לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.


"את הרעל שבפנים צריך להוציא החוצה. יש מיליון דרכים לעשות את זה. אני כתבתי את הכל, וכשקראתי את זה מאוחר יותר הבנתי כמה התחזקתי."

Avatarכינוי: 

בת: 29



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

9/2018

למה עושים ירח דבש


ההורים שלנו חושבים שאנחנו כל היום עובדים פה על ילדים. ״אה ירח דבש! בזמננו היו עושים שם ילדים!״ אוקיי, אנחנו לא.

אנחנו מטיילים המון, ומשתזפים בכמות שאשכנזי מנומש יכול להכיל, ואוכלים הרבה, ואוהבים הרבה.

באמת שאני מבינה למה התחתנו. יש לנו מלא צחוקים שלנו, אנחנו מאוד דואגים אחד לשני, היו מיליון פעמים שחשבנו אותו הדבר ואנחנו אפילו משלימים משפטים אחד של השני בקטע ממש מוזר ולא מכוון. שנינו מטורפים על נופים, רק שאני מקבלת סחרחורת יותר מהר ממנו והוא מקיא ממעבורות יותר ממני.

כל תמונה שאנחנו מנפיקים יוצאת כמו גלויה, כמו מאחורי הקלעים של היוניברסל סטודיו, כמו חלום. פשוט חלום.

שנינו אוהבים את האיים האלה, החור של החור, שני רחובות וחצי עם הר באמצע ומלא שמחת חיים ואנחנו בדיוק פה.

החול הלבן והים השקוף עושים לי טוב לנפש.

אחרי למעלה מחצי שנה שהיינו תקועים בבית בגלל מבחנים ועבודות סמינריוניות ואלף דברים אחרים, אנחנו חורשים כל מטר.

לא ממצמצים כדי לא לפספס שניה ממה שקורה פה.

אנחנו אפילו מוצאים זמן לעמוד רגע, להקשיב, להסתכל על הנוף, לנשום עמוק ולהוקיר את הרגע.

תעשו ירח דבש ותנצרו את הרגע. אחריו יגיעו רגעים שתצטרכו את הימים האלה של הירח דבש, להיזכר למה בחרתם להיות ביחד.

 

נכתב על ידי , 21/9/2018 17:13  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רון ב-24/9/2018 11:02
 



חזרתי אחורה לרגע


אני בן אדם מאוד נוסטלגי. באמת. למרות שאני בקושי בפייסבוק אני ממש אוהבת לראות את הממוריז. אני אוהבת תמונות מפעם, אני אוהבת לחשוב על הילדות, על איך היינו משחקים, על בית הספר, על פעם בעבר. אבל הפעם הזאת פשוט נשאבתי לזה.


נזכרתי איך שהייתי לפני שש שנים, בפנמה, בהוסטל פח, מאמאיינה, ישנתי בדורמס, הייתי בג׳ט לג ועם טלפון מקשים כי סירבתי לקנות אייפון 3 בגלל שלכולם יש. קמתי מהמיטת קומותיים, הלכתי למחשב היחיד שהיה שם, 4:20 לפנות בוקר אני ערנית! מנסה לתקשר עם הבית ולא מצליחה. שומעת את אמא שלי אבל היא לא שומעת אותי. יותר מסתכל מזה לילדה בת 23 שעזבה זה עתה את גבולות הארץ לבדה ללא יכולת לתקשר עם הסביבה? אז בכיתי. בכיתי ובכיתי ובכיתי. גם אחרי שדיברתי עם הבית, בכיתי. 


כשהגענו לכאן, אחרי 20 שעות טיסה, אבל בלי ג׳ט לג, פשוט עייפים. הלכנו לכמה שעות להוסטל ממנו המשכנו הלאה. כשהתקלחתי הכל חזר. המים הלא חמים, החדר הקצת מעופש. רק חסר הדביל הזה שהיה רץ עלה ורד במדרגות שם כולו מזיע, כדי לשמור על כושר. כל הסביבה הייתה לרגע נראית לי אותו הדבר. שמתי את הראש על הכרית ואחרי שהבוב נרדם התחלתי לבכות. פתאום הוא הציץ עליי בעין ירוקה אחת, ונשבעת שלא עשיתי רעש, ושאל מה יש לי. אמרתי לו שאני צריכה להבין שאני במקום אחר. הוא הבין ושתק.


וחזרתי לעצמי בלב כמו מנטרה, שאני לגמרי אחרת עכשיו. במקום אחר בחיים, בעבודה, בסטטוס, בעולם, בגיל, במשקל. נשמתי עמוק. אני פה. עם אהוב ליבי, אנחנו בירח דבש. הוא לא ילך לשום מקום, גם אני לא. הוא אוהב אותי ואני אותו. אני עוד רגע בת 30, לא בת 24, אני שוקלת 49, לא 67, אני במקום אחר, ביבשת אחרת, באי אחר. נדב החמור הזה עוקב אחרי בובי באינסטה ועושה לנו לייקים על תמונות וסטטוסים בפייסבוק שבובי מעלה, כי הוא קטן והוא תמיד היה קטן. ואת מי הוא מעניין בכלל? יש לי אייפון 6 (עדיין לא מעוניינת מי-יודע-מה להיות כמו שאר העדר) ואני יכולה בלחיצת כפתור להתקשר הביתה ואמא שלי תשמע אותי. ואנחנו פה רק ללילה אחד. וזהו.


כל הנקודה הזאת של הכאב והצער נעלמה לי.


ביקשתי מבובי שיביא לי יד, וככה נרדמנו. 

מזל שהוא מבין אותי.

נכתב על ידי , 16/9/2018 21:16  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צ'י. ב-21/9/2018 17:12
 





83,216
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצ'י. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צ'י. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ