לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החייים הם....



כינוי: 

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

6/2011


אני אדם אופטימי מאוד, כמעט 24 שעות ביממה אני מחייך ותמיד שמח וחושב חיובי. אבל יש דבר אחד שאולי פצע אותי קשות, והפצע היא בליבי והיא מאוד כואבת לי, אז החלטתי לפתוח היום את הבלוג, אולי זה יחליף את העבר, עבר שאליו אני כל כך שואף להגיע, עבר שאני נזכר כל רגע ומתגעגע.  עליתי לארץ ב2005, ולקח לי מעט זמן להשתכ/קם בחברה.  הייתי כל כך מאושר שמצאתי חברים, חברים לחיים. בילינו ימים, שובעות , חודשים ואפילו שנים ביחד... מה לא עשינו, הכל פשוט הכל במובן הישר של המילה. אני נהנהתי, הם נהנו בקיצור היה מדהים. חוויות שעברתי איתם במעט הזמן שהיה לי, אפשר לכתוב עשרות ספרים. כי זה באמת היה משהו מיוחד, תמיד כל קשר שלי עם חבר אחר זה היה קשר מיוחד. הקירבה בינינו היה כמו אחים, לכל חבר היה סגנון שונה וייחודי לו. וזה הדהים אותי תמיד מחשב כי חלמתי להיות בתוך קבוצה של חברים ושכל אחד מיהם יהיה שונה מהשני. וחשבתי שזה מציאותי, וכך חייתי באשלייה הזוייה בכל הזמן. עד הימים המרים ההם שאותם אני מנסה לשכוח אבל לא מצליח. חברות זה דבר משהו חשוב ובגלל החשיבות הרבה כניראה גם  הכאב שאחריו הוא מאוד קשה. זה כמו לב שמדביקים עליו שעווה וביום שנפרדים זה נטלש ממך בצורה הכי כואבת ואתה אפילו לא מוכן לכאב הזה אבל זה בא פתאום ומשאיר בלב חתך עצום וכואב שאיתו תצטרך לחיות כל החיים..
 

 

נכתב על ידי , 21/6/2011 23:40  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





30
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , נוער נוער נוער , צבא
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחיוך :) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על חיוך :) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ