמרה לך??"

ספיר-"א'.אל תדברי אלייה ככה.

ב'.לפני שבועיים אני,דנה ,נופר,קורל,והודיה,יצאנו לאיזו מסיבה.ואחרי איזה שעה קורל לקחה אותי לבחוץ,רצתה לעשן,ושאלה אותי מה איתך."

אני-"איתי?מה איכפת לה?"

ספיר-"תקשיבי עד הסוף ואל תקטעי אותי באמצע!.

אז אמרתי לה שאצלך הכל מצויין ושאלתי אותה למה היא שואלת עלייך?היא אמרה לי שסתם,ואז היא שאלה אותי למה אני ואת לא מסתובבות יותר.

אמרתי לה שאת לא אוהבת שאני מסתובבת איתה,ואז היא אמרה לי משהו כזה

"פחחחחחח ספיר ואת מאמינה לשטויות האלה? היא שונאת אותך,היא אמרה לי שהיא רק חיכתה להעיף אותך מהחיים שלה,שאת נהפכת לזבל , שרמוטה וערסית בשקל,שאת לא מעניינת אותה כבר,שאת יכולה רק לקפוץ.היא אמרה עוד שכל העולם עבר עלייך,והיא אלרגית לפרחות זונות"

אני-"רגע רגע רגע,תעצרי כאן!הכל שקר !אני נשבעת לך שלא אמרתי דבר כזה,כן לפני שבועיים וחצי אנחנו דיברנו,יותר נכון זה היה וויכוחונצ'יק,,אני הפניתי את זה אלייה,!"

ספיר-"באנה ,את שקרנית היא הקליטה אותך! היא השמיעה לי את זה !!"

אני-"תגידי את שפויה? את מאשימה אותי בדברים שלא אמרתי עלייך.איזה אינטרס יש לי להגיד את זה על החברה הכי טובה שלי פה? ואת נהפכת לסיוט. אני שונאת אותך,אחרי מה שסיפרת לה על יוגב,על זה אין מחילה,על זה אני לא אסלח לך בחיים."

ספיר-"אני לא סיפרתי כלום,ובטח שלא לקורל!"

אני-"שקרנית צבועה!בגללך נהרסו לי החיים!בגללך אני לא יודעת איפה לקבור את עצמי, את את בוגדת. את לא מבדילה בין מילה של שרמוטה למילה של חברה?

איזה אינטרס יש לי כדי ללכלך עלייך ? אני עד כדי כך מפגרת כדי לאבד אותך?" הדמעות לא איחרו להגיע.

אני-"תסלחי לי,אני לא יכולה להסתכל לך בעיניים יותר,את את פגעת בי יותר מי שאיי פעם פגעו בי.אני לא יכולה להסתכל עלייך לשמוע אותך,פשוט לא יכולה,אי אפשר לסלוח על זה."

ספיר-"ליטל,אני לא התכוונתי" המשכתי ללכת כאילו לא שמעתי אותה. "חכי רגע נוו ליטל"

קורל רוצה מלחמה?היא תקבל מלחמה.

זה לא יגמר ככה! אני לא אסלח ולא אשכח!.

אז איך הכל התחיל בעצם? איך כל השנאה הזאת ביני לבין קורל התחילה.

בדיוק ככה : ....

 

 

נכתב על ידי , 18/2/2009 20:15  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 5 - אהבה בלתי אפשרית.


פרק 5 אהבה בלתי אפשרית -

 

אחרי אותו יום הברזתי מהשיעורים עם יוגב.

לא יכלתי לראות אותו.לא יכלתי לשמוע אותו,הרגשתי שהכל מתפרק,רק הגעתי לכאן והכל נשבר.

ספיר ואני לא מדברות ממש עכשיו , התרחקנו מאוד.

נועם טס לתוניסיה,הבדידות והגעגועים אליו חונקים אותי.

הודיעו לו שילשום ששתיים מהאנשים שזקוקים לדם שלו,מתו,הוא פשוט נשבר,הייתם צריכים לראות אותו.

כאב לי כל כך לראות אותו ככה.

נראה לי שהוא בכה וכאב לו יותר מבני המשפחה שלהם,הוא אפילו לא הכיר אותם.

ופה התאהבתי בבנאדם כמה גיבור הוא,איזה נשמה טובה הוא.

רק רק שיחזור אליי בשלום.

עוד מעט יש צילצול להפסקה,אני מחכה כבר לזה.

הוצאתי עוד סיגרייה מהתיק והתחלתי לשאוף לריאות.חזק.

התחלתי לעשן לא מזמן,פשוט זה מה שמרים אותי למעלה כשקצת לא טוב.

"כל הציפורים ששלחתי לדרכן שבות אל חלוני והזיכרון איתן..."

הצילצול נשמע סופסוף ,סיימתי לעשן ונכנסתי לכיתה,בדיוק יוגב יצא ממנה,הסתכל כאילו נולדתי מהירח.

וסימן לי לבוא אחריו.

נתתי נשיקה ליסמין גלי והודיה ,ספיר הסתכלה עליי אבל אני לא הסתכלתי עליה.

יצאתי מהכיתה והלכתי ליוגב.

יוגב - " למה לא היית בשיעור עכשיו.?"

אני - " לא הרגשתי טוב."

יוגב - " טוב שבי,רוצה לשתות משהו?"

אני - "כן מים ,תודה."

יוגב - " מה קורה ליטל אה?אני שומע מהרבה מורים שאת מבריזה להם משיעורים."

אני - "אתה באמת רוצה לשמוע או שסתם?"

יוגב - "אני המחנך שלך ברור שאני רוצה לשמוע,מה קורה.?"

אני - "קורה,שכואב לי,כואב לי"

יוגב - "מה קרה.? איפה כואב לך?"

אני -"הכרתי מישהו קצת הרבה יותר גדול ממני,הבעיה שלא רק הגיל גם המעמד שלי,אין לי סיכוי איתו,

הוא פשוט כל הזמן צועק עליי,מתעצבן,כועס,מעצבן,

הוא לא מבין שאני עושה הכל רק כדי להתקרב אליו."

יוגב - "ואמרת לו את זה?"

אני-"לא.אין לי סיכוי איתו.פשוט ככה."

יוגב-"אולי הוא מרגיש כמוך?לא יקרה כלום אם תגידי לו מה את מרגישה.תאמיני לי."

אני-"אתה צודק,תודה."וחייכתי.

יוגב-"עכשיו אני רוצה לראות אותך כל הזמן מחייכת,וחוזרת למסלול."

אני-"תודה" ויצאתי מהחדר שלו.

הרגשתי חיזוק ממנו,מה שהמורה הזה עושה לי,לא להאמין.

צלצול הפלאפון קטע את מחשבותיי ,

זה היה מחו''ל.

"הלו נווווונו"

נועם - "מאמייי,מה קורה?"

אני-"וואי איזה כיף לשמוע אותך,מעולה מאמי מה איתך?איך שם?"

נועם-"עוד אחד מהזקוקים לתרומת דם ממני מת הבוקר."

אני-"מאמי אני מצטערת."

נועם-"טוב לא נורא לפחות הצלתי אחד."

אני-"מתי אתה חוזר?"

נועם-"הטיסה הוקדמה לי האמת,בגלל שזה רק תורם אחד אז אני כבר ביום ראשון עולה  על המטוס לישראל מאמי."

אני-"יוווווואוו איזה יופי,אני מתגעגעת."

נועם-"גם אני מתגעגע אליייך.רק עוד ארבעה ימים מאמי."

אני-"נועם?"

נועם-"אה יפשלי?"

אני-"אני אוהבת אותך"

נועם-"גם אני אותך יפהשלי"

וניתקתי.

ישבתי על הספסל מול בית הספר,והרגשתי שאני באמת חייבת להגיד ליוגב מה אני מרגישה.

אבל לא עכשיו,לא זה ךא הזמן המתאים.

נכתב על ידי , 14/2/2009 23:15  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 26

ICQ: 466415520 

תמונה




315
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-ילדונת-מאוהבת- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -ילדונת-מאוהבת- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ