לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

-

Avatarכינוי:  Awesome Jon

בן: 25





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2013    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

9/2013

פוסטתמונות, הגיע הזמן אחרי כמה שנים טובות.


 



הלילה, אישן שינה עמוקה, תרדמת במיטה שלי. בבית שלי. הכל כל כך במקום כמו שאני רוצה ואוהב. התקרה מעץ, פחית XL שמונחת שם כבר שעות, משקפיים מונחים על השולחן לצד המחשב.. ואני שכוב על גבי, לפני כמה דקות פרצתי לחדר ונזרקתי אל תוך אפיסת כוחות מוחלטת. יש כל כך הרבה דברים טובים שקורים לאחרונה, מסוג הדברים שאי אפשר לשכוח בחיים שמח שזה ככה. הכל חי. החורף מתקרב, העונה הכי טובה בשנה הזאת, יהיה כיף מתחיל להיות כיף וכבר כיף. כמה תמונות מהסופש, וכאלה שיכולות גם להמחיש את תחילת החורף.

 

 


 









 




 





















תודה ששיתפתם את הפוסט.

 

***ותודה חמה מאוד גם למוצה שהיא מוכשרת בעצמה שצילמה איתי גם. :]
נכתב על ידי Awesome Jon , 21/9/2013 20:32  
33 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ג'וני. ב-28/9/2013 20:15
 



מיזנסצינה טיפה שונה.


אולי זאת הפעם האחרונה שאני אתעורר משינה היום.

איזו הרגשה מסריחה, התעוררתי כל שעה ללא סיבה בכל הפעמים. ולא בגלל שהמאוורר מרעיש, או הציפורים המסמנים בציוצם שכבר בוקר. נהיה לי קר, דווקא בקיץ. יום שישי, ואני עדיין בבסיס, יש קצת אווירת דיכאון ביום שישי כשאתה בבסיס ואמור לצאת הביתה, משהו אוכל אותך ואתה אפילו לא יודע מה. אז חשוך פה, כל החדר ישן, שליו, אף אחד לא נוחר כמו תמיד - כולם כתינוקות. שוכב על הבטן מדפדף בפלאפון לא מחפש משהו יותר מדי מעניין או מיוחד. החלטתי לאזור כוח ממקום בלתי מוסבר, ולקום מהמיטה לחלון במסדרון אולי שם יש משהו קצת אמיתי ומרגיש יותר חופשי מהחדר החנוק הזה. רציתי כרגע לשמוע מוזיקה בווליום הכי גבוה, להעיר את כל המגורים עם מוזיקה איכותית וישנה, אולי גם כי רציתי לנער ממני את הבוקר האפור הזה ממני. התנגן לי בראש שיר שנתקע לי מאתמול בלילה, ואני לא מסוגל יותר לחזור עליו יותר פעם אחר פעם במוחי. אחרי כמה דקות שאר החיילים שהיו צריכים להשתחרר בבוקר לביתם מפני שהם צפוניים וחוצים את גבול המרכז בארץ, פוסעים באיטיות אל כיוון השירותים והמקלחות, השמש כבר כמעט עולה ומלטפת את קירות הבניין, ואני די בטוח שכשאחזור לחדר השותפים יהיו ערים, אנחנו ארבעה בחדר, ואני? מרכזניק. הייתי צריך להיות בקיריה ולהרקב במשרדים שם וללכת משם אחרי שלוש שעות של עבודה, לצעוק קצת על המפקד שישחרר אותי מוקדם, וכל מיני בעיות של אנשי יומיות. כנראה שיש סיבה לכל העניין של השו"ש, ואולי גם בגלל שרציתי להציל קצת את המולדת.

-

ומה עכשיו? כל מה שנשאר לי זה לחכות לאיזו תשובה מהשמיים שתסביר לי מה עשיתי כרגע.

מתגעגע לכל כך המון דברים. סופשים בלתי נשכחים, אנשים שלא יכולים ללכת לי ככה סתם פתאום ובכל זאת.

והסיגריה הזאת כל כך ממכרת, עוד מעט הריח שלך ישטף ממני אחרי המקלחת, שפתיי ישכחו את המרגש שבו נגענו אחד בשניה. שיניי בבשרך. כל כך מוזר כאן, מתחת לגג הזה שאני קורא לו בית כבר הרבה זמן. השגרה הזאת חוטפת אותי לשום מקום, חור שחור. לא ביקשתי כלום, לא שום מתנה או הפתעה שתגיד לי שיש אלוהים. לא שום גורל אופטימי שיסמן לי שאפשר לסמוך על החיים האלה בעיניים עצומות.

אני חיי מאופוריה לאופוריה, גלים של תקוות, גלים של חלומות שמרמזות לי שהכל בסדר.

 מפחד לדבר, לצאת אידיוט. הכל מרגיש כל כך אחרת הלילה, תחת שמיכת כוכבים, אורות מוארים, מוזיקה חסרת מנוח ומים עמוקים חשוכים שמפחיד להיכנס אליהם. שקט מדי, אני צריך סערה. טעימה קטנה מכל הקסם שנוצר..

בעקבות הכל, נותרת לי שאלה אחת; האם אני מסוגל לסחוב את הכל על הכתפיים לבדי? אפילו אין לי חשק לסיים אותה, אז היא תיזרק לקפה.




 

נכתב על ידי Awesome Jon , 2/9/2013 18:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





23,275
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , אומנויות הבמה , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAwesome Jon אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Awesome Jon ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ