לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.


"את הרעל שבפנים צריך להוציא החוצה. יש מיליון דרכים לעשות את זה. אני כתבתי את הכל, וכשקראתי את זה מאוחר יותר הבנתי כמה התחזקתי."

Avatarכינוי:  צ'י.

בת: 25

MSN: 



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2014    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2014

כמה מילים.


בערך הייתי בגילך כשהתחלתי לכתוב כאן.

בהתחלה כי זה היה באופנה, אחר כך, כי התמסרתי לכתיבה.

ישראבלוג הוא כבר מ2004 מקום מפלט בשבילי להרבה דברים שאני לא יכולה לומר, והמעטים שאני חולקת איתם פוסטים כאן, אלו אנשים באמת מיוחדים.

חוץ מחבר קרוב ומיוחד אחד, לכל השאר, אם שיתפתי, זה היה רק העתק-הדבק כזה.

אי אפשר למצוא אותי בשום מנוע חיפוש כזה או אחר, כי אני רוצה להיות מולטי אנונימית. פעם הבלוג היה חשוף, אבל ניקיתי אותו מכל מה שהיה ביסודיות שאין כמותה. מעניין מה יחשוב מי שיודע מי אני ויקרא את כל התהליך הזה כאן. הפחד הכי גדול שלי שמישהו יעבור לידי ברחוב וישאל אם אני צ'י. הפחד היותר גדול שלי, שאספר למישהו משהו שכתבתי כאן, והוא יעשה אחד ועוד אחד.

אבל ישראבלוג זה סוג של התמכרות, פורקן, אהבה, אמיתות אבסולוטית. ואיזה כיף שיריב חבוט היה כזה גאון והמציא את זה.

יותר טוב מכל אפליקציה בת זמננו. יותר טוב מכל מחברת או יומן שהיה יכול להיעלם בדרכים שונות.

ישרא, מזל טוב יא גבר!! אוהבת אותך 3>

נכתב על ידי צ'י. , 25/8/2014 20:04  
הקטע משוייך לנושא החם: ישרא-בלוג בן 13
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



BFF


הגעתי למסקנה, שלא צריך לספר את הכל לכולם.


אולי רק לחברים באמת טובים וקרובים שלא ישפטו אותך, ויבינו שאין מה לעשות, לפעמים את עושה שטויות שתצטערי עליהם אחר כך, כנראה, ואת צריכה ללמוד את הלקח שלך, גם אם הוא חוזר בפעם האלף. ועדיין לא למדת.


כאלו שלא יגידו לך שאם את לא מפסיקה לדבר איתו, אז הם לא ידברו איתך בחיים, כביכול בשביל לתת לך דרייב למה לא לדבר איתו. אלא כאלה שיגידו לך שאת חזקה ובסוף תצאי מזה. כי היו פעמים שנשמת עמוק, וחשבת עליו, ולא הרגשת כלום. אז זה יקרה שוב. את תראי.


מה שיוצא מזה בסוף, זה שאת לא מספרת להם דברים. ממדרת אותם מרוב מה שקורה בחייך, כי אז הם ייפרו את השקט שלך עם הערות העוקצניות שלהם על ההתנהלות שלך. ואולי הם יודעים מה בריא לך ולא חוסכים את זה ממך, כי מגיע לך והם באמת דואגים, אבל גם הם עושים טעויות, ואת לא שופטת אותם על כך.


יש חברים ויש חברים.

נכתב על ידי צ'י. , 25/8/2014 19:44  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני לא יודעת


גיא חזר ואיתו כל הבלאגן. 


זה התחיל בשאלות קטנות פה ושם, ולייקים פה ושם. ואז בום באמצע הלילה הוא הניע את האוטו ואחרי 40 דקות הופיע אצלי בדירה. שניקי אומרת שהוא משוגע, אני חושבת שאכפת לו. הוא הגיע ואמר לי שהוא מתגעגע, ושהוא חושב עליי תמיד, והוא מחזיק את עצמו לא ליצור קשר, עד הרגעים שהוא נשבר, ושולח הודעה. בסוף הוא נשאר לישון, שני לילות ששילבתי בהם עבודה ועיסוקים כאלה ואחרים, וזה שוב מצריך מאיתנו להיות סוג של זוג. ולפעמים בא לי שהוא יהיה פה, ולפעמים בא לי שהוא יעוף כבר הביתה ומה הוא בא בכלל. אנחנו רבים, כי הוא לא מבין למה סיפרתי לחברים שלי רק דברים רעים עליו, ואני צריכה לקרוא היסטוריה פה בבלוג בשביל לזכור איזה טוב יצא לי בכלל מהקשר הזה. בסוף הוא הרי הלך מאחורי הגב שלי ונפגש עם האקסית שלו, הוא טוען שהוא פגש אותה במקרה, אני קראתי בוואטסאפ שהם תכננו להיפגש ונפגשו, הוא לא יודע שקראתי את השיחה עצמה, אז הוא "מצמצם" נזקים, בזה שהוא משקר. הוא בגד באמון שלי, ואני לא סומכת עליו באמת. אז למה אני מדברת איתו? למה לא סגרתי עליו את הדלת כשהוא בא ושלחתי אותו לקיבינימט? לא יודעת. אני כן יודעת. כי כשאני רואה אותו. כשאני מסתכלת עליו. אני לא יכולה לדבר ולהגיד מה מציק לי בו. אני לא יכולה להגיד לו לא. כשאני לא רואה אותו, אני יכולה להגיד הכל, ואני יכולה אפילו לא לחשוב עליו המון זמן, אבל כשהוא בא, אז אני לא יכולה להתמודד מולו.


השותפים שלי נעלו את הדלת של החדרים שלהם, ולא אפשרו לי להיכנס למרפסת והיינו צריכים לעשן את הגו'ינט שלי בכניסה לבניין כמו הומלסים. הם לא אוהבים אותו. אף אחד לא אוהב אותו. הפעם הוא התפרץ לחיים שלי כי הוא רצה לבוא לישון אצלי, כי היו לו סידורים ברמת גן. הוא טוען שהוא בא גם כי הוא התגעגע. ואז שניקי אמרה לי לכתוב לו "אל תבוא", ולא לענות. וזה מה שעשיתי. אבל זה לא אני. לא יכולה לנתק ככה קשרים, צריכה לדבר על זה. אז בפעם הרביעית שהוא התקשר עניתי ואמרתי לו שאני אחזור אליו, ואחרי זה הוא פשוט כבר הגיע. סיפרתי לו על זה שחבר שלו מהצוות התחיל איתי, והוא ממש כעס. ואני וכל הסובבים אותי, היינו בטוחים שהוא שותף לזה. מסתבר שהוא בכלל לא ידע. לפעמים אני חושבת, שאני חושבת עליו דברים יותר מדיי רעים, ושהוא לא כזה. שבניתי לי את הדמות שלו כמניאק שחקן. ואני מגזימה. הוא אידיוט פחדן שקשה לו להביע רגשות. 


מכירים שאתם מסתובבים ברחוב ושומעים מוזיקה ממש גבוה באוזניות, בשביל לא לשמוע את המחשבות שלכם? אז זה בדיוק זה. אני לא יודעת מה לחשוב, עליו או על השותפים שלי, או על חברים שלי, אולי אני מגזימה איתו, אולי הוא באמת חרא. והוא טס בכלל ומה אני צריכה את השמוק הזה.

נכתב על ידי צ'י. , 21/8/2014 11:10  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רון ב-22/8/2014 14:23
 



לדף הבא
דפים:  

65,368
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצ'י. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צ'י. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ