לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.


"את הרעל שבפנים צריך להוציא החוצה. יש מיליון דרכים לעשות את זה. אני כתבתי את הכל, וכשקראתי את זה מאוחר יותר הבנתי כמה התחזקתי."

Avatarכינוי: 

בת: 27



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2016    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
2829     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2016

מירוץ תל אביב, חלק 2.


מירוץ תל אביב הביס אותי. אני בבית חולים.

זה קשה להיות לירי שכל העיניים נשואות אליה, הלב והכותל של כולם. והשותקת בחיוך הכי מוגזמת שיש. זאת שפורקת רק בכתב ופנים מול פנים רק מקשיבה. זאת שגם עובדת במשרה מלאה וגם לומדת לתואר, גם בתקופת מבחנים וגם עושה חיים בכל הבארים הכי שווים של תל אביב, גם רווקה וגפ מתעקשת על לא פחות מממש בסדר שיזכה בתואר בעלי. גם שכר דירה וגם קונה בגדים בויקטוריה סיקרט. גם מבשלת וגם מזמינה חברות לסושי. גם וגם בהכל והגם וגם הפכים. וכן, שכחתי את עצמי ופה ושם קצת שכחתי גם לקחת כדורים. וחודש הכל היה סבבה, ואחרי החודש תקופת מבחנים. ולחץ של תקופת מבחנים מביא איתו התקף שעובר אחרי כמה ימים אבל בגלל כל הגם וגם הזה, הגיע עכשיו אחד קשוח שנשאר ונשאר עד שהרגשתי שאני חצי לירי ועד שאחיינית שלי אמרה לי הצטמקתי ממש ועשיתי פה ושם חישובים וכרגע אני, כמו שאמרתי, מאושפזת בבית חולים. 

את מירוץ תל אביב חלק 1, השארתי קבור בטיוטות. אני אוציא אותו משם. רק קחו בחשבון שהייתי מסטולה, לפני מחזור ובדיכאון חורף. אבל כנראה שאם אני בבית חולים, צדקתי בכל מילה.

נכתב על ידי , 13/2/2016 05:01  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



המדריך לרווקה:



בהתחלה זה ייכאב, זה תמיד כואב. לא משנה מי נפרד ממי ואיך ולמה נפרדתם, זה ייכאב. את תשלחי לו הודעה אחרונה ותתלבטי לפני שתשלחי אותה לפחות שעתיים, כי מצד אחד ממש בא לך להגיד את מה שכתבת ומצד שני כשהוא יקרא שכתבת לו שלא ידבר איתך יותר זה אומר ששיחרת אותו סופית ואת לא בטוחה שאת באמת רוצה שזה יקרה, שהקשר האחרון ייפרם. ותשלחי בכל זאת, כי את חזקה. אחרי זה יהיו לך ימים מוזרים, כאלה שתחלמי שהוא ישן לידך בלילה ואת ממש מריחה את הריח שלו. לאחר מכן דמייני אותו בכל פינה ברחוב, בכל זאת, שלוש שנים הוא הסתובב לך במחשבות. אחרי זה תעשי עם עצמך הסכמים שאם את פתאום מריחה את הריח שלו זה כי כנראה הוא גם חושב עלייך וזה מסר מהיוניברס. לפעמים תקומי בבוקר עם הרגשה רעה ותלכי לישון עם הרגשה רעה. לרגע תאמיני שאולי הוא כבר מצא מישהי אחרת. לרגע את תחשבי שאולי תחזרו, שנייה אחרי את מבטלת את הרעיון הזה מכל הכיוונים בעיקר שהסיבה הכי אמתית שאם הוא היה אוהב אותך הוא היה נשאר, או שאם את היית אוהבת אותו לא היית עוזבת. יש ימים שלא כדאי שלמי שנקרה בדרכך לדבר איתך כי תוציאי עליו את כל העצבים. יש ימים שתרצי לשתוק. יש ימים שתרצי רק לדבר. יש ימים שתהיי עצובה ויש ימים שתגידי שלא אכפת לך ותהיי שמחה. תצאי. תבלי. תצטלמי. תעלי. הביתה. ואין שם אף אחד שמחכה לך. אחרי זה יהיו כמה ימי אבל, וכמה ימי חשבון נפש. ואז יגיעו ימי הנבואות שאת זוכרת שסבתא שלך או אחותה אמרו לך פעם שזה לא היה הראשון, ולא השני - אלא השלישי. והוא השני כי האקס המיתולוגי שטס לדרום אמריקה היה הראשון. ופתאום יכנסו בך אנרגיות שכל אחד זה אולי זה. שזה קרוב, את מרגישה. ותתחילי לשכנע את עצמך בכל מיני רעיונות שעוד קצת ואת כבר מכירה מישהו אחר למרות שיש מצב ואת יודעת בתוך תוכך שאת עדיין לא בעניין של לעבור הלאה, שאת לא חושבת לרגע על להכיר עוד משפחה של מישהו אחר ולהתחיל את כל התהליך הזה מחדש עד שתתרגלי שוב. אבל זה המירוץ לאהבה חדשה כי את לא רגילה להיות לבד בתוך כל הג׳ונגל התל-אביבי הזה.

וכל דייט שאת חוזרת ממנו כבר יותר ויותר גובר הרצון שלך להישאר לבד כי מה נסגר עם העיר הזאת? כל הגברים כאן או תפוסים או דושבגים מטומטמים? ואת מתאכזבת שוב ושוב..ושוב.

עד שיום אחד את קמה, מתפקדת רגיל ובין צחצוח השיניים לפיפי ולישון את חושבת עם עצמך שבכלל לא התגעגעת אליו היום ואפילו לא חשבת עליו ועל מה הוא עושה וקצת שכחת איך הוא נראה ומה היה הוא אומר על...

על הרגע הזה אני מדברת. את בדיכאון בערך יומיים כי את קולטת ששחררת באמת ולא מאמינה שעשית את זה. את מטפסת על קירות ונפגשת עם חברות, תופסת את הראש ומבינה שבאמת עכשיו זהו. אחרי זה כל סופש את יוצאת, דואגת לתכנן מלא זמן מראש וכשהגברים מתחילים איתך זה נעים ואת כבר יודעת מה להגיד כשאין לך חבר ואת לא מעוניינת. פתאום את קולטת שהתחילו החיים האמתיים ועכשיו זה הזמן שלך ליהנות ולהתקרחן ואם פעם ביום שישי ב2:00 היית נרדמת כפיות היום את בכפיות שבורה מצחוק על משהו שסיפרו לך באיזה באר. את פתאום נהנית מהלבד ושאת לא צריכה לדפוק חשבון לאף אחד. את רוקדת בכל פינה. מכירה. שמחה. ואת יודעת כזה מבפנים שאהבה עוד תהיה, ועכשיו זה הזמן לנצל כל רגע של רווקות ואת ההווה.
נכתב על ידי , 12/2/2016 02:33  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צ'י. ב-13/2/2016 05:00
 



אני נהנית עם הלבד שלי.


זה מה שאמרתי למאיו ויום אחרי קיבלתי ממנה טלפון שהתחיל ב"לירי! תקשיבי! הייתי אתמול אצל נטע לק ג'ל והיא סיפרה לי שאחרי הרבה זמן לבד הכירו לה מישהו והיא לא יודעת איך להתמודד עם זה והיא רגילה ללבד שלה אבל מצד שני היא כן מעוניינת וזה ממש קשה לה ואני מפחדת שגם לך זה יהיה ככה".

 

לרגע שתקתי. היא קצת צודקת. אני רואה אותה אחרי שנתיים וחצי של זוגיות פתאום פורחת כשהם נפרדו. כמובן שזה היה קשה ומלווה בשיחות ממש ארוכות לאורך כל היום בהקלטות בוואטס והתקרבות הרבה יותר משמעותית ביני לבינה. ועדיין יש רגשות ועם הרגשות היא גם נפתחת לעולם לאט לאט. היא מבחינתי תמיד תהיה סוג של אחות קטנה שמאד בוגרת שהכרתי בטיול ואני לא מרגישה את פער השנה וחצי שיש בינינו. אצלה זה כנראה לא היה ככה כל כך עד עכשיו כי היא הייתה עסוקה עם הפודל שלה שגידל ביצים דווקא כשהם היו אמורים לעבור לגור ביחד וסירב וכתוצאה מזה הם נפרדו. והייתה לה חברה טובה אחרת מהטיול, שאני עוד בסאן חואן דל סור לא אהבתי וקלטתי שמשהו פה לא כנה עד הסוף. בסוף היא שלחה לה הודעה מרגשת וארוכה בוואטס שאם אקצר אותה למשפט היא:'לא נוח לי להיות חברה שלך יותר ותודה שהכרת לי את המשפחה שלך ועשיתי מלא כסף מבייביסיטר על אח שלך הקטן ובני דודים שלך, אבל את כבר לא באה לי בטוב". לגמרי אאוץ'. מאיו לא קלה, אוקיי? אבל לומדים להסתדר, היא עברה המון בחיים וקיבלה חינוך של סבתא פולנייה אמתית עם גלאם ועקשנות פולנית כאחד. ופתאום היא גילתה אותי. היי. היא הבינה שאני כאן כי אני רוצה להיות כאן והיא לא "חופרת לי" כשהיא מספרת לי על האקס שלה, להיפך, אני מעוניינת שהיא תפרוק אצלי. ובדיכאון קדם מחזור שלי שנמשך יום ולילה אחד, יום אחרי היא התחילה לשלוח לי הודעות מרגשות של נפילת אסימון. היא פתאום הבינה שאני תמיד הייתי כאן והיא לא ראתה את זה או לא העריכה את זה מספיק.

 

נחזור. כן, מאיו צודקת. התרגלתי לשקט שלי. לזה שאף אחד לא באמת מעניין אותי. לזה שאני לא חייבת דין וחשבון ושאני יכולה להחזיר או לנעוץ מבט למישהו במעלית של הבניין בעבודה או סתם ברחוב, אולי אפילו חיוך קטן ולהמשיך ללכת כאילו כל זה לא קרה בכלל. התרגלתי לשבת בבאר עם שולחן ארוך ותמיד יהיו איזה חבורה של "ברי מזל" שישבו לידי ואני אתחיל לדבר איתם כאילו אנחנו מכירים (כי ככה זה בדיזנגוף) ואולי בסוף ייצא מזה סקס או איזה דייט או שניים. כן, גם דייט או שניים ואולי גם כלום וסתם כזה העברנו ערב עם אנשים שאנחנו לא מכירים ואולי גם לא נפגוש וזה אחלה. כשהחזקתי שבועיים עם ההוא של הטוסט בשיניים עד שגיליתי שיש לו קטן ומהאניהולכתלעשותעםזהלעזאזל, זה היה נחשב שיא תל אביבי קטן בשבילי. התרגלתי להודעות של "אני בא עכשיו" וגם לזה שההודעה של יום אחרי הדייט לא מגיעה ולא להתאכזב מזה. התרגלתי לבשל לעצמי, התרגלתי להכין קפה אחד בבוקר, התרגלתי לישון באלכסון, התרגלתי לזה שהאושר שלי תלוי בי ושהלב שלי לא מכיל אף אחד חוץ מאת עצמי.

 

אומרים שתל אביב היא עיר רווקים נצחית ושאי אפשר להכיר כאן משהו רציני. אני לא מסכימה עם זה. כי הרבה נשים וגברים שנמאס להם ומחפשים ובינתיים עוברים מתחנה לתחנה עד שיימצאו אחת שיהיה להם נוח להישאר בה. שהכל יהיה בסדר. אני יכולה להעיד על עצמי, שאם אמצא אותו אז אני אדע שזה-זה כי הרווקות מזקקת את החיפוש ותורמת סך הכל לבדיוק-בדיוק-כזה-אני-רוצה. כן, אחת מהמחשבות שלי היא 'האם אני רוצה לוותר על החופש שלי בשבילו?' וזאת מחשבה לגיטימית ואם התשובה היא כן אז כנראה שזה באמת זה. וחופש זה לא שעכשיו כולאים אותי במחסן, אלא חופש כזה שכבר אני לא איישר מבט לכל מי שבא לי.

נכתב על ידי , 3/2/2016 08:38  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צ'י. ב-12/2/2016 12:28
 





75,624
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצ'י. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צ'י. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ