לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Even Rocks can Crumble


דף ישן ומלוכלך

Avatarכינוי:  הקלד כינוי כאן

בת: 28

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2018

הנישואים של מוטי



אמא אומרת שזאת הייתה אי הבנה בין מקבץ תאים במוח לשארית שלו.


את הרגיעה לאחר המעשה אני מרגיש קודם כל בקצות האצבעות.

זה מתחיל בזרמים איטיים דומים במידה לחשמל סטטי שמתפרס מקצות האצבעות לאורך שובלי העצבים ביד, מתפתל בין הפרקים והעצמות עד למפרק כף היד.

כשזה קורה אני משתדל כמה שפחות לנוע.

פעם הייתי גם מנסה לא לנשום עד שהתחושות האלו היו נעלמות אבל לרוב המחסור בחמצן היה עוצר אותן מהר יותר אז למדתי לנשום נשימות שטוחות, איטיות וכמעט שלא מורגשות, כמו חיית טרף במערב על איילה.

הזרמים כבר הגיעו למרפקים, זה נעים להרגיש אותם מדי פעם.

ידעתם שאם מלקקים לכם את במרפק בלי שתראו, מרבית הסיכויים שלא תרגישו כלום? אין מספיק קצות עצבים כדי לשדר על מגע כל כך עדין משם.

הרצפטורים של הכאב נמצאים לצד שרירים חשובים יותר לכן הכאב שמשבירת המרפק או סדיקתו היא שולית יחסית לשבר אחר ביד.

אני מניח שצעקות הכאב לא ישתנו לעומת זאת. אנשים יהיו היסטריים גם בלי הכאב הפיזי.


קולות הבכי מפוצצים אותי החוצה מהבועה שלי.

היא תמיד בוכה אחרי. אני תמיד שואל.

בהתחלה הייתי מחבק ומנחם אבל עכשיו, עכשיו זה בעיקר מתסכל.

היא אומרת שזה מההתרגשות. מהעוצמה של החיבור, אבל יש לה מבט עצוב בעיניים.

שלא נדבר על זה שהיא אף פעם לא בוכה אחרי שהיא מסיימת איתה.

אני יודע, המצלמות לא משקרות. הן רק מתגלגלות ומצחקקות.

"את יודעת, אמא אומרת שזאת הפרעה נוירולוגית מה שיש לך"

היא מפסיקה לבכות ומסתכלת עליי. היא שונאת שאני מדבר על אמא שלח לאחר משגל. היא חושבת שזה סוטה ומעוות שהמוח שלי חושב עליה לאחר סקס.

פעם כשהיא הייתה שיכורה היא אפילו אמרה לי שהיא מאמינה שכשאנחנו מזדיינים אני חושב על אמא שלי ושזה דוחה אותה.

"היא אומרת שבחורות לא בוכות ככה אחרי סקס, שאולי זאת הפרעה במרכז בקרה של העונג או משהו כזה. שאת מתרגשת מדי והמוח לא יודע איך להתמודד עם זה"

אני לא מסתכל עליה אבל אני מרגיש את המבט שלה בוער לי על העור. מחורר לי את העורף ומקיז לי את הדם לכל עבר.

"אני רוצה להתגרש"

היא קמה לישיבה במיטה עם הגב אליי.

זאת כבר פעם רביעית שהיא אומרת את זה מאז שהתחתנו.

נשים הן כל כך הפכפכות הן אף פעם לא יודעות מה הן רוצות.

אפילו אורגזמה הן לא יודעות איך לקבל בלי להפוך למערבולת רגשית. זה אמור להיות טוב מה עכשיו דמעות.

"את יודעת שאני לא אתן לך גט. והרב אמר לך שאין לך בסיס לבקשת הגט אם את על גלולות. את פשוט צריכה ילדים בשלב הזה של חייך."


אני אף פעם לא אהבתי את הדת או רבנים בכללי , עד שהם הצילו לי את הנישואים ז"א.

אם לא האיסורים האלו עירית כבר מזמן הייתה עוזבת אותי ומוותרת על כל הטוב הזה.

היא פשוט לא במקום טוב בחיים שלה אז היא מפילה את זה עלינו. אבל זה לא ככה הרי.

הרב הסביר לי באחת הפגישות שלנו לבד שנשים לרוב מבלבלות בין העיקר לטפל.

האישה לא תתמקד בקורת גג מעל לראש שלה, ליציבות כלכלית, לאוכל על השולחן, לשקט היחסי השורר בין איש לאישה.

היא תראה רק את הפן הרגשי. היא תשים לב רק לחוסר בחיבוקים או אם הבאת פרחים לשבת או לא.

הרב המליץ לחבק יותר ולהעיף במתנות כי נשים לעומת גברים לא רואות מעבר לחומרי, אין להן נפש חזקה מספיק להתמקד ברוחניות ובחיבורים בין הרוח לשמיים. פשוט אין להן את זה.

אז מגבילים אותן. בשבילן כמובן. מגבילים כדי לפקוח להן את העיניים.

הרב אמר שככה זה, נשים מגלות שנישואים הם ברכה רק אחרי כמה עשורים של נישואים. לוקח להן זמן.

לעומת זאת הגבר, מיד קולט מה יש לו בידיים, בגלל זה שמרו את קדושת הנישואים והגירושים לשיקול דעתם של הגבר וקבוצת רבנים. שלא יגידו שרק הבעל יש לו מילה בנידון, יש גם מועצת חכמים, כך הסביר לי.

כשחזרתי הביתה וסיפרתי לה את זה היא לא שמחה כלל וכלל.

היא אמרה שזה שוביניסטי ומבזה ובדיחה כל מה שנאמר שם.

היא אמרה שאנחנו צריכים יועץ נישואים אמיתי, כזה עם תואר.

אני לא אוהב את אנשי האקדמיה, הם תמיד דובקים בצד שלה.

אומרים דברים מטופשים. אחד אשכרה לקח מאיתנו 500 שקל כדי לומר לנו שלדעתו המקצועית אין דרך לשקם את הנישואים האלו וצריך להתגרש, והוא לקח את הכסף כמו גדול. אעלק יועץ נישואים.


אני מלטף לה את הגב החשוף, כמו שהרב אמר.

הגוף שלה מתקשח מתחת ליד שלי, אבל אני מתעקש ומניח ביותר עקשנות את היד עליה.

זאת נחמה, היא עוד לא הבינה את זה, כי ככה זה נשים.

זה כמו התקופה ההיא, לפני שנה אחרי שפיטרו את כולם מהמפעל.

היא לא הבינה למה אני יושב בבית ושותה כל הזמן. היא לא הבינה למה אני לא קם, והצעקות לא הפסיקו.

היינו יותר מידי תקועים אחד בתחת של השניה.

באמת שאני לא מבין נשים. ישבתי בבית כי אין עבודה, אני שותה, כי אין עבודה, אני ממשיך לשתות כי ממשיכים להזכיר לי שאין לי עבודה.

בינינו מי צועק על אדם שיכור? זה כמו ללכת בחצאית מיני במרכזית, רק שרמוטות מטומטמות עושות דברים כאלו.

אני לא אומר שהייתי צודק אבל אני כן חושב שזה היה קצת בלתי נמנע.

היא פשוט לא סתמה את הפה. היא היתה צריכה שאני אזכיר לה לרגע מי הגבר.

זה היה בשבילה גם סך הכל.

מאז אני לא מפסיק לשמוע על הקשקוש הזה של הגירושים.

אני לא גבר אלים, סך הכל היתה תקופה קשה, לשנינו. אבל עבר.

היא ממשיכה להנציח את זה עם כל הסירובים שלה וההתעקשות שלה לא לחזור לאהוב אותי.

אני משכיב אותה חזרה על המיטה ורוכן מעליה, מסתכל לה ישר לתוך העיניים.

המבט שלה ננעץ בשלי, אני מרגיש את עצמי מתרגש מחדש.

הרגליים שלה נצמדות אחת לשנייה כאילו מבקשות שאפסק אותן ואשכב ביניהן. כך אני עושה.

אני יודע שהיא מרגישה אותי. השפתיים שלה מתהדקות ואני מרגיש איך כל הגוף שלה מרפה, משחרר, מאשר לי להמשיך.

אני מנשק אותה בעדינות על הלחי ואומר לה שאני אוהב אותה. באמת אוהב.

שאני אשמור עליה מכל משמר והיא לא צריכה לנסות ללכת או לברוח כי היא בטוחה כאן בזרועותיי.

אני לוחש לה לאוזן שאני לא אתן לשום דבר לפגוע בה אף פעם. אני מלטף לה את השיער וחודר לתוכה.

ממשיך לומר לה שאני אוהב אותה ומכבד אותה. שהיא ההכל שלי, שהיא הנשמה והלב הפועם שלי.

היא מסתכלת עליי ודמעה בורחת לה מעין שמאל.

אני כבר רגיל. היא תמיד בוכה כשאני עושה לה טוב ככה.

הפעם אחרי שאני אגמור, אני אכפת אותה חזק ואנחנו נירדם מחובקים כמו פעם.

היא תאהב את זה, כך הרב אמר.



לילה טוב,
מורגן.

נכתב על ידי הקלד כינוי כאן , 24/5/2018 12:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





13,356
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , גאווה , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להקלד כינוי כאן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הקלד כינוי כאן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ