לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.


"את הרעל שבפנים צריך להוציא החוצה. יש מיליון דרכים לעשות את זה. אני כתבתי את הכל, וכשקראתי את זה מאוחר יותר הבנתי כמה התחזקתי."

יום הולדת שמחAvatarכינוי:  צ'י.

בת: 26

MSN: 



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2014

ההתמרמרות השנתית.


פשוט עונה מבאסת! חוץ מהעובדה שאני אתחיל שנה ב', ואשכח מגיא הטמבל ואשן כמה לילות באלכסון, אולי אכיר מישהו חדש וטוב ואשתה מלא תה ירוק.


מה לעזאזל יש בעונה הזאת? קר, גשום, רטוב, עצוב. מדכא, כל האפור הזה. אין ים, אין שמש, עקבים, מעילים, לק שחור, סוודר בורדו, פחות מקום בארון בדירה כי הבגדים עבים יותר, מקומות סגורים, בתקווה שללא עישון. מגוון אופציות להחלקה על התחת באמצע רוטשילד. אי אפשר לרכוב על אופניים. אודם סגול. יותר פחמימות. מרתון סרטים ב"יס". משקפיי ראייה במקום משקפי שמש. תקופת מבחנים סגרירית. פקקי תנועה. כל דבר בארץ הזאת איטי יותר בחורף. מגושם יותר בחורף. ומטריות נוטפות מים על בגדים. וקר באף ובאוזניים. וצעיפים חונקים ומעילים מסורבלים. וכולם קרים יותר, ופחות מחייכים. ופתאום ממש מרגישים את הלבד, ואי אפשר סתם לשבת במרפסת או על ספסל בחוץ כי הטוסיק עלול להירטב במפתיע. עלי שלכת מלכלכים לי את המרפסת וגלגל ינקה ויתעצבן כל פעם מחדש בטוח. צריך להדליק את הדוד ליותר זמן. לסגור את החלון במטבח ולהיחנק. לסגור את החלונות בחדר. לנקות רגלים בכניסה ומה עושים עם המטרייה לעזאזל גם ככה המרפסת שירות מלאה בשטויות. אוף. מה הקשר חורף עכשיו. גם ככה חודש קיץ נעלם ב"צוק איתן".


טוב נראה לי שמספיק התמרמרתי. 


ומחר יש לי יום הולדת. 


אני כבר יותר קרובה לשלושים.


אלוהים.

נכתב על ידי צ'י. , 20/10/2014 12:04  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צ'י. ב-21/10/2014 11:13
 



יו סנוז. יו לוז. ביצ'.


טוב אז אני לא יודעת מה הקטע. לפני ארבע שנים, רציתי אותו. את שוג. כל כך רציתי אותו. וואו. הוא לא היה בעניין כי הוא טס לדרום אמריקה לדבריו. והיו גם הרבה סרטים סביב זה, היינו מתדלקים וכל התחנה הייתה במן טלנובלה לגבי קשרים חברתיים וקשרים רומנטיים ובסוף הוא טס. שבועיים אחרי שהוא טס יצאתי לדייט ראשון עם נדב, וכששוג חזר כבר אני ונדב היינו כמעט חצי שנה ביחד והיה לנו ממש מדהים. חודש לפני שהוא חזר הוא שלח לי הודעה בסקייפ שהוא מתגעגע. חוץ מהעובדה שזה החמיא לי, זה היה על הזין שלי. כי הייתי עם נדב. כי שכבנו פעם אחת בטעות. טוב, זאת לא הייתה טעות, טוב כן. הכוונה...לא הייתי חוזרת על זה, הוא ידיד שלי, אני לא אמורה לשכב איתו. ושכבנו כי היינו מסטולים פיצוצים מנייס גאי, עוד לפני שמישהו ידע מה יש בזה והיינו ילדים ולא גילינו את המריאוחנה. בעצם כן, אבל..ניסינו גם את זה שלוש פעמים וזה היה רע. ווויד גם כשהוא מהונדס עם קוטל גו'קים עושה אותי חרמנית ואז הייתי ממש ממש ממש טיזרית, אז בכלל לחשתי לו באוזן "FUCK ME" והוא כמעט מת ו..בקיצור, הוא לא היה סקס משהו בכלל, אפילו לא הרגשתי כלום כי היה לו, כלומר, יש לו קטן. וכמו שקוראי הנאמנים יודעים - יש לי בעיה עם קטן. אניוואי. איפה היינו, אה כן - 



הוא חזר לארץ ועשינו מפגש שנדב לא היה מת על זה, אבל אין ברירה, שוג הוא חלק מהחבר'ה. החבר'ה חזרו מדרום אמריקה. הם נפגשו, מפה לשם קצת "אחי אחי" של גברים, והם חברים טובים. וכל הזריקות עידוד האלה שמה הייתי עושה בלעדיהן, מגיע לך אותו, הוא מקסים, הוא בחור טוב, אתם ממש יפים ביחד. וקראתי כמה פוסטים עכשיו בעקבות הפוסט הזה, ואני תוהה מה בכלל עשיתי איתו כמעט שנה עם האפס המאופס הזה ששרט אותי על המראה שלי. איזו הלקאה עצמית. אלוהים.


נדב טס. טסתי אחריו. חזרתי. היו לי חברות, נשים, פתאום, התרחקתי קצת מהחבר'ה של התחנה. חזרתי אליהם פה ושם בהבלחות. חזרנו להיות חברים טובים. הייתי עם גיא. הם פגשו אותו, שוג לא אהב אותו מההתחלה, וכשהוא גילה שגיא אידיוט ונפגש עם האקסית שלו אז בכלל הוא שנא אותו. מפה לשם עברתי לתל אביב. הם באו לבקר. איבדתי את השכל שלי בדרך. גיא נוח לזיונים וזמין תמיד. אז נשארנו בקשר מוזר נורא. רבנו. השלמנו. הוא בא עד לפה באמצע הלילה לבקש סליחה. הפסקנו לדבר. בצוק איתן לא ידעתי אם הוא בארץ או לא אבל רציתי בעיקר לדעת שהוא חי והלוואי שהוא לא בעזה. הוא לא היה בעזה, אבל דחה את הטיול שלו לאוקטובר (כן, עכשיו). חזרנו לדבר. לעשות סקס. לעשן ביחד. לראות סרטים. לשבת במיטה ולזיין ת'מוח אחד לשנייה. לא לדבר כמה זמן. בדרך כלל הוא נשבר. שולח הודעה וכבר בערב מתייצב אצלי בדירה, במיטה, גם אם אני במחזור, הוא פשוט שוכב פה ומחבק אותי. לפעמים הוא קיבל גם מציצה. כי אני מתה על זה. ופעם אחת הוא אמר לי שהוא בתל אביב, והוא לא ידע אם לבוא, כי אם הוא יבוא באמצע הלילה ומישהו יישאר לישון? אמרתי לו שפשוט יבוא.



יום שני האחרון, השעה 4:30 לפנות בוקר, אני שומעת דפיקות בחלון. נכנסו לי לחלום. אני מתעוררת, רואה מה השעה ו6(!) שיחות שלא נענו מגיא. לפני שאני מספיקה להבין מי נגד מי ולמה יש רעמים בחוץ יש לי שיחה נכנסת ממנו. שיכור מת. "לירי, תפתחי לי." "זה אתה דופק לי על החלון?" "כן" "אוי סתום. רגע." יצאתי לפתוח לו את הדלת. כן. שיכור מת. הוא פשוט נכנס, נשכב במיטה. "הלכתי 25 דקות עכשיו, שיכור מת, רק בשביל ראות אותך, אני מתגעגע" "כן...גם אני מתגעגעת" "לא! אל תגידי סתם, אני באמת מתגעגע" אידיוט. מילאתי לו בקבוק מים, "תשתה עד הסוף". כיסיתי אותו בשמיכה. הוא חיבק אותי, ליטף אותי, כשהוא שיכור הוא יותר טוב בסקס(!!!). נרדמנו. קמתי בבוקר. הלכתי לעבודה, הוא השאיר לי את המפתח בנוהל הקבוע שלנו והתקשר להגיד תודה וסליחה. קבענו שביום חמישי הוא יבוא ליום הולדת שלי. ביום רביעי יצאתי עם שוג והחבר'ה מהתחנה (כן, עדיין הם..), ואיכשהו אחרי מיליון טובי בערך, שוג אומר לי "אני לא בא מחר ליום הולדת שלך" "ככה! למה?" "כי מה אני צריך לבוא ולראות אותך ואת גיא מתנשקים ושהוא מלטף אותך ומחבק אותך" אמרתי לו שהוא מדבר שטויות.



ואני לא מבינה, חתיכת זכר מטומטם, לפני 4 שנים היה לך סיכוי מדהים, לנסות. אולי הייתי מתגברת באיזשהו קטע על עניין הסקס, אבל היית יכול לנסות. לא עשית עם זה כלום..גם כן דרום אמריקה. גם אחרי נדב לא עשית כלום, בעיקר כי אני התרחקתי. אז סבבה. אני כבר לא נמשכת אליך בשיט, ואנחנו כבר אנשים בוגרים, וגם אני לא אהיה מבסוטה לראות אותך עם מישהי אחרת כל כך, לא יודעת למה, כנראה קטע כזה, אבל לעולם לא אגיד לך את זה! וכן, אני מבינה שאולי אני אחד אם לא ה-פיספוס של חייך, אבל בחייאת ראבק! נראה לך באמת? באיזה קטע אתה בכלל אומר לי את זה? ומה אתה מצפה שאני אעשה או אגיד? גברים זה עם מטומטם של בבונים שחושבים דרך הזין. מזל שיש להם לפחות זין. זה שימושי במקרים מסוימים. מעבר לזה - נאדה. טמבלים. כמובן שלא אמרתי לו על זה כלום - אמרתי מה אני חושבת לחבר משותף שאני בטוחה שהעביר את המסר כמו שצריך.



גיא טס עוד פחות משבוע, אני יוצאת לצוד. ביי.

נכתב על ידי צ'י. , 18/10/2014 23:52  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צ'י. ב-19/10/2014 08:06
 



לסלוח לעצמי.


ביום כיפור היה לי מלא מלא שעות לבהות בחלל הריק ולחשוב, להגיע לכל מיני הארות שלא הגעתי אליהן מזמן, ובעיקר לקרוא עיתונים, חדשות, כתבות.


קראתי כתבה של ג'קי לוי, שאמר שלדעתו יום הכיפורים, זה יותר לסלוח לעצמנו על הדברים המטומטמים שעשינו בשנה החולפת.


צודק ג'קי. אז החלטתי לסלוח לעצמי. על מה? אה, כן:


אני סולחת לעצמי על כך שרציתי לכבות את הרגשות שלי כלפי אדם מסוים ולא הצלחתי. ונפגעתי.


אני סולחת לעצמי על כך שאני לוקחת לפעמים יותר מדי ללב, ובוכה, ומתעצבנת. וזה פוגע לי בבריאות.


אני סולחת לעצמי על כך שאני מתאהבת מהר מדיי, זה אני. מה לעשות.


אני סולחת לעצמי שאני לא מספרת את מה שעובר עליי לחברים שלי. ושומרת בלב. ומכאיבה לעצמי.


אני סולחת לעצמי על כך שלוויתי מהבוס שלי 200 שקל (ביקשתי 10 שקלים, למנכ"לים אין פחות מ200 בארנק מסתבר) ושכחתי להחזיר עד שהוא ביקש ורציתי שהאדמה תפתח ואיעלם, וזה לא קרה. אבל אני סולחת לעצמי על הפדיחה הזאת.


אני סולחת לעצמי שלא תמיד אמרתי את מה שאני צריכה להגיד בזמן הנכון.


אני סולחת לעצמי שאני בן אדם ישר, לא תככן, לא מניפולטיבי, ולא חשדן, וגם לא שומר טינה ולפעמים זה פוגע בי כל כך. אבל אני צריכה להשלים עם זה, שכזאת אני. ומה לעשות.


אני סולחת לעצמי שלא לקחתי קורס קיץ עם נקודות. אבל לפחות סיימתי עם אנגלית לכל החיים. הגעתי למסקנה שבית ספר וכל מה שאנחנו עושים שם זה סתם מסגרת להשאיר אותנו וציונים זה לא באמת חשוב. כי על בגרות אף אחד כבר לא מסתכל, ותואר אפשר לעשות גם בלי ציון פסיכומטרי.


אני סולחת לעצמי על שתי מכוניות שעשיתי בהן סקס בשנה החולפת. זה לא יקרה יותר. אני כבר גרה בתל אביב.


אני סולחת לעצמי שיצאתי עם סטלן, עם כמה שמלאים בעצמם, ועוד כמה שרק מחפשים לזיין.


אני סולחת לעצמי שהבאתי אותו הביתה ולא עשיתי איתו כלום. היו לי שניים כאלה. וכעסתי על עצמי כל כך שהבאתי אותם הביתה. ואז גם כעסתי על עצמי שהשארתי אותם ככה. בדיעבד זה היה מגיע לשני החמורים האלה.


אני סולחת לעצמי על ההלקאה העצמית הזאת שגיא טס לטייל בחו"ל כאילו כוסאמאשלו, הוא אפילו לא הסוליה של מה שיהיה בעלי לעתיד. הוא סתם אופציה קלה להשגה לסקס סבבה וזהו.


אני סולחת לעצמי שנרשמתי לאוקיופד לאיזו תקופה.


אני סולחת לעצמי על כל המאנצ'ים שעשו לי כאב בטן.


אני סולחת לעצמי שאני אוהבת מנייאקים.


אני סולחת לעצמי שאין לי את היכולת לקנות כרטיס לחו"ל להיעלם מכאן לכמה חודשים.


אני סולחת לעצמי שאני לעתים משתתפת במירוץ הטיפשי למציאת בן זוג.


גם סולחת לעצמי שאני משתתפת במירוץ הטיפשי למציאת הריבאונד.


אני סולחת לעצמי שאני לא קופצת לכל ג'וב שמציעים לי, ואני צריכה להתבשל בתוך זה טוב טוב. ואולי אפסיד. אבל לפחות לא קפצתי לזה.


אני סולחת לעצמי שאני קצת שונאת את העבודה שלי, יותר נכון, את המנכ"ל, אבל עדיין נשארת פה, כי אני אוהבת את העבודה שלי בעצם.


אני סולחת לעצמי שהחולשה שלי זה גברים שעברו סלקציה בשואה בלבד. כלומר, הארים.וכנראה אני מפסידה הרבה נחמדים בדרך, אבל עיניים בהירות עושות לי את זה.


אני סולחת לעצמי שחזרתי לדבר עם גיא למרות שהוא נפגש עם האקסית שלו מאחורי הגב שלי. ע"ע "סולחת לעצמי על ההלקאה העצמית" וההמשך שלו, מתייחס לאותו טמבל.


אני סולחת לעצמי שלא היה לי את הכוח לקום וללכת עוד לפני שגיליתי וידעתי שזה לא זה.


אני סולחת לעצמי, ואני מקווה שגם סבתא סולחת לי, שלא כל יום אני חושבת עליה, ואיפשהו השלמתי עם העובדה שהיא כבר לא בחיים. למרות שאתמול עזרתי לאישה קשישה שאני לא מכירה בכלל בבית הכנסת לעלות לעזרת נשים, והרגשתי שאני עוזרת לסבתא שלי.


אני סולחת לעצמי על כל הלקוחות הרציניים שפספסתי כי לא היה לי כוח לחזור אליהם.


אני סולחת לעצמי שלא ניצלתי מספיק את הקיץ ולא עברתי מבאר לבאר או ממיטה למיטה.


אני סולחת לעצמי שלא אמרתי מה הסיבה האמיתית שבגללה לכלכתי על גיא בפני השותפים שלי כשהחבר שלו תהה למה הם לא אוהבים אותו. שוב, שיזדיין.


אני סולחת לעצמי על גיא!


אני סולחת לעצמי על מיכל, שהחלטתי להיות חברה שלה באיזה קטע לא מובן, ומאז נתתי קפיצה למרחק, אבל ההתחלה של להיות חברה של הדבר המוזר הזה שמאובחן בכל מיני הפרעות בלתי רצוניות. מה עבר לי בראש.


אני סולחת לעצמי על כל הפעמים שבישלתי ונתתי ביס כשהיה עוד חם, ואז לא הרגשתי את הטעם.


אני סולחת לעצמי שאני לפעמים שוכחת דברים.


אני סולחת לעצמי שאני נכנסת לסרטים.


אני סולחת לעצמי שדברים שלא בא לי לעשות אני ממש איטית בהם.במקום לעשות אותם מהר ולסיים עם זה.


אני סולחת לעצמי על חוש טעם מוזר מאוד בבגדים אי שם בין 2000-2006.


אני סולחת לעצמי שעדיין לא הגשתי בקשה לתביעה של תאונת הדרכים שעברתי. אני אעשה את זה ממש ברגע זה. לעזאזל. הבוס שלי קנה לי פקס-מדפסת-סורק חדש!


 

נכתב על ידי צ'י. , 5/10/2014 13:49  
הקטע משוייך לנושא החם: יום הכיפורים
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צ'י. ב-18/10/2014 22:46
 





65,918
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצ'י. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צ'י. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ