לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.


"את הרעל שבפנים צריך להוציא החוצה. יש מיליון דרכים לעשות את זה. אני כתבתי את הכל, וכשקראתי את זה מאוחר יותר הבנתי כמה התחזקתי."

Avatarכינוי: 

בת: 26



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2015    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2015

נקרא לו שמואל.


מכל המקומות שיש בתל אביב, הוא יושב דווקא שם.

הוא נראה כמו חקלאי שזרק את הטורייה וברח.

יש לו עיניים טובות ועור צרוב מהרבה שמש.

שיער לבן מתולתל, וידיים שיודעות לנגן על גיטרה מזדמנת באופן יוצא מהרגיל.

הוא יושב שם על הרצפה, כמעט ליד הפתח של הוצאת המזומנים מהבנק.

ומסתכל שעות על כל מי שעובר.

אני לא יודעת איך קוראים לו, אבל הוא נראה לי ההומלס הכי חופשי שקיים.

כאילו הוא נהנה מזה שהוא מעביר זמן בישיבה על הרצפה באחד המקומות הכי צפופים, מלוכלכים וקרים או חמים (תלוי בעונה) בעיר.

הוא לא משחק מסכן. הוא לא מתחנן לכסף. הוא לא מתכסה בשמיכות שאיזה "קוף-מתנדב" של ארגון פשע כלשהו סידר לו מבעוד מועד.

הוא רזה, אבל לא מדיי, מולו יש קרטון ובתוכו כמה שקלים, וכבר שנה אני רואה אותו יושב שם.

אם היינו בתקופות מוקדמות יותר, הייתי יכולה לעלות בדעתי שזה המלך שמתחפש לקבצן בשביל לשמוע את דעת הנתינים.

הוא פשוט בצורה שקטה.

 

יום אחד הזמנתי את השותפים שלי לג'חנון ב17 ש"ח מהקיוסק הכתום, וכשחזרתי עם השקיות בידיים ראיתי שהוא יושב שם, והצטערתי שהוא לא ישב שם קודם, כשהייתי בהלוך. הייתי קונה לו גם אחד. אמרתי שפעם הבאה זה מה שאעשה. היום קפצתי בהפסקה של בין מבחן דמה למבחן דמה לקנות ג'חנון, והוא ישב שם.

לא אמרתי מילה, המשכתי לקיוסק הכתום. כשחזרתי אמרתי לו שאני מקווה שהוא רעב, כי קניתי לו ג'חנון. הגשתי לו את השקית עם הג'חנון, הביצה, הרסק והחריף, אמרתו לו בתיאבון, הוא אמר תודה, והמשכתי ללכת.

 

נכתב על ידי , 27/6/2015 14:08  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צ'י. ב-30/6/2015 07:27
 



שנה בתל אביב


בהתחלה לא הבנתי בשביל מה עברתי, זה כל מה שיש כאן? דיזי וצינה? ואז גיליתי מקומות אחרים. הכרתי אנשים חדשים - גברים חדשים, חברות חדשות-ישנות וחדשות חדשות. נכנסתי לדירה עם שני שותפים וכל סופ״ש נפתח אצלי הוסטל בדירה. תמיד היו אורחים, וזה תמיד היה כיף. למרות כל האידיליה היינו רבים על ניקיון ובחורות שצועקות תוך כדי סקס באמצע הלילה, ועל גיא, שהם נעלו את החדרים ולא נתנו לנו להיכנס למרפסת. כי הם לא אהבו אותו. ותמיד בכל ריב, יותר גרוע מלריב עם נשים, חרם כיתתי. שניהם לא מדברים איתי כשהם ביחד, אבל בנפרד כן. מצד אחד, אני שמחה שזה נגמר סוף סוף אף אחד לא יקח לי את גליל נייר הטואלט מהשירותים כי הוא מתעצל לקחת מהארון, ויהיה נקי יותר! והיום נכנסים שני דיירים חדשים שבחרתי ואני מקווה שהפעם השכלתי בבחירה, מה שבטוח הם פחות מפונקים, או לפחות מצטיירים כפחות מפונקים. מצד שני, עד שמתרגלים לבן אדם, לשיגעונות שלו, ללכלוך שלו, ועוד לשני בני אדם. עכשיו להתחיל הכל מחדש?!
בתל אביב התנפצו לי כמה בועות.
בתל אביב פעם ראשונה מישהו דפק לי החלון שיכור בשביל שאכניס אותו הביתה.
בתל אביב הבנתי שכל הגברים אותו דבר עד שהם מוצאים את ה-דבר.
בתל אביב הבנתי שאין לי מה לחפש, הוא ימצא אותי.
בתל אביב עישנתי מלא, ויצאתי מהארון הירוק.
בתל אביב הכל קל ונגיש. אם זה עבודה, תחבורה ציבורית, אנשים.
בתל אביב פעם ראשונה שראיתי כל כך הרבה ליכלוך שצריך לנקות. פעם ראשונה שראיתי תולעים (ב5 בבוקר, מסטולה מהתחת, אחרי שאחד השותפים שלי, עד היום אין לי מושג מי זה, ניקה משהו והשאיר את הסמרטוט כמו שהוא בלי לשטוף).
בתל אביב למדתי לבשל משהו, יותר מחביתה וספגטי ברוטב שמנת פטריות. ולאפות דברים טעימים. 
בתל אביב למדתי שהוצאות לא מסתכמות בשכר דירה, ותמיד יש מלא דברים מסביב.
בתל אביב הבאתי מישהו הביתה מהבר.
בתל אביב בפעם הראשונה ישנתי עם גבר במיטה שלא נגע בי, והוא לא גיי.
בתל אביב הדעות הפוליטיות שלי השתנו והתפתחו
בתל אביב גיליתי שהשותף המפונק בן ה-28 שלי עדיין לא יודע להחליף מצעים.
בתל אביב עברתי את צוק איתן!
בתל אביב ראיתי לראשונה גברים מתנשקים ומחזיקים ידיים, באופן הכי טבעי שיש, וסוף סוף אף אחד לא מעקם אפילו רבע פרצוף.
בתל אביב הבנתי שאין זוגיות מושלמת.
בתל אביב שמעתי כל כך הרבה שפות ברחוב אחד קטן.
בתל אביב גיליתי שרוב ההורים הם מעל גיל 35.
בתל אביב עברתי חורף קר וקשוח לבד.
בתל אביב למדתי לדאוג לעצמי.
בתל אביב ראיתי את ״תופעת הכלב״, השטות הזאת שמגיעה בשלב הזוגיות אחרי שעוברים לגור ביחד, מגדלים כלב לראות איך הוא יסתדר עם אחריות.
בתל אביב ראיתי לראשונה נערות ונערים שיצאו מהבית ושכחו להתלבש. 
בתל אביב ראיתי נערה הולכת עם בגדים לא נוחים ועקבים נוראיים ותהיתי אם פעם הייתי, ולו רק לפעם אחת, כזאת, ועשיתי את זה כי זה גרם לי להיראות ״משהו״ מבחוץ.
בתל אביב פחדתי לעלות על אוטובוס בתקופה מסוימת, מחשש שיתפוצץ.
בתל אביב התחילו איתי באוטובוס.
בתל אביב התחיל איתי היצור הזה מ״תנו לחיות לחיות״ בדוכן שלהם ליד הסנטר רק כי אמרתי לו שאני טבעונית בשביל שיעזוב אותי.
בתל אביב ראיתי פעם ראשונה הפגנה ״למען פלסטין״ והייתי בהלם.
בתל אביב גיליתי שיש מלא רעש, אבל מלא! בניגוד לקיבוץ של D, שישבנו על ההר עם הנוף המשגע והיה כל כך שקט שחשבתי שאיבדתי את חוש השמיעה.
בתל אביב שמעתי אנשים (ואת השותף שלי בחדר הצמוד) עושים סקס. בצרחות. שזה מדהים כשאתם בתוך זה, אבל מזעזע כשאתם רק שומעים.
בתל אביב טיילתי ברחובות איזה חודשיים עוד אחרי שעזבתי את הבית של ההורים והייתי בהלם.
בתל אביב השכלתי קצת יותר.
בתל אביב, אתמול, עזרתי לשותף שלי לארוז את החדר וגיליתי שהוא נוטל קמגרה(!!) ועכשיו אני מבינה למה הבת זונה הצורחת, צרחה חדר לידי 4 שעות והפריעה לי לישון.

נכתב על ידי , 14/6/2015 10:45  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צ'י. ב-15/6/2015 11:36
 



אל תנשק אותי בדייט הראשון!


מלא זמן לא יצאתי לדייטים, כי אין לי כוח לחתור לזה ואני לא באמת בראש של להכיר מישהו. מן הסתם גם שלא אחתור בכל הכוח לפגישה, כי אם זה יקרה אז סבבה ואם לא אז שלא יקרה. לא תמיד יש לי מצב רוח להיפגש עם מישהו ולהתחיל לספר על עצמי ולהקשיב לו. מה שגם היום בעולם האינטרנט את בחיפוש קצר בפייסבוק כבר יודעת עליו כמה דברים, כשנפגשים כלום לא מפתיע.


תמיד הדייטים שיסדרו לך יהיו החבר של החבר של הידיד של מישהו או מישהי שלקחו אותך כפרוייקט סעד כי בחורה מוצלחת כמוך בלי חבר זה לא הגיוני. ובגלל שהוא חבר של החבר של הידיד של מישהו, לא תמיד נעים לך להגיד שהוא לא הטעם שלך. או שלא בא לך. כי תמיד יהיו תשובות מעצבנות כאלה ׳על מה את מדברת? הוא מקסים!׳ ׳אחרי פגישה איתו את יכולה לסגור את הבאסטה׳ ׳תנסי, מה אכפת לך, דייט זה ארוחה בחינם׳.


העניין הזה בדייטים, מקום המפגש. אני רק שאלה..גברים, למה אתם לוקחים מישהי לדייט ראשון באיזו מסעדה מפוצצת מעיפים עליה 400 שקל כאילו היא מינימום אהבת חייכם, לוקחים, מחזירים, מראים התעניינות ויום אחרי חוטפים סינון לפרצוף והלכו ה400 שקל האלה. תפסיקו! אתמול ישבנו בבית קפה מתחת הבית שלי, ושתיתי תה צמחים. כי זה לא שחסר לו כסף, והוא בטח היה זורם אם הייתי מציעה לו שנלך לאכול או לשבת בבאר והוא היה יכול לצאת עם 100 שקל לפחות עוד לפני שהוא בכלל היה בטוח שהוא רוצה אותי, אבל אני לא מרגישה צורך, בכנות, לצאת עם מישהו לאיזה מקום עושק בשביל להגיד שהוא לקח אותי לשם. גברים תתעוררו, לא משנה עד כמה הבחורה נראית שווה. ויש מצב שהיא באמת שווה, ובעתיד ייצא מזה משהו אמיתי ומרגש - אל תרוקנו את הכיסים בהתחלה. חכו, אנחנו יכולות לקום יום למחרת ולהחליט שלא מתאים. או שאתה תקום יום למחרת ותחליט שזה לא מתאים. העיקר להזמין? 


לדבר כמעט על הכל, המחשבה המוזרה הזאת, אם חושבים על זה מחוץ לתמונה. את יושבת מול מישהו שאת לא באמת מכירה, ומספרת לו דברים כאילו אתם כן מכירים. זה הזוי. אבל בעצם על מה עוד אפשר לדבר אם לא על עצמך? ועוד לפני שאת יודעת אם את רוצה אותו, את כבר יודעת כמה אחים יש לו ואם הם נשואים עם ילדים. קשקשת תמידית על היום שעברת, כאילו הוא מסוגל להבין בכלל מה עובר לך בנפש. אבל בשביל למלא את החלל תגידו הכל. גם אם השיחה זורמת וגם אם לא, תמיד תחפשו אחד בשני דברים, איך הוא מדבר ומה גוון הקול שלו, ואם היא מדברת עם הידיים ואיך היא יושבת על הכיסא. ותנסו לפרש ולנתח. 


בסוף יגיע החשבון, היא תעשה שהיא מוציאה ארנק בכאילו, ויש כאלה שאפילו לא תטרחנה גם לעשות בכאילו. ואתה תשלוף ישר את האשראי תסמן למלצרית שכאילו משתפת איתך פעולה וישר לוקחת את הכרטיס והקרב של ״מי ישלם״ למרות שהיא בכלל לא התכוונה ״יוכרע לטובתך״. היא תגיד תודה ותחייך, ותצאו.


שתיקות מביכות, אחרי שחפרתם שעתיים על כל מה שהולך, כשתצאו מהמקום לא יהיה על מה לדבר. אז תלכו בשתיקה או בזריקת מילים פה ושם עד לאוטו או לדירה. במקרה של אתמול הוא הציע לי לעשן גויינט אז התיישבנו על הספסל מול הבית שלי, ומתחת לכמה עצים ומנורת רחוב אחת דיברנו על הטיול הגדול וטיולים בכלל ודירות שותפים עם חברים ודירות שותפים עם שותפים שלא מכירים מראש, ושותפים הזויים ווייבים מוזרים שבדיעבד מבינים שזה לא היה צריך לקרות וטוב שכך. וכשאנחנו יושבים על הספסל אני כבר רואה אותו מתקרב אליי לאט לאט, ולא בא לי שינשק אותי עכשיו. 


מה בכלל הקטע הזה של נשיקה בדייט ראשון, אם יש חיבור והיא גם נראית מעוניינת, אז בסדר. מצד שני אי אפשר לדעת אם היא באמת מעוניינת רוב הנשים לא פשוט ינשקו את הדייט שלהן בדייט הראשון, בניגוד אליי. אבל אם היא לא עושה כלום, לא כדאי שתחכה לדייט השני?


אם תנשק אותי בדייט הראשון זה לא יגרום לי לחשוב שאתה מעוניין בי. גם נשיקה בדייט ראשון מאוד מכתיבה לי לפחות, מה יהיה ההמשך, אם לא זורם, אז זהו. זה לא יקרה. וחוץ מזה, אתם לא חושבים שכדאי להשאיר טעם לעוד? אופציה לסוף דייט שני? למה תמיד צריך להתנשק בכלל? כי אתם חושבים שאנחנו חושבות שזה רומנטי בגלל שזה מה שמראים לנו בסרטים? טוב, כן. אבל לא תמיד חייבים. 


תשאירו קצת טעם לבלבלות וסרטים. מה יקרה?

נכתב על ידי , 10/6/2015 12:34  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צ'י. ב-12/6/2015 18:23
 



לדף הבא
דפים:  

71,310
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצ'י. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צ'י. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ