לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.


"את הרעל שבפנים צריך להוציא החוצה. יש מיליון דרכים לעשות את זה. אני כתבתי את הכל, וכשקראתי את זה מאוחר יותר הבנתי כמה התחזקתי."

Avatarכינוי: 

בת: 26



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2015    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2015

עוד פעם השאלה הזאת.


דרור הסיע אותי הביתה מהלימודים. הוא נשוי ותל אביבי ונסענו ביחד כבר כמה פעמים, ותמיד יש על מה לדבר. הוא בגיל של אחי הגדול בערך.


ושנייה לפני שקפצתי לו מהאוטו והתחלתי לטפס את כל קינג גו'רג', הוא אמר לי שמעניין אותו לדעת משהו.


כן?

"אני לא מבין לפעמים נשים. בת כמה את, סתם ככה בשביל העניין?" "26". "אוקיי. טוב. את בגיל." "בגיל?" "כן. מה עם למצוא לעצמך איזה מישהו? מה עם להכיר? מתי תהיי אמא? את יודעת שקראתי בעיתון, עושים כל שנה סטטיסטיקות, גיל הנשים הרווקות רק עולה ועולה. ומה איתך? את בת 26, זה השלב כבר של להכיר מישהו למעבר לסתם. את לא חושבת? שתדעי לך שרוב החברים שלי הכירו את הנשים שלהם דרך האינטרנט. הייתי בטוח שזה לא יתפוס וזה רק בשביל סטוצים, ועכשיו הם כבר נשואים להן והכל. אני כשהכרתי את אשתי, התקשרתי אליה רק שבועיים אחרי שלקחתי את הטלפון שלה, ותדעי לך, לא תכננתי בכלל על משהו רציני, אבל בדייט הראשון התאהבתי. מה איתך? את לא מחפשת? תחשבי על זה, את יכולה להיות בגיל של סבתא לילדים שלך. ומה יהיה עם הנכדים? כן, תוחלת החיים עולה והכל, אבל מגיל 30, זה כבר לא קל להביא ילדים. ברוב המקרים צריך טיפולים, הפריות, זריקות, למה את צריכה את זה? את לא רוצה להיות אמא צעירה?תראי אותך, אני לא מבין. את נראית מאלה שתופסת מהר גברים, מפליא אותי שאין לך מישהו. את אינטילגנטית, יש על מה לדבר איתך, את נראית טוב, את נשית, מה קורה שם? את אישה חזקה. אני קלטתי אותך. בסדר, אבל את לא גברית. בוצו'ת? ככה קוראים לזה, נכון? את לא כזאת, את חזקה ונשית, את לא מאיימת. אז למה לא? איך לא? אותי זה לא היה מרתיע נניח. מה, החברים שלך גברים בעיקר? טוב, אני אגיד לך מנקודת מבט אישית. אני לא אהבתי שלאשתי כשיצאנו היו ידידים, אמרתי לה לחתוך מכולם. כי גברים לא באמת מחפשים ידידה, תמיד יש מניע נסתר. גם את לא משדרת. גבר שרואה שכל רגע מתקשרים אלייך גברים ומדברים איתך, ושאת יוצאת בסופי שבוע עם חבורה של גברים, אז לא מתקרבים אלייך באופן טבעי. ואת הורסת לעצמך. אני באמת כל הסמסטר לא מבין איך לא הכרת כבר מישהו. כן, בסדר, יש לך גם חברות, ולגבר לא יהיה אכפת בכלל אם תהיה לך חבורה כזאת שתפגשו פעם בשבוע-שבועיים, לא על הזמן שלך ושלו, את יודעת..חברות זה טוב. אבל אישה עם ידידים, גברים מסתכלים על זה אחרת. תחשבי על מה שאמרתי לך. תתפסי לך מישהו, ותתרחקי קצת מהידידים שלך, זה יעזור לך להכיר."


 


אין לי פאנצ', אני ספיצ'לס.

נכתב על ידי , 26/1/2015 22:37  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ™Voices ב-28/1/2015 23:56
 



את אוהבת את עצמך?


שאל ההוא עם הקלפים שנראים שמי צייר אותם עשה קצת MD לפני.

מייצ'וק אמרה לי שכדאי ללכת. אז הלכתי. וזאת השאלה הראשונה שהוא שאל אותי.

תחשבו על זה רגע. לאהוב את עצמכם. השאלה הזאת, היא תמיד כאילו התשובה עליה מאוד ברורה. 'כן, ברור. מה זאת אומרת.'

אבל היא לא באמת כזאת קלה כשחושבים עליה בכובד ראש. מה זאת אהבה עצמית? מתי זה יותר מידיי? מתי זה פחות? ומתי זה בדיוק?

אני יודעת שעשיתי דברים לעצמי שאני פחות גאה בהם. כל אחד יכול להרוס את עצמו קצת, והיו שנים שהרסתי את עצמי.

שויתרתי קצת על עצמי בשביל אהבה, בשביל חברים, בשביל עבודה.


היו פעמים שעשיתי דברים מסוימים כי חשבתי שזה בסדר, שאני מוכיחה לעצמי שאני יכולה. שאני יכולה להשיג גברים, שאני יכולה להיות אמביוולנטית, שאני יכולה להגיע לשם. בדיעבד אני חושבת שקצת הרסתי את עצמי בתקופה ההיא. בין גיל 20 ל22. עשיתי דברים שאני לא יכולה להגיד בבירור שאני מצטערת עליהם. כי אני לא. זה..מה שלא הורג - מחשל. אז חושלתי. לא מדובר על שקר לבן כזה או אחר. מדובר על תקופה שניסיתי כל גבר שהיה סביבי.


אני לא זוכרת אם חיפשתי אהבה, אני זוכרת שעשיתי את זה בשביל להוכיח לעצמי שאני יכולה להשיג הכל. שזה מייחד אותי. שאני מגניבה. שאני לא דופקת חשבון. דברים שעכשיו אני באמת שואלת את עצמי אם אהבתי את עצמי באותה תקופה. 

 


הלכתי לאיזה צלם אחד הביתה, כי אמרנו שנצלם קצת וזה ויהיה נחמד. שמתי מלא בגדים בתיק ונסעתי. שני אוטובוסים. לא חשבתי על כלום. רק על זה שאני אצליח ושיהיו לי כמה תמונות יפות. הגעתי אליו והוא הראה לי כמה תמונות של בנות אחרות שהוא צילם. קצת דיברנו, ואז הוא אמר לי ללכת להחליף בגדים. אז החלפתי בחדר צדדי. אני זוכרת אותו. שמן, עם עיניים גדולות ובהירות, לא זוכרת איזה צבע בדיוק. זקן. מלא זקן. אני חושבת שהוא היה למעלה משלושים. יצאתי ועשינו כמה תמונות, ואז הוא אמר לי שהוא רוצה אותי חרמנית. כדי שאראה באמת סקסית. בת 20 הייתי. מה ידעתי מהחיים שלי? אני זוכרת שהוא התחיל לגעת בי. ופה משהו נעלם לי מהזיכרון. התמונה הבאה שאני זוכרת זה שמצצתי לו והוא צילם. ואחרי זה שהוא מעליי ואני אומרת לו שלא יכנס. ואחרי זה שהלכתי הביתה, ובאוטובוס זה נפל עליי. והתקשרתי לתוש ואמרתי לו שאני לא יודעת מה בדיוק קרה עכשיו, אני קצת בשוק. אבל כמעט עשיתי עם מישהו סקס, בשביל שהוא יעביר את התמונות שלי למי שצריך. כמה ימים אחרי הוא התקשר, ורציתי להגיד לו כל מה שעבר לי בראש, ולא יכולתי. כי ההורים שלי היו בבית. אז יצאו לי חצאי משפטים שהוא גבר עליהם בכך שלא יכולתי להגיב כי היו שומעים אותי. עד היום אני לא יודעת מה הוא עשה עם התמונות שלי. חוץ משלושה, אני חושבת, שהוא שלח לי במייל. שאני נראית ילדה. ילדה עם מבט מוזר בעיניים.



נפרדתי מהאקס. והייתה תקופה שהוא רדף אחרי בקטע אחר. חזר חרמן מהצבא. ואני הייתי בתקופה שאני יכולה להוכיח לעצמי ש..אני לא יודעת מה ניסיתי להוכיח לעצמי. הוא היה בא אליי. היינו שוכבים. הראשון שלי. פרידה לא משהו. אבל המשכתי הלאה. והיינו שוכבים. ופתאום רציתי עוד, רציתי לחזור. והוא אמר לי שאם נמשיך ככה אז אולי הוא יחזור לאהוב אותי. הרגשתי נבגדת. אבל שתקתי. והמשכתי.



היה חייל אחד, שהיה חתיך וקרבי. פעם הוא עבד בפיצה ובתור י"בניקית הייתי יושבת שעות ומיררת עליו. לא זוכרת איך בדיוק התחיל הקשר, זוכרת רק שפעם אחת ביום שישי בערב, אמרתי לאמא שלי שאני יוצאת עם חברות, והלכתי איתו למוטל כזה, הבאתי חזייה ותחתונים שנראו לי אז סקסיים. סקסיים לילדה בת תשע-עשרה, כמעט עשרים. אחרי קורס של 12-2. רק שו"שים, ומגלה פתאום את עולם הסקס. והולכת לטרוף הכל. עלינו ובעל המוטל הסתכל עליי. כי אם עכשיו אני לא נראית בכלל בת 26. אז תתארו לכם איך הייתי נראית בגיל 19. הורדתי מבט בביישנות ועליתי אחריו לחדר. מצעים קרועים, ריח של סיגריות. נכנסתי לשירותים ויצאתי עם אנדר-וור. הוא באמת היה סקס טוב. אני לא גאה שהלכתי איתו למוטל. ואני לא גאה שהוא קשר אותי למיטה וזיין אותי. אני גם לא גאה בזה שהיינו נוסעים באוטו שלו לאיזה חור איפה שגרנו ועושים סקס במושב האחורי. אז זה היה נראה לי שאני זיינת על שיכולה להשיג הכל. הייתה פעם אחת שחזרתי ממנו, ונכנסתי לאוטו של האקס ההוא. להוכיח לעצמי שאין לי לב, ואני יכולה גם וגם. לא זוכרת איך הרגשתי בבוקר שאחרי.

 


הכרתי מישהו, היינו ביחד שנה. הוא היה צוחק עליי כל הזמן שאני שמנה. ומכנה אותי בשמות "שמנולו". אני יודעת שבהתחלה הוא אהב אותי, אבל בשלב מסוים אני זוכרת את העיניים שלו פקוחות לרווחה. הוא התעורר מהקסם שאני נשארתי בו. והייתי בעצם נוחה בשביל להעביר תקופה. ידעתי את זה, ובכל זאת נשארתי. כי אהבתי אותו, לא ראיתי את עצמי בלעדיו. הרגשתי שזה שאני נשברת מדברים גורם לו להרגיש מעליי, שזה שאני במשקל עודף גורם לו להרגיש טוב עם עצמו. הרגשתי שהוא מקטין אותי ובכך הוא מתחזק. ונשארתי. בסוף הוא טס לדרום אמריקה, וטסתי לשם בשבילו. אבל זה כבר סיפור אחר..

 


המפקדת שלי בצבא. החלפתי אותה חצי שנה בתפקיד קבע. היא הייתה בחופשת לידה. יום אחד נפל לי היומן שלה על הרצפה ונפתח על עמוד מכמה חודשים לפני שהיא יצאה לחופשת הלידה, וראיתי שכתוב "לשבת עם לירי". כל שבוע. בימים לא קבועים. היא הייתה קוראת לי ויושבת איתי על העבודה שלי לראות שאני עושה כמו שצריך. היא הייתה צועקת עליי וכועסת עליי כשהייתי מפשלת. היא הייתה אומרת שהיא לבד במשרד כשאני הייתי שם. כאילו אני אוויר. היא הייתה צועקת עליי ומשפילה אותי מול חיילים אחרים. היא תמיד הייתה מצדיקה אנשים אחרים מגופים אחרים בצבא, במקום אותי, החיילת שלה. היא הייתה תמיד מחפשת להיכנס בי. ותמיד גרמה למפקדים אחרים להעניש אותי. מכל הלחץ הזה שהייתי שרויה בו, קיבלתי קוליטיס, שאני חייה איתו לא בשלווה עד היום.

 


חברה שהייתה לי. שכבה עם מישהו שיצאתי איתו. ואני הרגשתי שמשהו לא בסדר. כשדחפתי לה את הכל בפנים ולא היה לה לאן לברוח והיא הודתה,חיפשתי איפה אני טעיתי בתור חברה. ניסיתי להבין אותה. כי אין לה אבא מגיל צעיר והיא כנראה מחפשת חום ואהבה. המשכתי לדמיין לעצמי שאנחנו חברות. המשכתי לאהוב אותה. המשכתי לספר לה דברים. עד היום אני לא מבינה איך לא נתתי לה סטירה וזרקתי אותה מהחיים שלי יותר מהר מאיך שזרקתי אותה מהם בסוף, אחרי שנה ומשהו.


 


היו עוד מקרים. שנתתי לאנשים להשפיל אותי. לדרוך עליי. להעליב אותי. את רובם מחקתי מהזיכרון בצורה יוצאת דופן, כאילו מעולם לא קרו. אני יודעת שאולי לחלק יהיה קשה לקרוא את מה שכתבתי כאן. הכל קרה. נתתי לאנשים לאנוס לי את הנפש. ואמרתי לעצמי שזה בסדר וניסיתי להסתכל על מה שיוצא לי מזה. או להמציא מה יוצא לי מזה, בשביל להרגיש טוב עם עצמי. שנים שמרתי את זה עמוק בפנים. וגם כאן בבלוג לא כתבתי כלום על זה. רק את הדברים הטובים. כנראה כי לא הייתי מסוגלת להתמודד עם זה. או להבין שזה קרה לי. או פשוט לא אהבתי את עצמי מספיק בשביל לעצור את זה ולא לתת לזה לקרות. האיש עם הקלפים אמר לי שאני כמו פייה שבאה לעולם ולא יודעת איך להתמודד עם כל מה שקורה, אז אני מאלתרת וברוב המקרים זה מצליח. דברים שקרו אז משפיעים על היום. זה חלק ממני. למדתי לאן לא ליפול. אבל עדיין קשה לי לעצור מישהו שכועס עליי ואני יודעת שעל כלום, ואני צריכה להגיב. אני לא יכולה. אני פשוט בוכה. כישלון בעבודה אני לוקחת על עצמי באופן אישי. ריב עם הבוס, אני מחפשת מה בי לא בסדר, ועוד כמה אני יכולה להיות העתק מושלם של דונה מ"חליפות". אני יודעת שאני צריכה להגיב, אבל כל פעם אני אומרת לעצמי "פעם הבאה" ובפעם הבאה אני תמיד נעלבת מדיי בשביל להגיב, ופשוט בוכה, ואז כבר האנרגיות שלי מתחלפות ואני שוכחת מזה. ואני גם לא רוצה שיפטרו אותי כי אני מחזיקה עכשיו דירה שלוקחת לי חצי מהמשכורת. ואני שותקת, והקוליטיס שלי מתפרץ. ואני בכלל לא מאמינה שכתבתי את כל זה פה. אבל הייתי חייבת לשחרר את זה כבר. אני סוחבת את זה שנים. וזה שאני לא סולחת לעצמי עושה לי נזק. אני חושבת שאני אוהבת את עצמי יותר מפעם. אבל לא מספיק. אני יודעת שכלפי חוץ זה נראה לגמרי לגמרי לגמרי אחרת.

נכתב על ידי , 20/1/2015 21:34  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צ'י. ב-26/1/2015 22:37
 



האביר על הסוס הלבן.


נכון, ההוא, האביר על הסוס הלבן? כמה שמענו עליו אה? לא לחכות לו, כן לחכות לו, השאלה היא, מי זה האביר הזה? מישהו שקיבל תואר מהממלכה המאוחדת או בעצם ככה קוראים לו? הסוס הלבן זה מרצדס SLS בצבע פנינה או פיאסטה שנת 93' בצבע לבן? לעולם לא נדע. מעולם לא הייתי בעד לחכות לאביר הזה, אני הכי לכי! תצאי! תתחילי! אל תתביישי, אל תשחקי, תראי שאת בקטע. תנסי, צפרדעים, נסיכים וואטבר, תנסי. מה תפסידי?


גברים. כן, שוב הם. גם מי שמכיר אותי בחיים האישיים, וגם מי שקורא כאן, הבינו מזמן - אני אישה של גברים. החברים הכי טובים שלי הם גברים, אני אוהבת לצאת עם גברים, החבר הכי טוב שלי הוא גבר (עוד לפני שהוא יצא מהארון), השותפים שלי גברים, אני בת יחידה במשפחה, כך שממתי שאני זוכרת את עצמי, תמיד היו זכרים ברקע. אני אוהבת לראות כדורגל, כדורסל, מכוניות כמה שיותר מהירות - יותר טוב, ועם זאת, אני נשית. כן טוב, בכיתה ד' הייתה לי תקופה בהשפעת מילי מבובה פראית, בתקופה ההיא שהיה אפשר לקשור חולצה מסביב למותנים וזה היה ממש בסדר, שהייתי מסתובבת עם ג'ינס וחולצה זרוקים, וכובע הפוך, מרטיבה ניירות טואלט וזורקת על כל מי שאמרה שהיא אוהבת את בריטני ספירס. הכל כמעט נשאר אותו דבר. האינטראקציה שלי עם גברים היא טובה יותר, הבגדים של מילי התחלפו בעיקר ב"קסטרו" ונעלי עקב של "אלדו".


חלק מלהיות "אישה של גברים", זה באמת לדעת מה הם חושבים. זה להקשיב ולהשתתף בשיחות שלהם, לראות שגם להם מדיי פעם יש רגשות, והם אנושיים, ונשים לפעמים עושות יותר פדיחות מהם. משחקות משחקים שהם מעבר לחיזור הרגיל, ההתחלתי. ובמקרים כאלה, זה מעצבן אותי. כל ה"לחכות 20 דקות עד שאחזיר לו הודעה", "להיכנס לוואטס אבל לא לקרוא את שלו", "לא לענות בצלצול הראשון גם אם הטלפון אצלי ביד". זה מטומטם, זה מוריד, זה ילדותי, זה לא מעלה את הערך של אף אחת, ואם יש גבר בעולם הזה שזה מה שעושה לו את זה, שהאישה תמיד לא נגישה, הוא פודל.


בדבר אחד המין הגברי התברך. הם יודעים טוב מאוד מה טוב להם. הם יודעים טוב מאוד מה הם מחפשים. ומהרגע הראשון שהם יכירו אותך, הם כבר מקטלגים אותך למה את תהיי. אם את מהחומר של ידידה, אישה לחיים, סקס מזדמן, סקס קבוע, אחת שכיף פשוט לצאת איתה, או לעשן איתה, או להוריד כמה צי'סרים - הם יודעים מראש. בעוד שאת מתלבטת מה לעשות ואיך ומה הקטע שלו. הוא כבר יודע בדיוק למה את שם. 


הטעות הכי נפוצה של גברים, זה להכיר את האישה שהם בסך הכל עושים איתה סקס ממש טוב, לחברים שלהם. כי אנחנו, אמוציונליות, מנתחות דברים אחרת. אם הוא הכיר אותי לחברים שלו, מסתבר שהוא כנראה רוצה יותר. זה לא אומר כלום. לא תמיד גברים יודעים לחלק בין מישהי שכיף איתה לבין החבר'ה, ופשוט מחברים את זה ביחד. אז את שם ורוקדת ושותה וכיף לך, אבל כן, כולם שם מסביב יודעים שאחרי זה אתם הולכים לעשות כיף חיים, ומחר יש לו בכלל דייט עם מישהי אחרת. הם במסע כיבושים כמעט תמיד, כשנמאס להם הם קמים והולכים, ואולי אחרי זה חוזרים, מנסים. אבל הם יודעים, יותר טוב מאיתנו, מה הם רוצים. יש צדיקים בסדום, כלומר, בתל אביב, שלא ישחקו ויגידו לך ישירות, שהם מחפשים רק סקס. העניין הוא כזה, גברים לא מחפשים רק סקס. הם לא מחפשים בכלל. הם פשוט מוצאים. הם הכירו אותך, והבינו שאת לא משהו לטווח ארוך, וזה לא כי את לא בסדר, את פשוט לא מתאימה לו. ויכול להיות שהוא הכי מתאים לך, ואת מטורפת על איך שהוא מחייך, ומדבר, ועל הקול העמוק שלו, ויש לכם סקס מדהים, ואת כבר רואה את עצמך משתלבת בארוחות משפחתיות וקמה איתו כל בוקר עד גיל 120. תעצרי את התקליט. הוא יודע יותר טוב ממך. ואם הוא אומר שהוא מחפש איתך רק סקס. אז אל תיקחי אותו קשה מדיי. כן, שמעתי על מקרים שהיזיז פתאום התאהב, והם חיים ביחד באושר ועושר עד עצם היום הזה. זה קורה, אבל זה נדיר. גבר שירצה אותך למשהו רציני, יהיה אחר. יעניינו אותו בך דברים אחרים. וצריך להיות מאוד חדה ולשים לב, ובעיקר להפריד. גם כשזה נראה מבטיח, זה לא תמיד. זה מאכזב. אבל זה לא תמיד זה. ואולי בכלל לך מגיע משהו יותר טוב, ובגלל זה, זה לא קורה? תחשבי על זה ככה.


נפגעתי פעם, עד היום כואב לי. הייתי בטוחה שהוא "יתעורר", וירצה, ונהיה ביחד, ויהיה מושלם. נאחזתי בכל הכתבות האלה על היזיזים שאמרו שרוצים מעבר, דמיינתי שאני בשבילו מעבר, כי נמשך הרבה זמן, וזה היה משהו גם לנפש, והיינו מדברים ומשתפים אחד את השנייה הרבה. ולא הפרדתי בין זה שהוא פשוט מכבד אותי, ולא מתנהג כמו מניאק היסטרי, לבין זה שלא יקרה כלום רציני בכל העניין הזה. נפגעתי בסוף כל כך. ומאז אני מבינה. כשגבר אומר לך לא. הוא יודע מה הוא אומר. זה לא. לא יקרה. קחי את הכל תמיד בערבון מוגבל. עד שיוכח אחרת. 


ועד אז..כדאי ליהנות, ליהנות מלא! עד שהאביר על הסוס הלבן יגיע. רוב הסיכויים שהוא ימצא אותך, לפני שאת תמצאי אותו.

נכתב על ידי , 14/1/2015 09:47  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צ'י. ב-20/1/2015 23:08
 



לדף הבא
דפים:  

68,429
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצ'י. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צ'י. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ