לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Even Rocks can Crumble


דף ישן ומלוכלך

Avatarכינוי:  הקלד כינוי כאן

בת: 28

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2018

oh I'm fine


אני בטוח שהתחושות שעוברות בקירביי הן אותן תחושות שעוברות בקירביהם של כולם.

 

אני מרגיש שלא שומעים את הקול שלי. 

כנראה בעיקר כי אני מקפיד לא להשמיע אותו.

לא נראה שלאף אחד ממש אכפת מהמצב הנפשי שלי, מההתהפכויות שקורות בתוכי.

 

הקפדתי לסנן מחיי את כל האנשים שהיו הכי קרובים אליי, אלו שהכי הכירו אותי.

אני יודע להיות רעיל ולצערי לפעמים הארס שלי יוצא החוצה בלי שליטה.

יש רגעים בחיי שאני מרגיש שאני מאבד שליטה. אלו לא רגעים בומבסטיים שקורה בהם משהו מטורף או אפילו רגעים עם השלכות כלשהן.

אלו פשוט רגעים אקראיים, לפעמים כשאני מכין לעצמי קפה בבוקר, לפעמים באמצע שיחה עם מישהו.

אני מרגיש מנותק לחלוטין מהעולם שלי ומהחייים שלי ככלל.

אני מרגיש שאני על אוטומט כבר המון זמן, שאני חיי את אותן חוויות שחוויותי, ואינני מחדש לי דבר.

 

אני קצת אובד עצות. 

הרי שאני פועל לפי כל הכלים שנתנו לי, אני מקפיד שלא להתפוצץ באותו רגע אלא לקחת כמה רגעים להירגע.

אני דואג למלא את היום שלי בפעילויות שאני נהנה מהם ועושות אותי שמח.

יש לי עבודה שאני אוהב ושאוהבת אותי. 

יש לי חברים קרובים שדואגים לי, ואפילו יש לי בת זוג שמטורפת לי על התחת אז מה הבעיה בעצם?

אני מרגיש כלוא בתוך החיי יוקרה האלו. אני מרגיש שאני לא יכול לזוז משבצת אחת בלי שהכל יתפרק מסביבי.

 

אני מרגיש שככל שהזמן מתקדם אני אוסף לקרבי אנשים עם פחות ופחות כשירים לחיים בוגרים.

כל יום מישהו מבקש ממני להכין לו אוכל, כל חודש אני צריך לטפל בחשבונות כי אף אחד לא יודע איך, המקרר מתרוקן ואני ממלא אותו.

אין מגבות? הם יכבסו אבל רק אחרי שהתלוננו בפניי שלא היו מגבות. 

מלוכלך? ישאר מלוכלך עד שמישהו יתעצבן וינקה או כמובן, שאני אעשה את זה בשלווה היחסית שלי.

 

אני מרגיש שכלאתי את עצמי בכלוב מקריסטלים, שביר ויפייפה, לא מאוזן, לא נוח, ובלי יציאה.

אני מרגיש שהראש שלי במצב של מצוקה ממשית. מעולם לא הרגשתי כל כך מנותק מהחיים שלי לכל כך הרבה זמן.

אני לא יודע אם אני יכול לחזור אליהם מתישהו בכלל, או אם יש בי את הרצון לזה בכלל..

אני מרגיש כמו גל גדול שנשבר על חוף הים ובטעות נתקעתי בשונית מרוחקת מעט שלא מאפשרת לי להתאחד חזרה עם הים.

אני מרגיש כמו חלקיק קטנטן מעצמי שנשאר בתודעה כשהשאר התקפל ונעלם לתוך עצמו חזרה. רחוק ממני ומאוד לא נגיש.

כל שנשאר ממני זה המינימום ההכרחי בשביל להיות על טייס אוטומטי.

החמלה מתחבאת יחד עם דאגה, תקווה, אושר וכאב תהומי.

כל שנשאר אלו רגשות שטחיים מעטים של כעס, שמחה, זעם, ועצב.

 

 

אני מתגעגע לעצמי. כל כך.. הלוואי ואחזור לעצמי.

 

לילה טוב,

בובת מריונטה שחוקה.

נכתב על ידי הקלד כינוי כאן , 5/8/2018 15:51  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





13,468
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , גאווה , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להקלד כינוי כאן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הקלד כינוי כאן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ