לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.


"את הרעל שבפנים צריך להוציא החוצה. יש מיליון דרכים לעשות את זה. אני כתבתי את הכל, וכשקראתי את זה מאוחר יותר הבנתי כמה התחזקתי".

Avatarכינוי: 

בת: 30



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2019    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

4/2019

שני פסים על מקל


לא לא, תשמרו את הברכות. זה עדיין לא אצלי.


היום ראיתי תמונה של שני פסים על מקל של זוג שאני בכלל לא מכירה, סתם נתקלתי בה באינסטה וקלטתי ש..וואו. 


יש לשני פסים האלה משמעות כל כך גדולה, חיים. חיים חדשים. יצירה. משהו שהולך להיות בן אדם של ממש. 


יצור אנושי עם רגשות, תחושות, רצונות ולרגע נפעמתי מזה. 


שני פסים שהם עולם, משנים עולם. 


אני חושבת על זה לאחרונה, על להיות אמא.


אנחנו עוד מעט שנה נשואים ואני מתקרבת לגיל 31. 


אף אחד לא מטריד אותי בעניין, אני כן מסתכלת על בובי ויודעת שהוא יהיה נהדר עם ילדים. 


אני יודעת שתהיה לנו קודם כל בת, מן תחושה כזאת של הבפנים ויש לנו כבר שם בשבילה.


השם שלה נקבע מזמן, עוד כשיצאנו. ישבנו באילקה ודיברנו, והוא אמר לי איך הוא רוצה לקרוא לילד הראשון שלו. 


זה שם שמתאים גם לבן וגם לבת, ואני רציתי שם אחר! אבל הבנתי אותו, בגלל חמותי ז״ל. יש שם אישיו. היא לא תזכה לראות את הנכדים שלה.


הוא רוצה לכבד וגם אני, היינו יכולות להיות חברות טובות. 


תשמעו, זה קשה שאין חמות, לכל המתלוננות על החמות הרעה שלהן, לי אין. היא נפטרה מלפני 11 שנה מסרטן המעי הגס. 


אני יודעת שהיא הייתה אישה מקסימה ויפה והיינו יכולות כל כך להיות חברות טובות. היא כל כך הייתה שמחה על זה שהבן שלה בחר בי, ואני הייתי שמחה שיש לי ״תיבת תלונות״ נורמלית. שיש לי אשת סוד, שהיא גם האמא של בעלי, שרוצה את הטוב בשבילי ובשבילו. מהתמונות שראיתי, היא  ג׳ינג׳ית, רזה, גבוהה, עם עיניים ירוקות. מהממת. בובי הוא לגמרי הבן שלה. רואים.


המציאות הייתה אחרת.


אבל שם בבאר הוא אמר את השם. והלכנו לישון וקמנו בבוקר והדבר הראשון שאמרתי לו זה ״אוקיי. נקרא ככה לבת שלנו״. 


עוד מאז אני יודעת שתהיה לי בת, אולי אפילו תאומות.


זה קל יותר כשיודעים מה השם, ככה כשמדברים עליה, אומרים שם ולא ״בוטן״ וכל השמות המטומטמים האלה שממציאים לגרגיר שיהפוך לבן אנוש.


ושניה רגע, להיות אמא. אני כל כך אוהבת ילדים.


אני נמסה מסטורי של תינוקות, כשמביאים ילדים לעבודה אני נמסה. 


ולחשוב שזה יהיה שלי. 


כן, זה יכול להיות קשה, בעיקר שעוד לפעמים אני הולכת לישון בימי חמישי ב-22:00 וחושבת על ימי התל אביביים בהם בשעה הזאת הייתי מתחילה לעשן איזה ג'וינט, מתארגנת ועפה לי ברחבי תל אביב. ובא לי שוב! לעשן ולצאת לברים! ולרקוד! ולחיות קצת מעבר לחיים הבורגניים האלה.


אבל להביא עכשיו ילד זה שיא הבורגנות, זה שיא להיתקע בבית עם משכנתא (אה כן קנינו בית), והוצאות וכל השיט הזה. 


זה לקום בלילה ולחתל ולקלח ולהאכיל ולדאוג כל כך הרבה ולאהוב בלי גבול.


אבל הבנתי שזה שווה הכל בשביל האהבה שמקבלים חזרה.


זה שווה הכל בשביל שהאושר הזה רץ למיטה שלך באמצע הלילה כי הוא שמע חתול מיילל ומפחיד לו.


אני צריכה עוד קצת זמן בשביל להיות שלמה כשיהיו לי שני פסים על מקל. 


אני צריכה עוד קצת לגרור את בעלי למסיבות ובארים, אחרי שנכנס לדירה שלנו ואחרי שנתמקם.


אחרי שנחזור להיות אנחנו, אחרי שנתיים שאנחנו גרים אצל ההורים. ורק אז.. אולי רק אז אני יוכל להכיל משהו בתוכי שיהפוך להיות יצור חי.


רק אז יהיו לי שני פסים על מקל ואשמח ליצור חיים.

נכתב על ידי , 20/4/2019 18:14  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צ'י ב-1/5/2019 08:47




84,149
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצ'י אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צ'י ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ