לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.


"את הרעל שבפנים צריך להוציא החוצה. יש מיליון דרכים לעשות את זה. אני כתבתי את הכל, וכשקראתי את זה מאוחר יותר הבנתי כמה התחזקתי."

Avatarכינוי:  צ'י.

בת: 25

MSN: 



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2014

אני וגיא.


מה שהתחיל כמשהו לא רציני בכלל עם אופק מאוד לא ברור פתאום מתחיל להתבהר.


אני לא יודעת אם זה בגלל ההתעלמות וחוסר ההתלהבות שהוא קיבל ממני שגרמו לו להעריך.


בקשר הזה החלטתי שאני מטפטפת קצת-קצת. ולא נותנת הכל בבת אחת.


וגם כשהייתי בטוחה שזה לא יקרה, ושזה סתם..ושהוא פה בשביל לעשות לי טוב לאגו, אז פתאום קרו דברים.


קודם כל זה קשה, לתת טיפה-טיפה ולא ישר לעטוף. לנסות להבין ולא להתאכזב, לדבר הרבה לחבק קצת, לעשות סקס בתנאים שלי, למרות שהתנאים שלו גם סבבה.


הכל התחיל במן תן-וקבל. אתה פה, אני פה. מחר יכול להיות שלא אהיה. אני לא מתאכזבת שאנחנו לא נפגשים, לך תהנה, יש לי חברים משלי. שבועיים לא התראינו? בסדר, אני יודעת שעשית ביד. אני אפילו לא אשאל אם היו לך אחרות.


הכל הכל היה ככה. מלא רגעים שאמרתי לעצמי להחזיק את עצמי חזק ולא ליפול לתוך זה. ואף פעם אף פעם אף פעם לא התנהגתי ככה. תמיד עטפתי, ונתתי, וחיבקתי, וקניתי ולא נתתי להם לשלם עליי ובסוף התאכזבתי. ופה לא ציפיתי לכלום. לא הוצאתי את הארנק ולא נסעתי אליו אם הוא קודם לא בא אליי, ולא יצרתי מגע אם הוא לא יצר, ולא ציפיתי לכלום, לא חשבתי 5 צעדים קדימה, ונתתי לו להפתיע אותי כל פעם מחדש, ויש ימים, שלא דיברנו כל היום. ופתאום בערב הוא התקשר. נתתי לו את המרחב שלו ואת הזמן שלו, וגם כשיצאנו לבאר שכל החברות של האקסית שלו היו שם, לא היה חשוב לי לסמן טריטוריה ולהתעלק עליו ו"להראות להן מה זה". זין. דווקא התרחקתי. שהיא לא תפגע, שלא יגידו לה כלום, ובעיקר לא להביך אותו. כי היא בסך הכל הייתה ממש טובה. 


עמדנו מול המראה אצלו בדירה, ואני כזאת קטנה, רזה ושחומה, עם עיניי שקד חומות והוא גבוה, רחב ומשורטט עם העיניים הירוקות שלו והשפתיים העבות, והסתכלתי עלינו לרגע ונזכרתי שכשהוא עבר לידי במסיבה פשוט הסתכלתי עליו ושלפתי אותו. וחשבתי שבפורים הבא אני רוצה שעדיין נהיה ביחד. והתחלתי לדבר איתו, ואתמול הוא אמר לי שזה הוריד לו את האגו בבת אחת. כי הוא לא רגיל שמישהי ממש מתחילה איתו, תמיד הוא מתחיל איתן. ואמרתי לו שאני רגילה לגם לגם, וזה היה עדיף, כי אז לא היינו יושבים עכשיו באר-קפה ואוכלים ארוחת בוקר, אני עם לחמניות כשרות, והוא לא. ואני לא יודעת איפה היינו עכשיו, אבל כנראה שהייתי חוזרת הביתה עם תחושת פיספוס. שראיתי ולא עשיתי כלום, ונפטרתי מהשיטחיות הזאת של אני-אעשה-לו-עיניים-והוא-יבוא כבר בגיל 19, ואני מבסוטה על זה בכל רגע.


ופתאום הבנתי שיש דברים שלא הולכים לפי הספר בהכרויות, וזה פאקינג בסדר!


ועם כמה שהוא הצטייר בהתחלה כילד, אז שתדעו שהוא גבר-גבר. הוא מוכיח את זה כל פעם מחדש, אני פשוט נותנת לו את החופש שלו.


ואני מאושרת.

נכתב על ידי צ'י. , 16/4/2014 09:20  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צ'י. ב-16/4/2014 23:05
 



שלום, קוראים לי לירי ואני מעשנת סמים.


גדלתי בבית נורמטיבי, כמו כל בית בישראל, הורים טובים שמתפרנסים בכבוד, משפחה גדולה.


אני זוכרת שבילדותי בכלל לא דיברנו בבית על סמים. אני לא זוכרת מתי נחשפתי לזה בכלל. כנראה מתישהו בתיכון. שהגיע מישהו שהיה מכור להירואין וקוקאין וסיפר כמה זה הפיל אותו למטה. גרם לו למכור דברים מהבית, לשכוח מהמשפחה שלו, לא ללכת לעבודה, לגנוב מכל הבא ליד, רק בשביל שתמורת זה הוא יקבל את הסם. הכל למען הסם. אז כן, גדלתי בבית ובסביבה שסמים זה רע. שאנשים מתים זה. שזה ממכר. שזה יהרוג אותי.


יום אחד קניתי כרטיס טיסה, וטסתי מפה לראות עד כמה העולם שלנו מופלא. אני זוכרת שישבתי באי, 200 מטר על 100 מטר, בפנמה, ופתאום מישהו הוציא גוי'נט. ואמרו לי "תנסי". לרגע כל מה שאמרו לך בבית חוזר, סמים זה רע, סמים זה אסור, זה ממכר, זה מסוכן, אפשר למות מזה, שלא תשתי לי שם חשיש, את שומעת? אבל עישנתי. אולי מלחץ חברתי, אולי כי..אני בטיול שלי ואני רוצה לנסות. אז בהתחלה לא הרגשתי כלום. אחרי זה כבר הפכתי להיות מאסטר ספלינטר בגילגולי ג'וינטים ועישונים.


ועכשיו להבדל. יש סמים קשים - הירואין, אלכוהול, קוקאין, והרשימה ארוכה. ראיתי אנשים עושים קוק, ראיתי מה ההשפעה של אמ די, ראיתי אנשים על אסיד, ראיתי אנשים שותים אלכוהול שהופך אותם לאלימים. זה לא עשה להם טוב, זה הפך אותם להיות אנשים אחרים, זה גרם להם לעשות דברים שלא בהכרח הם רוצים לעשות. וכן, אני מחשיבה אלכוהול כחלק מסמים קשים, כי ההבדל הוא, שמריחואנה או חשיש מקסימום יגרמו למי שעישן לגנוב לך את הבמבה. 


מריחואנה וחשיש זה בסך הכל פרח. זה לא כימיקלים, זה לא כהל, זה לא באמת יהרוס משהו בגוף. יש גם קנבוס, שהוא חומר עמיד שאפשר לבנות איתו בניין מגורים, והכל בעצם מפרח!  אני לא מכירה אף אחד שהתפלפ מלעשן גו'ינט. ואם תגידו לי שאתם מכירים, אז תרשו לי לחלוק עליכם, כנראה שדחפו לו שם איזה נייס גאי ותרסיס גו'קים. אז קל להגיד לנו "סמים זה רע", השאלה איזה סמים, למה קוראים סמים, ואיזה סמים גורמים למה.


לא תמצאו אותי במסיבות טבע רוקדת דלוקה בתוך רמקול. אבל אני מעשנת, לא כל היום, לא כל יום. אבל פעם בשבוע לפחות. היו ימים שהייתי מעשנת הרבה יותר מזה, בעיקר באמסטרדם ששם שיפרתי את יכולות הגילגול-שאיפה-נשיפה שלי פלאים.


וכשאני מעשנת, זה נפלא. זה מרגיע אותי. זה גורם לי לחשוב לעומק, פתאום הכל ברור. זה עושה כל אוכל לטעים, זה עוזר לי עם הכאבים של הקוליטיס, זה עושה אותי מאושרת. ובכל זאת, אני סטודנטית, באוניברסיטה הפתוחה, שזה קשה לא פחות מאוניברסיטה רגילה, עם כמות כפולה של חומר לזכור, ואני זוכרת. ואני עובדת בעבודה רצינית ומסודרת, ויש לי תפקיד מורכב וקשה ואני עושה אותו בכיף. 


לממשלה שלנו ולשרת הבריאות נוח להגיד שסמים זה רע, למשטרה נוח לרדוף אחרי אנשים נורמטיבים בין אם הם מפורסמים או לא שבסך הכל הם רוצים קצת שקט מכל היומיום שהוא לא תמיד קל ובטח שלא במדינה כמו שלנו, במקום לרדוף אחרי עבריינים כבדים ואחרי משפחות פשע שעלולים להרוג אזרחים תמימים שנמצאים בדרך לאנשהו, או גרים ליד מישהו שקצת הסתבך.


ולממשלה ולשרת הבריאות נוח לדחוף לנו שלל כדורים למחלות ומכאובים, שמכניסים המון כסף לקופת המדינה, ולבעלי אינטרסים מובהקים. העשירים יותר עשירים, העניים יותר עניים.


תצאו מהבועה של סמים גורמים למוות, גם לחיות גורם למוות. מגיל קטן, ילד הוא כמו פלסטלינה, ניתן לעצב אותו לפי איך שנוח.

תבדקו, תקראו, תחקרו. מה זה בדיוק קנאביס, על מה מדובר, מה ההבדל בינו לבין סמים קשים באמת.


 


ותפסיקו להיות סאחים :)


 עדכון 11.4.2014 - אני בפוסטים החמים, כך שזה גורר חשיפה יותר רחבה גם של קוראים פחות מגיל 21. חשוב לי לציין, וויד זה נפלא, ואנחנו נלחמים עכשיו, בשביל שכשאתם תהיו בגיל שלנו, יהיה לכם יותר קל. מחקרים הראו שצריכת מריחואנה מתחת לגיל 21, מסוכנת לטווח הרחוק. מבחינת השפעות של מצב נפשי, ונזק מוחי. לעומת אלו שצרכו מריחואנה מעל גיל 21, וההשפעות עליהם לטווח הרחוק לא היו קיצונית ורבות.

בנוסף, מול הלגליזציה במריחואנה, יהיו גם חוקים. כמו באמסטרדם. הגבלת גיל, אסור להגיע תחת השפעת מריחואנה לעבודה (אפשר לעשן ערב לפני, כי בניגוד לאלכוהול - אין האנגאובר!!), אסור לנהוג תחת השפעת מריחואנה (עדיף ליסוע באופניים), וחובה להסתובב עם תעודה מזהה בכל גיל, וכמובן, איסור על מכירת מריחואנה מתחת לגיל מסוים.

נכתב על ידי צ'י. , 8/4/2014 12:33  
הקטע משוייך לנושא החם: נתפסו מעשנים
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צ'י. ב-15/4/2014 23:25
 



מערכות יחסים, מחויבות וחופש.


קודם כל, איזה כיף לדעת שנצחנו וישרא לא בסכנת סגירה :)


 


 


 


גיא הוא סוג של נער שעשועים שלי, אני ממש מרגישה קוגרית כשאני מדברת עליו. הוא בסך הכל ילד שגם אם הוא לא פה, זה בסדר. מערכת היחסים שלנו בנויה על שום דבר מבטיח, ופעם ראשונה בחיי שאני באמת בסדר עם זה. אני לא מתאהבת בו, לא רואה איפה הוא חסר לי בדיוק, הוא נוח למקרים שאני הולכת ברגל ובא לי לקבל קצת אהדה גברית-ילדותית באופן לא מוסבר..ממנו. הוא ילד-גבר. יש לו שטויות של ילד, אבל לפעמים אפשר לדבר איתו כמו גבר. אולי מתישהו בעתיד הוא יהיה גבר למופת. כרגע הוא קצת גבר, בטח שלא למופת, ובטח שלא חייב לי כלום. הוא לא קורא בין השורות. בכלל. גברים שלא קוראים בין השורות זה מוריד. אבל אולי הוא לא רוצה לקרוא בין השורות כי מה אכפת לו. וגם לי לא אכפת.



מדי פעם אני זורקת משפט פה משפט שם על מחויבות בקשרים רציניים וארוכי טווח ועל חופש. והחלטתי לעלות את הגישה שלי בנושא, כי אתמול גיא אמר לי שאני ממש מגניבה בגלל שהרשיתי לו ללכת למסיבת יום הולדת של חבר קרוב שלו, למרות שהוא קבע מלכתחילה איתי.



כמו שבטח שמתם לב, לא היו לי הרבה מערכות יחסים רציניות, ואני יודעת לחיות לבד עם עצמי, להעסיק את עצמי, לישון באלכסון, למצוא לעצמי סיפוקים רגשיים ומיניים ואיך שאני אוהבת להגיד - כיף של אגו פה ושם. ועכשיו זה כבר לא קשור ליופי. זה קשור לאופי.



אני חושבת שכשאישה כובלת את הגבר שלה, היא לא רק מצמצמת בלפחות חצי את האפשרות שהוא יחשוב שהיא סומכת עליו. היא מכבה את מערכת היחסים שלהם, ככל שתהיה, באופן גורף. מערכת יחסים בנויה על אמון וסקס. סקס ניתן להשיג עם כל אחד. אמון לא. כשאישה לא מקבלת את זה שלגבר שלה יש ידידות, היא לא סומכת עליו. כשאישה לא נותנת לגבר שלה לצאת עם חברים שלו או לראות כדורגל שעה וחצי-שעתיים בלי להפריע לו (ולא, היא לא חייבת להצטרף אליו, למרות שזה יכול להיות נחמד) היא לוקחת לו את החופש. 



בכל התחלה של מערכת יחסים יש מן מבחני-כניסה-לקשר. כל צד בוחן את הצד שני, את החשיבות שלו ביחס לקשר ואיך הוא מתמודד בכל מיני סיטואציות. וזה בסדר. זה נורמלי. אנשים רוצים לדעת לאן הם נכנסים לפני שהם נכנסים או לפחות להיות כמעט בטוחים לאן הם נכנסים לפני שהם נכנסים. אחרי ששני הצדדים חתמו שזה מה שהם רוצים בין אם זה בלהגיד את זה אחד לשני או פשוט להרגיש, אסור לשכוח כללים חשובים.



כל אדם היה בן אדם חופשי לפני שהוא נכנס למערכת יחסים הזאת. היו לו חיים לפניה, יהיו לו חיים אחריה, והיו לו בחירות ורצונות ושאיפות. אסור לזרוק את כל אלה למען מערכת יחסים. גבר שאומר לבת הזוג שלו לא ללבוש שמלות או חצאיות או מה כן לאכול ומה לא, מגביל את האישה שלו במינימום חופש בחירה שמגיעה לה בשל היותה בת אדם. גבר או אישה שבודקים שיחות יוצאות או נכנסות והודעות בסמארטפון של הבן\בת זוג שלהם שוללים מהם את העצמאות שהיתה להם לפניהם. שולל את האמון הבסיסי שבן הזוג נתן בו. או נותן לו. מערכת יחסים שמושתת על איסורים כאלה ואחרים היא לא מערכת יחסים בריאה. מערכת יחסים כובלת היא לא מערכת יחסים בריאה. הגבלה של דברים או חוסר אמון יכולות להרוס בן אדם ולגרום לו לצלקות בנפש. מחויבות במערכת יחסים היא היכולת לעמוד בפיתויים היומיומיים, היא היכולת להתמודד איתם, ולא להתייחס אליהם. מחויבות אמיתית, נאמנות, היא מה שמגלה באמת אם יש כאן רגש שהוא אהבה, או סתם רצון ויכולת להעביר את הזמן ולהתאים או להיות מתאימים לאותו בן אדם בגלל הסיטואציה המסוימת או הטיימינג.



יש אנשים שנשארים במערכות יחסים בגלל שהם כבר רגילים. ובגלל שהם לא יודעים לחיות לבד. ובגלל שזה מוכר להם אז מה עכשיו לצאת מזה ולהתחיל או לא להתחיל משהו חדש. זאת טעות. שבן הזוג שולל את החופש או את הבחירות של בת הזוג שלו, או להיפך. זאת לא מערכת יחסים בריאה.


כבוד, אמון, הבנה, אהבה, הן לא רק מילים חסרות תוכן. הן ארבעת העקרונות הבסיסיים שמערכת יחסים צריכה להיבנות עליהם. אני לא מהנשים שיגבילו באף צורה את בן הזוג שלי, גם אם לא נעים שהוא ביטל איתי והלך ליום הולדת של חבר שלו. לא אכפת לי שהוא לא טרח לבקש ממני להצטרף. לא אכפת לי שהייתי צריכה למצוא עיסוק אחר. זאת בחירה שלו. זאת חובה שלו. אני לא מגניבה, אני רציונלית. גם אני הייתי מעדיפה לא לפספס יום הולדת של חברה או ידיד, וכמו שאני מצפה לקבל את החופש הזה, ככה מגיע גם לצד השני. חוסר הביטחון הזה שמגיע בצורת שלילת החופש או הרצונות או האהבות של בן או בת הזוג מחליא אותי. אנחנו בפאקינג 2014, כל בן אדם הוא אינדיבידואל. לכל אחד מגיעה זכות בסיסית לחופש ולחיות את החיים שלו ולעשות את התוכניות שלו כמו שהוא רצה.



בין אם את בת 15, או בין אם אתה בן 25 - מערכת יחסים שכובלת אתכם ושוללת ממכם להתראות עם אנשים שיקרים לכם וגורמת לחשוב מה הצד השני יחשוב לפני מעשה ואיך הוא יקבל את זה ושאתם מפחדים לעזוב רק בגלל שאתם נמצאים כי נוח לכם. אז תתעוררו. המקום הזה לא נוח לכם באמת. הוא כובל אתכם, הוא מגביל אתכם והוא גורם לכם להיות עבדים של איזה רודן אומלל וחסר ביטחון שפורק את חוסר הביטחון שלו עליכם. קומו ותעזבו. מגיע להם יותר טוב מזה. אל תקטינו את עצמכם בשביל להיות זכאים לאהבה מכל סוג שהיא. תהיו אתם וככה יאהבו אתכם. יותר מאשר אם תעמידו פנים שאתם אנשים אחרים. בשביל לרצות אנשים שלא שווים כלום. ולא משנה אם אתם חושבים שזו האהבה הכי גדולה שאי פעם תחוו בחיים. כנראה שזאת רק הדרך, אבל בהחלט לא המטרה, ובהחלט לא היעד הסופי.


 

נכתב על ידי צ'י. , 5/4/2014 14:48  
הקטע משוייך לנושא החם: חג החירות
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צ'י. ב-6/4/2014 08:33
 





62,032
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצ'י. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צ'י. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ