אני מעמיסה על עצמי יותר מידי דברים. הכל כדי לא לנסות להתמודד עם דברים, אני מזייפת חיוכים, רק כדי שאנשים לא יגלו איך אני מרגישה באמת. ואני מרגישה כאילו באמת החיים שלי לא יתקדמו לשום מקום. הגעתי למצב שאני מיואשת מהכל, כן, אני מרגישה מאושרת לעיתים קרובות, אבל האושר שלי הוא דבר רגעי שחולף ברגע שאני מגיעה הביתה. 

מזה משנה שאתה מוקף באנשים אם אתה לא יכול לדבר עם אף אחד מהם באמת?