לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


Avatarכינוי:  DiDi c

בת: 22





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2014

רוך וקושי


איזה כיף לי.
הפעם האחרונה שבאמת הרגשתי ככה הייתה לפני אולי 5 שנים. שפשוט היה לי טוב לבד. מן שלמות כזאת. חוסר רצון לתת לגורם חיצוני להיכנס למקום שלי כי באמת שטוב לי ככה. מלא זמן לעצמי, בלי כאב ראש. וסופסוף יכולה להביט לאחור ולהגיד בביטחון שעשיתי את הצעד הנכון לפני כמעט חודשיים, כבר אין כמעט כאב, מידי פעם געגוע, אבל לא משהו מיוחד. אני המון בתוך עצמי כרגע. מרגישה מיני אמנית, חוקרת, קוראת, מגלה, חושבת. רק חסר עניין הכתיבה. הרבה חוויות רוחניות שאני חווה עם עצמי, אבל אולי הן בכלל לא נועדו לכתיבה, מספיק רק להרגיש אותן.
מה שצריך לקרות קורה. אין טעם לרדוף אחרי אנשים. גיליתי שמי שצריך להיות בחיים שלך יהיה בכל מקרה. הייתי צריכה את האישור הזה לעצמי ולפני שבוע קיבלתי אותו והופתעתי לגלות מחדש כמה שהחיים לא צפויים. לטובה! האינטואיציות שלנו אומרות הרבה וצריך להקשיב להן.
אני חושבת לאחרונה על לימודי הקולנוע שהדחקתי, או יותר נכון אנשים הניעו אותי להדחיק. באמת שבא לי על זה. לא יודעת אם בא לי כרגע לחשוב על העתיד למרות שאני יודעת כמה זה חשוב, בא לי פשוט לעשות טוב לנפש שלי ואני יודעת שזה יכול לעשות מאוד טוב. זה תמיד הכיל בתוכו את כל מה שרציתי להעשיר את עצמי אי פעם. כל קורס מעניין אותי, כל סדנא. מאז שהתארחתי אצל ליאל לפני חודש [שאפילו לא יצא לי לכתוב על זה בבלוג] התחלתי גם לחשוב יותר על המרכז, המושב שלו שלא רחוק ממרכז העניינים עשה לי באמת טוב. מצאתי את עצמי יושבת בחוץ לבד, מסביבי גינה קטנה, שמש, כלב ענק וחמוד לצידי, חוץ מציוץ הציפורים הכל שקט... יכולתי להישאר ככה שעות. אמרתי לעצמי שזה מה שאני רוצה וצריכה. ורק עניין הרישיון או יותר נכון חוסר הרישיון גרם לי להתבאס ולשקול את זה שנית. אז אמרתי לעצמי שזהו, I HAVE A DREAM! ואני אעשה הכל כדי שיצא לפועל. עברתי תאוריה ראשונה עם אפס טעויות וזה היה מן רגע גאווה קטן כזה לי כי מודה שקצת לא ציפיתי [למרות שכן הייתה לי הרגשה טובה כשניגשתי והאמנתי בעצמי], אבן בגודל 30 קילו ירדה לי מהלב בעיקר בגלל כל הזמן המיותר הזה שדחיתי אותה. ועשיתי כבר שני שיעורי נהיגה השבוע ואפילו נהנתי מזה והודעתי כבר למורה שלי שאני בונה על לעבור טסט ראשון קול ויהיה טוב. מבחינת עבודה, ניסיתי התלמדויות בשני מקומות ולא יודעת מה יהיה. לכולם כלכך חשוב שיהיה לי ניסיון במכירות אבל לא רוצים לתת לי הזדמנות לרכוש את הניסיון הזה... הו יופי. אז בכוח מנסה להכניס את עצמי לעבודה הקצת מעצבנת הזאת ולרכוש את הניסיון הזה רק כדי שאוכל להגיד בעתיד שרכשתי את הניסיון הזה בעת הצורך, עם כמה שזה נשמע עצוב [ועוד יותר עצוב שבראיון לעבודה הזאת שמקבלים בה רק שכר מינימום, שאלו אותי שאלות כמו "מה החסרונות שלך" כאילו אני במינימום ראיון קבלה לאוניברסיטת תל אביב. נמאס מהעיר העלובה הזאת שעפה על עצמה... אבל לא עוד הרבה זמן].

השיר הזה... יש בו משהו מדהים ומרגיע
 
   "איך נתת לשעות ההן לגווע
פתאום לנשור כמעולם לא היו קוצים בנשמתך
אור חיוור
לא של מחלה
אבל את בהירה
ואני רואה אותך כמו שמש" 
נכתב על ידי DiDi c , 12/11/2014 23:56  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של stalker searching dignity ב-13/11/2014 11:49
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , אהבה למוזיקה , קולנוע
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDiDi c אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על DiDi c ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ